זית רענן חלק א רי

דרפיא לי' לקניני ועשאה כקנוי' ואינה קנויה ואזי בחצי' שפחה דגלי רחמנא גלי אבל בחציו עבד נשאר הדבר על מוסדי הסברא פשוטה ומקודשת בקידושין גמורים א"ד דלולא דריב' רחמנא אמינא דאינה מקודשת כלל משום דל"ח לכולא וחדושא דקרא הוא דאלומי אלים לי' לקנינא בחצי שפחה וחצי ב"ח וענינים הכתובים בפירוש אבל בחציו עבד וחציו ב"ח דלא גלי נשאר בסברא הפשוטה דא"מ ומעתה נכונים הדברים ולק"מ דבחצי' שפחה ריבה רחמנא דקנוי' ואינה קנוי' ובחציו עבד וחציו ב"ח דלא איפשטא מקודשת מספק: הלכה יז סימן א הלכות תרומות בדיני זכיות העובר לענין תרומה ושאר מילין דאיסורא עיין נידה מ"ד יבמות ס"ז ב"ב קמ"א קידושין ור"ן שם ס"ב: דברי הרי"ף ביבמות שם שמביא תירוצו דרב ששת בנידה דף מ"ד בכהן שהי' לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ויש לו בן יום א' מן הגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום א' אין עובר לו, והקשו עליו הראשונים כיון דס"ל להלכה דעובר אין לו זכי' אפי' בירושה ממילא דס"ל דרבא דתירוץ דרפוי מרפיא בידייהו ופליג על אביי דירושה הבאה מאיליה שאני ומתרוצו דר"ש מוכח להיפוך כמבואר בתוס' מדמוקי לי' בשתי נשים דבחדא סגי לן לפוסלם מאכילת תרומה של כל המשפחה אלא ודאי מוכח מיני' דס"ל דגם לרבנן יש לו זכי' בירושה הבאה מאיליה רק דס"ל לרבנן דלא חיישינן למיעוטא, ונראה לפענ"ד לתרץ דבריו ועיין בתוספת יבמות ד"ה אוכלין וכו' וקצת תימא דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני המשפחה עכ"ל, ונראה לדעתי הקלושה דשמואל דס"ל דאוכלין בשביל כל המשפח' לרבנן הוא משום או דס"ל דקנין הפירות כקנין הגוף דמי כאשר נבאר או מפני דרבנן דר' יוסי הוא ר' מאיר דס"ל בב"ק דף פ"ט דקנין הפירות כקנין הגוף דמי וב"ב דף קל"ו לר"י דס"ל הכי אמרינן דאם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דלא קנ' הלוקח הרי דס"ל דעיק' הקנין הוא קנין הפירו' **(כל הדברים בכאן אינם רק בדרך פלפול בענין המבואר לעיקר בסימן זה, היינו זכיות העובר בעבד לענין אכילת תרומה שהי' נוהג בארץ ישראל לפנים, אבל מה שנוגע לדיני ממונות בזמן הזה, הכל הולך ע"פ חוקי המלכות ודינא דמלכותא דינא)** ואפילו הכ' כל כמה שעודנו הדבר בספק והדבר עודנו תלוי ועומד דאולי יסתעף הדבר ויבוא גם קנין הפירות לידו, אזי חל קנינו גם על קנין הגוף לחוד ולא הוי כדבר שלא בא לעולם או כדבר שאין בו ממש שכל כמה דאיכא למימר שגם קנין הפירות ימשמש ויבוא לידו אזי נמצא תחת ידו דבר שלם ובידו למכרם ולהעתיקם מרשותו כאלו כבר הי' קנין הפירות וקנין הגוף יחדיו אכן בהגיע הזמן שעזב קנין הפירות את מקורו ולא יבוא עוד לידו אזי נפסק מאז והלאה כחו של קנין הגוף לגמרי והי' מיום ההוא והלאה כאילו לא הי' מעולם ולכן כאשר מת הבן בחיי האב אזי לא קנה הלוקח כלל וגם קנין הגוף שהי' לו מקודם עזב את מקומו והלך לו וכאשר מתבונן המעיין בדברי רבותינו הראשונים בפרט ברמב"ן ב"ב שם וישקול הדבר הדק היטב יראה בזכות שכלו שכן הדברים בלי גמגום אולם עדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דמנא לן שנפסק קנין הגוף שהי' בידו עד כה מעת ההוא והלאה דילמא ניתק קנינו למפרע, אולם המעיין בצדק ישפוט דכל כמה שאין הענין מכריח לומר דניתק למפרע אזי לא עזבינן פשטא דמילתא והוא שמיום ההוא שנתגלה הדבר נפסק הענין ולא ליתלות הדבר בברירה למפרע דאית בי' כמה וכמה עקולי ופשורי, [אולי יתלה המעיין הדבר הזה בהאי דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש בחליצת מעוברת ור"י לשיטתי' דס"ל דשמה חליצה דאמרינן תגלי מילתא למפרע ולהכי ס"ל הכא דלא קנה הלוקח שהרי נתברר הדבר למפרע שלא הי' לו רק מילתא דקלישתא בידו דהיינו קנין הגוף לחודא אבל שיפסוק הקנין מאליו מהיום והלאה בלתי אפשרי דזה אינו דהרי בקנין פירות איכא פלוגתא דתנאים גם כן בב"ק דף פ"ט וגבי מכר הבן לא פליג עלי' ר"ל אלא משום דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והרי לטעמי' דס"ל גבי חליצת מעוברות דלא אמרינן תגלי [מלתא למפרע ודפסקינן כוותי' גם בזה הוה לי' לחרוץ דבריו אליבא דכ"ע דקנה הלוקח מפני שאי אפשר לבטל קנינו למפרע ולא לתלות דבריו בפלוגתא דתנאי אלא ודאי דגם לר' יוחנן לא נתבטל קנינו רק מעת ההוא והלאה] ולהשקיט דעת המעיין בזה אביא כדמות ראי' לזה מדברי ר"ן בפ"ק דע"ג דף ט"ו גבי נסיוני דנקט בש"ס משום מחמר, והיקשו הראשונים דלמה לא נקיט משום שביתות בהמתו יוע"ש, ותמצא דכל כמה שאין הענין מכריח בעצמו לומר שנתבטל הענין למפרע אזי פסקינן להדי' שלא נתבטל אלא מהיום ההוא ואילך

ב וממוצא הדברים נוכל לתור ולמצוא דרך סלולה להאי דאוכלין בשביל כל המשפחה הגם אמנם כשנולד העובר צריכין להחזיר לו אף הפירות שהי' עד כה מפני דכיון שאין לעובר זכי' בירושתו והדבר מיתלי תלוי וקאי דאולי תפיל שהרי כולהו תנאי דבריית' ס"ל דחיישינן למיעוטא לזאת כל כמה שלא נולד נמצאו הנכסים ברשות המשפחה דהיינו קנין הגוף לחודא וקנין הפירות עודנו לית להו שהרי אם יולד יצטרכו להחזירם לידו) אבל קנין הגוף יש להם כל כמה שהדבר בספק דאולי יגיע לידם וישיגו גם קנין הפירות אח"כ אם תפילו אמו, אבל כשנתברר הדבר אח"כ שיצא לאויר העולם ותו לא יבוא קנין הפירות לידם אזי נפסק מן העת ההוא והלאה ונתבטל ממילא להבא גם קנין הגוף שהי' בידם עד כה כמו במכר הבן בחיי האב ומת הבן דנפסק ממילא קנין הגוף שהי' לו מעיקרא מעת שנתברר שלא יבוא עוד קנין הפירות לידו כנ"ל ועי' בתוס' ריש פרק האלמנה ד"ה האלמנה לכה"ג דגבי תרומה אזלינן בתר קנין הגוף לחודא אפי' למאן דס"ל קנין הפירות כקה"ג דמי ולהכי אוכלין בשביל כל המשפחה אף דצריכין להחזיר הפירות ליד העובר כשיולד מ"מ אכלו כדין עד השתא מפני קנין הגוף שהיה להם עד השתא רק אח"כ כשנתברר שלא ישיגו עוד את קנין הפירות אזי עזב מעתה גם קנין הגוף את מקומו והלך לו ממילא דדמי תו לדבר שאין בו ממש כלל ומעתה ממילא מובן דמאן דס"ל דאוכלין בשביל כל המשפחה הוא מפני דס"ל קנין הפירות כקה"ג דמי, ועי' ביצה ל"ז דשמואל סבר אין ברירה אפילו בדרבנן גבי חביות ובסוף פרק השולח משמע להדיא דקסבר קנין הפירות כקה"ג דמי דאם לא כן לא משכחת לה דמייתי בכורים עיי"ש אבל למאן דס"ל דקנין הפירות לאו כקה"ג דמי כאשר פסקינן להלכה כר"ל בזה תו אי אפשר לומר כלל דאכלו בשביל המשפחה שהרי א"א לומר שהיה להם קנין הגוף עד שיתברר הדבר דא"כ מדוע יפסקו ויעזבו עוד את קנינם שהיה להם שהרי לדידן קנין הגוף לחודא הוא עיקר הקנין ומפני קנין הפירות לא יעזוב מקום קנינו דקה"ג שהיה להם וכיון דחזינן כשנולד העובר דצריכין להחזיר לו הגוף והפירות בע"כ צ"ל שגם טרם שנוצר ויצא מבטן אמו אף שהוא לא קנה מ"מ אין לאחד מבני המשפחה שום קנין בנכסים שיפלו לו. [ונוראות נפלאתי בזה על הלח"מ בפ"ב מה' זכי' ה' י"ז י"ח דמסיק התם דמאן דס"ל דעובר לכשתלד לא קנה בזיכה לו ע"י אחר אזי גם בירושה דממילא לא קנה אח"כ כשנולד שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ובין אין לו עיין עליו]: