זית רענן חלק א ריד

לדעת הר"י מיגאש הנ"ל אכן נראה דאף לדעתו הוא כשהוכר עוברה דווקא ונמצא תבנה לדינא של הרמב"ם דבהוכר עוברה מקודשת לכשתלד דווקא ולא במעכשיו כאשר הוכיח הר"ן לפנינו מפשטא דסוגיא בקדושין נכון ג"כ על פי סברות הר"י מיגאש דאל"כ עדיין יקשה כיון דלידה אינו בידו ולא גרע ממחוסר תלישה דלולא מפני שבידו לתלשו הוי דבר שלב"ל ואין לומר כיון דאתי ממילא הוי רק כמחוסר זמן דז"א שהרי רש"י הוא ראש המדברים בזה ואפ"ה ס"ל דכשלא הביאו ב' שערות בסוף י"ב אינה מקודשת [עיין במשנה למלך פ"ד מה' אישות] ודוחק לומר שגם בזה ס"ל דלא הוי דבר שלא בא לעולם ופליג גם בסברא זו על רש"י, או בע"כ צ"ל דס"ל כדעת הר"י מיגאש וכיון שגם בירושה ממילא צריכה זכיה גמורה לשיטתם ואפ"ה כשמת במעי אמו יש לו זכיה נמצא דאף כשהוא במעי אמו הרי הוא כאלו בא לעולם רק היכא שהוא עומד ללידה הוא דלא קנה מפני שיבוא לכלל זכיה יתירה כשיולד ויהיה לו זכיה גלויה לכן נוטל ממנו הזכיה סתומה ועלומה, ומזה מובן ממילא שהלידה איננו מחוסר בעצם קנינו שהרי גם כשלא נולד כלל יש לו זכיה והרי הוא כבא לעולם ממש מעת שהוכר עוברה רק מפני שתבוא לידי זכיה וקדושין גמורים לכן צריך להיות דאמר לכשתלד דוקא אבל בב' שערות שמחוסר עדיין לגדלות אף שהוא מילתא דממילא וחזקה דרבא כיון שהגיע לכלל שנים חזקה שהביא שערות כיון שמחוסר מעשה בעצמות זכייתו הוי כדבר שלא בא לעולם ממש

ה ועתה נביטה נא ונראה נפקותא רבה בפירושא דמילתא בין דעת ר"ן בכוונת דברי רמב"ם לבין דעות הנ"י והמ"מ דלר"ן דהא דהוכר עוברה מקודשת יסודו מדברי ר' חנינא אליבא דראב"י ורמב"ם פוסק בזה כר' אליעזר בן יעקב נמצא דמקור דינא דהר"י מיגאש כבר הוא יסוד מוסד ומוכח מדברי ר"ח ואליבא דראב"י ואליבא דהלכתא דאל"כ יקשה שהרי מחוסר בעצמות הקידושין כיון דאינה מקודשת אלא לכשתלד כמו בתרומה גופיה אליבא דראב"י דצ"ל כשיתלשו דוקא כמובא בר"ן ולא עדיף משופעת מתוך י"ב לאחר י"ב דצ"ל שהביאו שערות בסוף י"ב אלא ודאי כסברת הר"י מג"ש וכנ"ל, אמנם לדעת המגיד משנה ונימוקי יוסף דלא פסקינן כראב"י בזה אף בשחת דבי כבשי נמצא נוכל לומר דדברי ר' חנינא הם אליבא דראב"י אבל לרבנן לא מהני לכשתלד לפי שמחוסר מעשה וכסברת רש"י גבי שופעת רק מסתימות הש"ס דמוקי להא דר"ח ככ"ע ואפי' לרבנן כמבואר במהרי"ט ולח"מ שפיר נוכל לומר דזהו כמסקנות הש"ס ב"ב דאמרינן הילכתא כרבה ב"י בהני תלת עי' לעיל אות [חית] וע"פ הוצעות הדברים האלו הרי קו' הר"ן לשיטתו ולפירושו ברור מללו בקו' על הרמב"ם מהאי דתינוק בן י"א כו' אבל עובר לא, דמשמע להדיא דלדידן דלית לי' זכיה אפילו בירושה דממילא לענין תרומה אתי מתני' כפשטא ולא צריכין להני אוקימתא אפי' היכא דידעינן בבירור שהיא מתה ראשונה כגון בידי אדם אפ"ה אינו נוחל ומנחיל ובזה קשי' לי' כיון דבע"כ צ"ל דדינו של הרמב"ם נובע מדברי הר"י מיגאש כנ"ל דאל"כ קשיא כצ"ל וכיון שכן הרי עובר זה שמת במעי אמו שלא יבוא לכלל זכיה לעולם אמאי אינו נוחל ומנחיל דבשלמא לדעת הר"י מיגאש עצמו לק"מ דאיכא למימר כאשר כתבנו באות [חית] דסברא זו נשמע רק ממסקנות ומסתימות הש"ס אבל לדעת רמב"ם כבר נשמע סבר' זו מר' חנינא עצמו דבע"כ אליבא דראב"י קאי דאין לומר דאליבא דר' מאיר קאי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דא"כ אפי' לא נתעברה נמי וכיון שכן כבר הוא יסוד מוסד מר' חנינא דהיכא שלא יבוא לכלל זכיה יתירה יש לו זכי' והרי הוא כאילו בא לעולם והדרא קושיא לדוכתי' דמפני מה עובר לא: ו ועתה דעת לנבון נקל דקו' זו היא רק לפירושו של הר"ן בכוונת הרמב"ם בהלכה זו אבל לדעת נ"י ומ"מ לק"מ שהרי הרמב"ם בפ"ה מה' תרומות פוסק דלא כראב"י רק בהוכר עוברה מקודשת ממה דמוקי לה בש"ס אליבא דכ"ע דזהו לבתר מסקנות הש"ס ב"ב ואז מוכרחים אנחנו לבוא לסברת הר"י מגאש אבל מדברי ר' חנינא לא מוכח ולא מידי דאפשר לומר דאליב' דראב"י קאי ואף שמחוסר מעשה דממילא ס"ל דהוי כדבר שבא לעולם ואנן פסקינן כרבנן: סימן ד

