זית רענן חלק א רא

שאילו הי' יודע שהוא של איסור לא הי' רוצה לזכות בו ונמצא זכי' בטעות ואינה זכי' ואע"ג דבמוציא מרשות הקדש איפשר דאפי' בטעות מעל שאני הכא שהוא לא הוציאה אלא חבירו הוציאה וזה לא עשה אלא שקבלה עכ"ל ונראה בעליל דזכי' בטעות משום גרמא דאיסורא לחוד מפקיע רק זכי' קלשתא דהינו במקום שאחרים נתנו לו ודעת אחרים המקנין לו הם הנה העיקרים בקנינו של הזוכה והזוכה לא עשה רק מעשה, קוף בעלמא הוא דנפקע ונעקר למפרע משום גרמא דאיסרא שלא ידע מעיקרא בעידנא דזכי בגוה ונתבטלה זכייתו משום טעות דאיסורא אבל במקום שעיקר הקנין נעשה על ידו כגון דקסבר ששל הפקר הוא **(בזמנים ובמדינות הללו אין נכסי הפקר בנמצא כי כל דבר שאין לו בעלים הוא ברשות הממשלה יר"ה)** ונתכוין לזכות בו ונודע אח"כ שהוא של הקדש דאז מעל בשוגג ולא אמרינן שנתבטל זכייתו למפרע משום טעות דאיסורא של הקדש אלמא דקנין אלים לא נתבטל משום טעות דאיסורא ונמצא דתוס' וריטבא דפליגי היכא דבא לידו בטעות דאיסורא אם עודנו ברשות בעלים רק היכא דאיכא דעת אחרת מקנה וקלישתא מעשהו של הזוכה בקנינו דתוס' ס"ל דמ"מ יצא מרשות בעלים ואין בידו להקדשו כמו פקדון דעלמא וריטבא חולק בזה וקסבר שגם לענין זה נתבטלה זכייתו אבל היכא שהזוכה הוא העיקר בעצמות הקנין גם הריטבא מודה ותו לק"מ ודברי ר"ן צריכין ביאור במ"ש ואע"ג דבמוציא מרשות הקדש איפשר דאפי' בטעות מעל דבמאי מספקא לי' הלא כל דין מעילה אינו אלא כשוגג שהרי' מביא קרבן מעילה ואין מעילה אלא שינוי כמו ששנינו במס' מעילה כו"כ פעמים דכשנתנו לחבירו מעל ויצא לחולין ואמינא מתחילה דאיפשר לומר דשוגג דמעילה היינו ששגג בקרבן אבל ידע שהוא של הקדש שגם בזה מחויב בקרבן מעילה כדאיתא בשבת ס"ט דלאביי בעינן ששגג גם בלאו שבו אלא דידע באיסורו ולר' נחמן די כששגג בקרבן כמבואר בשבועות ך"ו בעי מיני' רבא מר"נ איזהו שגגת שבועת ביטוי לשעבר אי דידע מזיד הוא אי דלא ידע אנוס הוא אמר לי' באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל א"י אם חייבין עלי' קרבן או לאו כמאן כמונבז דאמר שגגת קרבן שמה שגגה אפילו תימא רבנן ע"כ ל"פ רבנן אלא בכל התורה כולה דלאו חידוש הוא אבל הכא דחידוש הוא דבכל התורה כולה לא אשכחן לאו דמייתי קרבן וכו' והכא מייתי אפילו רבנן מודו וא"כ גם במעילה כן לרבנן דפליגי עלי' דרבי ואית להו דהזיד במעילה בלאו ואפי' לאביי' דפליג עלי' דר"נ מ"מ היכא ששגג גם בלאו שבו רק דידע שהוא של הקדש וידע באיסורו מביא קרבן כמו בשבועות ביטוי וכמ"ש התוס' שם בדף הנ"ל בד"ה הא מני בשם רבינו