זית רענן חלק א רכו

א"א ברובא לחוד לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מפני דדייקא ומינסבא מרעי לחזקה אבל לגבי נחלה דלית לן דבר להעמיד נגד חזקת חי דמעיקרא להכי הוי מצריך קדל"פ ואב"ז להורע חזקת חי, אבל במים שאל"ס ושראהו צלוב וכו' דרובא שכיחי טובא והמיעוטים א"מ ול"ש כלל, דל"ש לומר בזה סמוך מיעוטא לחזקה כמבואר בתוס' בכורות דף ך' אזי לא מצריכינן לקדל"פ רק אבד זכרו בעי מטעם אחר כיון דנוכל להמתין ויתברר הדבר וטרוחי רבנן בכדי כמובן ובזה נסתר קצת ראיה שהבאתי אבל בל"ז נראה מסברא פשוטה דעיקר יסוד התירא של מהרי"א משום דאם איתא דחיי קלא אית ליה ודוקא באיש מצויין ומפורסם

ד גם מה שהמצאתי בעזה"י דרך סלולה להתירה מכבלי העיגון מפני שראה אותו בעודו חי ולא זזו עפעפי עינו ממנו עד לאחר שיעור שת"נ עיקר טעמא דידי אשר רמזתי במלות קצרות דבעודנו חי בודאי ל"ש כלל בדדמי דדוקא במת דמיתה משנה צה"פ וכבר נאבד קלסתר פניו אזי חוששין לדדמי אבל לא מצינו לחששא זו כלל באדם חי בעודנו שלם בתוארו וקל"פ, וא"כ תו לית לן לחוש רק לחלופי בזה בודאי אף בראי' כל דהו מרחוק סגי, הגע בעצמך במי שראהו צלוב דסגי בעומד עד שת"נ דבודאי אף בעומד מרחוק ולא ראה אז עד סופו פ"פ עם החוטם מותרת כיון דליכא למיחוש רק לחלופי וכגון זה אף מרחוק יריח וידע, ומה שהביא מטעם קבר שיאבד, גם ממני לא נעלם כל אלה בפרט שכבר הדבר ממולא בכל ספרי האחרונים בתשו' ש"י גבי ראוהו צלוב ובש"ש אבל אין אנו צריכין לבא לכל זה בלא גמגום כלל כיון דלמסקנא ל"ח למשקר כמבואר היטב בב"ש ס"ק קמ"ג רק חשש בדדמי לדעת הרא"ש ורז"ה ובנידון דידן נסתלק חששא זו לגמרי, ועוד נראה לפע"ד דבאדם חי לא בעינן פ"פ עה"ח לטביעות עינא וסגי בט"ע כ"ד ולכ"ע סגי בט"ע דגופו כשיטת ר"ת התם ונפקותא רבה לדינא באחד שראה את חבירו מרחוק והכירו היטב ונקבע בלבו שהוא בעל האשה הזאת בבירור ואח"כ ראה שעמד עליו אנס וחתך את ראשו אף שלא ראהו בפ"פ עה"ח דמותרת ודוקא לקבוע תחילת הכרה בעינן פ"פ עה"ח גבי בכור שם מ"ו ע"ב אבל היכא שכבר נקבע הכרתו אצלו סגי בחדא לחוד ואף שהדבר נראה כן מצד הסברא יש לצדד כדמות ראיה לזה דאל"כ חייבי מיתה בסנהדרין דהוי קטלינן להו ע"י ט"ע הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו יחתוך חוטמו ע"י סם וינצל ומההוא דאבא ב"מ אין ראיה דודאי אפשר לשנות א"ע באקראי בעלמא ואין זה דומה כלל לנ"ד, דברי ידידו לנצח הק' משה יהודא ליב בן הרבני מו"ה בנימין זלה"ה: סימן ב תשובה מה שהשבתי לכבוד הרב המאור הגדול החריף והבקי מו"ה זאב וואלף נ"י חונה בק"ק מילאווא

