זית רענן חלק א כא

דבורו משמע שרצה להתווכח אתם בטענה נוצחת, ואמר להם המעט מכם כו' הלא זה מובן בהשקפה ראשונה, שבקשו גדולה יתירה ממה שיש להם לפניהם, וע"ז היצו ונכנסו בעובי הקורה, ונראה דאיתא בסוף מסכת מנחות ק"ט ע"ב אמר ר"י בן פרחיה בתחילה כל האומר עלה לה' אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קמקום של חמין שהרי שאול ברח ממנה כו', ונראה דפירושו דמתחילה ירא לנפשו פן יתגאה ויתנשא והוא מידה ותכונה רעה עד שאמרו כל המתגאה כאילו כו' וגם שאם מתגאה הקב"ה משפילו כמ"ש על ממדבר מתנה כו' ומבמות הגיא לכן הצדיקים שהתנשאו שלא מרצונם ייראו לנפשם לבל יתנשאו בלבבם ויטרחו ויאמיצו בזה שיקנו להם לקנין מדת הכנעה ושפלות עד שהשפיל דעתן עליהן יותר ויותר מקודם שהתנשאו ועלו לגדולה וכבוד הזה וז"ש ר"י בפ' מתחילה כו' אני כופתו ונותנו לפי הארי מפני שירא לנפשו לבל ירום בלבבו מזה, ועתה כאשר התנשא ודאג מזה שיכל בבינתו להכנע ולהשפיל א"ע והרגיש בעצמו שנשבר ונכנע לבבו בקרבו יותר מטרם שעלה לגדולה והוא מפני שעד שלא עלה לא דאג ופחד מזה ולא אזר חיל ואומץ להכניס הכנעה ושפלות בכל יום ויום ולא השיח דעתו מזה בכל עת ועונה לכן נתדבק במידה זו בקנין שלם ומשה"ט גופה שוב לא רצה לירד ועי' ברכות ל"ד ע"ב הדיוט כמ"ש וכהן גדול תחילת כל כו' כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל כו' הרי דכל אחד ואחד לפי גדולתו ירגיל בהכנעה ושפלות ביותר ועי' חולין דף פ"ט שדרשו על פסוק לא מרובכם כו' כי אתם המעט אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפי' בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עו"א למשה ואהרן אמר ונחנו מה לדוד אמר ואנכי תולעת כו' יעו"ש פירשו דלשון כי אתם המעט אין הכוונה על מיעוט הכמות דזה נראה בעליל והכוונה על דקאי מעט האיכות והן הכנעה ושפלות, וזהו שהתווכח משה אתם המעט מכם כו' הכי כבר התקטנתם והשפלתם בקירות לבבכם כ"כ עד שבקשתם גם כהונה ועי', נתיב ב במהות ואיכות התשובה

א הן זחלתי ואירא לדבר בדברים רמים וגבוהים כאלו ובפרט שכבר דיברו בזה כמה ספרים קדושים, שקטנם עבה ממתני אולם כפי הכרחיי בדורות הללו וכאשר בינותי מפי ספרים וסופרים אדבר בעדי ולנגד ב"ג ובני ותלמידי שהעיקר בזה שמתחילה ירגיל את עצמו לדבר נכוחות נגד כל פני גבר וגבר הן מבני עמינו והן לא"י וכמאמר חז"ל שאסור לגנוב דעה"ב דייקו בריות כל מין האנושי משמע וכל משאו ומתנו יהיו באמת ובתמים ולא ידבר תהפוכות בערמה ותרמית, רק הדברים היוצאים מקירות לבבו באמת ובתמים וזה שנה בתד"א פ' ח"י ד"א לא תלך רכיל שלא תהא רך בפיך וקשה בלבבך וכשירגיל עצמו בזה יעלה מעלה מעלה, וישא ק"ו בעצמו אם לאיש כמוני, אני מרחיק א"ע לדבר דברים שאינן יוצאין מלבי לפני ממ"ה הקב"ה על אחת כו"כ וישפוך שיחו לפניו בדברים כנים ואמתיים שישים עיוני הדק היטב בהם ויאמינם על עצמו בקירות לבבו ובכל סרעפי לבבו ובכל עשתונותיו ואחר שהאמינם על עצמו, הגה יצאו מפיהו וישפוך שיחו ותפילתו לפניו יתברך וזהו שאמר דוד המע"ה האמנתי כי אדבר וכו' כל האדם כוזב כלומר טרם שדברתי לפניו הן בקבלת עול מ"ש והן בשירות ותשבחות האמנתי הדברים על כל כוחות הנפשיות אשר בקרבי ואח"כ דברתי ואל תדמה בנפשך שזהו דבר קל לכן אמר אני עניתי מאוד, כי לצמצם כליותו ולבבו תמיד לחשוב מתחילה עד שלא יוציא מפיו דבר עד שלא יאמינם על עצמו באמונה, חלטית, הוא עינוי ורידוי למאד, אמנם קבלתי על עצמי כל זה באהבה כי