זית רענן חלק א קצב

זה לית מאן דפליג ואפי' בדברים שיש בו פגם דלא מעל עד שיהנה ויפגום מ"מ אין לך פגם יותר מזה שהוציאו מרשות הקדש ונעשה חולין ובזה לכ"ע לא מעל אלא הראשון לחוד שכבר נעשה כולו חולין ומותר ליהנות בו אח"כ לכתחילה וכשנטלה לצורך תשמישו ודעתו להחזירו בזה פליגי תוס' וריטב"א הנ"ל דלמסקנת דעת התוס' אזי ג"כ מעל כנגד כולו ולא משכחת לי' בזה שיהי' שניהם חייבין בקרבן אלא היכא דכסבר שהוא שלו דאז לא יצא לחולין ע"י הגבהה רק בשעה שנהנה הוא דנתחייב וכן כל מי שנהנה מתחייב ולדעת ריטב"א ורמב"ם דגם כשנטלו לצורך תשמישו ודעתו להחזירו כולן מעלו שכל א' מהם לא הוציא לחולין בהגבהתו רק כדי תשמישו שרצה לקנותו לפי דמדאוריית' לא נעשה כגזלן אבל כדי תשמישו יצא לחולין תיכף בשעה שהגביה וגם בפרט זה הוא אפי' בדבר שיש בו פגם מעל מיד דכל שיש בהכל יש בחלק ממנו וכשם שאילו רצה לגזול כולו מעל מיד משעת הגבהה ה"ה נמי בהגביה לצורך תשמישו ודעתו להחזירו שהרי כבר יצא לחולין כדי תשמישו ומותר לשמש בו לכתחילה אמנם כל זה הוא בקדושת דמים דווקא אבל בקה"ג כיון דלא יצא לחולין בהגבהתו אזי לא נתחייב במעילה אלא בשעה שנהנה לפי שלא אפשר להוציאו לחולין בשום תחבולה שבעולם כ"ז שראוין לעבודה ולשירותן ואזי ממילא דראוי לומר דתלי' בין דבר שיש בו פגם דלא מעל עד שיפגום ובין דבר שאין בו פגם רק דבקדושת הגוף נידון לעולם כדבר שאין בו פגם לפי שאינו ראוי למכור ולהשכיר וכדאית' להדיא במעילה י"ט ע"א מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב וכו' עיי"ש בפרש"י וז"ל דכי היכי דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי ומשום הכי לא אזיל ביה בתר פגימה וכו' אף חטאת תמימה דקיימי להקרבה לאו בת פדייה הוא כיון שנהנה ממנו לימעול וכו' וכן פרש"י שם ע"ב במתני' בד"ה אין מא"מ אלא בבהמה וכ"ש בלבד יוע"ש וגם זה מוכח מכולו פירקא דכל היכא דקתני כוס של זהב הוא משום דכוונתו לאשמעינן דינא דנהנה לחוד בדבר שאין בו פגם ומעתה נתבונן בסדר דמתנית' והכא רהטי ואזדי והוא דעיקר כוונתו לאשמעינן דרך כללא דלא משכחי לן מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי תשמיש או בכ"ש והוא שכל המטלטלים עומדים או להשתמש בהם או לסחור ולישא וליתן בהם או לאכילה והנאה ובכולהון לא משכחת לן מא"מ אלא בבהמה העומד להשתמש בו או בשאר כלי תשמיש שהרי הוא משמש בכולו ואעפ"כ לא הוציא לחולין אלא עד כדי תשמישו שכל המגביה לצורך תשמישו עד זמן ידוע לא יצא לחולין אלא כדי תשמישו עד הזמן שנתכוון אז והשאר נשאר בקדושתו ומש"ה מעל גם השני