זית רענן חלק א רח

ולהכי אשכחין פתרי לכל ראיות המחבר הנ"ל דהתם כיון דלית להו עליו שום צד דבר שבממון עשאוהו כהפקר **(בזמנים ובמדינות הללו אין נכסי הפקר בנמצא כי כל דבר שאין לו בעלים הוא ברשות הממשלה יר"ה.)** וכן ביורשים ובעבד שעשאו רבו אפותיקי, אבל עוד אשכחן דאף בקום ועשה וזולת תקנתא דרבנן ע"פ אסמכתא דפ' השולח דף ל"ו ע"א יכולין לעקור במקום שראו טעם גדול לדבריהם כמו בע"א במיתת הבעל וכדומה עי' תוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה מתוך וכן בנ"י שם ולהכי המציאו בעה"ת דגם בהא דהיו כופין את רבו בחצי עבד הוא מטעם זה ונכנס בסוג אחד עם ע"א במיתה וה"נ מטעם שבת דהוה מצוה רבה כופין לעקור דמה"ת בקום ועשה, ועי' גיטין דף מ' בתוס' ד"ה וכתוב לי' גיטא דחרותא דהוא מצד הפקר מתקנתא דרבנן משום אסמכתא מפ' השולח דף ל"ו ע"א ולא פירשו מחמת שב ואל תעשה א"ו כאשר בארנו דבדבר שיש לו צד הקנאה ל"ש בי' שוא"ת ואף דגם התם צריך ליתן לו זוזי ואעפ"כ שייך בי' טעמא דהפקר

עיין בדבריהם שם דבאמת נתינת הדמים הם רק מילתא יתירתא שלא לעבור על דעתו של תינוק אבל מדינא אין צריך ליתן כלום כיון שעשה שלא כהוגן במה שהיקנה אותו לבנו הקטן אבל בחצי עבד דצריך ליתן חצי הדמים מעיקר הדין הרי דלא עשאוהו כהפקר בתקנתן

ד שם באבני מילואים הקשה על תירוץ התוס' דלישא ממזרת דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל וז"ל שם והא בפ"ד דגיטין דף מ"ב מיבעי לן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אם קידושיו קידושין או לא ת"ש המית מי שחצי עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כספו ליורשיו וא"א אין קידושיו קידושין יורשין מנ"ל ופי' התוספת אע"ג דבנו מן הערוה יורשו אף דאין קידושין תופסין בה משמע לי' דאם איתא דלאו בר קידושין הוא אין זרעו מתייחס אחריו ול"ד לעריות דיש לו תפיסת קידושין באחרת אבל האי דלאו בר קידושין הוא בשום מקום אין הבן מתייחס אחריו, הרי דתלי בתפיסת קידושין ואי אין קידושיו קידושין אין זרעו מתייחס אחריו, ולפ"ז ה"נ איפכא בחציה שפחה למ"ד התם שאין קדושיה קידושין הרי היא כשפחה גמורה וולדה כמותה ומטהרת את הממזרים וכר"ל דאמר ממזר נושא שפחה הולד עבד דה"נ בחצי' שפחה אם נישאת לממזר למ"ד דאין קידושין תופסין בה הולד עבד ואינו ממזר וכיון שכן תקשה ההוא דפ"ד דגיטין בחצי' שפחה שכפאו את רבה הן למאי דס"ד דכר"י ב"ב ס"ל דנשים מצוות על פריה ורביה הן למסקנא דמנהג הפקר נהגו בה כיון דא"א לה להנשא לא לעבד ולא לב"ח למנטרה והיא לא היתה משמרת את עצמה ואמאי כפאו את רבה כיון דאפשר להנשא לממזר ואין כאן משום ריבוי ממזרים דאדרבה היא כמקוה מטהרת לממזרים, ויותר מזה ק"ל מעובדא דההיא אמהתא דעבדי בה אינשי איסורא ואמר אביי אי לאו דאמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כיפינן לי' ורבינא אמר התם כי האי מודה ר"י משום מילת' דאיסורא והשתא ל"ל כולי האי הא אי אפשר לה להנשא לממזר ואין בו משום ריבוי ממזרים אדרבה ממעט אותן ומטהרתן עכ"ל ונוראות נפלאתי על אדם גדול בענקים כמוהו האיך תלה תני' בדלא תניא דדוקא לענין זרעו מיוחס אחריו תלוי' בתפיס' קידושין וכן כשבא על א"א כמבואר בחולץ מ"ה ע"ב במי שחציו עבד שבא על אשת איש דהולד אין לו תקנה דזהו כשיש לו קדושין באחרת לדעת רשב"א גיטין מ"ב דגמרינין מאשת אב אבל כשאחד מהן ממזר דגלי קרא דכתיב לו אפי' כשהיא ממזרת הולד ממזר ואין הבן הולך אחרי' אע"ג דמשפחותם לבית אבותם כתיב והא דממזר נושא שפחה הוא מטעם אחר דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' וזהו דווקא בשפחה גמורה שאז גם הוולדות לאדון אבל לא בחצי שפחה וחצי' ב"ח כדאיתא בריש חגיגה בתוס' ד"ה תקנתם ויותר הי' לה להביא מש"ס קידושין ס"ח ע"ב אמר קרא כי תהיינה לאיש וילדה לו כל היכא דקרינן בי' כי תהיינה קרינן בי' וילדה לו וכו' ברם לקושטא סוגיא דהתם איירי בכשר שנשא שפחה ולא בפסול, אמנם התם ס"ט ע"א היקשה הש"ס לימא דאתא לו ואפקה ומתרץ כל וולד במעי שפחה כוולד במעי בהמה דמי ופרש"י שאין בנו מתייחס אחריו כלל ומשמע לכאורה בדעת הגאון המחבר הנ"ל שכל שאין בנו מתייחס אחריו כוולד במעי בהמה דמי א"כ ה"ה בחצי' שפחה אי אין קדושין תופסין בה כולד במעי בהמה דמי