א ראיתי בס' פ"ה **(גם כל הפלפול הזה הוא רק לענין המסתעף היינו לענין אכילת תרומה כנ"ל אבל בגוף דינים כאלה השייכים לדיני ממנות הכל נוהג בזמן הוה ע"פ דינא דמלכותא)** בדיני המזכה לעובר בד"ה ולימא ליה וכו' וז"ל עיין ברמב"ן בחידושיו לעיל דף קל"ג ע"א גבי הא דאמר מי שאמר אחריך לפלוני אם היה הראשון ראוי לירושה אין לו הפסק והקשה הנ"ל הרי מתנת שכ"מ חייל אף אחר זמן והביא הרבה ראיות לזה וחד מנהון מדתנן הכא ילדה יטול וכו' והא מתני' איירי בשכ"מ מדתנן ואם אין שם יורש אלא הוא וכו' וא"כ הא ג"כ לא חל מיד אחר מיתתו דהא עדיין לא נולד רק אחר שנולד א"כ חזינן דמתנת שכ"מ חל אף אחר זמן עיי"ש היטב ובתשו' הארכתי דמוכח מהך דהרמב"ן פליג על הרא"ש שכתוב בתשו' כלל פ"ב סי"ד שהעלה שכ"מ שזיכה לעובר אף אי מהני בבריא מ"מ אי מת השכ"מ קודם שנולד העובר לא מהני דהוי מת המזכה וכיון דליתא למזכה בשעת חלות הקנין לא מהני ולדעת הרמב"ן הנ"ל מתני' איירי כן ובאמת צ"ע קצת על הרמב"ן מנ"ל הא דמתני' איירי שמת קודם שנולד וכו' עכ"פ חולקין בזה הרא"ש והרמב"ן וגם גוף הסברא של הרא"ש צ"ע דהרי כתב הרא"ש בעצמו כלל פ"ד דמתנת שכ"מ חל אף אחר זמן ולא אמרינן הא ליתא למזכה בשעת חלות הקנין ז"א דהרי כל מתנת שכ"מ לא חייל עד אחר מיתה א"כ חזינן חכמים תקנו כן א"כ מנ"ל לחלק בלדבר שב"ל עכ"ל

ולפענ"ד נראה ברור שדברי הרמב"ן והאשר"י יחדיו מתאומים ופרץ אין בהם דדברי רמב"ן קאי על קושיות הגמרא שהיקשו על הא דאמר רב הונא מתניתין א"י מי שנאה ולימא דאמר לכשתלד וכיון דלס"ד דמקשן דהיכא דהיקנה לכשתלד הוי לדבר שבא לעולם וממילא היכא דאמר כן על הבן בין הבנים שהוא ראוי ליורשו זוכה בתורת ירושה דתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שיזכה כר' יוחנן ב"ב דהילכתא כוותיה בש"מ תו לא איכפת לן במה שמת קודם ונפלו נכסי לקמי יתמי שהרי העובר עצמו זוכה מחמת ירושה כשיולד ומה אולמי' דהאי יורש מהאי אכן רבינו אשר"י דאיירי בבן בנו שאינו ראוי ליורשו רק שיקנה בתורת מתנת שכ"מ ולשיטתו דפוסק כמ"ד לכשתלד קנה ואיתא בברי ולזה חידש רבינו כיון שמת קודם שנולד העובר דתו ליתא בברי כיון דכל עילוי ויפוי כח של עובר זה מפני שהקנה לו לאחר זמן לכשיולד ועילוי זה ליתא בבריא שהרי מת המזכה ונפלו נכסי קמי יתמי דבשלמא בכל מתנות שכ"מ אף דאינו קונה אלא לאחר מיתה ולא אמרינן כבר זכו בהן יורשים וירושה אין לה הפסק שכל קניות מתנות שכ"מ כן הוא בתקנת חכז"ל כדי שלא תטרוף דעתו עליו ואיתא בבריא שהרי יכול ליתן מעכשיו אבל בעובר דכל עילוי ויפוי זכותו מפני שלא הקנה לו מעכשיו אלא לכשתלד ובאופן זה ליתא בבריא

ב' עוד שם בפ"ה וז"ל **(כל הפלפול הזה נמשך אל אות ג' שאחריו לענין גירושין אבל מה שנוגע לדיני ממונות הכל נוהג בזמן הזה ע"פ דונא דמלכותא)**. עיין ברא"ש ב"ב שכתב למ"ד המזכה לכשתלד קנה ע"כ איירי שהקנהו לו ע"י אחר שמשכו לרשותו ועדיין ברשותו בשעה שנולד או שעומדת עכ"פ באגם עיי"ש ולכאורה תמוה מ"ש עומדת באגם דזה לא מהני רק אם אמר מעכשיו ולאחר למ"ד יום וכו' ובתשובה הארכתי וכתבתי די"ל דהרא"ש מיירי במעכשיו עכ"ל [ומקו' זו כבר רמזו השך ומשנה למלך] ולענ"ד נראה דאי איפשר לומר כן דלדעתם דכל יפוי כח