וכן כולן אבל בדבר העומד לסחורה או לאכילה והנאה אי אפשר למצוא בו מועל אחר מועל דממ"נ אם הגביה לסחור בכולו או לאכלו הרי כולו יצא לחולין ואם ליטול מקצתו וחבירו הגביהו ליטול חלק האחר ממנו אזי אע"ג שכולן מעלו מ"מ אי אפשר לכללו בסוג זה דיש בו מועל א"מ דבחלק שמעל זה לא מעל חבירו ואין חלק האחד קשור בחבירו ופשיטא דכולן מעלו ומידי דהוי כמו בשני כלים דמאי שנא אבל בבהמה וכלי תשמיש אע"ג שמשתמש בכולו אפ"ה יש בו מועל א"מ וכדכתיבנא לפי שלא יצא מקדושתו אלא כדי תשמישו וצורך זמן תשמישו וה"מ כשלא הגביהו אלא לצורך תשמיש עד זמן ידוע אבל כשהגביה לגזול את כולו כבר יצא כולו לחולין ומותר לכ"ע להשתמש בו לכתחילה אמנם כן בקדושת דמים אבל בקה"ג אפי' כשהגביהו ליטול את כולו מ"מ לא מעל אלא בשעה שנהנה ואזי יש בו קולא וחומרא קולא דלא מעל אלא שיהנה כדרך הנאתן דוקא וכדאמרינן בפסחי' דף כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי' וחומרא דכולן מעלו אפי' כשנטלו ליגזול כולו ובקדושת דמים אית בהו ג"כ קולא וחומרא להיפך דלא בעינן שיהנה כדרך הנאתן לפי שיצא לחולין משע' שהגביה ואז מעל וכשנטלו ליגזול לכולו אזי לא מעל אלא הראשון בלבד ור' נחמי' ורבנן פליגי כשנטלו ליגזול כולו דרבנן סברי דדוקא בקרבן דאלים קדושתי' הוא דלא יצא לחולין ע"י הראשון אבל בכ"ש דקילי אין בו משום מא"מ ור"נ ס"ל דה"ה בכ"ש אפי' כשנטלו לכולו כולן מעלו והכרחיות המכריחות לכוונה זו במתניתין דבהמה דקתני איירי בק"ד וכ"ש איירי בקה"ג נשמע מן המליצה דנקט ואזיל מדקתני בבהמה רכב ובא חבירו ורכב וכו' שמעית מינה דאיירי בק"ד דאי בקה"ג כיון שלא מעל עד שיהנה כדרך הנאתן דווקא וכיון שאין דרכו ברכיבה יפטרו כולן אלא ע"כ דאיירי בק"ד ומשום שדרכו להשתמש בכולו ובגוף אחד שנשתמש הראשון שימשו כולן ואפ"ה כולן מעלו וה"ה לשאר כלי תשמיש דמ"ש ומינה גופה תסתיים דע"כ הוא כשהגביהו רק לצורך תשמישו דהיינו משעה שעקרה ידה ורגלה נתכוון רק לתשמיש ידוע ולהחזירו לאח"ז דליכא למימר דאפי' כשהגביהו ליטול לכולו דא"כ מ"ש בהמה דנקט הלא כל המטלטלין העומדין לסחורה ואכילה נמי וכמ"ש לעיל ובסגנון זה נביטה ונראה בבא השני' דפירש לה בשתה בכוס של זהב ובא חבירו וכו' דנקט לי' בכדרך הנאתן דווקא ובדבר שאין בו פגם הרי מורה במישרים דאיירי בקה"ג דווקא דאי בק"ד למה נקט לי' בכדרך הנאתן דווקא וגם מה מעליותא הוא דל"ב שיפגום בו שו"פ תיפק לי' שאין לך פגם יותר מזה כיון שכבר יצא לחולין משעה שהגביה כדי תשמישו ואפי' של כסף נמי ואפי' לא חיסרו ש"פ א"ו דאיירי בקה"ג שלא יצא לחולין