זית רענן חלק א רכא

יכול לשוט ע"פ הים זמן מרובה כל כך אבל במים שיש להם סוף כיון שבקל יכול לשוט ולהציל את עצמו אי לא דשהה לא אמר וכן לטעמ' דמשקר הלא עיקרן של דברים מפני שאמרינן שהיא לא תידוק רק אחרי שתחקר שנפל בעלה למים שאין להם סוף או דמחי ליה בגירא או ברומחא במלחמ' תו לא תידוק אבל במים שיש להם סוף כיון שבקל יכול לשוט להמלט גם היא תידק עד שתדע ששהה עד שתצא נפשו וממילא תבנא לדינא כיון שזה יסוד מוסד לכ"ע דע"א נאמן במים שיש להם סוף על הטביעה ועל שיעור שיהה ולא חיישינן לבדדמי או למשקר הרי נראה בעליל כיון שבקל יכול למלוט גם היא תתור לחקור בטיב על שיעור שיהה ולא תתלה בדדמי וכיון שהיא תידוק גם העד אינו משקר, ומעתה אף שמים אין להם סוף לארכו כיון שיש לו דרך סלולה להציל את נפשו לרוחבו מסתמא יציל את עצמו בכל טצדקי דמצי למיעבד ואזי ממילא נסתלקו כל החששים הן חששא דבדדמי והן חששא דמשקר ונאמן בזה ע"א אף על שיעור שיהה בלי גמגום כלל ולא נשאר רק חששא דמים שאין להם סוף ונפקות' רבא לדינא כגון היכא דאיכ' תרי רובא ועי' בדברינו לעיל אות ד' וזה כמה שנים אשר היה שאלה בנידון זה מדאברין ופרשתי הסוגיא בהשכל ועל נכון דל"ח כלל לבדדמי או למשקר על שיעור שיהה, אכן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, אכן לחלק בין מים שיש להם סוף לרחבו ואל"ס כלל נכון וברור כשמש, ובזה מיושב ממילא גם דברי הרא"ש אשר כל הרואה ישתומם דעדיין לפי תירוצו של הרא"ש הדרי קושית הראב"ד לדוכתי' על הרי"ף בעובדא דחסא דהיה מים שאל"ס ואמאי אם נשאת ל"ת כיון דחיישינן לדעתו לבדדמי אף בשני עדים הרי דחששא גמורה וכבר עמדו בזה הרב הגאון המובהק זצ"ל בספרו חמדת שלמה סי' ך"ג וכן הרב הגאון אמיתי מוה' יעקב זצ"ל דק"ק ליסא שם ך"ד, ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות דגם עובדא דחסא היה בנהר שיל"ס לרחבו לכן אף בע"א לא תצא כנ"ל, ובמים שאין להם סוף לכל הצדדים אזי באמת בע"א תצא ובשני עדים לכתחלה ל"ת לדעת הרי"ף דחושש לכתחילה אף בשני עדים ולשיטת הרי"ף לא תצא לכתחילה במים שאין להם סוף מפני שני טעמים מפני מיעוט הנמלטים ומפני חשש בדדמי לענין שיעור שיהה והא דמצריך הש"ס לחפש בתר איסורא דמים שאין להם סוף מפני דף של ספינה או גלי אשפלו ואמאי לא אמרינן מפני חשש בדדמי לדעת הרי"ף משום דקודם זה אמרינן איזהו מים שיל"ס כל שעומד ורואה מד' רוחותיו וממילא נשמע כל שרואה רק מב' רוחות הוא בכלל מים שאין ל"ס ובזה לא שייך בדדמי כמו במים שיל"ס, תוכן הדברים ודעתו של רבינו האלפ"ס הוא שגם בשני עדים חיישינן לכתחלה לחשש בדדמי וכיון דבשני עדים חיישינן לכתחילה אזי בע"א שכל האמנותו הוא מפני תקנות עגונות וכיון שעדותו רפוי' מפני חשש בדדמי אזי אף אם נשאת תצא אמנם כל זה במלחמה או במים שאל"ס מד' רוחותיו אבל במים שאל"ס משני רוחות ליכא חשש בדדמי כלל וגם חששא דמשקר נסתלק שגם זה סובב לחשש בדדמי דידה כמבואר ברמב"ן במלחמות ובתוס' וכשם דלא חיישינן במים שיל"ס לגמרי הכי נמי במים שאל"ס מב' רוחות דזיל בתר טעמא, גם לפום דעת רמב"ן במלחמות נשמע מילתא חדתא והוא שבתוך דבריו הקדושים והנוראים שם נמצאו איזהו דברים אשר בין שורותיהם יצהירו ולא נתב' תוכן כוונתו היטב וז"ל שם אלא שהאריך לנו רבינו את הדרך שהוא פי' שאין ע"א ולא שני עדים נאמנים לומר מת במלחמ' או מת סתם כשמלחמה בעולם וכו' כ"ש בעדים כדאמרינן בגמרא והא מים כמלחמה דמי מלחמה נמי כמים מה התם בעינן דמסהדי דמת ודאי וכו' אף במלחמה נמי בעינן דמסהדי ביה דודאי מית וכו' עכ"ל, ועתה איזה תולדה נולד לנו בהדמותו גם להיפך מלחמה למים אם בא להורות לנו את טעמא של רבינו דבמלחמה חיישינן אף בשני עדים תלי תניא בדל"ת שגם במים לא מצאנו אלא בע"א ומצאתי בתשו' הגאון מוהע"א שעמד בזה בסי' ק"ז, ונראה בפשיטות