זית רענן חלק א רכ

יכול להמלט ע"י שנשתנה לגריעותא לכן אמרינן דבכגון זה לא גזרי רבנן אבל בצורבא מרבנן שלא נגרע גופו משאר הנופלים לא יצא מכללא דמים שאין להם סוף שגזרו רבנן אף שנולד לנו אח"כ איזהו ראי' וראיתי בדברי מעכ"ת שמחלק באופן אחר ונכונים בעיני וראוין למי שאמרן

ה והנה בהשקפה ראשונה עמדתי משתומם בדברי הריב"ש סי' שע"ט ש"פ לאשר משריש ליסוד מוסד דכל הני דאין מעידין היא מדאורי' דאין מעידין משמע אפי' אם נשאת תצא ואי מדרבנן די שלכתחילה לא תנשא ובתוך הדברים מביא ג"כ האי דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו דממ"נ הוא מדאורייתא דלמ"ד סימנים דרבנן אזי פשיטא דל"מ מדאורייתא ותצא ולשנוי' דסימנים דאורייתא אזי ג"כ תצא דאיירי בסימנים גרועים ואיך נעלם מעיניו הקדושים ש"ס ערוכה בכורות דף מ"ו ע"ב דמשני התם לר' יוחנן דס"ל אף לנחלה ומקשה הש"ס מהא דתנן אין מעידין וכו' ומתרץ הש"ס שאני התם בעדות אשה דאחמירי בה רבנן וחפשתי ולא מצאתי מי שעמד בזה עד כה שמצאתי בספר מהצ"ב שהניח דבריו בצע"ג ואמינא משום כבודו של רבינו הריב"ש לתרץ דבריו הקדושים והוא דעיקר יסוד הדבר דכל בדרבנן ל"ת הוא מהאי דתנן גבי שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ופליגי שם רב ור' יוחנן ואנן פסקינן כר"י דאם נישאת ל"ת ועיין ברמב"ם פ"י מה"ג שכייל זה לכלל גמור דכל בדרבנן אם נישאת ל"ת ועיין ב"ש סי' קמ"ב ס"ק ד' דלשיטתו גם גבי בפ"נ אם לא אמר ולא נתקיים ואזיל לעלמא ג"כ אם נשאת ל"ת ועיין ריש גיטין דף ה' שהיקשה הש"ס שם לרבה מהא דתני' המביא גט ממדה"י אם לא אמר בפ"נ וכו' ועיין תוספת שם ד"ה שלא וכו' וא"ת להאי לישנא דבפ"ב דאית לי' לר"י שנים שהביאו גט צ"ל בפ"נ וכו' ואומר ר"י דההוא מילתא דר"י דסבר ל"ת קאי כלישנא קמא דפ"ב וכו' עיי"ש היטב תמצית העולה מדבריהם דהאי דאמרינן דר' יוחנן ס"ל ל"ת קאי כלשנא קמא וכמסקנא דשמעתין אבל ללישנא דס"ל לר"י דשנים שהביאו צ"ל בפ"נ בע"כ צ"ל דס"ל לר"י אף בשלשה גיטין אם נשאת תצא נמצא לדבריהם למסקנא דפסקינן בשנים שהביאו אצ"ל בפ"נ ס"ל לר"י דאם נשאת ל"ת

ומזה הוליד הרמב"ם וריב"ש ג"כ אזיל בזה לשיטת הרמב"ם דכל בדרבנן אם נשאת ל"ת וקושי' הש"ס בבכורות קאי התם לר"י דס"ל דאף לנחלה מהני פדחת לחוד ומשני התם תרי שנוי' או משום דגבי ע"א החמירו רבנן או משום דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד ותירץ הראשון קאי ללישנא דס"ל לר"י דכ' שהביאו גט צ"ל בפ"נ ובפ"נ וממילא דצ"ל דס"ל דגם גבי שלשה גיטין א"נ תצא נמצא דאף בדרבנן תצא ומש"ה גם גבי אין מעידין נוכל לומר שהוא מדרבנן ואפ"ה אם נישאת תצא ושנויא בתרא קאי למסקנא דס"ל שנים שהביאו גט אצ"ל בפ"נ וגבי ג' גיטין אם נישאת ל"ת וצ"ל דיכיר לחוד והכ"פ לחוד ועי' היטב