לעולם ומש"ה בעינן שיהנה כדרך הנאתו דווקא וגם לא פגם בו ואפ"ה יש מועל א"מ וממילא נשמע דאיירי אפי' כשהגביה ליטול כולו לעצמו דאל"כ ת"ל משום כלי תשמיש ואפי' שלא כדרך הנאתן נמי א"ו משום דלא יצא לחולין הוא דמעלו כולן וממילא מובן דאפי' כשנטלו לעצמו לגמרי מעלו כולן [דבשלמא בר"פ דנקט לי' בדבר שאין בו פגם בכוס של זהב וקטלא ש"ז ל"ק ת"ל דאין לך פגם יותר מזה אע"ג דמשמע מלשנא דאיירי בק"ד דאיכא למימר דאיירי בכסבור שהוא שלו דלא קני' בהגבה ולא מעל רק בשעה שנהנה אבל במתניתין דנקט בבהמה דמעלו ברכיבה א"א לומר דאיירי בכה"ג דא"כ הקל"ד במאי נחייבינהו כיון שנהנו כולן שלא כדרך הנאתן א"ו דאיירי דכסבור של אחרים הוא א"כ כוס ש"ז נמי] והשתא נקט לי' במתני' תרי גוונא בקה"ג חדא בדבר שאין בו פגם להדיא גם למראית עינים וחדא אפי' בדבר שנראה שיש בו פגם אפ"ה ל"ב שיפגום בו ש"פ רק שיהנה בו בפרוטה והוא בתלש מן החטאות לאשמעינן כיון דלקושטא אין בו פגם כיון שאינו עומד לדמי וכפרש"י ומעתה כיון דר"נ ורבנן בע"כ ל"פ אלא כשנטלו כולו לצרכו דאל"כ אלא בצורך תשמישו מ"ט דרבנן הרי לא נגרעו לכ"ש מק"ד לחוד דכולן מעלו והם ל"פ אלא בקה"ג כדמשמע להדי' דמייתו להו מקרא דאיל האשם ומתניתין נמי דבע"כ איירי בקה"ג וכשנטלו לצורך עצמו לגמרי אתי' דלא כרבנן וכן פסקינן כר"נ וכסתם משנה אלא דעדיין אפ"ל דדווקא כשנטלו לצורך עצמו היכא דכסבור שהוא של חבירו הוא דס"ל לר"נ דכולן מעלו אפי' בשאר כ"ש משום דגם לפי כוונתו לא נכנס לרשותו לגמרי רק שהוציאו מרשות בעלים ולהתחייב באחריותו ומש"ה כשנודע שהוא של הקדש כולן מעלו דבקנין גרוע כזה לא יצא עדיין מרשות הקדש לגמרי אבל היכא דכסבור שהוא שלו ונתנו לחבירו דלפי כוונתו הקנהו לחבירו לגמרי אפשר כיון דלדעתו הי' לאידך קנין אלים בזה אזי גם בכ"ש יוציאו לגמרי ולא ימעול אלא הראשון לבד מש"ה כתב רבינו שם ויראה לי דאפי' כשנתנו לחבירו נמי מעלו כולן

ו עיין במ"ל פ"ו מהלכות מעילה ה' ב' וז"ל לא מעל אלא האוכל בלבד ראיתי לתוס' בפ' הא"מ דף מ"ג שאם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהוא של הקדש דחייב המשלח ע"י הגבהה דשליח דמיד דאגביה שליח קני' וההוא שעתא חייב המשלח משמע דקודם אכילת השליח חייב המשלח ולפ"ז נ"ל דגם היכא דשליח מתחייב כגון שהי' המשלח מזיד חייב השליח מכי אגביה אף שלא נהנה ומדברי רבינו שכתב לא מעל אלא האוכל משמע דדווקא באכילה ולא משעת הגבהה וכי תימא דדווקא גבי חיובא דמשלח הוא דאמרינן דאינו מתחייב ע"י הנאת השליח אלא מכי אגבהיה מתחייב המשלח אבל גבי חיובא דשליח לעולם אינו