זית רענן חלק א כ

ואיש זר, לא באלו יבחרו הצדיקים ותמימים, ועתה שקול נא הדבר במאזני צדק את גודל התגברות של פנחס בשעה זו שהצליחו מעשה שטן עדי שמים לרום שהמית והדיח כמה וכמה אלפים מבנ"י בתועבות רבות כאלו בזנות וע"ג שצמדו לבע"פ והחל הנגף בעם הלא התגברות והתנגדות כזאת אשר הי' לפנחס בשעה זו, לא נמצאנה לאלף צדיקים לו יחיה אלף שנים, ונצטרך כל התגברותם של כל שעה ושעה אם במאזנים יעלו הן המה כעלה נדף נגד התגברותו של פנחס בשעה זו לבדו, ואם יחלק התגברותו של שעה זו לבדו לכל ימי חייו עוד יתרון לו במלחמתו להתנגדות יצרו מכמה וכמה צדיקים של כל ימי חייהם וזהו שמסיים הכתוב שאל יחוש ואל ירא לנפשו לקבל את בריתי שלום תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בנ"י, הכוונה בזה שהרי כיון שלא נצטוה על זה בהחלט, רק קנאת ה' צבאות לבד, והשליך נפשו מנגד, ובשעה ששלטו מעשה השטן שפרש רשתו והצליח ידו וכחו ברוב עוז על כל בנ"י, ומזה תוכל להשכיל ולהבין את גודל כחו והתגברותו נגד פנחס שיכלא בביתו ואל יסכן בעצמו שהלא כמו שער בנפשו של היצר שבעשות פנחס כזאת יורידהו עשר מעלות אחורנית ויבתרהו בתוך וישליכוהו מאיגרא רמי לב"ע ובכל אלו התאזר פנחס חילו ואימץ נגדו והפליא לעשות כאלו, הלא ספק יספוק לו התגברות כזאת גם אם תחלקנה לכל ימי חייו, יחדיו יהיו תואמים כעבודה אחת שלימה הנמשכת מאז עד עת סילוקו מן העולם, לכן יתענג וינעם כעידן הנצחיי במה שאסירהו ממנו ויבטח בטח רבה כל ימי חייו יהיה עבודתו תמה וברורה כמלאך משרת בקדושה ובטהרה רבה ועצומה נוראה נשגבה, וזהו ששנה לן רבי תנחומא במדרשו דמה דכתיב גבי רחב [יהושע ב'] ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו בלשון יחיד מפני שפנחס וכלב הי' ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך, לפי שעיקר ההבדל והגבול בין בני אדם ובין מה"ש הוא מפני התחלקות והתנגדות שבקרבו, ולפעמים מנצחהו ופעמים ינצחוהו ומה"ש עומדים ומשרתים לפני ממ"ה בעבודה ברורה ותמה בלא התחלקות מאומה ובתדירות, לכן גבי פנחס שנתן לו ברית שלום התגבר בעבודתו ונזדכך גוויתו כמלאך משרת ועת שהתקשר והתדבק עצמו בכל קירות לבבו וכל עשתנותיו וסרעפי לבבו בבורא יתעלה, ואפ"ל בדרך רמז מה דכתיב גבי פנחס תחת אשר קנא לאלוקיו שהרי מרגלא בפומא דתלמודא לדמות ולכנות העולם הזה בשם ער"ש ועוה"ב בשם שבת כמאמרם מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת, ולפי שבעוה"ז טרדותיו רבות ומלחמה רבה עליו מדי יום ביומו כמאמרם יצה"ר של אדם מתגבר עליו בכל יום ויום, ועוה"ב כולו שבת ששם מנוחה שלימה ושליו ושאנן והשקט וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שמשיגים תעלומות רבות בהשגות נשגבות בפנימיות תה"ק ולכן כיון שהסיר גירוי ופיתוי היצר מפנחס מכל וכל גם העוה"ז נדמה לפניו כשבת שכולו מנוחה וזהו דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום תחת אשר דהיינו האותיות שאחרי תיבות אשר שהן אותיות שבת שזכה לזה מפני שקינא לאלקיו

ולפי דברינו הנ"ל ניחא מה שאמר אדון הנביאים גם בי התאנף ה' בגללכם, שלא להקל מעצמו חטאו דיבר כזאת רק להגדיל כחו של תשובה שתשובה עומדת אפי' לחמורה שבחמורות והא דלא ניתן לו למחול גם לקל שבקלות הוא מפני שהיה שליחו של הש"י וסרסור בין קונו ובין עמו ונתן התורה ע"י לזאת לוקח ממנו כל צד התנגדות והתחלקות שבעולם וכיון שחטא בלא גירוי היצר ותחבולותיו לכן לא ניתן למחול וכמ"ש לעיל באות ג' ד', וכל זה נסתבב ונתגלגל לו מפני הכרחיות של עמינו ב"י שהיו צריכין לכך וזהו שאמר בגללכם שעל ידיכם נחשב לי הקל שבקלות כחמורה שבחמורות, ולא ניתן למחול גם על ידי תשובה חזקה ובצורה

