זית רענן חלק א רט

תוס' ע"כ הכי אזלי דימכור א"ע בעד עבד עברי לאדון עצמו משא"כ התם לא איפשר בהכי

ו עיין חגיגה תוס' ד"ה ל"נ אלא לחציו עבד וחציו ב"ח וכו' ויש לדחות דע"כ לא מחייבו לי' הכא אלא משום דעומד לכוף את רבו כמאן דשיחררו דמי עכ"ל וקש' מפרק השולח דהתם בעי למיפשט מיוצא בשינו ונותן לו דמי עינו ואי אמרת מחוסר גט שחרור קנסו לרבו השתא חבל בו אחרינא וכו' והרי התם עומד לכוף וחבלתו לעצמו ומצאתי בשער המלך פ"א דחגיגה ומתרץ דאף דגם במחוסר גט שחרור כייפינן ליה זהו דוקא אם אין העבד רוצה בשפחה אבל כשרוצה בשפחה לא היו כיפינן ליה אין דבריו נכונים בזה דאטו בדידי' תלוי זולת כיון שאין עליו שום צד עבדות כופין אותו לעשותו בן חורין גמור להיות כישראל גמור אמנם עיקר הקושי' נלפענ"ד דלק"מ דהא דיוצא בשן ועין קנסא הוא וכבר הקשה תוס' דמאי נותן לו דמי עין הא בקנס לא זכי רחמנא עד שעת העמדה בדין ומתרצי דהכא גלי קרא דזכה למפרע עי' ב"ק ל"ג ד"ה איכא בנייהו וממילא מובן דזהו דוקא שייך לענין זכיות ממון כיון דלבסוף נתחייב בדין זכה למפרע בדמי עינו אבל לענין כפי' דכל סברתם כיון דעומד לשחרור ע"י כפי' כמאן דשיחררו דמי וכיון שאין יכולין לכפות אותו באותו שעה טרם שנתחייב בדין הרי זה כמחוסר גט שחרור בלא כפי' דומה לזה מצאנו בש"ע א"ח סי' תי"ו עיין במ"א ס"ק ג' ועיין

ז תוספת ד"ה כופין וכו' ואומר ר"י דמשום מצוה רבה שאני אע"ג דעובר בעשה כדאמרינן ריש תמיד נשחט ועי' ריש שבת שתי' ג"כ דמצוה רבה שאני ולהכי היו כופין ואח"כ תירצו דדוקא היכא דפשע א"א לאדם חטא וכו' ואתי שפיר הא דאמרינן בפרק תמיד נשחט דאתי עשה דפסח וכו' משמע דלתירוץ ראשון קשה עדיין מעשה דפסח והטעם אף בפסח הוא מצוה רבה לגבי עשה דהשלמה מ"מ לא נאמר לכהן שיעבור אעשה דהשלמה כדי שיקיים חבירו מצוה גדולה מזו דאל"כ אמאי לא התירו לרדותו שהוא רק איסור דרבנן כדי שלא יעבור אידך אעשה ול"ת שיש בו כרת ורק מצות עשה דפרי' ורבי' שאני שהוא קיום עולם וא"כ אמאי שינוי טעמם הכא ליישב גם הא דתמיד נשחט בתירוצם דמצוה רבה ועדיין קשה מרדיות הפת ואפי' דאזלי הכא בשיטת רש"י ורי"ף בפ' א"מ בהא דאמרינן אין עשה דהשבת אבידה דוחה עשה ול"ת דטומאת כהן אע"ג דגם גבי השבה איכא עשה ול"ת דלא תוכל להתעלם לא מצטרפינן את הל"ת כדי לעבור בקום ועשה ומצינן כמה פעמים שהעמידו דבריהם במקום כרת כגון איזמל והזאה ועי' ר"ה פ"ג דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל וכו' משום דיו"ט עשה ול"ת ועיין ר"ן שם דהעמידו דבריהם כשל תורה ולהכי ברדיות הפת שהוא בא לדחות בקום ועשה עובר אעשה ול"ת ולא קיים רק עשה לחוד דלדחות לא מצרפין את הל"ת ולא עדיף מאילו נזדמן לגבי' עצמו לעבור אעשה ול"ת כדי לקיים עשה ול"ת דלא דחי דלגבי המעשה לא נקטינן רק את העשה לחודא ונגד מה שעובר איכא תרתי לתירוצם השני שם שחילקו בין פשע ללא פשע אף דגם גבי מחוסר כפורים פשע שהי' לו להקריב קודם זמן המנחה ואף ששכח הלא גם ברדיות הפת איירי גם בשגגת שבת וצ"ל דשאני בין שכחה דקום ועשה לשכחה דשב ואל תעשה כמו בהניח אבן בחיקו ושכח דחייב בנזק דעשה מעשה וכמו כן ברדיות הפת ועי' א"ח סי' תקך"ז ס"ק ה' במ"א וסי' תק"ט ס"ק ב' וצע"ק

