זית רענן חלק א ריג

שמת מקודם שנגמרו וכבר נפלו הנכסים קמי יתמי וכמו שיכול לחזור קודם שבא לעולם וכשמת הוי כחזרה כמבואר במרדכי אמנם כן לדעת ר"ן דס"ל שלא חל כלל עד שתלד אבל לדעת נימוקי יוסף ריש יבמות ולדעת המ"מ דס"ל בכוונת דברי רמב"ם דקדושין חלין מעכשיו וא"כ גם בשחת דבי כבשי יחול מעכשיו ולכשיתלשו קשי' מבכור דהוי ראוי אף כשנעשה פרחים ומכש"כ בשחת דב"כ אמנם נראה דלדידהו לא נסתעף כלל מקור הדין דגבי קידושין דמקודשת משחת דב"כ דלקושטא לדידן פסקינן דלא כראב"י כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' תרומות דפוסק להדיא דלא מהני עד שיביאו שליש, ואפילו הכי בעובר מקודשת אפי' לרבנן דמפרשו ליה להא דאמרינן בהוכר עוברה וילדה היינו אפי' לרבנן דראב"י כמבואר בלח"מ שם ובמהרי"ט בקדושין, [אפשר דלדעתם זהו טעמו של הרמב"ם בפ"ג מהלכות נחלות דרועה באפר וילדה נוטל הבכור פי שנים דהיינו בהוכר העובר או אפשר אפי' בלא הוכר העובר נוטל פי שנים ודוקא בקידושין בעינן הוכר משום דקודם לזה לא סמכא דעתי' כלל ודומה לאסמכתא בעלמא] אבל מהא דפסקינן בסי' ר"ט בהגהה דפירות שחנטו מיקרי בא לעולם וגבי בכור אפי' בכפניות ונעשו תמרים מיקרי ראוי וצ"ל דאף לדעת נ"י ומ"מ דגבי עובר קונה ומקודשת מעכשיו ולכשתלד אבל לאחר שחנטו אם מקנה לו הפירות מעכשיו ולכשיגמרו דלא קנה מעכשיו רק אם מקנה לו לאחר שיגמרו הפירות אזי קונה לכשיגמרו ולכן גבי בכור כיון דאינו ראוי לתת כיון שמת קודם ונפלו הנכסים קמי יתמי דנין אותו כאלו חזר בו כנ"ל, ואין לומר הכי יעלה על דעת שאם מקנה לו הפירות כשכבר חנטו כמו שהם דלא קנה, וא"כ גבי בכור אמאי מיקרי ראוי הרי ראוים הם לתת דז"א דבזה האופן אף קודם שחנטו וכשהיא שחת ג"כ קנה רק באם מוכר לו עתה הפירות לכשיגמרו אז איכא לאפלוגי בין קודם שחנטו ובין לאחר שחנטו ולגבי בכור בעינן שיהי' ראוי לתת כאשר יהי' בשעת חלוקה ומהאי טעמא נראה בזה שכבר עמד בעל פ"י לדעת רוב הפוסקים דעובר הוי כדבר שלא בא לעולם והרי מבואר בתמורה פ"ד דהקדש חל על העוברין דדווקא כשאומר מה שתוציא פרה זו מכור לך אזי הוי כדבר שלא בא לעולם אבל אם מקנה לו כמו שהוא באמת קונה גם בחולין לכן בהקדש חל כמו שהוא וממילא נפשטה בכולה