אמנם עיין ברשב"א קדושין ס"ח ע"ב ד"ה ולדה כמוהו ומסקנת דבריו דאף לפום מסקנא עיקרא דמלתא משום דכתיב האשה וילדיה ומשום קרא זה אמרינן דולד שפחה כולד במעי בהמה דמי וכיון דעיקרא דמילתא משום קרא זה וזהו דוקא בשפחה לבד אבל לא בחצי שפחה דאף דאין קידושין נתפסין מ"מ כיון דשייכא במצוה כישראלית הולד הולך אחר האב בפרט דגלי קרא בפסולין דהולכין אחר הפסול, תדע דאל"כ לרבנן דפסקינן כוותי' באומר ה"א בת חורין ולדך עבד דמהני א"כ האשה וילדיה ל"ל ואי לממזר שנשא שפחה אתא הא מסברא מוכח דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי אלא ודאי דעיקרא דמילתא על הקרא סמוך וראי' ברורה לזה דפסול שנושא שפחה דהולד שפחה לא מטעם דאין קדושין תופסין, דמטעם זה לחוד אמרינן אתא לו ואפקה רק מטעם דכתיב האשה וילדיה ומצטרפין לזה דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי דהא ביבמות ע"ח ע"א גבי מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי אלמא קסבר בתר דידי' שדינן לי' מתיב ר"י ר"ט אומר יכולים ממזרים לטהר כיצד ממזר נושא שפחה וכו' אלמא בתר דידה שדינין לי' ומשני ש"ה דקאמר קרא האשה וילדיה ואי איתא מאי מקשה שאני התם דלא תפסי בה קידושין ואין הולד מתייחס אחריו משא"כ במצרי שני דאיירי לאחר שנתגיירו וקדושיהם קידושין אלא ודאי דלא מטעם זה אין אנו הולכים אחר הפסול רק מחמת גילוי קרא דכתיב האשה וילדיה וא"ל דלר' יוחנן דוקא דס"ל דעבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ליכא למימר בממזר שנשא שפחה הטעם דאין קדושין תופסין והתם אליבא דר"י קאי דהא שם ט"ו ע"ב מסקנת התוס' דגם ר"י ס"ל דהולד כשר וזה שייך דוקא בשפחה שלימה ולא בחצי שפחה דאז אין הולדות לרב בין למשנה ראשונה ואחרונה

ה עוד שם היקשה בחידושיו בסיום דבריו על מה שתי' תוס' שימכור עצמו לע"ע דרבו מוסר לו שפחה כנענית ומתרצו בגיטין משום דקיימ"ל גר אינו נמכר בע"ע דבעינן ושב אל משפחתו והקשה מסוף פי"א דיבמות כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' הגדילו התערובת משחררין זא"ז ופריך שם בגמרא אי בעי אין וכו' ואמאי לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ומשני אמר רבא אימא כופין והא התם אית ליה תקנתא ע"י שימכור בע"ע על תנאי אם הוא בן כהנת והשתא מותר בשפחה ממ"נ אם הוא בן שפחה מותר בה ואפילו הוא בן כהנת נמי מותר בה דהא אפי' ע"ע כהן מותר בשפחה והשתא מאי ק"ל לרבא דלהכי אין כופין דאית ליה תקנתא למכור א"ע בעד עבד עברי על תנאי ונלפע"ד דלק"מ דהא דרבו מוסר לו שפחה כנענית הוא מצד עבדות שבו שצריך לעבוד לו ביום ובלילה והשתא בזה שמוכר עצמו על תנאי דסוף סוף אינו יכול לעבוד בו כלום דדילמא בן שפחה הוא וקנוי לאידך, וא"ל דאף אידך ימכרנו שאם עבדו הוא מוכרו לו זה אינו דכל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים הקדישו א"מ וה"נ האיך ימכרנו כיון שהוא עצמו אינו יכול לעבוד בו וסוף סוף יאמר עבד זה שמכר את עצמו דילמא עבדא דאידך אני ואין אתה יכול לעבוד בי ומכירה דאידך ל"מ דהאיך יכול למכור דבר שאין לו בעצמו זכיות ממון ול"מ לדעת רוב האחרונים דגם הנגזל והגזלן יחד אינם יכולים להקדיש בודאי דלא מהני ואף לדעת דמהני זהו כשיש לו חלק ידוע ויכול להוציאו בדיינים משא"כ הכא וא"ל דימכור אחד לחבירו דז"א דדילמא אידך בן שפחה ומה שקנה עבד קנה רבו והאיך ימסור לו שפחה כנענית הלא הכל שלו וקו'