זית רענן חלק א רה

לדעת כנה"ג שאף במפלת כדמות בהמה ולא בדקו אם היה לו מקצת תואר אדם דצריך לפדותה מטעם חזקת הגוף וח"צ משיג ע"ז דמספיקא אין ביכולתו להוציא דמי פדיון בשגם דאיכא רובא כנגד חזקה וראיה מנדה ך"ט אמר ריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ור"נ ולד מעליא ילדן ול"מ בהוחזקה עוברה אלא אפילו בלא הוחזקה דהא מוקמינן למתניתין דקתני תשב לזול"נ ולנדה בלא הוחזק הא קמן דאפי' בלא הוחזקה נמי ספק ולד הוא וכל היכא דאיכא ספק בבכור הרי הוא פטור ומשנה שלימה ספ"ד דטהרות ספק בכור אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה הממע"ה והרי להדי' דלא אזלינן בתר חזקת הגוף שלא נתרקמו אברים עדיין עיי"ש ולפענ"ד נראה כדעת מהרי"ק וכנהג"ד ואשיחה קצת בזה וממילא רווחא שמעתא בזה דלכאורה נראה להדי' כדעת ח"צ ממשנה בכורות דף י"ט ע"ב מכאן ואילך ספק ולא הוי בכור ודאי ע"י חז"ה אך ש"ה שחזקת הגוף שחזקה הוא נגד רובא דרוב בהמות מתעברות ויולדות אף דרובא תלי' במעשה מ"מ לא נגרע מחזקה ונוכל להבין בזה לקמן דפליגי שם אי חוששין לטינוף ועי' בתוספת שם ד"ה ור"י וכו' וז"ל ומיהו קצת תימא דלענין ללקות בגיזה ועבודה וכו' ונראה לתרץ כו' משום דרוב בהמות עכ"ל ולפ"ז קשה לר"י אמאי קרב לגבי מזבח כיון דמספקא בבהמה זו אם היא מן הרוב שמתעברות בזמנם וע"כ היא ממיעוט מטונפות או להיפוך שהיא מן הרוב שאינן מטונפות וממיעוט שאינן מתעברת בזמנם והספק שקול ואין לומר דמוקמינן רובא דמתעברות בהדי רובא דאין מטנפות והוי כמאן דליתא והדר מוקמינן אותה אחז"ה ז"א דהא כנגד ח"ה איכא חזקת הולד שלא נתקדש בבכורה כמבואר בבכורות כ' ע"ב תוס' ד"ה חלב כו' ובאשר"י שם והדר הוי רק ספק השקול ואמאי קרב לגבי מזבח ונתן לכהן וצ"ל בזה פליגי ריש"מ ור"י ריש"מ סובר דיותר מסתבר לומר שבהמה זאת היא מרובא דאינה מטנפות שהרוב אינו תלוי' במעשה מלומר שהיא מרובא דמתעברות שהרוב תלוי' במעשה ולרבא שלא ס"ל תירוצו של רבינא סובר באמת כתירוצו דאב"ע א' דשם דכ"ע סברי דחוששין למטנפות מטעם הנ"ל ותירוץ קמא של הש"ס הוא לרבינא דוקא אך אי קשיא הא קשיא מהא דאיתא בנדה דף ך"ה מי סברת ר' יהושע מפשט פשיטא לי' ר"י ספוקי מספקי לי' וכו' גבי אשה דספק ממונא לקולא גבי בהמה דאיסורא ספק איסורא לחומר' ולשיטת מהרי"ק אמאי לא מוקמינן אחזקת הגוף דבשלמא ממס' טהרות לא קשיא דהתם בגוונא דלא שייכי לחזקת הגוף כגון בנולד לה זכר ונקיבה וכדומה לזה כמו שמבוארים אחת לאחת ברמב"ם פ"י מה' בכורות [ומשם נראה כדמות ראיה קצת לדברי מהרי"ק דכולא גוונא דנקיט לי' הוא ספק השקול לגמרי] וא"ל דמוקמינן אותה ארובא דמתעברות ויולדות ולכן נחתינן ונותנין לשפיר זה תורת ולד דא"כ אמאי בבהמה אינו סימן ולד אדרבא הא התם איכא ג"כ חזקת ולד שלא נתקדש בבכורה משא"כ בבכור אדם דלא שייך זה כמבואר ברש"י נדה דף הנ"ל ד"ה הכא לחומרא וז"ל וגבי בכור אדם וכו' דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן אך נראה לתרץ דברי מהרי"ק הנ"ל ולא עוד שלא קשה על דבריו אלא שיש עוד ראי' גדולה מכאן לדבריו דבל"ז קשה קושי' עצומה היכי סובר ר"י דשפיר אינו פוטר בבהמה אף בספק השקול וצריך ליתן לכהן עיין תוס' נדה שם ד"ה גבי בהמה לחומרא ובבכורות דף ך' סובר ר"י דחוששין אף למיעוט המטנפות ואף לתירץ התוס' ואשר"י שם דמוקמינן ארובא שנתעברה בזמן שראוי להתעבר הא מ"מ לא עדיף מספק השקול כיון דאיכא רובא דאינה מטנפות נגד רוב שמתעברות אך נראה דחיליה של מהרי"ק וכנה"ג נצמח מפרק אלו נערות דף ל"ו שם לשיטת רש"י דחרשת ושוטה אין להם טענת בתולים דמוקמינן אותו אחזקת הגוף עי' תוס' שם ד"ה החרשת שמביאים ראי' מלא הוגלד פי המכה דאפי' לא יהיב דמי שעליו להביא ראי' ואף לדעת דפליגי ע"ז הוא דוקא היכי דאתרע חז"ה כמשמע בלשונם בקושייתם שם וז"ל דהרי שור שחוט לפניך וכו' וממילא