שמוא' אבל זה רחוק ויוצא מפשטא דשמועה דנימא דבכ"מ דתני הקדש בשוגג מתחלל איירי בשוגג כהאי ועוד קשי' שהרי מפורש להדי' כן במקומו א"ל מקבל מעל לכשיוצא שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולן הוא ומועל אף זה מועל לכן נראה בכוונת הר"ן דהכא בסוגיא דמיבעי ליה היינו כשאומר המקבל דהתירא בעיני' דאיסורא לא בעיני' וגם מסתמא נימא ג"כ דלא ניחא לי' כיון שכל עצמו של מעילה זו נעשה ע"י ורק הוא יתחייב במעילה ולא הנותן משא"כ בכל הקדש דעלמא שהנותן הוא דמועל ולא המקבל ולא איכפת ליה למקבל כל כך כיון שתיכף בקבלתו יצאו לחולין וכיון שהמקבל לא ידע שהוא של הקדש וקיבלו בחזקת חולין ודעתו היה בשעת קבלתו לזכות בה וכן גם עתה כשנודע שהוא של הקדש מסתמא לא יעקור את זכייתו למפרע משום טעותא דהקדש כיון דתיכף משעה ראשונה נעשה חולין והוא לא הוציאו מרשות הקדש רק הנותן וכיון שהוא נתכוון לזכות בהן שוב אין הנותן יכול להפקיע את זכותו של חבירו שכבר זכה בהן וכיוצא בזה מצינן בלא הודיע שהוא שליח עי' סי' קפ"ב סעיף ב' לכן כל כה"ג פשיטא דהנותן מועל אך בזה מספקא לי' היכא ששניהם הנותן והמקבל התלכדו יחד ואומרים לא בעינא שגם המקבל אינו רוצה שיתעביד איסורא ע"י דהיינו שהנותן יתלכד ע"י בחיוב מעילה אולם גם בזה קרוב לי' ביותר שגם בכל כה"ג מעל הנותן וכ"מ בקידושין נ"ג ע"ב אלא הקדש תרווייהו לא ניחא להו דנתחיל הקדש על ידיהו ומיירי בסתמא בפשטא אפי' כשאמרו כן בפירוש ואפ"ה פליג ר' יהודה וס"ל דבשוגג קידש וכן פסקינן לזה מחלק הר"ן בין מעשה רבה למעשה זוטא דדוקא במעשה זוטא דמקבל שהוא רק מעשה קוף בעלמא הוא שנפקע משום איסורא אבל הנותן דעביד מעשה רבה תו לא תובטל ותופר משום גררא דאיסורא וכן האשר"י שם מחלק ג"כ כסברת הר"ן יעו"ש

ב שם צ"ט תוס' ד"ה א"ה שליח אמאי מעל וא"ת מעיקרא נמי אין מעילת השליח אלא בטלית ונלפע"ד דבל"ז קשה בין לס"ד ובין למסקנא דאייתי לי' שוה שש בשלש אמאי לא מעל הבעה"ב בכל הדינר דהא אף אי לא קנה הטלית כלל רק החלוק בשלש כבר קנה החנווני את הדינר כולו רק שמחויב לתת לו ג' דינרי כסף כנגדן ומיד במשיכתו קנה את הדינר זהב עפ"י ציווי הבעה"ב ויצא לחולין כמבואר ס"פ המפקיד ומאי אריא הוציא וע"ש בתוס' וצ"ל דהא גם לגבי השליח נוכל לומר להיפך דהא אף אם לא קנה החלוק רק הטלית לחוד כבר יצא כל הדינר זהב לחולין עפ"י מעשהו וכיון שקנה החלוק והטלית בפסקה אחת וע"ז נתן לו את הדינר זהב ולגבי כל חד מנייהו איכא מעילה בכולו ולהכי שניהם מעלו כמו שנים שעשו מלאכה וזה יכול וזה יכול דשניהם חייבים