בחפזי כל האדם כזב, כשמדבר רק משפה ולחוץ נחשב כדובר כזב לפני המקום ב"ה, אמנם המתנהל עצמו בתרמית ובמרמה אשר בעו"ה בעתים הללו לחכם חרשים יחשב ובלשונינו הקדושה איש כזה לא יכונה בשם חכם רק נוכל הוא וכליו רעים וחטאים לאלקים ואדם, ואפי' בשעה שרוצה להתוודות ע"ח ולהתפלל בכוונה לבו נצורה בתרמית ומרמה וכבר נחשך בקרבו ובקירות לבבו ובכל כחותיו מאורות האמת וגם אם יחפשנה בנרות לא ימצאנה בשכבר נשפך בקרבו דיק וסוללה מתרמית ומרמה אשר הסכן עצמו עד כה ואין מרפא למכאובו עד שישליך מקרבו התלאות האלו וירחיק א"ע כמטחוי קשת מלדבר תהפוכות וירגיל עצמו לאט לאט בדרך אמת ואז ישוב וירפא וכל זמן שהשקר והתרמית נמסך בקרבו נגד בני אדם נדע בבירור שבלתי אפשרי לו לשפוך שיח ותחנונים גם לפני ממ"ה הקב"ה ולהתוודות לפניו בדברים כנים ואמתיים וגם לפני איש כזה קשים מאד דרכי התשובה שהרי הש"י ברוב רחמיו וחסדיו מעורר לבבות בני אדם שיעירו מתרדמת אולת ושלא יכלו ימיהם בהבלי הבלים ובתענוגת בני אדם, לכן שלח לפניהם ללכדם ביסורים שונים כפרי איש ואיש ומעללו בכדי שישים אל לבבו ושב ורפא לו ומן המידה של בעל הרחמים שיסורים שנלכדו במו יהיו מעין החטאים אשר החטיא את נפשו כדי שיאירו עיניו וידע במה חטא ובשבילם שולחו הנה אבל לאיש נוכל ומרמה הוא מן המידה ששולח לפניו מכשולים בכדי שלא ירגש לכן בעת שמתנהל את עצמו בעבירות שונות וחמורות אז יצליח ויגדיל ובשעה שנפנה לעשות מצוה ולשמור שבת וכדומה אזי נלכד ונשחת עד שנדמה לפניו שאלולי ששמר את יום השבת או שעשה מצוה אחרת אשר נלכד ברשתם לא הוקרה לפניו מכשולים כאלו ומזה תקשיח לבו מיראתו ולא ישוב עוד, איברא גם זה הוא כמידתו וכשם שמתנהל עצמו עם בני אדם בתרמית ובתהפוכות כן יתנהל עמו ממ"ה הקב"ה כפרי מעללו, וכאשר ישים אל לבבו אשר כמדתו נהייתה לו כל אלה וישליך המידות הרעות מקרבו הרחק הלאה ואח"כ ישיב לפניו אזי באברתו יסכהו ונרצה לו וזהו שקונן ירמי' עליהם ה' ך"ז ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו דייקא במילת ע"כ שהסיבות יסבו לפניו שבעשותו המרמה הגדיל והצליח ע"י המרמה עצמו וזה שאמר שם ט' ד' ה' ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו שבתך בתוך מרמה, במרמה מאנו דעת אותי נאום ה', שיעור הכתוב כך הוא מדוע תקשו ערפכם ולשוב לפניו מפני כשנלכדתם ביסורין היו כשפניתם לדבר מצוה ובעת שחטאתם עד למכביר התגדלתם בהצלחה יתירה ובעת שכלאו מחטוא נלכדו ברשתם [וכמו שכתוב שם מ"ד ח"י ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וכו' חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו] ומזה תשפטו שיסורין הללו לא נפגשו בכם בעבור רוע מעשיכם שמידת בעה"ר להענש מכ"מ, לכן צעק ואמר הלא כחשם בפניהם יענה, שהרי שבתך בתוך מרמה ומדוע לא תדעו ולא תבינו, שגם אני מתנהג עמכם כמדתכם ומדוע מאנתם לדעת אותי שהרי אני מתנהג עמכם במרמה כמוני כמוכם ובמידה ובמשורה עשיתי כן למען תבינו שאך הם הנה בעוכרכם כי תועבת ה' המה: ב וזה כמה אמרנו לפרש הכתובים משלי סוף י"א פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא דמשמע שגם הרשע ישולם בעודנו בארץ והוא להיפך מן הכתוב בתורה ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו גם מתחיל ברשע ומסיים בחוטא שהן נודע ששכר מצוה בהאי ע"ל מפני שנתייקרו למאוד עד בלתי שוער לכן משלם להם ג"כ בעה"ב שהוא ג"כ בלתי משוער אולם ישנם כמה מצות שעושין פירות ומפירות ישולם להם