זית רענן חלק א רכד

דס"ל הכי זהו דוקא במים שאין להם סוף מד' רוחות כיון שיקשה עליו לצוף עד שפת המים אבל במים שאל"ס רק מב' רוחות בזה לית מאן דפליג דבעינן שיעור שיהה כאשר כבר הסכימו הגאונים בספר חמדת שלמה סי' ך"ג ך"ד אמנם בזה הסכימו שגם מה שעלה וירד עולה להצטרף לשיעו' שיהה, לכן כתבתי לעיל (אות ח') שכאשר יעיד ר' העניך מחדש שגם בשובו היה ר' מענדל שמה הרי הוא כאילו מעיד עליו שהרי שיעור הליכתו בשלשה תחומי שבת וחזרתו כבר עבר שעה וחצי וטרם הליכתו שמה כבר עבר חצי שעה בטרחו ועמלו שהיה מטפס ועולה מטפס ויורד ובין הכל הוא שיעור שיהה בערך שני שעות וראיתי במכתב שארי הגאון הרב מלונטשיץ אשר חידש בזה על קושי' שהקשה מה שתירצו בש"ס מחילה של דגים לא שכיחא הלא כל מפלט של מים שאין להם סוף ל"ש ואפ"ה גזרי בה רבנן לכן יצא לחלק דודאי שניחוש לחד מיעוטא לא גזרי רבנן אך כיון דאיכא כמה מיעוטים בהדי הדדי כגון שמא צפה תחת המים וגלי אשפילו ודף של ספינה ומחילה של דגים ישתרגו יחד ויעלו למיעוט המצוי וכיון שעל רוב פעמים ישנם במציאות יחד להכי אם יקרה בזמן שבין הזמנים שנסתלקו כל החששות אז ולא נשאר אלא אחת מהנה אפ"ה לא פליגי רבנן בתקנתם אבל במים שיש להם סוף כיון דלעולם ליתא לכל הנך חששי ולא נשארה לנו לחוש רק למחילה של דגים ולחדא לא חשו רבנן האף אומנם שלכאורה היטב אשר דיבר ברם לקושטא מבואר להיפך בריטב"א שם בעובדא דרב שילא באגמי דסמקי וז"ל שם בד"ה מיטעא טעינא אנא סברא כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולפום מאי דאמרינן לקמן דמים שאל"ס חיישינן למחילה של דגים ה"נ טעה בהא דהוי ליה למיחוש למחילה ש"ד ואינו נראה לומר דההוא נמי טעותי' דקאמר הוא סבר דכיון דקוו וקיימא ל"ח להו למחילה ש"ד דבהא ודאי לא הו"ל לטעות בזה דבשלמא לחשבם כמים שיש להם סוף לענין שלא לחוש שהשליכוהו המים במקום אחר כיון דקוו וקיימו במקום הזה קרוב הוא לטעות אבל לענין מחילה לא היה לו לתלות משום דמקוו קוו, אבל נראה דלא שמיע ליה ברייתא דלקמן עכ"ל, ואם כדבריו מדוע החליט הדבר שנעלם ממנו ברייתא דלקמן שהרי לפום טעותיה של ר"ש כבר סרו כל האגודות המעוטים באגם זה שנשתנה בעצמותו מכל מים שאל"ס ולא נשאר לפליטה רק מחילה של דגים ולחדא לחודא לא חשו רבנן אלא ודאי שגם במיעוט אחד מן המעוטי' חשו רבנן, ואין לומר שגם באגמא לא פליגי רבנן ז"א כיון דלפום טעותי' דרב שילא נשתנה האגם זה בעצמותו עד שכבר נשתקעו כל האגודות מעוטים ממנו לעולם ובעיקר קו' כבר מתרץ ע"ז בס' ח"ש סי' ך"ד גם ראיתי שם דלהכי לא חשו רבנן לשמא יכוה את עצמו כשם דרובא דתלי' במעשה לא הוי רובא ה"נ לא חיישינן לספיקו מלבד שהדבר שהוא בטבע לא נכלל כלל בסוג זה עיין תוס' בכורות דף ך' ד"ה רבינא בשגם מרא דשמעתי' שם דס"ל דאף לרבנן מהני ליבון הוא רבא דמתרץ בסכין מלובנת וד"ה ורבא שם בש"ס בכורות ד' ך' פליג על רבינא ע"ש

עוד רגע אדבר להביא ראי' לדברי הריב"ש דס"ל בספינה שאבדה בים איכא תרי חזקה לגבי רובא ממשנה מפורשת אשר בסוף מי שאחזו כתבו לאחר י"ב חודש ומת אם הגט קודם למיתה ה"ז גט וכו' ואם אינו ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת וקשה דמ"ש ממקוה שנמדד ונמצא חסר דפסקינן כרבנן לדעת רוב הפוסקים דאפילו ברשות הרבים טמאים ודאי כל הכלים שנטבלו משום דחזקת מקוה איתרע וחזקת טומאה דכלים נשארים בחזקתן כאשר היה ומעתה הכא נמי כיון דאשה זו היתה בחזקת היתר ליבם נוקמינה אחזקתה ראשונה וחזקת חי כבר איתרע שהרי מת לפניך ואת"ל שבאמת רק מדרבנן אסורה כמסקנת הש"ס בפ' ד' אחין דף ל"א שהרי אמרי בזה מגורשת ואינה מגורשת דמשמע להדי' שהוא ספק השקול מדאורייתא כמבו' ברמב"ם בפ"י מה"ג ולדברי ריב"ש הנ"ל מתורץ על נכון שהרי נגד חזקה שלימה של היתר ליבם איכא שני חזקות שנתרעו חזקת חי וחזקת אשת איש שהרי אם תחליט הדבר שכבר מת טרם שניתן הגט לידה כדי להעמידה בחזקת היתר ליבם הרי אתה מוציאה גם מחזקת אשת איש טרם שניתן הגט לידה וע"כ לא אשמועינן ג"מ אלא לגבי חד חזקה שאיתרע אוקמינן אחזקה שלימה דלא איתרעי אבל לעומת שני חזקות שאיתרעי שוב הוי כספק השקול