משמע היכא דאין השור שחוט מודים לרש"י דמוציאין ממון ע"י חזקת הגוף אפי' בשמא ושמא ולכן הביאו היכא דהפיל' שפיר ולא בדקה אם נתרקם מוקמינן אותה אחזקת הגוף ועדיין לא נולד לה כלום ושפיר זה מים בעלמא הוא וחזקת הגוף עדיפא מרובא שאף שאין הולכין בממון אחר הרוב אעפ"כ מוציאין ע"י חז"ה, ואף דהוי ממון שאין לה תובעין מ"מ נראה דחז"ה עדיפא ומוציאין ממון ע"י אף בממון שאין לה תובעין **(כל הפלפול שבכאן אינו רק למה שנוגע לדין פדיון בכור אבל בגוף דיני ממונות הולכין אחר חוקי המלכות כי דינא דמכותא דינא.)** וראי' מחולין דף קל"ד מספק לקט דמתרץ רבא התם מטעם קמה בחזקת חיוב קיימא ומשמע התם בש"ס דרק מחמת חזקה חייב ולא מחמת גזירת הכתוב עני ורש הצדיקו דגזה"כ לא הוי רק שלא לילך בתר רוב כמו בט' חניות כמבואר במרדכי עיי"ש, ונראה בעליל שחזקה דהתם מיגרע גרעי מכמה אופנים מחזקת הגוף וד"ל ומוציאין ממון אף שאין לו תובעין והא שהקשו על מהרי"ק מתוספת בכורות ך' דאף ברוב וחזקה אין ביד הכהן להוציא מן הישראל ומיהא דוקא בבכור בהמה דאיכא חזקה שלא נתקדש הולד בבכורה נגד חז"ה ולא נשאר רק רוב לחוד, ומה שהקשו בתשו' ח"צ ובתשו' מעיל צדקה על מהרי"ק מנידה כ"ט עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל ואף בשלא הוחזקה עוברה ספיקא הוי והדרינן לכללא המע"ה, נראה דמצידי' תברא דלכאורה קשה אף בשלא הוחזקה עוברה מצינן ג"כ דאזלינן בתר רוב דמתעברות ויולדות דגם על עז בת שנתה מקשינן ולימא הלך אחר הרוב וגם בתוך שנה סובר ר"י דחיישינן למטנפות ואף דרובא אינם מטנפות מחמת דאזלינן בתר רובא דמתעברות בזמנם ועכצ"ל דה"פ דבשלמא אם הוחזקה עוברה לפנינו וע"כ היא ממיעוט מפילות כיון שנתחזקה במפלת לפנינו שפיר אזלינן בתר רוב דמתעברות וא"ל מנ"ל לילך בתר רוב דמתעברות נלך בתר רובא דאינה מפילות כיון שכבר הוחזקה עוברה לפנינו משא"כ אם לא הוחזקה עוברה שפיר מספקינן לה אם ניזל בתר רובא דמתעברות והפילה כעין ולד והיא ממיעוט המפלת או איפכא שהיא מרובא שאין מפלת וולדן וזו רוח בעלמא הפילה או שפיר מלא מים שג"כ לאו כלום היא וכו' עיי"ש וע"כ היא ממיעוט שאין מתעברות וכיון שהספק שקול לגמרי ומביא קרבן ואין נאכל ותשב גם לנידה וא"ל לטומאת נידה ג"כ אמאי תשב לנקיבה הא איכא חז"ה דאיכא למימר כיון דכבר נזקקה לטומאת נידה עכ"פ ואיכא חזקת טומאה כנגד חז"ה לדעת של רוב רבותינו הראשונים הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ותוס' והגמי"י דפסקינן דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ואפשר להעמיס כוונה זו בדברי ראב"ד פ"ה מהלכות אי"ב הי"ג דרבנן סברי דא"א לפתיחת קבר בל"ד היינו רבנן דמתניתן באינו יודע מאי הפילה וכו' ואמאי טמאה כלל נקמינן על חז"ה אלא ע"כ משום דב"כ וב"כ כבר נזקקה לטומאה משום פת"ה וגם אפ"ל שגם הרמב"ם מודה בזה דכל פלוגתייהו דר"י ורבנן היינו בדידעינן בבירור שלנ"ד ולמ"ד א"א לפה"ק בל"ד ודמי לודאי גמור ולהכי חיישינן גם בזה שמא נאבד וכי"ב אבל בא"י מאי הפילה אזי מסתמא תלינן שיצא ממנה דם ואזלינן בתר רובא דלא נפתח רחמה בלא דם לכן צריכה להמתין עוד שבעה דליכא שום נפקותא רק לענין לטמאה עוד שבעה וכיון דכבר נזקקה לטומאה מטמאין לה יותר להמתין עוד שבעה כעין סברת תוס' כתובות ע"ה ד"ה ס' טמא עיי"ש משא"כ לענין פדיון דאיכא חז"ה לבתר דמסלקינין להנך רובא דאם אמרינן שפיר זה דין ולד הי' לו עד כדי לאוקמא ארובא דמתעברות ע"כ צ"ל שהיא ממיעוט המפלת וטוב לנו ליז' בתר איפכא שהיא ממיעוט שאין מתעברות ומרובא שאין מפילות וכיון שעדיין לא הוחזקה עוברה לפנינו ושפיר זה לאו כלום היא ועדיין לא הלידה כלום בכדי לאוקמי אח"ה ושפיר מוציאין ממון עי"ז אף לדעת התוס' כיון שאין שור שחוט לפנינו תוכן הדברים שדברי מהרי"ק היכא שלא הוחזקה עוברה דאיכא רובא בהדי רובא לכן אזלינן בתר חז"ה דלא