זית רענן חלק א רו

איתרעי להוציא ממון אף בממון שאין לו תובעין ועפי"ז מיושב שפיר לעיל נידה ד' כ"ה דברי ר"י דמספקא לי' בשפיר באדם פוטר ובבהמה צריך ליתן אף לכהן דר"י לטעמי' דסובר במשארסתני נאנסתי דאין נאמן דלא אזלינן בתר חז"ה להוציא ממון עי' כתובות ע"ה א"ר ל"ת ר"י לא אזיל בתר חז"ה כלל אלא כי לא אזיל ר"י וכו' היכא דאיכא חזקה דממונ' כו' לזאת נראה פשוט כיון דלר"י לא אולינן בתר בתר חז"ה אף בברי ושמא בוודאי לא אזלינן בתר חז"ה אף באין שור שחוט לפניך בשמא ושמא וראי' מדברי רא"ש בסוגיא דפ"פ בתחילתו וז"ל וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי דאיכא רוב רצון דמסייע לחזקת ממון אפ"ה אלים לי' ברי ומהימנא עכ"ל, ור"י סובר דברי וחז"ה לא מהני אף בטוענת ברי אפי' היכא דל"ל רובא דמסייע לה כגון בהי' בה מומין ועיין, ומכ"ש דלא מהני משמא ושמא אפי' בשאין שור שחוט לפנינו ועוד יש להקדים היכא אמרינן שחזקת הוולד שלא נתקדש בבכורה מסלק את חז"ה לגמרי זהו דוקא היכא שנולד הספק בשכבר נתעברה שפיר איכא חזקה נגד חזקה אבל היכא שנולד הספק קודם שנתעברה כגון בשפיר היכא שלא הוחזקה עוברה או בעוברת ע"ג מים שפיר איכא חז"ה היכא דלא הוחזקה עוברה דאיכא רובא בהדי רובא והדר מוקמינן אותה אחז"ה כיון שכבר נתחזקה לפנינו שעדיין לא הולידה ושוב אין חזקת הוולד מוציאה מחזקתה וסברא זו כבר קבעתי בה מסמורים בעזהש"י ועשיתי לה סמוכים מתוס' ריש נידה וקצרה היריעה מהכיל והאמנתי כי איש חכם כמוהו יקבלנו מסברא דנפשי' בלא ראי' ולכן סובר ר"י בשפיר לענין פדיון דספיקא הוא ולטעמי' שאין מוציאין ממון בחז"ה משא"כ בבכור בהמה כיון דלענין גיזה ועבודה הוי בכור גמור ע"י חז"ה הוצרך ליתנו אף לכהן כסברת תוס' בכורות ד' כ' ד"ה ר"י וז"ל מיהו קצת תימא עי"ש ולא שייך לומר וליזל בתר חזקת הוולד שלא נתקדש כיון שנולד לנו ספק בשפיר קודם שנתעברה משא"כ בבכורות סובר ר"י דחוששין למטנפות כיון שנולד לו הספק בשכבר נולד הוולד ואיכא חז"ה נגד חזה"ג והוי לענין גיזה ועבודה ג"כ ספק השקול לכן אין צריך ליתן לכהן, ועפי"ז נוכל להבין תירוץ על מה שהקשינו לעיל דבמה פליגי ריש"מ כיון שהספק שקול דאיכ' למימר דר"י לטעמי' דקיל' לי' חזה"ג לכן חזקת הוולד מסלק אותה לגמרי משא"כ ריש"מ דסובר כר"ג דאלי' לי' חזק' הגוף שוב אין כח לחזק' הוולד לסלק אותה דחזקת הולד לא עדי' מחזק' פטור בממון ואעפ"כ מועיל לחזה"ג להוציא מחז"פ ואל ישיביני מתוס' ד"ה חלב דסברי דלא סמיך לחז"ה מיעוטא לחזה"ג כיון דאיכא חזקת הוולד שלא נתקדש אף שעדיין לא נולד הוולד דזהו דווקא לענין דלא נסמוך את המיעוט לנגד רוב שבדבר קל דחינן סמיכה זו העומד נגד רוב ועיין בנ"י ר"פ בתרא דיבמות ורשב"א וממציא סמוכים לזה

