זית רענן חלק א קצז

תוס' י"ד ד"ה וליחוש עיי"ש בפר"ח דקו' קאי דמפני מה לא תטהר לגמרי כיון דנמצא על שלו ולא על שלה וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ע"ש הרי אף דמשנה זו איירי בסמוך לוסתה כדאוקמינן בשבועות י"ח ודמים מצוים בו אז בפרט למאן דס"ל וסתות דאורייתא אפ"ה מתרץ ר"ז מפני שאותו מקום בדוק הוא אף דס"ל שם ט"ז ע"א דוסתות דאורייתא אפ"ה לולא טעם זה היתה טהורה ואמאי דלמא לא הי' בה אלא דם מיעוט ולהכי נמצא על שלו ואח"ז שבדקה א"ע שוב לא נמצא יותר אלא וודא' דמסתמא דרך דמים אינם באים בקצרה ובכילות כל כך ועיין: סימן ג שאלה מיד"נ הרב המופלג בתורה וביראה החריף והשנון מו"ה צבי הירש מדאברי זלה"ה

ע"ד אשה שטבלה בדרך ולמחר באתה לביתה בחזקת טהורה ובליל שני קודם התשמיש הוזכרה שבשעת טבילה הי' לה עד בבית הסתרים ושכחה ליטול משם קודם שטבלתה והוריתי לה שצריכה לחזור ולטבול משום דהדבר פשוט לע"ד דהוי דבר החוצץ דצריך להיות ראוי לביאת מים כמבואר בש"ס ופוסקים דבה"ת בוודאי הוי חציצה וזה א"צ לפנים אך דנסתפקתי על שאר קריבות שהי' קודם טבילה ב' דכיון דאגלאי מילת' דהוי נידה שהרי כ"ז שלא טבלה היא נידה גמורה ואם צריכי' כפרה עפ"י דתוה"ק

והנה ביו"ד סי' קפ"ה ס"ד כתב הרמ"א בהג"ה ואם שמשה כו' ומבואר מ"ד דכיון שלא בשעת וסתה אין חיוב כלל לבדוק להכי א"צ כפרה דמה הו"ל למעבד וכפשטות הש"ס שבועות דף ח"י ע"א וכ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שגגות ה"ו וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה כו' ואף שכתב שם מר"ן ז"ל בכ"מ דהרמב"ם מיירי דווקא בבדקה מקודם היינו משום דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דבאין לה וסת צריכה בדיקה לעולם אבל לדידן דא"צ בדיקה וביש לה וסת ושלא בשעת וסתה ודאי דאף בלא בדיקה א"צ כפרה וכפסק הרמ"א ז"ל ולפ"ז בנידון דידן כיון שאמרה טהורה אני וטבלתי מטומאתי מה הו"ל למעבד וגדולה מזו אמרה בנדה י"ב דכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו והוי שלא בשעת וסתה ובדיקה בנ"ד כיון שבאה מן הדרך ותבעה דוודאי א"צ שום כפרה אף אם הי' ביאה ממש ומכ"ש לשאר קריבות ואף שכתב בס' בה"י דאם בא על אשתו נדה וסבור שהיא טהורה צריך כפרה ע"כ מיירי בגוונא דהו"ל למידע או שהי' לו לחקור ולדרוש וע"י דו"ח נתוודע לו שהיא נדה אבל וודאי דאונס גמור מיקרי דהא בדינא דרמ"א ורמב"ם בא על הנדה מיירי כיון דנמצא על עד שלו ואפ"ה א"צ כפרה והוא פשוט לע"ד עכ"ל השואל

ע"ד שאלתו שאלת חכם אשר הראה פנים לכל צד הנה על הדבר שמוכ"ז אץ עלי להשיב תיכף על ידו וכהיום לא הסכים העת לעיין בהם אף להשיבו כל שהוא כי עד חצות היום עסקתי בשיעורין כסדרן אשר החילותי ללמוד בסוגיא דישל"מ ואי"ה ביום ואו עש"ק הבע"ל אציע לפני לומדים דפה אשר חנני ה' ית"ש בסוגיא זו

