זית רענן חלק א רכה

הגאון המובהק צדיק תמים מופלג בתורה ותעודה מוה"א נ"י הרב דק"ק טשעכנאוו כי קרוב הוא, וכאשר יסכים מעכת"ה אזי גם אני אצטרף עמכם להתירה מכבלי עיגון אם תבקשו ממני ובאם אולי לא ירצה כבוד גאונו להזדקק לה אזי תוכלו לכתוב לשאר גדולי זמנינו שליט"א ויודיעני מה עלתה בה. סימן ב תקנות עגונות מה שהשבתי שנית בענין הנ"ל לכבוד המאה"ג החריף והבקי מו"ה סיני נ"י רב בק"ק בערזין יע"א

אור ליום ה' באשון לילה קבלתי מכתבו, וכאשר ראיתים מהחל ועד כלה, אמרתי להשיב מפני כבודו מיד, אכן בלילה כבדה עלי וביום שלאחריו אפפו עלי טרדותי וטירדות שיעורין כסדרן, ועתה פניתי מעט, לא אחשוך פרי עטי להשיב על מה שהשיג לפי דעתו

א מה שהשיג בראשונה על מה שהערותי (באות א') על פ"מ דהא כמו דממעטינן ממתניתין דאין מעידין עד שת"נ לאפוקי גוסס כן נמעט ממתניתין דלקמן דקתני ושהו כדי שת"נ לאפוקי חניקת מים והאריך במכתבו, ולפי דעתי אין זה השגה כלל דבשלמא במתניתין דאין מעידין שהוא מושכב לפנינו וכו' והאריך בזה עד להפליא, והן אף לולא הי' דבר מפורש היטב כאשר אציג למולו, לא אדע איך עלה על דעתו להסתיר עצה ממאורן של ישראל אשר ידעו מה בחשוכא בסתרי דאורייתא וכל רז לא אניס להו באיסור והיתר ובזה נלאו ידם לכלכל שיעור חניקה טרם שת"נ, הלא דרך כלל נודע שכל הטבעים משתנים לאט לאט, רק הדברים הנעשים ע"פ נס אזי פושטים צורה ומתלבשים צורה אחרת בפתע פתאום וכאשר מבו' במפרשי) כוונת תוס' בריש נידה שחילקו בין מקוה לנגע דגבי מקוה אמרינן הרי ח"ל משום שחסר ואתאי אבל נגעי בתים שכל עיקרן ע"פ הוראות מעשה נסים אזי גם כאשר ילכו ויחסרו יהיו בפת"פ וכאשר יסערו בבואם כן יתמו ויכרתו בלכתם, אבל בכל הדברים הטבעים לא זהו הדרך ולא זהו המידה, ונודע היטב שמתחילת החניקה עד סופו יתמשך זמן מה, ועוד שהרי הדבר מפורש במהרי"ט ח"ג סי' ך"ו ששיעור שת"נ במים הוא בערך שלישית שעה ולמדה ממיתת חנק שקלה מהרג, ומבואר בס' ח"ש סי' ל"ט דסגי גם ברביעית שעה כיון שהשוה כיסוי המים למיתת חנק הרי דאחר שיעור מה שכיסהו המים אזי מתחילין המים להחניקו, ועי' היטב בדברי מהרי"ט שם וז"ל אבל ראוהו שטבע וכיסוהו המים בכדי שא"א לו לאדם לעמוד במים סגי דהיינו שעה קלה, אבל יש לדמותו למיתת חנק וכו' (שהרי מיתת חנק וכו') וכאן משערין כמה היה שליט ברוח לכלוא את הרוח ואח"כ כמו שמושכין בסודרין שהרי מיתת חנק וכו' ושמא אינו דומה נחנק מעצמו לנחנק מאחרים שדוחקים ומקרבים את מיתתו עכ"ל, הרי שנתן לכל אחד שיעורו דהיינו מקדם לכלכל את הרוח ואח"כ לשיעור חניקה עוד יותר ממה שמושכין בסודרין, והן בכתבי תשובה הראשונה ושאלתי מאתו לבל יטרדוני בדברים הנוגעים לפלפול יען בחשבי אז שיש לפלפל בהשגות הללו שגם לדברינו שאין זה כגוסס בידי אדם אכן לא גרע מגוסס בי"ש (בכדי שלא להסתיר קולא זו לגמרי) כאשר הארכתי [באות ד'] אזי יקשה ג"כ קצת דלמה מצריכינן שיעור שת"נ דוקא כדי שתצא מחזקת אשת איש דאורייתא ולא די לנו עד שיעור תחילת חניקה, וי"ל, ועתה מצאתי במהרי"ט סי' קל"ט ח"א יעו"ש בשאלה איך שהעד המעיד ראה את רפאל שהיה נחנק בתוך המים וכו' ויעו"ש בתשובה שהשיב אשר לא בנה דיק ולא עשה מזה יסוד כלל וכ"ז שלא שהו עד שת"נ לא יצאת מחזקת א"א אפי' במים שאל"ס, מבואר להדיא דלא ס"ל כלל בזה כבעל פ"מ וגרע עוד מגוסס בידי שמים דכל זמן שלא נגמר חניקתו אינו נידון כגוסס בידי שמים