ב' אמנם קשי' לדעת הר"ן דס"ל דדעת רמב"ם דבהוכר עובר מקודשת לכשתלד ואמאי כיון דהלידה בקנין עצמו ומחוסר לידה לא גרע ממחוסר תלישה עיין שבת דף ק"ז בהושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר שבמעי' דחייב משום עוקר דבר מגדולו ועיין ע"ג דף ך"ו בתוד"ה סבר וכיון דגבי תלישה מפורש בש"ס דהוא משום שבידו דוקא לא הוי דבר שלא בא לעולם וגבי לידה שאינו בידו דאולי ימית על ידי זה והוי כדשלב"ל ונראה שר"ן הבין בדברי רמב"ם שיסודו בזה וכן בהאי דס"ל בפ"א מה' נחלות דנפל נוחל ומנחיל שהרעישו עליו כל נושאי כליו שיסודו ומקורו הם מדברי הר"י מיגאש כמו שנבאר ומקדם יועתק דברי הר"י מיגאש כמו שנבאר ומקדם יועתק דברי רבינו הר"י מיגאש ב"ב דף קמ"ב ד"ה אמר ר"י וכו' ובתוה"ד וז"ל ומר ברי' דרב יוסף דאוקמה לומר שממעט בחלק בכורה ודווקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא וילדו לו בעינן אמאי איצטריך למימר טעמא מילדו דמשמע דבחלק בכורה דכתיב וילדו הוא דאינו ממעט הא מקנה בירושה קנה לשאר מילי והא אמרינן דעובר לא קנה כלל עד שיולד וא"ת דהא דר"ש ומר ברי' דר"י אליבא דר' יוסי הוא והכי קאמרי אפילו לר"י נמי דאמר עובר קנה מודה בהא ליכא למימר הכי דהא אמרינן והלכתא כי הני תלת לישני דמר ברי' דר"י אמאי איצטריך למיפסק הלכתא כוותי' בענין עובר דאינו ממעט בחלק בכורה ועוד דהא מתני' דקתני תינוק בן י"א נוחל ומנחיל בההיא נמי תנן פוסל בתרומה ונוחל ומנחיל וכיון דרישא דפוסל בתרומה אוקימנא דלא כר"י כדאמרינן ולאפוקי מדר"י דאמר עובר נמי פוסל היכא מינן סיפא דקתני נומ"נ לאוקמא כר"י דתהוי רישא רבנן וסיפא ר"י ואתחזי לן בפרוקי' דהאי קו' להאי דאמרי רבנן עובר ל"ק עד שיולד ה"מ בעובר חי דאתי לכלל לידה ודייקא נמי מדאמרינן עד שיולד דאלמא בעובר שהוא חי ועומד ללידה הוא דאמרינן ל"ק עד שיולד ויוצא לאויר העולם אבל לעולם עובר שמת במעי אמו מכיון דמית ונתברר שאינו עומד ליולד ולצאת לאויר עולם איגלאי מילתא למפרע דמשעה שנוצר ונכנסה בו נשמה נעשה אדם וקנה חלקו בירושה שהרי אינו עומד ללידה שיתלה הדבר עד שיולד כיון דבעובר שמת במעי אמו מודו רבנן דקני דהרי קא יהיב רב ששת טעמא משום דאיהו מיית ברישא הא אילו מתה היא ברישא קנה ומר ברי' דר"י נמי קא יהיב טעמא דכתיב וילדו לו הא לשאר מילי דלא כתיב בהו וילדו לו כיון דמת במעי אמו איגלאי מילתא למפרע דקנה ואפילו לרבנן הדין הוא פרוקא דאסתבר לן בהאי קו' ומסתבר דדייק עכ"ל הרי"מ ויש להבין דאכתי מנא לי' הא היכא דמת במעי אמו דקני בעלמא דילמא הא דאמרינן אבל עובר לא ואינו ממעט בחלק בכורה מיירי כשנולד אח"כ כפירושו דרשב"ם ואי משום דסתם הש"ס ונקט הילכתא כרבה ב"י בהני תלת דילמא בחדא מיירי כשלא נתעברה בחיי בעלה ומת הבעל בתוך מ' יום, וחדא אפילו כשנתעברה כבר בחיי הבעל ונולד אח"כ וצריך לומר