זית רענן חלק א רכב

סניגורין עשה לדבריו מכ"ש בעובדא דידן דלא שייך כ"כ לומר דלסניגורין אמר כן, גם יש לשדות נרגא כיון שעיקר המעיד על שיעור שיהה לפנינו הוא ר' מענדיל משרענצק שהעיד על ערך שני שעות וחצי והוא מעיד על ניחור גרונו ועתה ממ"נ אם נאמר שהוא כעין גוסס דפ"מ שכבר דברנו על זה שזה רק גוסס בידי שמים] שוב נפל בבירא עדותו על שיעור שיהה דהא מים כמלחמה דמי וחיישינן על שיעור שיה' לדדמי שגם שכבר ביארנו דהיכא שאין לו סוף רק משני רוחות ל"ח לדדמי דדמי למים שיש לו סוף כיון שבקל יכול להציל עצמו לצד רחוב (כאשר בארנו לעיל באות ו') אמנם בזה כיון שכבר נדמה לו שהוא גוסס ושכבר נחלש כחו עד זבולא בתרייתא שוב חזר חשש בדדמי על שיעור שיהה למקומו ולא נשאר לפנינו רק ע"פ סברת רמב"ן שהאיר לנו מזיו אורו דהיכא שאמרנו לו בפירוש כל צדדי דבדדמי ואפ"ה אומר בפירוש שכדבריו כן הוא לא חיישינן לבדדמי לעיל סוף אות ו'] קשה לסמוך על זה לבד אף שנראה כן מדבריו דאף בעד אחד אמרינן כן דאולי גם רבינו הרמב"ן לא אתי לכלל זה רק להטעים את דברי רבינו הגדול ז"ל דחייש אף בשני עדים לדדמי לזה המציא דדוקא היכי דאמרי מת סתמא ומי יכול להקל ראשו כ"כ באיסור א"א