ח שם הא דהקשו תוס' דליתי עשה דפרי' ורבי' וידחה לא תעשה דלא יהי' קדוש ומשמע דאשפחה קאי ובפסחים פ"ח ד"ה לישא שפחה מבואר להדיא דאשפחה היקשו וז"ל שם וי"ל משום דאיפשר לה בעבד ואמאי לא היקשו אב"ח דהא בשפחה לא מקיים רק שבת כ"ד מה שא"כ בב"ח דמקיים גם בצד חירות שבו מצוה רבה דפ"ו וי"ל דזה תלוי בפלוגתא דאמוראי אם חצי עבד וחצי ב"ח יכול לקדש ועיי"ש בפרק השולח דאי לא מצי מקדש לית לי' יורשים כלל לפי שאין זרעו מיוחס אחריו וא"כ אף אם ישא בת חורין לא מקיים מצות עשה דפרי' ורבי' רק שבת מצד חצי עבדות וכן בתירוצם הג' כיון דאפשר לקיים שניהם ע"י כפי' לא דחי וזה משולל הבנה כיון דגם לגבי אדון איכא עשה דלעולם בהם תעבודו כמו דסיימו רק משום מצוה רבה טוב לנו שיעבור העבד בעצמו דלגבי דידי' התיר' הוא דעשה דוחה ל"ת ולהנ"ל ניחא דל"מ אם ישא שפחה לא מקיים רק חצי עבדות דידי' שבת כ"ד ואף אם ישא בת חורין כיון שאינו יכול לקדש ולית ליה תפיסת קידושין אינו מקיים רק שבת כ"ד ואי כייפינן לרבו מקיים מצוה דפ"ו בכולו

ומצאתי בטורי אבן שעמד בזה ולא תירץ מאומה ולקמן שהקשו דלישא חצי שפחה וחצי בת חורין דנהי דאינו יכול לקדשה דאתי צד עבדות וכו' היקשו בפשיטות אף למ"ד דיש לו תפיסת קידושין זהו רק בצד חירות שבו אבל צד עבדות במקומו עומדת ואכתי לא קיים בצד עבדות רק שבת כ"ד ע"י דחיות ל"ת לכן הי' מוטב לכפות את רבו ויקיים בכלו גופא ממצוה דפ"ו דע"כ לא קאמרינן דהיכא שיכול לקיים שבת כ"ד לא כייפינן רק אם יכול לקיים בהתיר' בלא דחי'

ט אין להקשות אהא דאמרינן היכא דיכול לישא שפחה ולקיים שבת כ"ד לא הוי כייפינן ובפ' השולח דף ל"ט ע"א בד"ה אותו סברי דמחוסר גט שחרור יכול לישא שפחה ואעפ"כ הוי כייפינן לי' כמבואר להדיא בעבד שברח מבית האסורין וה"נ בכלל כל מחוסרי שחרור וכן מובא בשער המלך פ"א מה' חגיגה וצ"ל דש"ה דלית לי' לרב רק קנין איסור ולא קנין ממון אבל בחצי עבד אף לאחר שיחרור צריך ליתן לו שטר בעד חצי דמיו ואיכא גבי' גם קנין ממון לא הוי כייפינן דכל זמן דאית ליה קנין ממון שייך ג"כ עשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ היכא בעי למיפשט התם דמחוסר גט שחרור יש לו קנס מחצי עבד מ"ל למשנה אחרונה דהא אף למ"א שאני חצי עבד דאית ליה קנין ממון מה שאינו כן במחוסר גט שחרור דאין לו רק קנין איסור והאי לאו אדון הוא אכן זה אינו דזהו דוקא בתחילת דין כשאנו דנין אי הוי כיפינן אמרינן היכא דיכול לקיים שבת כ"ד לא כיפינן משום דאית לי' קנין ממון אבל לאחר שעמדו על הדין ולא מצאו שום מציאות לקיים אפי' שבת כ"ד ותיקנו דכיפינן לי' תו לית לי' גבי שום צד ממון כיון שאינו יכול להחזיקו ואדרבה הוי כיפינן לי' ליטול שטר חוב מגברא ערטלאי ובכ"מ לא נקרא קנין ממון רק היכא שיכול לעשות בשלו מה דבעי ולהכי פשטינן מן חצי עבד למחוסר גט שחרור דלאחר התקנה שוין

י ויש לברר הדברים במאי דפסק הרמב"ם מה"א בחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין דמקודשת מספק ובחצי שפחה וחצי בת חורין שנתקדשה מקודשת ואמאי הלא שניהם שוים בעילוים ובפחיתותם ונראה בפשטות הדברים דמקור דינו של הרמב"ם דפסק דהוי סמ"ק הוא מגיטין דף מ"ג איבעי' להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין מהו וכו' דה"פ לדידן דפסקינן כר"ע דשפחה חרופה דקרא איירי בחצי' שפחה וחצי' בת חורין המאורסת לעבד עברי

ונראה בעליל מפשטא דקרא דקנוי' ואינה קנוי' שהרי משונה אישות זה מכל אישות דעלמא שהבועל אינו חייב אלא קרבן אפי' במזיד והתראה והיא אינה חייבת בתורה אלא מלקות ומעתה מובן ממילא כיון דחידוש הוא דריבתה רחמנא אישות כזאת אין להשוות לזה בענין הדומה דמחדושא לא ילפינן ותדע שהרי בחציו עבד וחציו ב"ח שקידש בת חורין ליכא למאן דאמר שתתקדש במידה ובקצב כזאת רק דמבעי' לי' אם מקודשת קידושין גמורים כמו בכל אישות דעלמא או שאינה מקודשת כלל וצדדי ספיקו דמיבעי' לי' הכי שייטא ואזדי ליה שהוא דנתכוון מתחילה על סברא הפשוטה עפ"י מוסדי הדת היכא היא לולא דגלי רחמנא דיש מקום לומר דבחציה שפחה וחב"ח שנתקדשה לב"ח שהיא מקודשת גמורה משום דלא שייר בקנינה רק דמחדושא דרחמנא אתינן עלי'