ט ולפמ"ש גם עיקר הדבר מה שסירב מתחילתו היה מפני גודל ענוותנותו, ונמשל לו כאלו עודנו לא התחיל לעבדהו, ובשגם שהענוה הוא המדה הגדולה שבכל המדות מ"מ באחד מני האלף יגרר ממנו איזה דבר שלא כרצונו, וזהו שכתבו כמה רבוותא שמעה שאכלו מעץ הדעת נתערב טוב ברע ור"ב ואפי' בכל המדות טובות ורעות וגם בתורתינו הקדושה עצמו יש איזה אחיזה כטיפה מן הים וז"ש לא זכה נעשה לו סם המות ועי' בבה"ע שעיקר החטא של מי מריבה לדעתו היה רק מפני ענותנותו הגדולה שנאמר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן וירב העם כו' ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אה"מ כו' דנראה או לפני העדה שברחו ויסתרו מפניהם והי' חה"ש לפי שעתו והיה לו למשה לומר מעצמו אל הסלע שיתן מימיו ולבטוח בטח שכן יקים ויהיה כיון שהדבר בעצמותו היה מן הכרחי, ומזה למד יהושע תלמידו במלחמתו בגבעון שאמר מעצמו שמש בגבעון דום כו' כיון שהיה הענין נחוצה, אולם מפני ענותנותם יראו לנפשם שאינם כדאי לזה ושמעתי בשם הגאון הצדיק החכם הכולל מוה"צ רב דק"ק ברלין זצ"ל שפי' בכוונת הכתוב תהלים קי"ט זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי וכו' זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתיך, מתחילה דיבר נגד הלצים שכפרו בתורה לא יראתי מאומה ואני מתורתך ל"נ, אולם זלעפה אחזתני מאותן שמביאים עוד עזר לדבריהם המוטעים מדברי התורה הקדושה, ולשון עזבי הוא מגזירת עזוב תעזוב עמו ודפח"ח, ונראה הא דכתיב בד"ה ובנביאי אל תרעו דה"פ אל תאיצו לחטוא בדיעות זרות ותחזיקו דבריכם מדברי הנביאים עצמם, ועי' נדרים ל"ח גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה דאלו במשה רבינו כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר פירוש בע"כ אפי' בשכר הא ברצון בעלים הי' שוכר, ואלו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו דכתיב ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו כו' משמע אפי' מרצונו] ודייקא בלשנא ואמרו גדול מה שנא' ולא אמרו שמואל יותר ממשה, דבודאי לגדולתו של משה רבינו לא הגיע, רק דמשה משום גודל ענותנותו לא עלתה ע"ד שיחניפו לו או שיכספו מפניו ויוזילו לו משער השכירות או שלא יתרצה בל"ש רק מפני כיסופא כנגדו, מפני שניהג א"ע עם כל איש ואיש כדבר איש אל רעהו והחזיק לכ"א מהם שהצטדק יותר ממנו, לפי שכלו וחכמתו של כל איש ואיש, ומה שאמרו שקול שמואל כנגד משה ואהרן, שקלו ג"כ במאזני הצדק ואמרו בלשון משקל ולא אמרו גדול שמואל וזהו שמצינן שמידה של ענוה גדולה מכולן והוא השרשי כמעט לכל המדות טובות ומפעלים ישרים וצדיקים לכן מפני שכבר נקנה לו מידה זו לקנין עצום כבר נסתעפו ונאחזו כל המדות טובות ומפעלים צדיקים וישרים בכללו עד שנקל לפניו להתנהל בכל המדות טובות ולקיים כל התורה כולה בלא עמל ויגיעה רבה אבל מי שאיננו שלם במידה זו אזי בכל מידה ומידה שיזדמן לפניו יש לו טורח ויגיעה רבה ועצומה לבל יטה מנלו ימין או שמאל ויתנהלם לאטם בדרך התורה וכרצונו ית"ש, ובדמיון זה נראה בשני עשירים נצים והא' הוא עשיר מיגיע כפו אשר אסף וקיבץ זה זמן כביר ממסחרו ומשא ומתנו באמונה, והשני יש אתו הון רב בכפלים ממנו מאשר נפל לו בירושה מקרובו, הלא הראשון יאמר לשני הגם כי קטנה רכושי משלך אולם שקולה בכפלי כפלים משלך שבכל פרוטה מסוכה עבודתי ועמלי ואמונתי, וזהו שאמרו במליצה נקיה שקול שמואל כו' דבמשקל כבדו מעשיו יותר משלהם משום שטרח ועמל ויגע בכל דבר שהזדמן נגדו וזה נכון ופשוט

י ובזה ינעימו לנו הכתובים בפ' קרח שהם אמרו ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה כו' ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, המעט מכם כי הבדיל כו' להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם כו' ובקשתם גם כהונה דמתחילת