זית רענן חלק א רטו

ועילוי זכותו מפני דאמר לכשתלד הוא נמצא היכא דאמר מעכשיו ולכשתלד מיגרע גרע ולא קנה כלל תדע שהרי לגבי דבר שלא בא לעולם מובא במרדכי כמה גדולי פוסקים דס"ל דאם אמר להדי' לכשיבוא בעולם דקני עיין במרדכי ר"פ יש נוחלין וגבי פרה שהיתה רועה באפר וילדה אמרינן ב"ש כמאן כרבי דבכור נוטל פי שנים בשבחא דממילא אבל לרבנן אינו נוטל פי שנים וכן ס"ל לכל הפוסקים לבד דעת הרמב"ם יוע"ש ומבואר התם דטעמייהו דרבנן בשבחא דממילא משום דמתנה קרי' וכו' ולדעתו הרי איתא במתנה שהרי יכול לתת מעכשיו ולכשיולד אלא וודאי דמעכשיו מיגרע גרע ותו אינו ראוי לתת לכשתלד לחודא כיון דמת קודם ונפלו קמי יתמי ואינו דומה לדבר שלב"ל דמהני מעכשיו לר"מ דהתם מהני מעכשיו לחוד לר"מ כדאיתא גבי שדה זו שאלקחנו קני' לך מעכשיו וכן מבואר להדי' במרדכי ר"פ י"נ דלר"מ קונה במעכשיו לחודא אבל לדידן דאינו קונה רק באומר לכשיבוא בעולם ולכן כשאומר מעכשיו ולכשיבוא בעולם לא קני כלל ולולא דמסתפינא לאשר לא נמצא גילוי לזה בדברי רבותינו הראשונים הייתי אומר דהא דבעינן במשוך פרה זו ולא תהי' קנוי לך רק אחר למ"ד יום דבעינן עומדת באגם ומעכשיו אבל בעומדת באגם ולא אמר מעכשיו לא מהני היינו דווקא בבהמה דניידו ויצאה לר"ה או לרשות מוכר בנתיים דגם בזה מהני מעכשיו כשעומדת באגם בסוף שלשים עיין יבמות צ"ג בתד"ה קנוי לך מעכשיו בסה"ד אבל במידי דלא ניידו מהני באגם אפילו בלא מעכשיו דכמשיכה אריכתא דמי ודומה קצת להאי דאמרינן גבי ספינא דבעינן עד שימשוך את כולה הכי ס"ד דבעינן שימשוך את כולה בפעם אחת ואפילו בהפסק איזהו ימים בנתיים קנה אע"ג שהקנין לא נגמר עד משהו האחרונה וכן בבהמה בקראה לה והיא באה אף שבאחרונה כבר נפסק כחו מ"מ כיון שבראשונה התחילה המשיכה ע"י כחו אזי נגרר הכל בתר המשיכה ראשונה אף שעודנו לא קנה אז כגון שעומדת בתוך ר"ה וה"נ בעומדת באגם כיון שע"י משיכה ראשונה נעשה האגם כרשותו כמובא בתוס' יבמות הנ"ל ונעשה כמשיכה אריכתא

ג' ובזה יתישבו דברי רמב"ם שפוסק בפ' ט' מה' גירושין ה"ג דבצידי ר"ה מגורשת בלאחר למד יום ובפ"ב מה' מכירה ה"ט גבי משוך פרה זו פסק דלא מהני עומדת באגם אלא במעכשיו ולאחר למ"ד יום דשאני מילתא דניידו מדבר דלא ניידו עיין ר"ן פ' הכותב פו ע"ב ועיין בתוס' שם בד"ה האומר דמוקי לי' בדאמר מעכשיו וכן בר"ן שם מדמה להו אהדדי אפשר לומר דלא משום דלית להו לחלק בין דבר דנייד רק משום דלית להו שום קנין גבי גט רק ידה וחצירה וכן הוא להדיא בר"ן ר"פ הזורק גבי תיזול ותיחוד ותפתח שחולק על רש"י שם דגבי גט לא מהני אג"ק רק ידה וחצירה וכיון לא מהני גם מחמת משיכה אריכתא ועיין בתורת גיטין סי' קל"ט שהוכיח במשור דמשיכה והגבהה מהני בגט שגם משיכה נקרא בשם יד דכתיב או קנה מיד עמיתיך דבר הנקנה מיד ליד יוע"ש דזהו דווקא היכא שעשתה המשיכה בפועל ממש או ע"י הגבהה בידה אף שהגט גבוה יותר מפיסת ידה אבל מוגבה מכחה או משיכה מכחה כגון שהגט מונח על גבי בהמה וקראה והיא באה אף שהבעל קירבה אצלו דנפק מטלי גיטך ע"ג קרקע אפ"ה לא מהני רק לדעת רש"י דמהני גם שאר קנינים בגט ועיין בספרו נ"מ ס' קפ"ח שכ"כ להדיא גבי הגבהה והכי נמי במונח בצידי ר"ה כיון שלא נעשה אז משיכה בפועל ממש רק ע"י גלגול משיכה הראשונה שנעשה האגם רשותה תו לא מהני ולא מידי לדעת החולקים על רש"י ולהכי מוקי לה בדאמר מעכשיו או שר' נחמן חולק על ר' יוחנן אבל במעכשיו ולאחר למ"ד יום מהני לכ"ע במונח באגם אף גבי גט שראוי הוא לקנין ע"י משיכה בפועל או ע"י דבר אחר

