זית רענן חלק א ריא

ג ועודנו הדבר חובה לברר וללבן אם קו' תוס' יבמות הנ"ל בהאי דאוכלין בשביל כל המשפחה אזלא ג"כ היכא דיש לו בנים שהרי גם המה צריכין להחזיר לו כשיולד את הפירות דמעיקרא עד שנולד ומעתה גם לדברינו שבארנו למצוא מקור ויסוד מפני קנין הגוף שהיה להם מעיקרא ונמצא לדידן דפסקינן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי תו לא מצינן למימר שיאכלו בשביל כל המשפחה ומעתה אם נוסיף ונאמר עוד דגם גבי בנים צריכין ג"כ ליסוד זה והרי לדידן ג"כ צ"ל דלא יאכלו ג"כ בשביל הבנים לדעת הרי"ף ורמב"ם לדעת ב"י דס"ל שגם בירושה דממילא לא זכה העובר, ולקושטא דמילתא מבואר הדבר בדבריהם דאוכלין בשביל הבנים עי' רמב"ם בפ"ח מה' תרומות וכן רבינו האלפסי שמביא אוקימתא דר"ש דאוכלין בשביל הבנים כסתם מתניתין דנדה מ"ד, אמנם לאחר עיון הדק תבין ותמצא על נכון דדוקא לגבי אחי המת או בנות ושאר בני המשפחה דאי אפשר ליתן ולכנות להם שום שם דבר קנין שהרי כשיולד העובר יופסק הקנין ואי דמר לאו דמר וקנין הגוף לזמן לא משכחת לן כמבואר בר"ן נדרים ד' ך"ט לא אתינן עלי' אלא למ"ד קנין הפירות כקה"ג דמי דמעתה יש להם קנין הגוף לעולם רק דאח"כ יתבטל ממילא מפני שנפסק ספיקו דקנין פירות כנ"ל ולהכי לדידן דפסקינן קה"פ לאו כקה"ג דמי לא מהני לן אבל ביש לו בנים לא עדיף העובר מאלו כבר נולד דיש לכל אחד ואחד קנין הגוף וקנין פירות בשעתו לדידן דפסקינן כראב"י בפרק השותפין ועי' ר"ן שם ובמ"מ בשם הרשב"א גבי אתרוג דמיקרי לכם גבי אתרוג השותפין דבכגון זה יש ברירה גם לדידן שהרי עיקר הדבר נתברר מעיקרא ובפלגא שלו שמשמש בו כל אחד מהם הוא שלו לגמרי ולפ"ז נכון הדבר היטב בהלכות שמביא תירוצו של רב ששת בנדה הגם דס"ל דלא זכה בירושה הבא מאיליה ולא קשה קושית התוס' דדוקא ביש לו בנים איכא מקום לפנינו לדון ולתור אם פוסל העובר אם לא מפני שהרי יש להם קנין הגוף גם בחלקו של עובר ושגם אח"כ כשיולד לא יסור ולא יופסק קנין הגוף שלהם שהרי גם אח"כ כשמשמשים עמם יש להם ג"כ קה"ג וקנין הפירו' אבל באין לו בנים שוב ליכא שום שמץ פסול ולחקור עוד אם פוסל או אינו פוסל שגם בלעדו אין אוכלין בשביל שאר קרובין ועי' היטב: סימן ב