י ונראה לפענ"ד להמציא היתר לעלובה הזאת דנחזה אנן אם ראו שנים תיכף לאחר שעבר שיהה את הנופל במים שאין להם סוף וראוהו והכירו היטב בתוך המים אבל לא ידעו אם עודנו חי אזי בודאי דנין אותו שכבר מת כיון שכבר חלף ועבר עליו שיעור שיהה וכבר יצא מכולו חששא דמים שאין להם סוף דהרי דכולו חששי הוא רק על תוך שיעור שיהה וכיון שראו אותו לאחר שיעור שיהה והוא עודנו במים ולא נכנס למחילה של דגים ולא צף על פני המים כבר נשתקעו כולי חששי וגם לא פלוג רבנן לא שייך בזה כיון שראו אותו במקום מוגבל בעומק המים וכבר בארנו לעיל (באות ו') דעל שיעור שיהה לא שייך בדדמי במים שאל"ס משני רוחות, וגם בל"ז שהרי איתא לפנינו שני עדים ר"ח ור"מ, ונגד חשש בדדמי שהוא רק מדרבנן יש לסמוך אמהרי"ט וב"ח דסגי בשעה מועטת ונוכל לצרף עדות ר' רחבי' לעדותו של ר"מ לשיעור שיהה לסלק חשש בדדמי מעתה לפום עדותו של ר' מענדל בראשונה בזה"ל איך האב געזעהן וויא דעם ר' מאטיל זיינע פיס וכו' האבן וכו' דער נאך האב איך גזעהן וויא ר"מ האט זיך גווארפן אין וואסר לערך שלשים קלאפטער דאך זיין פערשוין אין וואסר זיך ווארפן אין דער הייך, שמשמע מתוך עדותו שכ"ז הי' בתוך המים ולא שצף עפ"י המים וגם עדותו של ר' הענך מה ששמע אז, אונד איז עטליכע מאהל ארויף גקומן אונד איז אפ געשווימן אביסל נענטר צום לאנד אונד פון דארט איז עהר אראפ אונד איז שוין נישט וכו' יש ליישב עדותו שלא יסתרו דהיינו מה שצף מעט לא שצף ע"פ המים רק שהמים נשאו בתוך המים קרוב ליבשה., ובל"ז כיון שר"מ העיד מה שראה בעצמו ור"ה הוא כעד מפי עד והוא נאמן יותר נגד עמפ"ע לכמה פוסקים וגם שהוא העיד בראשונה בחהמ"פ ת"ר ור"ה העיד בשנת תר"ה וכיון שפירש לנו ר' מענדל בעדותו באחרונה בנ"ד שזה הי' בערך חצי שעה ולפום דעת מהרי"ט הוי שיעור שת"נ שלישית שעה שיעור חניקה ונמצא כשראהו ר"מ בסוף חצי שעה שנפל ולא קם עוד הרי שכבר ראוהו ראוהו מת לאחר שכבר עבר עליו שיעור שיהה של מהרי"ט וב"ח, וכבר הסכימו הגאונים בס' ח"ש ך"ג ך"ד על דברי מהרי"ט וב"ח נגד שיעור שיהה דאורייתא ועל איסור דרבנן סמכו על ס"א יעו"ש בתשובה ל"ט וגם מה שהיה מטפס לפעמים למעלה מן המים הסכימו ג"כ שגם זה עולה לשיעור שיהה, ועובדא דידן עדיפי מהתם שהם הוכרחו לסמוך על שיעור שיהה דאורייתא על מהרי"ט וב"ח ואנן לא מצרכינן לסמוך עלייהו אלא נגד איסורא דרבנן לגבי מים שאל"ס וכיון שראהו ר' מענדל לאחר שלישית שעה עד חצי שעה בתוך המים הרי בע"כ דנין אותו שכבר ראוהו מת בתוך המים מפני שכבר עבר עליו שיהה דמהרי"ט ושוב כבר אזדי כולהו חששי דמשאל"ס שהרי לפום דעת מהרי"ט די בשלישית שעה אף במים שיל"ס מפני שאנו מחזיקים בבירור גמור שכבר מת לאחר שעבר עליו שיעור חניקה וגם בדדמי ל"ש בזה אף בע"א לחוד כיון שמתחילה עודנו חי ובחי ל"ש בדדמי ולא זזו עיניו ממנו עד שראהו נופל לבסוף חצי שעה נמצא שראה אותו בעודו חי עד שמת, מלבד זאת הלא לדעת הרי"ף ורש"י וסיעתם ל"ח לדדמי לענין הכרה וגם למסקנת תוס' כשלא נשחת מצ"פ ולרש"י דוקא כששהה כבר בתוך המים דאיכא מידי לתלות לדדמי. בזה אסיים בכחו דהתירא להלכה ולא למעשה עד שיצרפו וילבנו הדברים הדק היטב ומה טוב שהרב המה"ג מנ"ד יסע לכבוד שארי הרב