דקשי' לי' לגירסתו קו' תוס' נידה דף מ"ד ע"ב ד"ה מ"ט וכו' וז"ל למ"ד המזכה לעובר ל"ק לא איצטריך למידרש מוילדו כדאמר בפ' מי שמת וכוונתם פשוטה דמשמע התם בש"ס שהם תרי מאמרים חדא בבן שנולד לאחר מיתת אביו וחדא בעובר דהא בבן שנולד נוכל לומר כשלא נתעברה עדיין בחיי אביו וכנ"ל והשני אפילו כשנתעברה בחייו והנה מעיקרא דקאי בתרוצו לתרץ למאן דאית לי' דיש לו זכי' ניחא דאשמעינן אף שיש לו זכי' בעלמא אפ"ה אינו ממעט וכן הוא בסד"ט דמפרש כן ועיי בפ"ה שמפרש בע"א והוא יותר מורווח והוא דמשמע מש"ס דמוילדו לו נשמע אפילו בעובר דאינו ממעט והא מן ולו לחוד נשמע דבן שנולד לאחר מתות אביו אינו ממעט א"ו דמן ולו לחוד הוי אמינא דעובר מיקרי ג"כ ולו בנים כיון דעובר יש לו זכי' יוע"ש אמנם כל זה ניחא לדעת תוס' דס"ל באמת להלכה העובר יש לו זכי' בירושה ממילא אפילו לרבנן דר"י רק דס"ל דלא חיישינן למיעוט אבל לדעת הר"י מיגאש דס"ל כשיטת הרי"ף דאפילו בירושה ממילא אין לו זכי' וגרס במסקנא דהילכתא כרבה ב"י בהני תלת הדרי קו' לדוכתי' שהרי גם כשנתעברה בחייו אין לו שום זכי' בעלמא א"כ תו לא צריך לומר בהני תלתא שהרי בתרי סגי חדא לבן שנולד לאחר מ"א וחדא בבכור שנולד לאחר מ"א א"ו היכא דמת כשהוא עובר במעי אמו יש לו זכי'

ג' גם צריך להבין לדעת הר"י מיגאש מהאי דשמע שהפילה דמביא רב ששת ראי' לדבריו דעובר יש לו זכי' והא כשמת העובר במעי אמו לכ"ע קני וגם מהאי דתינוק בן יום אחד דמקשה לר"ש דמשמע דלמ"ד דלית לי' זכי' ניחא והא בכה"ג לכ"ע קני ובשלמא בהאי יש לדחות דרב ששת לשיטתו דס"ל דעובר יש לו זכי' בירושה דממילא לית לי' לאפלוגי כלל בזה בין מת כשהוא עובר או כשנולד דגם הר"י מיגאש לא חידש מסברא דנפשי' כזאת רק על פי הכרח והוא למאן דלית לי' זכי' אפי' בירושה ממילא אבל מקו' הש"ס בתינוק בן יום אחד קשי' וצ"ל דמעיקרא לא נודע כלל לחלק בזה רק אח"כ מסתימות לשון הש"ס דפסק כרבה ב"י בהני תלת וקשי' לי' קו' תוס' הנ"ל מזה נסתעף דינו לפום גירסתו דכשמת במעי אמו אזי לכ"ע קני: **(כל הפלפול הזה הוא לענין המסתעף היינו לענין אכילת תרומה בזמן הבית אבל בגוף דיני קני' וזכי' וירושה הכל נוהג בזמן הזה ע"פ דינא דמלכותא

)** ד נמצא לפי זה נראה בעליל דדינו של הרמב"ם בסוף פ"א מה' נחלות דנפל כשנולד נוחל ומנחיל לאחיו מן האב דכשיטות רבו ס"ל והוא אף דבבן ח' הוא כמחתך בשר בעלמא מ"מ נראה דאמו מתה ראשונה כמבואר במ"מ פ"א מה"נ ואף דהוא כמת הרי לא גרע מאילו מת במעי אמו ונודע בבירור דאמו מתה ראשונה דנוחל ומנחיל