גם מה שדימה מעלתו את דבר עדותו שניחר בגרונו לדברי רמ"א סי' י"ז דאפילו במקום דבעינן קברתיו לאו דוקא קברתיו אלא כל שאמר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמר בדדמי בודאי מהני וה"נ כיון שראה כעין גסיסה לא חיישינן לדדמי ולא עיין כל הצורך שעיקר דברי קדשו נובעים מתשובת ר"ן וריב"ש מובאים בב"י והוא שלאו דוקא קברתיו אלא כל שטלטלו ממקום למקום ולא ראה בו שום תנועות של חיי או שנגע בו לאחר שמת אבל בלא זה חיישינן על עצם המיתה לבדדמי ועי' בתשובה לרמב"ן סי' קכ"ח ומשנה למלך פרק י"ג מה"ג הט"ז ומה בין עצמות המיתה לגסיסה דבשלמא בעובדא דפ"מ כיון שראה שאינו יכול לדבר וכיון דלא חיישינן למשקר כדמוכח מעובדא דדיגלת ובדדמי איפשר דלא שייך בזה אבל בעובדא דידן שעיקר עדותו על אומדן דעתו לחוד דהאיך יכול לראות זה (דאס וואסר האט אים געשטיקט) כאשר העיד בפיו דכגון זה נשמע ולא נראה, לכן לפענ"ד נראה שעודנו נוכל לחפש איזה תקנה להעלובה הזאת באם עודנה רכה בשנים שאז חובה הדבר עלינו ביותר לחפש בתר תקנתה כמובא במכתב מאלי' סי' א' סעיף ו' שיש לסמוך אף על דעת יחיד נגד חורבן ביתה והוא שכבוד הרב המאה"ג החריף והבקי מוה' יהושע נ"י מק"ק שרענצק כעת חונה בק"ק גאמבין יע"א בצירוף ב"ד **(מלת ב"ד פה הכוונה שלשה מורי הוראה היושבים לעיין בדין היתר עגונא)** צדק או הרב המאוה"ג חונה בק"ק נ"ד שסמוך לשם יגבה עדותו של ר' מענדל מחדש באיומים גדולים אולי יחקרו ממנו שראה בכל פעם שבא למעלה שהמים נשפכים ממנו בשפע רב או ששמע בבירור בצירוף איזהו מנוטין קול המים בגרונו כקול מחתה ע"ג אש ואזי יהי' לנו איזהו דרך סלולה לתקוע צדדי היתר במה שנשתנה הנופל זה בגופו משאר נופלים למים שאין להם סוף ואין זה דומה לדברי מהר"ם מרוטנבורג שאוסר במים שאל"ס אפי' במקום סלעים וטרשים דהתם לא נשתנה גופו רק במקום המים נפל איזהו שינוי בזה אמרינן כיון שגם בלא זה המיעוט שנמלטים אינו מצוי ואפ"ה חיישינן ועתה שנתחזק עוד ביותר הרוב שאינם נמלטים לא איכפת לן בזה דאם כן נתתה דבריך לשיעורין ואמרינן ביה לא פליגו רבנן בתקנתא אבל היכא דאיכא שינוי בעצמותו ע"י רובא בכגון זה לא גזרו וראיה ברורה לזה דאל"כ תקשה לריב"ש מריש גיטין דאמרינן ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם סופרי דדינא מיגמר גמירי וכו' וא"כ להריב"ש סי' שע"ט ופ' דס"ל דהיכא דאיכא תרי רובא מותרת אמאי הוצרכו חכמים כלל לומר בפנ"כ ובפ"נ והיכא דלא אמר ואזיל לעלמא שהגט פסול לדעת הרמב"ם ל"ת ולדעת הרא"ש ור"ן אף אם נישאת תצא דהא בעיקר פיסולו לא פליגי רבה ורבא ומה דפסול לרבא משום קיום פסול נמי לרבה משום לשמה וכן איתא להדיא שם דף ה' דמוקי בגמרא הברייתא דקתני המביא גט וכו' אם נתקיים בחותמיו כשר ואם לאו פסול דקשי' לרבה לאחר שלמדו ובניסת הרי להדיא דכמו דלרבא פסול אם לא נתקיים בחותמיו כמו כן לרבה ואפי' לאחר שלמדו דלא שייך שאין בקיאין לשמה מ"מ גזרי בה רבנן שלא תנשא משום שמא יחזור הדבר לקלקולו וא"כ הא התם איכא ת"ר רוב בקיאין וסתם ס"ד מיגמר גמירי וא"ל דשאני התם דחיישינן לערעור הבעל כיון דתרי רובא מילתא אלימתא הוא ולא חיישינן למיעוטא דמיעוטא אף באיסור ערוה ומה איכפת לן בערערו דלא גרע מחד רובא ועד אחד דלא חיישינן תו לעירעורו של בעל ועי' לקמן דף י"ט ע"ב בתד"ה טעמא בתירוץ קמא שם דלס"ד דליכא ריעותא במה שהנייר חלוק תו לא איכפת לן בערעור דבעל וכיון דבתרי רובא מותרת להנשא אף דאיכא תרי חזקה לדעת הריב"ש מכש"כ בגיטי נשים אלא ודאי שאין זה בסוג תרי רובא דכשם דלא מהני ספק ספיקא משם אחד בכל איסורין שבתורה (עי' בש"ך יו"ד סי' ק"י) הכי נמי לא מהני תרי רובא משם אחד באיסור ערוה וחזקת אשת איש (ועי' בתשובת מהר"מ מרוטנבורג דאתי עלה מחמת ס"ס ויש לדחות דאפ"ה עיקר טעמא דחיישינן בג"נ משום ערערו דבעל ולחלק בין הך דהכא להאי דמי מילין ואין להאריך, אמנם יש כדמות ראיה מתשובת מהר"ם מרוטנבארג עצמו דבכגון זה דנידון דידן דנשתנה גוף הנופל משאר הנופלים מודה להריב"ש דבתרי רובא מותרת דלדידי' דס"ל כדעת התוס' דהאיך דאין מעידין הוא מדרבנן ולא ס"ל דלגבי מיתה איכא תרי חזקות חזקת אשת איש וחזקת חיי שהרי חולק בהדיא על דברי הריב"ש וס"ל דהאי דא"מ על המגויד הוא מדרבנן בעלמא וקשיא להיפוך מדוע היכא דליכא למיחוש לערעור הבעל כגון בבעל שהביא גיטו אצ"ל בפ"נ ובמים שאל"ס אסרו אפי' בתרי רובא כגון היכא דאיכא סלעים וטרשים אלא ודאי צ"ל דשאני גבי מים שאל"ס דברוב פעמים ליכא אלא חד רובא ולהכי אף שנזדמן דאיכא תרי רובא כגון בסלעים וטרשין אמרינן שגם בזה גזרו רבנן כי היכא דלא תיחלק בתקנתא אבל גבי גיטי נשים לעולם איכא תרי רובא ולא גזרי רבנן אלא היכא דאיכא למיחוש לערעור דבעל וממילא מבואר דבכגון זה דנידן דידן מודה מהר"ם מרט"ב לריב"ש דשם גבי גיטין מצינו הך טעמא גופי' באשה עצמה שמביאה את גיטה כי היכא דלא תיחלק בשליחות ואפ"ה בפקח ונתחרש שאינו יכול לומר בפ"נ הגט כשר משום דכיון שנשתנה לפנינו לא גזרי רבנן שם דף ה' נידון ממילא דהיכא שנשתנה גוף הנופל תו לא גזרי רבנן דדמי לפקח ונתחרש ועי' בתשובת מהר"ם אלשקר סוף סי' קי"ב דאפילו בספק חי וספק מת לא גזרי רבנן במים שאל"ס כיון שכבר נחלש כ"כ תו לא גזרו וליכא למימר דטעמי' משום דמים מ"מ דלא אתא עלי' מטעם זה דמשמע אפי' היכא דל"ש לומר כן

ח ולאפושי מילתא נראה להביא ראיה ברורה דבתרי רובא משתי שמות לא גזרו במים שאין להם סוף מהאי דאיתא ביבמות דף קכ"א ע"ב אמרו לו לרבי מאיר אין מזכירין מעשה נסים וכו' אלא דלא ניים דאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין **(ידוע שדיני מלקות אין נוהגין בזמן הזה:)** אותו וכו' ור"מ מ"ט וכו' וקשה מאי קשיא ליה ור"מ מ"ט שגם דלרוב פעמים איכא סכנתא בזה ולהכי היו מלקין אותו כיון שנשבע לבטל את המצוה אבל להתירה לעלמא חיישינן למיעוטא אפי' לרבנן ומנא ליה דהתם מעשה נסים הוי א"ו כיון ששהו עד שתצא נפשו ולרוב פעמים אינו יכול לחיות משוקע במים כל כך וגם משום שלא ישן ג' ימים וכיון דאיכ' תרי רובא משני שמות דנין אותו שמת בוודאי ולא היה אלא מעשה נסים בלבד, ומצאתי בחמדת שלמה שעמד בקו' זו תשובה ך"ג, גם יש לכוון כשיגבה הרב את העדות של ר' מענדיל מחדש שיגבה ג"כ את העדות של ר' העניך ויחקרו