אולם כדי למלאות רצונו אשיבה בקצרה את הנראה לפענ"ד דבאם לא הי' המוך דחוק כל כך בוודאי אינם צריכים כפרה דבית הסתרים לא גרע ממקום גלוי והרי האשה מערמ' וטובלת בבגדי הרפוי' ובאם הי' המוך דחוק לכאורה נראה דבוודאי צריכים כפרה ואין נידון זה דומה כלל להא דשלא בשעת ווסת' דאמרינן במס' שבועות דדמי לאנוס דא"כ הגע עצמך באם אשתו אומרת לו שטבלה א"ע ונודע לו אחר ביאתו ששקר ענתה בו ג"כ נאמר דמאי הוי לי' למעבד כיון שתורה האמינתה ואנוס הוא עפ"י דיבורה ליפטור מקרבן וזהו מבואר להדיא בפרק האשה רבה במשנה א' היכא דניסת שלא ברשות ב"ד חייבת בקרבן אף ששנין עדים מעידין שמת ואף לרב דסברא לי' התם דמאי הוי לי' למיעבד ומותרת לבעלה אבל לענין קרבן ליכא מאן דפליג אמתניתן אלא וודאי דאיכא לפלוגי לבין דבר שאנו דנין אולי נתחדש דבר האוסר לבין דבר שאנו דנין אם כבר נסתלק דבר האוסר אם לא ולהכי שלא בשעת ווסתה פטורין מקרבן דאין לו לחשוב אולי נתחדש דבר האוסר שלא בזמנו אבל היכא שמעידין שמת בעלה אף דאיכא תרי סהדי ותורה האמינם מ"מ כיון שבא לסלק דבר הנאסר אף דדמי לאנוס חייב בקרבן ויותר מזה ע"ש ביבמות ד' צ"א ע"ב דאף לענין לאוסרה על בעלה אמרינן התם גבי עריות שאמרו פוטרת צרותיהן דאמרינן הי' לה לאמתוני אף שהדבר רחוק מדעתינו הפשוטה ואין התורה וחכמינו חייבתה לאמתוני אעפ"כ עולה מצאו לקונסה וזה מבואר התם דאף בגוונא דמותרת לבעלה חייבת בקרבן מכש"כ בדבר שקנסו אותה לאסרה על בעלה ואל יקשה לי לסתור דברי מדברי תוס' שם ד"ה ת"ש וז"ל ס"ד בכונס יבמתו שייך לומר איבעי' לי' לאמתוני שהיתה בחזקת איסור וכו' אבל כאן בחזקת היתר לשוק עומדת הרי אף דאיכא חזקת היתר קנסינן לה מחמת דהיה לה לאמתוני אך למעיין היטב לא נסתרו דברי מכמה טעמים פשוטים וברורים כמבואר למעיין ויותר נראה דגם התם על המסלק האיסור אנו דנין דהיינו על הערוה דהרי כל הנשים זקוקות ליבם רק מחמת הערוה אנו דנין שתפטר ולהכי אם הי' ביבמה לשוק צד חיוב קרבן לא נפקע חיובה מחמת אונס וסברא זו ברורה ומוכרחת לחלק בין הנושאים בכדי שלא יסתרו סוגיות שלימות והלכות קבועות

ובוודאי אין לחלק לגבי הבעל בין היכא שגם היא שוגג' ובין היכ' לי לגבי הבעל לבין היכא שכיזכ' לו דלא טבלה כלל לבין היכא שנמצא בה דבר החוצץ אמנם נראה ולא נין חיוב הקרבן בכה"ג הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא לדעת תוס' פסחים ע"ב ד"ה באשתו דחייב בקרבן כיון דטעה לעשות מצוה ולא עשה מצוה חייב בקרבן וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"ש ה' ט"ז אמנם בנידון זה פסק הרמב"ם שם הלכה ח' דביבמתו פטור אפשר לומר בנידון זה כגון דבזמן עונה הרתה וגם לא שייך בנידון זה לומר דהוי לי' לישאלה פטור מקרבן ועיי"ש

ועתה בנידון דידן היכא דאיכא לספק אם היה המוך דחוק א"כ איכא ספק ספיקא חדא דלמא לא היה המוך דחוק ואת"ל דהי' המוך דחוק דילמא הלכה כדברי הרמב"ם דבכה"ג פטור מחטאת אך גם בזה איכא למשדי נרגא חדא דגם בס"ס גמורה פליגי רבוותא בעלי תוס' עם הרמב"ם עיין רש"י פרק ספק אכל, בתוס' ד"ה מדסיפא כו' ובתוס' ישינים ועוד דבס"ס כה"ג כבר האריכו ה"ה בעל מהר"ן לב ופ"מ הביאו היכא שספק אחד במציאות וספק הב' ספיקא דרבוותא דלא אמרינן בזה דינו כס"ס, והנה יש להאריך בפלפולים בכל פרט ופרט אולם לא באתי כעת להאריך בפלפולים אך מה שנוגע לעיקר הדין ונראה דצריך כפרה באם הי' המוך דחוק בשעת טבילה ובא עלי' וגם היכא שיש לספק ג"כ צריך כפרה דבזמן שבה"מק הי' מביא אשם תלוי וא"ל כיון דליכא חתיכה אחת משתי חתיכות זה אינו כיון שהיה חזקת איסור מעיקרא אף בחתיכה אחת חייב אשם תלוי כדמוכח מתוס' כתובות ד' ק"ב ד"ה א"ת לשני תירוצים שם אח"ז עיינתי עוד הפעם בעיקר שאלתו שעדיין לא שימשה אתו רק על שאר קריבות אם צריך כפרה נלענ"ד שיש להקל בתשובתו מהא דפסקי מהר"יא אין ראי' כ"כ דהתם. איירי כשהזיד בתחומין אבל בדרבנן היכא ששגג יש להקל ועיין שבת ל"ח גיטין כ"ג ע"ב

בדבר שאלתו בנידון המאהר לאקען וראיתי בפ"מ סימן קמ"ו מובא שם שאלה זו והנה שם איירא בנעשים ע"י סמים ותחבושת וא"א גם בשר"י שלא יפלו הסמים והמציא שם דבכגון זה נפלו בבירא כולהו טעמא של המרדכי יוע"ש