ב ומה שרצה מעכ"ת להשיג על מה שכתבתי (באות ב') הדין אתו בזה דבודאי גוסס מגויד איננו צריך להיות טריפה דוקא בהדי גוסס דבתרי קטלי לק"ל, ומעולם לא עלה על דעתי להשיג בזה על בעל פ"מ שהרי באות ב' לא יצאתי רק לבאר הסוגי' ע"פ רבותינו הראשונים נ"ע ואח"כ באות ג' ע"פ דעת הרמב"ן שהוא כמעט דעת יחידי בזה ובתה"ד באות ג' נסתעף מני הדברים דלכל הפוסקים בע"כ צ"ל דע"י אדם מיגרע גרע מב"ש והקשיתי מחולין דף נ"ד דמשני ניקב לחוד ונחתך לחוד דמשמע מפשטות הדברים דב"ש מיגרע מעי"א וכן מבואר בפר"ח סי' מ"ג ס"ק ג' יעו"ש וימצא תוכן כוונתי מה שתרצתי ע"ז, ומזה נסתעף מני הדברים דדוקא היכא דאיכא מכה כלפי זיקא וכו' כן היה תוכן כוונתי

ג ומה שיצא להפליא על מה שכתבתי (באות ו') על פ"מ דלא חייש כלל לבדדמי ולא תירצתי כלום הלא מכללות הדברים מובן ממילא דלאחר שנתחד' דכמו דל"ק לבדדמי במים שיל"ס כן ל"ח במשאל"ס מב' רוחות ובעובד' דפ"מ מבואר שהיה בנהר ווייכסל שע"פ הרוב נוכל להביט ע"פ רחבו תו ל"ח לבדדמי, ובעיקר מה שהערה ידידי על פ"מ ושכחתי להזכירו בשמו הלא לא השיבותי לאחרים ויהי לו אשר לו ולדעתי דברים פשוטים כאלה נודעים לכל ולא יחשדוני בזה שלא באתי רק כדי לקצר, ומה שתמה על שלא ראיתי מה שתירץ ידידי מסתמא ראיתי כל דבריו אבל כן דרכי לרומם ולשבח דברי זולת אף בדבר מעט מזעיר ובמה שראיתי שיש להפליא בהשגות רבות לא אחשה בפרט בדבר הנוגע לדינו ובמה שאין דעתי נוחה וידעתי שיש לבעל דין להתעקש בזה הניחותי לגמרי, מה שחידש כיון דקאי בספיקא והוא מילתא דרבנן תלינן לקולא הלא מבואר בכל ספרי שו"ת ראשונים ואחרונים ועיין בתשובת ר"ן סימן ע"א ובתשובת מהרי"ט ח"א סי' ט"ז וקל"ט כ"ו דנקטין לחומרא אף בנשתקע, בתשובת ר"ן סי' ע"א מבואר להדיא שכבר נשתקע ובעל פסקי מהרי"א כמעט דעת יחידי בזה וגם הוא לא יצא רק בצירוף טעמים אחרים שניתן ג"פ גם כן ומבואר בכל ספרי אחרונים שאין ללמוד מספרי שו"ת בטעם אחד שגם המחבר לא היקל אלא בצירוף הטעמים בהדי הדדי אף שהמחבר עשהו לעיקר הטעם בפרט ששם שכבר נישאת ג"כ עיקר יסודו בעובדא דידי' שהיה איש מצוין ומפורסם ופקיעי שמיה למרחקים דאיכא רובא דאם איתא דחיי קלא אית לי' ואף שבתוך הדברים כתב אפי' באיש בינוני מי יכלכל וימוד עד קצהו מי הוא זה או מבינונים או מפחותים וגם המחבר לא נקט בזה אלא לעדופי מילתא דגם איש בינוני אית לי' קלא אבל על נשתקע לחוד אפילו בצירוף קלא דל"פ לא יצא להתירה אף כשנישאת וראיה לזה מרמב"ם פ"ז מהלכות נחלות הלכה ב' ג' יעו"ש דאף דשמעו בו שמת דהיינו קד"פ ואבד זכרו אינן יורדין לנחלה **( הדברים בכאן לא הובאו רק לענין הנדרש בהיתר עגונא כאשר הערונו לעיל כמה פעמים)**. אלא היכא שראו להדיא את הדבר שמחזיקין בו שימות בהדי קדל"פ ואבד זכרו, ומבואר (שיסוד הדינים האלו שהביא שם נסתעפו רק מהתירא דידה אם נישאת ומשמע מדבריו דלא כריב"ש דס"ל בצלוב דאם נ"ת) בדבריו שם דכל היכא דאם נישאת ל"ת אזי היו מורידין לנחלה אף דלכתחילה ל"ת, אולם בל"ז צ"ל דברי קדשו דמנ"ל כל זה דאף היכא שראו הדבר שמחזיקין שימות מצריכינן כל הני בהדייהו שהרי בדבר שחזקתן למיתה ל"ת מהתירא אף בדליכא קדל"פ ולא א"ז גם בכ"מ שם הקשה דלמה ברישא סגי בא"ז לחוד ובסיפא בעי דוקא ששמעו בו שמת בהדיא ונראה לי לפרש תוכן דבריו דאף דגבי