ד עוד שם בפ"ה וז"ל **(גם בכאן כל הפלפול הוא לענין גט אבל מה שנוגע לדיני ממונות הכל נוהג בזמן הזה ע"פ דינא דמלכותא.)** עוד ברא"ש שם וגם שלא מת המזכה קודם לידת הזוכה דאל"כ כיון שנפלו נכסי קמי יתמי בטל המתנה עי"ש ועיין בפרישה בח"מ סי' ר"י שהקשה ע"ז ל"ל הך דנפלו נכסי קמי יתמי ת"ל כיון דעכ"פ אינו בדעתו בשעת חלות הקנין בטל כמו דמשני הש"ס לעיל דף קכ"ז ע"ב וכן בקידושין דפריך לר"מ דסבר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל ומשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וכו' א"כ חזינן דצריך שיהי' בדעתו א"כ גם כאן בגוסס כן ול"ל הטעם משום דנפלו קמי יתמי ע"ש שתירץ דאלת"ה כיון דרצונו חזינן עכ"פ הי' ליתן הי' אנן ג"כ נותנין לו ע"ש ולדידי בגוף הדבר צריך להתיישב הרבה דלא מצאתי מבואר כעת בא"ע לענין גיטין ולענין קנין דאם גירש את אשתו ואמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד אחר ל' יום דבטל הגט אם נשתטה הבעל תוך כך גם לענין קנין אם מכר לו ביתו בשטר או בכסף ואומר לו שלא יחול הקנין עד אחר ל' יום אי נשתטה בתוך כך דבטל ואדרבה עיין בא"ע סי' קכ"א לענין אם אמר כתבו גט לאשתי ואח"כ נשתטה לדעת הרמב"ם אינו פסול רק מדרבנן עש"ה בגט פשוט ופר"ח א"כ חזינן דהכל תלוי בשעת אמירתו לשליח כיון דבאמירתו נגמר השליחות ולא צריך עוד לעשות שום דבר לא מגרע במה שנשתטה אח"כ כמו כן י"ל במגרש את אשתו וקבע לה זמן אחר ל' יום ואין לחלק ולומר גבי שליחות שאני משום דשלוחו של אדם כמותו וכו' ז"א דאכתי כמו גבי אשה אם נימא בשעת חלות הגט צריך שיהא הבעל בר דיעה כמו כן גבי שליח בשעה שכותב ונותן נגמר השליחות נימא דבעי שיהא בר דעת וגם הסברא מכרעת מי נימא דאי נתן כבר ליד האשה וקבע זמן ונשתטה תוך כך בטל וכשנתן ליד השליח ועדיין לא הגיע כלל ליד האשה קיים זה תימא והן אמת הסוגיא דיכיר וכו' מכרעת כן דלא מהני אם נעשה גוסס קודם חלות הקנין ולחלק בין דבר שלב"ל לבא לעולם זה דוחק דלכאורה לר"מ שוין הם ועכ"פ צריך להתיישב בדבר זה כי נפ"מ טובא ואם נאמר כמו שכתבתי לעיל דהרא"ש איירי במעכשיו י"ל קצת קו' הפרישה הנ"ל דכה"ג י"ל לוודאי לא בעינן דעתו בשעת חלות הקנין ועיין בזה עכ"ל הפ"ה ובמטותא מיניה דמר קאמינא שגם סברא זו שהכריע מדנפשי' שאין לחלק בין דבר שבא לעולם לרבנן לדבר שלב"ל לר"מ מצינו ג"כ בתוס' עי' קדושין ס"ג ע"א בד"ה כגון בתה"ד לענין דלא בעינן מעכשיו דוקא לר"מ כמו דלרבנן בדבר שבא לעולם אכן מינה ובה אבא ליזול לבא נרגא שהרי מדברי קדשו עצמו שחתר למצוא דרך סלולה וליישב דברי הרא"ש מקושית הפרישה דאיירי בדאמר מעכשיו ולכן מהני אף בר דעת בשעת גמר הקנין כשנולד העובר הרי בע"כ צ"ל שאין כל הענינים שוים ולאו בחדא מחתא מחתינהו שיהי' קו המדה שלה בכ"ע בין דבר שב"ל לרבנן ובין דבר שלב"ל לר"מ דא"כ הדרי קו' הש"ס דלרבנן יכיר למה לי שאפי' בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עדיין בידו להקנותם מעכשיו ולכשיפלו שהרי מעכשיו מהני לר"מ בדבר שלב"ל גבי שדה זו שאלקחנה לענין נקרע השטר כמבואר בתוס' ושאינו יכול לחזור בו עוד כמבואר ברשב"א קידושין שם אפילו לדעת הרמב"ן שחולק בענין נקרע השטר ולענין שאינו יכול לחזור קודם שבא לעולם מודים כל הפוסקים שאינו יכול לחזור קודם שבא לעולם ועי' גיטין דף ע"ג ע"ב באומר מעת שאני בעולם ובפרש"י ובתוס' ופוסקים שם שפירשו שעה אחת קודם מיתתו הרי שאף שאינו שפוי בדעתו בעת חלות גט אפ"ה מגורשת אפילו בלא מעכשיו ועוד ראיה מוכרחת מהא דפליגי אביי ורבא במתנות שכ"מ אם קונה לאחר מיתה או עם גמר מיתה ב"ב קל"ז ע"א ואיתא התם הדר בי' אביי מההיא וממאי דמההיא הדר ביה דלמא וכו' ס"ד דתנן הרי זה גיטך אם מתי וכו' לא אמר כלום וע"ש בפי' רשב"ם בד"ה זה גיטך לאח"מ לא אמר כלום וכו' וז"ל מיהו שמעינן מינה דלאחר מיתה קא מגרש לה וה"ה למתנתו דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני לא אמר כלום