ובזה יש למצוא פתח לדעת מוהר"ש יונה מובא במכתב מאלי' בסופו סי' א' סעיף ך"ז וז"ל גם כי הרבה מן הפוסקים ראשונים תפסו כלל זה להקל בסוף העדות ולהחמיר בתחילתן אפשר דאין כל הפוסקים מודים בזה אלא דגם בתחילת העדות יש להקל הר"ש יונה עכ"ל וספרו אין בידי לעי' בו ולפום ריהיטא הוא נגד הש"ס בכורות דף מ"ו דאיתא להדיא כי הקילו בסופו בתחילתו לא הקילו עיי"ש, ונראה ליישב דבריו דאיתא בתשובת הרא"ש כלל נ' סי' ט"ז דס"ל בדרבנן מהני סימנים אף דסימנים דרבנן וקשה דהוא נגד הש"ס יבמות דף ך"ב דתנן להדיא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ואע"פ שהוא רק לענין דרבנן לחוד וכדאיתא בכורות ד' מ"ו שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן דמדאורייתא סגי בפרצוף פנים לחוד אבל מדרבנן לא מהני אפי' פ"פ בהדי סימנים אלא פ"פ עם החוטם וכבר עמדו בזה האחרונים בספרותיהם ולפי הנ"ל ניחא דזהו לדידן דפסקינן דבדרבנן אם נישאת ל"ת, ולכן לענין לכתחילה מהני סימן אמצעי לחוד אבל ללישנא קמא דבכורות דע"כ קאי ללישנא דר"י דשנים שהביאו צ"ל בפ"נ וממילא דגם בג' גיטין אם נשאת תצא ולכן גם בהאי דאין מעידין אף שהוא מדרבנן החמירו בו כעין דאוריי' דאף אם נישאת תצא לכן לא מהני ס"א ולא מידי וא"כ לדברי תשו' הרא"ש בע"כ צ"ל לדידן דפסקינן בדרבנן ל"ת הקילו אף בתחילתו שהרי מהני סימן אמצעי בדרבנן ומעתה בנידון הפ"מ אף אם נאמר כדברינו הנ"ל כיון דשה' כדי שתצא נפשו שכבר יצאה מחשש דאוריייתא במים שאל"ס ולא נשאר רק איסורא דרבנן אזי מהני אח"כ רובא דגוססים מלבד דאיכא תרי רובא כנ"ל אות ד' דהא כיון דמהני סימן אמצעי באיסור דרבנן ורוב גוססין עדיף מס"א דהא בס"א אף אם נישאת תצא למאן דאית ליה סדר"ב, והא דכתב הב"ש בס"א אם נישאת ל"ת זהו לאחר דמספקא לן לדינא ורוב גוססין אף אם הוא רק גוסס בידי שמים מ"מ א"נ ל"ת (כדמשמע להדיא מתוס' בכורות דף ך' ע"ב ד"ה חלב וכו' וז"ל בתה"ד ומה שהחמירו שם לכתחילה משום חומרא דאשת איש וגוסס נמי לא אזלינן ביה בתר רובא להעיד עליו להשיא את אשתו) כיון דרובא עדיף מסימן אמצעי וכיון דלשיטת הרא"ש מהני ס"א בדרבנן מכ"ש דמהני רובא ויותר מזה מבואר בבית שמואל סי' י"ז ס"ק צ"ד דגוסס בידי שמים מעידין עליו לאחר ג' ימים מהא דפסקינן בי"ד סי' של"ט דמתאבלין עליו האף אומנם שכבר צווחו בזה רבותינו האחרונים בספרותיהם דשאני אבילות דאזלינן ביה בתר רובא אבל לעדות אשה דלא אזלינן בתר רובא אזי בודאי אין מעידין ואמרתי אחרי התנכרו דבריו הקדושים גאולה תהיה לו ונתנה למו מקום והוא כפורחת עלתה נצה ע"פ דברי תוס' בכורות ד"ה חלב הנ"ל בסה"ד וז"ל ובלאו קו' דרשב"ג קשיא נמי הילכתא אהילכתא וכו' וי"ל דמן הדין היה לנו לפסוק כרבנן וכו' אלא מדרבנן החמירו ביבמה וכו' ולכך עשהו בספק גם לענין אבילותו שלא יבוא להקל בערוה עכ"ל וכיון דפסקינן דמתאבלין ממילא מוכח דמעידין וזהו כשכבר ראהו גוסס ג' ימים ואף שאין לסמוך ע"ז לבד למעשה דהא לדעת ריב"ש משמע לכאורה דבגוסס אף אם נישאת תצא כיון דדינא דגוס' מוכח מדתנן אין מעידין עד שתצא נפשו ולדידי' בכל הני דתנן אין מעידין אף אם נישאת תצא אף דאיכא רובא כיון דאיכא תרי חזקה אמנם מדברי רבותינו בעלי התוס' משמע להדיא בהאי דמים שאין להם סוף דמפרשי מטעם סמוך מיעוטא לחזקה וכן בגוסס משמע להדי' שאין זה שני חזקות כיון דחדא בחברתא מישך שייכא כאשר כבר האריכו רבותינו האחרונים בזה וא"כ יכולין לצרף דעת ב"ש הנ"ל לסניף לשאר התירים ואינם דחויים לגמרי

ו עוד נראה לפענ"ד נכון וברור במילתא חדתא אליב' דכל הדיעות דבנהר ווייסל אשר יש לו סוף משני צדדים ברוחב ואין לו סוף באורך דאף דלענין לכתחילה דינו כמים שאין להם סוף אבל לענין דאורייתא מהני עד אחד על הטביעה אם שהה כדי שת"נ וגם לענין דרבנן לא נתוסף איסורי ע"י בדדמי או מפני חשש משקר ולא נשאר רק חששא דמים שאל"ס גם לדעת רבינו אלפסי דס"ל דאף בשני עדים חיישינן בדדמי ומשמע דלדעתו דאיבעי' בע"א במלחמה הוא בקברתיו דוק' מפני חשש משקר כמבואר ברמב"ן במלחמות אבל בלא קברתיו פשיטא להו דאמרינן בדדמי אף בשני עדים וכיון שכן משמע דבלא קברתיו אף אם נישאת תצא ומשמע בש"ס דמים כמלחמה דמי אף לענין שיעור שיהה לחוד מקו' הש"ס והא מים כמלחמה דמי אמנם נראה דזהו דוקא בנפל לים שאין לו הצלה הן באורך והן ברוחב אבל במים שיש להם סוף ברחבו אף שאין לו סוף באורכו דודאי לא חיישינן לדדמי ולא למשקר לכ"ע שהרי חזינן שהראב"ד רצה לפשוט איבעי' דע"א במלחמה מעובדא דחסא ומתרץ הרא"ש כיון שהמים יש להם סוף ושהה כש"נ תו לא חיישינן למידי ובע"כ צ"ל דדוק' במים שאלה"ס כיון שאין לו פליטה מכל צד רק שיצוף על פני המים זמן מרובה וכיון שכסהו המים ונחלש כבר תו לא