כוונתו שרצה בזה לבל יהיו דברי רבינו כזרים בעינינו שהרי שני עדים נאמנים בכל דבר ובעגונא הקילו עוד ומדוע יתבצר לנו איזהו מקום להחמיר עוד בעגונא מה שלא נמצא בכל התורה כולו לזאת האיר לנו בזיו מאורו דלקושטא לא החמירו בשום דבר רק במה שהקילו והוא שהרי הקילו במים שיל"ס אין צריך בפירוש לומר ששהו עד שת"נ ואפי' בע"א כמבואר במהרי"ט סי' מ"ז דאף למ"ד ע"א בד"ה אמנם וכו' לסברא פשוטא שאין צריך לומר בפירוש אלא כל שהדברים ניכרים מתוך העדות שאומר שנטבע ולא עלה מסתמא שעמד שם כדי שת"נ יוע"ש גם נודע דתרי בדדמי איכא א' מפני שירד לספק באיזהו דבר אומר בברי וב' מפני שנדמה לו כדבר ברור וצלול כמבואר בתוספת כל הנשבעין גבי בעל הבית טרוד בפועליו וממוצא הדבר מובן הא דחייש הרי"ף בתרי ואפי' בע"א לחוש לדילמא בדדמי אמרי היינו שנראה לו כדבר ברור שאם ניחוש שמחמת ספיקו אמרי בברי שהרי אפי' מיגו מהני בכגון זה גבי בעל הבית טרוד בפועליו ומכ"ש עדים גמורים וגם בע"א כיון שכבר נפשוט מדיגלת דל"ח למשקר ובכל מקום שהאמינו ע"א הרי הוא כשנים אלא ודאי דחיישינן שנדמה לו כבירור גמור בלא שום צד ונידנוד ספק וממילא אי מפרשינן להו לכולהי מילתא דספיקי ואפ"ה אמרי ידעינן בבירור שמת כגון שאמרו ראינו שמת ממש על ההרוגים אפי' לא טלטלו אותו נמי מהימנו וע"ז הביא לנו מהאי דס"ל דבדקינן בדרישה וחקירה ואפי' לרבנן דפליגי התם במילי דשכיחי חיישינן ולזה מביא ג"כ לבירור הדבר שהרי במים צ"ל בפירוש ואשמודעני' שהוא פלוני ולא סגי היכא שאמר ראיתי תיכף כשהעלוהו מן המים וראיתי שמת ומשמע להדיא שאפי' היכא שכבר הלך לעלמא מעכב בדיעבד עד שיאמר בפירוש שהכרתיו בט"ע וה"נ במלחמה היכא שאמר בפירוש ראיתיהו נופל מת על ההרוגים דתו לא נשאר לנו שום חשש רק אולי מפני הספק מהפך הדבר לאמיתו בברי זהו לא חיישינן וזהו שרצה לבאר לנו דכגון זה מהימן מפני דמלחמה כמים דמי וכמו דמהני התם היכא שאמר בפירוש שהכרתיו בט"ע ול"ח לחשש בדדמי על הכרה גופי' א"ו דמפני שירד לספק לא יהפוך הדברים לברי גמור כן ה"נ במלחמה ונולד לנו מזה היכ' שאמרו בפירוש ששהו כדי שת"נ אפי' במים שאין להם סוף תו לא חיישינן למידי ובזה מתורץ היטב הא דמצרכינן לדעת הרי"ף לחפש ולחוש למיעוטא במים שאל"ס ולא מפני חשש בדדמי וממילא מובן דאף דמים כמלחמה דמי זהו היכא שאמר שנטבע ולא עלה אבל היכא שאמר שראה בבירור בלא ספק כדי שתצא נפשו בזה לא חיישינן למידי והא שהיקשה בש"ס והא מים כמלחמה דמי משום דמסתמא כל מה דאיכא למעוטי בהגדתן מממטין ועוד דא"כ פשיטא ומה קמ"ל ס"ד

ז נהדרין לענינא דידן דעובדא זו כאשר הוא לפנינו עוד גרע מעובדא של בעל פ"מ דהתם כיון שהעיד שאינו יכול בע"כ איירי שראה והבין שרצה לדבר כגון ששמע ממנו קול נביחה בעלמא וכדומה ולא יכול להוציא קול ע"י ניחור גרונו וא"כ ניכר לו היטב מסימני הגסיסה, אבל בעובדא דידן שאמר שראה (וויא דאס וואסר האט אים געשטיקט) כדרך הנטבעים (ער האט געארבעט מיט דען האלז) וכל זמן משך טרחו ועמלו היה בערך חצי שעה שכגון זה יכול להזדמן אף במי ששותה מים מים לצמאו ובא לגרונו יותר ממדתו ובפרט שאמר להדיא כדרך הנטבעים כאשר הרגיש גם יד"נ מעכ"ת בזה מסברא דנפשי' ולי נראה דכעין זה איתא בירושלמי מובא ברמב"ן במלחמות וז"ל ע"א במלחמה מהו נשמעינה מן הדא וכו' אמר להון ואילו הוי בחיין לא הוין מייתי וכו' מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנישאת נישאת ומאן דלא נישאת ל"ת וכו' הדא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה ופירושו ברור שלפי שאמר העד שמתו שאילו הי' בחיין היו באים חששו לכתחילה שאמר בדדמי ועפ"כ מאן דנישאת נישאת שמא סניגורין עשה לדבריו וכו' עכ"ל בקצרה הרי דס"ל לרמב"ן בע"א במלחמה דל"ח לדדמי ואפ"ה לא תנשא לכתחלה מפני שאמר אלו הי' בחיין וכו' אף דא"ל שמא