א עיין רמב"ם פ"ח מהלכות תרומות ה"ד וז"ל בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדי בתרומה בשביל העובר שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשירים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול עכ"ל, ודבריו קשים להולמם חדא דמאי לפיכך שהרי גם שאינו מאכיל אפ"ה נוכל לומר דפוסל כמו דס"ל לר' יוסי באמת ועיין בהשגות ועי' בכ"מ שהיקשה שהוא נגד מסקנת הש"ס דטעמי' משום עובר במעי זרה זר הוא ומה שרצה לתרץ דזהו לר"י אבל רבנן קסברי מפני דילוד מאכיל דא"כ קשיא לרמב"ם כעין הקושי' שהקשו רבנן לר"י דא"כ אפי' בת כהן לכהן נמי ועי' בתוס' יו"ט שמתחילת דברי רמב"ם נראה דס"ל כר' יוסי דעובר אית לי' זכי' בירושה ממילא ומסוף דבריו נראה דפוסק כרבנן כאשר כבר עמד עליו בכ"מ וגם יש לדקדק דמתחילה לא יאכלו עבדי בתרומה ולבסוף שבק לישנא דעבדי ונקט עבדים סתמא הלא דבר הוא וע"פ דברינו הנ"ל ועוד נשיחה בזה כמעט ונדעה שדבריו נכונים ושפיר קדייק בלשונו הצח והטהור והוא שכבר בארנו דלדידן לא מצינן למימר דאכלו עבדים הן עבד צ"ב והן עבדים דידי' בשביל המשפחה או בשביל הבנות שהניח רק היכא שהניח אשתו אחת מעוברת ואפילו לרבנן דלית להו זכי' לעובר אפי' בירושה ממילא מ"מ היכא שהניחה מעובר' אזי אי אי אפשר שיאכלו העבדים בשביל הבנות או בשביל המשפחה דאם תלד זכר אזי יהי' כל הנכסים בחזקתו של הולד ובהניח בנות והניחה מעוברת ג"כ אין אוכלין לדעת הריף ורמב"ם [כאשר הסכים בב"י סי' שלא] דחוששין למיעוטא ובאם יולד זכר אזי איגלאי מילתא למפרע שלא הי' לבנות שום זכי' בנכסים של המת **(כל הנזכר בזה הדף ובדפים הבאים הוא רק לענין תרומה בזמן הבית שאז היו נוהגין דיני ירושה ע"פ דין התורה, אבל בזמן הזה כל עצמיות דיני ירושה כמו שאר דיני ממונות גם כן נוהגין ע"פ דינא דמלכותא)** דבאיזהו מידה וגבול יתאר זכי' שלהם עד שתלד כיון שלבסוף יופסק מכל וכל ובזכי' לזמן אי אפשר להאכיל בתרומה דתלוי בקנין הגוף בפרט שגם זכי' לזמן אין להם כיון שצריכים להחזיר לידו אף הפירות של שעת עיבור עד כה כקו' התוס' הנ"ל רק בהניח בנים יאכלו בגלל אחיו הכשירי' דכיון שנוכל לתת מידה וקצב לקנינים בחלק העובר כאשר בארנו לעיל באות [ב' ג'] כיון שקנין הגוף שלהם לא יופסק אף כשיולד] וכשתדייק היטב בדברי רי"ף ורמב"ם תמצא דלא ס"ל שיאכלו בשביל המשפחה לדידן ומה שרצה בעל פני משה בירושלמי לדייק כן מדברי רי"ף דז"ל שם ולפיכך פוסל בעבדי מלאכול בתרומה בשביל היורשים מפני חלקו שהוא זר וכו' ועלה על דעתו מדנקט בשביל היורשים דאיירי בשאר יורשים ולא נראה כן מדסיים מפני חלקו ש"מ דבבנים איירי] וגם זאת תדע אף אמנם היכא שהניח בנים והניחה מעוברת דאזי אוכלין העבדים בשביל הבנים כאוקימתא דר"ש במס' נידה הנ"ל זהו בעבדים שלו דווקא אבל בעבד צ"ב ויש לו בנים מאשה אחרת הרי זו לא יאכלו בשביל הבנים שגם דעובר לית לי' זכי' לרבנן מ"מ היא מעכבתן מלאכול שהרי אם תאמר כלי אני נוטל אזי העבדים קנוים בידה למפרע כיון שאינם יכולים לסלקה בדמים ואינם יכולים למוכרם כאשר כבר הארכנו בזה במקום אחד וכן הוא להדי' שיטות ר"ש בר"ח ביבמות ס"ו ע"ב בתו' ד"ה עבדי דלאחר מיתות הבעל יוצאין העבדים בשן ועין לאשה לרב יהודא דפסקינן כוותי' יוע"ש, ועוד יסוד מוסד מדברי תוס' ס"ז ד"ה למאי נ"מ ע"פ הכרח מסוגיא זו שהרי גבי פלוגתא דר"י ורבנן מסקינן דטעמי' דעובר פוסל מפני דעובר במעי זרה זר הוא ולקמן אמרינן להדי' דטעמי' דבת ישראל שנשאת לכהן לא תאכלו משום דילוד מאכיל וכו' ותירצו דמיעוטא דילוד כתיבא רק היכא שמאכיל מחמת ולד אבל מהיכא דמאכיל בעבור קנין כספו ולגבי קנין כספו לא כתיב קרא דדווקא ילוד מאכיל דילוד כתיבא גבי ילידי ביתו המה יאכלו בלחמו וקרינן יאכילו והם שני ענינים לגמרי שהרי היכא שמאכיל מחמת ולד אזי גם זר מאכיל אם הוא מזרעו של כהן אפילו מאמו והיכא שמאכיל ע"י קנין כספו אזי דווקא היכא שהוא עצמו כהן או מקנינו של כהן

ב ועל פי הקדמות האלו יתבארו דברי רמב"ם עד תומם הדק היטב והוא דמתחילה יצא לדון על נכסי צאן ברזל וכשלא הניח בנים נמצא אף דעובר אין לו זכי' אין להם מקור ומבוא לאכול בתרומה ע"י המשפחה כיון כשיולד צריכים להחזיר לידו גם הפירות כקו' התוס' הנ"ל רק שיבאו בשביל העובר שמאכילים לאחר שנחלטו להם ונתרצית בסילוק דמיהם וזהו שדייק לא יאכלו עבדים בתרומה בשביל העובר שהילוד מאכיל כוונתו בזה דדין זה פסוק בכל אנפין לא מיבעי' קודם שנחלטו להם אזי אין להם שום מקור ומבוא שיאכלו בתרומה יהי' באיזהו אופן שיהי' אם עודנו לא נגמר הדבר ביניהם אזי אינם אוכלין בתרומה משום לתא דידה שהרי יכולה לומר כלי אני נוטל ומה"ט גם כשכבר נחלטו בידה פשיטא דאינם אוכלין דאי משום לתא דעובר הלא כבר הביא שם בפ' הלז ה"ב דעובר פוסל ואינו מאכיל ולא עדיפי עבדים מהיא גופה שאין העובר מאכיל אותה ועיקר הדבר שחידש' הרמב"ם בהלכה זו דמשום טעמא דשאינו ילוד אינו מאכיל הוא דאתי לאשמעינן דאפילו כשכבר נחלטו ביד היורשים דהיינו שנתרצית כבר בסילוק דמים ונשארו העבדים ממילא בחזקת יורשים דאפילו הכי אינם אוכלין ולא מיבעי' בשביל שאר משפחה כשלא הניח בנים אלא בנות דאינם אוכלין לדידן דפסקינן קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי כאשר כתבנו לעיל א"ב אלא דקא ס"ד דיאכלו משום עובר מטעם ולד דתו לא