א בדבר שאלתו שאלת חכם בנידון עגונא אחת אשר בקהלתו, וראיתי כי חזר על כל הצדדים וצדי צדדים להתירה כמצוה עלינו מפי חכמים וסופרים בספריהם, ואת הנראה לפענ"ד בזה אודיעהו להלכה ולא למעשה בקיצור נמרץ, כי איננו מופנה מכל עבר ופינה, וזה החלי בעזר צורי וגואלי, מראשית כל עודנה חסרה מכל גב"ע, איש אשר ידע בבירור שניתן הפאשפורט בגאלאב לבעל האשה הזאת, דהא אף לפי עדותו של ר' דוב בער מגאלוב שהגיד לו שמו וכינוי ושם עירו וגם שיודע את אחיו מהו"ר רפאל סג"ל מפלאצק, עדיין לא יצאנו מתרי חששים חדא דלמא זייף את כתב אחיו וכתב את האיגרת הזאת בשם אחיו לאשר ידע כי מכירו ומיודעו הוא ועשה מסחר מזה לאיש אחר והאיש ההוא שינה את שמו כדי שישיג את הפאשפורט על שם אחיו של מוהר"פ ומעדותו של ר' בער לא נשמע כלל שהכיר את מכתבו או חתם, והשנית אף אם יגיד עתה שהוא המליץ במכתבו בעדו אצל ר' בער עדיין יש לחוש לשאלה או למכירה על האיגרת עצמו ומתחילה ניתן הפאס לאחר על שמו, ומעתה אף אם נאמר שפאס **(מחמת חומר אשת איש יחקור המורה על כל הצדדים שיוכל להזדמן ע"פ איזה מקרה אף אם באמת לא שכיח דבר כזה ולא חשידי אינשי בכי האי.)** הוא בכלל כלים דלא משאלי או מטעם שאלה דיחיד, אמנם כן היכא שנודע בבירור שבעל האשה לקח את הפאס אבל הכא על הפאס עצמו אנו דנין [ובהכרח הוצרך לומר לפני ר' בער ששמו כן הוא יעוין בתשובת ב"ח סי' פ"א שמתיר ג"כ ע"י שאלה דיחיד ושם מבואר דעובדא היה בראי' ברורה שנותן המכתב הלז לידו, וכן בעובדא דבעל אבני מלואים אשר הביא מעכ"ת מבואר ג"כ שנודע לכל שהוא לקח את הפאשפורט יע"ש, אולם גם בזה נקל לתקן ע"י אחיו מוהר"פ דמסתמא סיפר לו בהיותו אתו בברלין איך שדבריו ומליצתו עשו פרי, וכאשר יגיד כן לפני ב"ד **(מלת ב"ד פה הכוונה שלשה מורי הוראה היושבים לעיין בדין היתר עגונא.)** אזי נוכל לסבך בהנך שריותא כמבואר בכל ספרי האחרונים מקצה אל הקצה וכאשר יד"נ האריך בזה ולמען אמלא שאלתו בזה אשתעשע אתו בדבריו הנחמדים לקמן

ב עוד יש להעיר בנידון זה כיון דעיקר הדבר נודע ע"י הראש עצה אשר הפאס הזה הוא מאיש זה אשר אמר לפניכם ששמו כך ושם אשתו כך, וגם אשר לא נמצא בגאלוב איש כזה נודע ג"כ רק מן הר"ע דגאלוב והלא משנה שלימה שנינו דבעינן רק במסיח לפי תומו, ואף דא"י ששואל לא"י אחר והשיב ע"פ שאלתו דנין כמסל"ת, (וגם מעכ"ת פיקפוק ע"ז ע"פ דברי מ"מ דמסל"ת בכתב ל"מ, וגם במסל"ת בעינן קברתיו לדעת הרמב"ם אמנם השיב אחור לפי דגם בלעדו ידעינן ע"י ישראלים מקוסטרין שמת, יביט נא על מוצא הדבר וידע כי בדבר הזה ירחיק הלאה את כל שריותא של העלובה הזאת דהא הישראלים לא ידעו מאומה מה שמו ושם אשתו רק ע"י מכתבים שנמצאו באמתחתו ועיקר יסוד אשר יש לצדד להתירה רק ע"י שאלה דיחיד דהיינו שישאל את הפאשפורט ומכתבי הקבלה ג"כ לאיש ששמו כך ויש לו אשה ששמה רחל כאשר העריך יד"נ בזה וזאת לא ידענו רק מן הר"ע מקוסטרין ואף דבעדותן של ר"ח ובנו משה העידו ג"כ על ג' בנים זכרים שהזכיר הנפטר לפניהם אמנם לא הזכירו בעדותן מן הפאשפורט כלל וכלל וגם את שם הנפטר לא הזכירו בגוף העדות רק בטופס הגב"ע אות ב' הבנוי ע"פ מכתבי הקבלה שלו וראיה לאשר החליטו שהוא ממילאווי כאשר מעלתו הרמה הרגיש בזה, ובאות א' שהזכיר בעדותו מן הפאשפורט נראה בעליל שלא ראה בעצמו דמסתמא תיכף בבואו לקאסטרין מסר את הפאשפארט לר"ע כי כן נימוסי המדינה רק שידע כזאת ממכתב הר"ע אשר כתבו לגאלוב) ואף לדעת צמח צדק סי' מ"ב שהאריך לפרש במתני' דפונדקית דלרבנן לא הוית מסל"ת יעו"ש זהו היכא דאיכא אומדנות המוכיחות שלא נתכוין להעיד או להתיר, אבל נראה דיש לבנות יסוד אמיץ ע"פ דברי מהרי"ק סי' קך"א וז"ל שם ועוד דאפשר לומר דעדיף האי מסתם מסל"ת ויש להתיר אפי' בלא טעמא דאיהי דייקא ומינסבא וגם בלא טעמא דמשום עגונא אקילו בה רבנן דהא אפי' בחזקה שצריך עדות גמורה כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שם עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות וכו' יע"ש ודבריו מובאין בצ"צ ובט"ז יו"ד סי' שי"ו ס"ק ד', ומעתה תו אין לפקפק מפני שלא אמר קברתיו וגם מפני' שלא העידו בפניהם דכ"ז כשאנו דנין