ואפ"ה אינם צריכים לשלם יחד רק דינר זהב אחד כיון שלא הפסידו יותר להקדש אמנם לאחר שתירץ הש"ס דאייתי ליה שוה שש בשלש היקשה שפיר דאמאי מעל השליח דמקשן סבר דלהכי אוזיל ליה את החלוק לפי שהיה צריך לדמים דהיינו לדינר זהב שלם וא"כ אמאי מעל השליח אטלית דהא בעה"ב מעל בכל הדינר זהב מיד שנתנו לחנוני על ג' של חלק אף אם הביא לו בחזרה ג' של כסף וא"כ מאי איכפת לך בטלית שקניתי דהא גם הטלית לא קניתי רק להשלמת שליחות שלך בכדי שיוזיל לך את החלוק דהשתא אלו לא קניתי את הטלית לא אוזיל לך רק החצי או אולי כלל לא והרי השתא תו לא יכול בעה"ב לומר לגבי השליח דאילו לא קנית רק את הטלית לחוד כבר מעלת בכולו כדלעי' דהא גם הטלית לא קנה רק לאלומי שליחותיה וע"ז מתרץ הש"ס דלא איירי בכה"ג שאוזיל לו מפני הדמים כדקס"ד אלא מפני שחלוק היה בעיני' זביני דרמי על אפי וא"כ גם אם לא קנה רק החלוק לחוד היה מוזי' ג"כ בעד ג' שוה שש כאשר הוזילו לו עתה להכי שניהם מעלו כנ"ל דהא גם בעה"ב יכו' לומר לשליח אילו לא קנית רק הטלית לחוד כבר מעלת בכולו ועיין

ג ועתה נבאר הסוגיא וליישב הקושי' שהקשו האחרונים נ"ע ואלו הן (א) הא דפשוט מעיקר' ממתני' דמעילה ואח"כ פשוט ממשנה זו וכן באיבעי' השנייה פשוט ג"כ מעיקרא ממעילה (ב) קושית מהרש"א על הא דאמרינן מדסיפא בדאוזיל רישא וכו' דאמאי לא היקשה כפשוטו דאם רישא בדאוזיל ע"כ סיפא בדלא אוזיל ומוכח דמעביר על דעתו (ג) מה שהקשו דפסק באיבעי' שניי' דמעביר על דבריו ולא הביא במתניתין דאיירי בקטיני כתירוצו דרב שישא (ד) קושית תוס' ד"ה הא מדסיפא וכו' ותימא אי בדזילא מאי ארי' זילא בדלא זילא נמי מכרה בטל, ונראה דרשב"ג ורבנן פליגי אם אמרינן הוכיח סופו על תחילתו ועי' חולין ל"ט ע"ב דמביא התם פלוגתא זו לענין שוחט לע"ג ומקשה התם מהא דאמרינן בגיטין בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג ומת ומשני ש"ה דקאמר כתבו וז"ל רש"י שם ואיכא קצת הוכחה בתחילה ונפילתו גלויי מילתא בעלמא דהאי דקאמר ברישא כתבו על מנת ליתן קאמר ועי' ברשב"א גיטין שם דאנן פסקינן כן דאם נפל מעצמו ה"ז גט מחמת סבר' זו כיון דאיכא קצת גילוי דעת מעיקרא וכן הוא בטור ובש"ע נמצא לדינא היכא דאיכא לספק מעיקרא אזי לכ"ע אמרינן הוכיח סופו על תחילתו והיכא דליכא גילוי דעת כלל פליגי רשב"ג ורבנן ועפ"ז רווחא סוגיא זו דמעיקרא איבעי' לי' היכא דאמר זבין לי ליתכא וזבין ליה כורא אי מוסיף על דבריו וליכא גילוי דעת כלל ולהכי אפי' צווח המשלח כשנודע לו וליתכא מיהו קני א"ד מעביר על דבריו לגמרי ואפי' אם מסכים