וביותר נראה עפ"י סברת הריטב"א קדושין דף פ' במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הכלים טמאים וודאין משום הרי חסר לפניך וק"ל דנצטרף ג"כ חזקת טהרה של אוכלין בהדי חזקת המקוה, ותירוץ דלעולם אזלי' בתר המסבב והמסובב ממילא נגרר בתר המסבב כמו בשליא בבית שהבית טמא ולא סמוך למיעוטא לחזקת הבתים משום שהבית נגרר בתר המסבב והוא השליא וכיון שהשליא טמאה הבית ג"כ טמא יעויין שם וצ"ב דא"כ במקוה עצמה נמי נימא כיון שהמקוה יש לה חזקת שלימה והוא המסבב יגררו הדברי' שטבלו בתוכה בתר חזקת המקוה וכן בפרה אדומה דילפינן מינה דאזלינן בתר רובא ולא ש"ה דאיכא חזק' דפרה בת ש"ש משום חזקת טומאה של הדברים שמקבלין טהרה מאפרה וצ"ל דשאני חזקת מקוה דלית לן שום מציאות לדונו עליו בפ"ע דאיזה נפקותא הוא בין שלימה לחסירה רק ע"י הצטרפו' הדברים שיטבלו בתוכן ומשום הכי מצטרפין בהדי' של הכלים אבל גבי כלים שנטבלו דאיכא נפקותא לכלים עצמן שאינו רשאין להכניסן למקדש שוב נגרר המסובב אחרי המסבב בזה מתרץ ברווחא בהאי דחלב דמצטרפין לחזקת הוולד דליתא קמן משה"ט כיון דלית לן שום נפקותא רק לענין הוולד להתחייב בבכורה אם לא ולהכי לא אזלינן בתר חזקת הגוף משום חזקת הוולד שלא נתקדש בבכורה ואיכא חזקה אחריתי נגד חזה"ג משא"כ בשפיר דאיכא נפקותא רבה בשעתי' דאם מחזקינן לי' בוולד הרי אסור באכילה משום אמ"ה עיין ספ"ד חולין ואם אינו וולד מותר באכילה וכיון שכבר הוחזק בשעתי' ונידון בתר חז"ה שוב נגרר המסובב בתר המסבב וכבר הארכנו בזה בתשוב' אחרת בענין הבהמות שמקיזין מהם דם יוע"ש: סימן א הלכה טז בסוגיא חצי עבר וחצי ב"ח

א ועיין בטורי אבן מסכת חגיגה שהאריך להשיג על רבותינו בעה"ת מרישא לסיפא, ואני בעניי אנקוט בשיפולא דגלימא לתרץ דבריהם על מכונם. המקשה על הא דתירצו דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה דהא כלאים בציצית לא מקיים מצות עשה שבו רק לאחר שנתעטף כמובא בתוס' יבמות דף צ' בסדין בציצית דהוי שב ואל תעש' וכלאים עובר מיד בשעת לבישה א"ו כיון שא"א לקיים בשום פעם את העשה רק כשעבר על ל"ת מיקרי בעידנא ולפי דעתי לק"מ ועי' חולין קו' תוס' ד"ה טלית שאולה וז"ל שם אלא הא קמ"ל כל טלית דאישתרי בה כלאים מותר בכל ענינים בין להתעטף בין להציע תחתיו בין לו בין לאשתו בין ביום בין בלילה עיי"ש אף דאמרינן אימר דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון סדין בציצית דבעידנא דמיעקר לאו וכו' צ"ל כיון דמשכחת לי' בעידנא וה"ד שנתעטף בו ועשה בה ציצית לאחר לבישה דשרי ללבשו אף בלא ציצית דכסותך משמע לאחר שנתכסה בו כדמשמע להדיא שם ביבמות וכן בשאר פוסקים עי' מגן אברהם סי' י"ג ולהכי כיון דמ"ל בעידנא הותרה לגמרי אפי' בלילה משא"כ הכא דל"מ כלל בעידנא ומה שהביא שם ממס' מכות להחזיק סברתו דשאני בין היכא שאפשר לקיים העשה שלא ע"י עקירת הלאו רק שע"י מקרה שאירע לו כעת לא מצי לקיים העשה זולת העקירה וראיה לזה מהא דאמרינן שם דאם מצא חרוש אינו חורש ולהכי גבי שבירת עצם אי לאו דהוי ל"ת שבמקדש אמרינן דדחי ליה עשה דאכילת פסח ולענ"ד נראה דגם התם כיון דאם מצא שבור אינו שובר ומ"ל כשנשבר מחיים ואין זה מום דלא הוי מום שבגלוי וכן איתא להדי' ברמב"ם פ"ב מהלכות א"מ ה' ד' ויותר מזה מובא בנ"י בפרק א"מ דלעולם אזלינן בתר עיקר כוונת המצוה ולהכי גבי אבידה בשעה שנטלה מיקרי בעידנ' דעיקר כוונת המצוה רק להשיבו לבעליו עי"ש ואין הנטילה בשעה שמצאו רק כמכשירי מצוה אמנם הקו' חזקה לשיטתם מהא דזבחים צ"ז דאמר רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ת"ל דלא הוי בעידנא וצ"ל כתירוץ תוס' שם כיון דא"א מיקרי בעידנא ומכח ראיה זו דחה הגאון הנ"ל את דברי תו' הנ"ל ולפענ"ד נראה דה"פ ודברי התוס' בנוים ומיוסדים הכא והתם על יסוד מוסד בדבריהם יבמות דף ו' ד"ה שכן ה"מ ותוכן דבריהם דלמסקנא איירי במחמר ומהכא לא נילף בעלמא דלא לידחי לאו גרידא דמה לכיבוד שכן ה"מ כשמחמר ומטמא ומניח מלהחזיר אבידה כדי להביא גוזלת לאביו בשעת דחיית הלאו אין מאכילו ומלבישו ועיי"ש בסה"ד והשתא לקמן פריך שפיר הכ"מ ת"ל מהתם דל"ד ואם אינו ענין להכשר מצוה תניהו ענין לגוף המצוה עכ"ל הרי דגלי קרא דאזלינן רק בתר כוונת המצוה ובכיבוד עיקר כוונת המצוה לציית לאביו בדבר שנהנה בו גופו להאכילו ולהלבישו וכן מבוא' להדיא ברשב"א יבמות שם וכן בתשובת מהרי"ק שורש קס"ו ענף ד' דבדבר שאינו נהנה גופו ליכא מצות כיבוד ולהכי