זית רענן חלק א קפח

תקנתא לגמרי ועי' בא"ח ה' שבת סי' של"ד סעי' י"ז יש מתירין להציל דסקיא מליאה מעות ע"י ככר או תינוק מפני הדליקה או מן הגנבים והגזלנים ודוקא לרה"י אבל לא לחצר שא"מ משמע להדיא שאין עוברין על דרבנן בקו"ע ואפי כל הונו בוז יבוז למו ועי' שביעית פ"ז משנה ד' שהתירו לצודין מפני הפסד ממונו לחכמים ועי' סנהד' כ"ו בתד"ה משום וי"ל דמיירי בשביעית בזה"ז ואין לחלק בין איסור שבת דחמיר' שהרי בב"מ דף צ' מבעי' ליה לענין אמירה לא"י בזה ולדעת הפוסקים נפשטה האיבעי' שם דלא מחלקינן בזה דליתא לר' חידקא יוע"ש ברא"ש ואין מן ההכרח להאריך בזה דבל"ז דכיון שאינו מפורש בש"ס ליכא למימר שסמכו עצמם בסתימות דבריהם על נפקותא זו ועי' ברכות כ' גדול כה"ב שדוחה ל"ת שבתור' למסקנ' דהיינו ל"ת מדרב אבל לא נגד דאו' דכמה מן הדוחק ודרך רחוקה לאשכוחי נפקותא בחשנב"ע שימצא בו כה"ג וכשישים המעיין עיונו ימצא עוד איזה נפקותא בין דאורייתא לדרבנן בדרך רחוקה וכבר כתבנו שכל שאינו מפורש בש"ס ליכא למימר שכיונו ע"ז בסתימות דבריהם

ו ועפ"י דברינו הנ"ל יתבארו היטב דברי הירושלמי בפרק כ"ש ועיינתי בקב"ע ובשאר פירושים ועודנו לא נוחה דעתי ואעתיק דברי הירושלמי עם פירושו של ק"ע שבכלל דבריו דבריהם ובמקום שלא פירש כלל אביא פירושו של מוהר"א הקדום לו וז"ל הירושלמי ופירושם ר' אבוהו בשם ר' לעזר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו את תופס איסור הנאה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה וכי מה פי' לך באבר מן החי ובשר מן השדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ובשר בשדה זה אבר מן החי שמשמע שפירש ממקומו וטריפה דכתיב בתרי' היינו טריפה ממש א"כ אבר זה כטריפה שהרי הוא מן בהמה שלא נשחטה מה לי טריפה אותה חי' מה לי חתכה בסכין וכו' תני חזקי' ופליג וכו' מי אסרו לכלב [בפי' של מוהר"א בפ"ג דערלה וז"ל תני חזקי' ופליג אדר"א דס"ל דלא יאכלו משמע אף איסור הנאה הא דחזקי' פליגי דחזקיה תני בברייתא על זה הפסוק לכלב תשליכון אותו למה הוצרכה התורה להתיר וכי מי אסרו שהרי לא כתיב אלא ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ומנ"ל איסור עד שהצריכה התורה להתירה ומאי קשי' ליה הא אמר ר"א דלא תאכלו משמע נמי איסור הנאה אלא ודאי פליג והא דכתב לחזקי' לכלב תשליכון אותו לימד על חשבע"ז אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזר'] וכו' והא כתיב לא תאכלום כי שקץ הם אמר ר' מנא מיעוט איסור הנאה שבו [והא כתיב גבי שרצים ל"ת כי שקץ הם ותנן צידי חיות ועופות וכו' אמר ר' מאיר מיעוט איסור הנא' שבו בפירוש התירן הכתוב בהנאה דכתיב שקץ יהיו לכם שלכם יהא [ר' אבוהו בשם ר"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ וכו' אינו לוקה שאין ל"ת שבו מחוור וכו' בפירושו של מוהר"א שאין ל"ת שלו מחוור כלומר אע"ג שהאמת הוא שאסור בהנאה אין מפורש בהדי' בהלאו שלו איסור הנאה דאיכא לאוקמי לאיסור אכילה לחודא ולא לאיסור הנאה] ופירושו יותר מסתבר בזה מפירושו של קה"ע דלפירושו שם דר"י פליג וס"ל שרק איסור אכילה משמע ולא הנאה וא"כ ס"ל דאפי' היכא דכתיב לא יאכל בציר"י לא משמע א"ה והדבר רחוק כמובן ועוד שהרי לקמן מביא בשם ר' אבוהו בשם ר"י דל"י בציר"י משמע א"ה ודוחק לומר דרבנן דקסרין פליגי בזה שם בירושלמי מכלאי כרם לוקה דאמר ר"ח וכו' מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תעשה לאכלו כתיב ל"ת לרחקו לא כתיב (כן הגיהו בכל הפירושים] מערלה צריכה אם עשה אספלנית מערלה מבעי' לן אם לוקה] עשה לרחקו כתיב וה"פ דכתיב יהי' לכם ערלים ומתרגמינן יהון לכון מרחקין ל"ת לאכילה כתיב דכתיב לא יאכל אבל ל"ת לרחקו לא כתיב ומספ"ל כיון דגלי וכו'] מתניתא פליגי על ר"י וכו' [מוהר"א הנ"ל פליגי על ר"י שהוא אמר שאין הל"ת דשה"נ מחוור הרי ע"כ מחוור דהא מיותר הוא וכדשני כו'] פתר לה וכו' ר' זעירא בעי קומי ר' אבוהו הכא את אומר הכין כו' [לעיל אמר ר"א דלא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה והכא אמר איסור אכילה משמע ולא הנאה א"ל חדא בשם ר' לעזר וחדא בשם ר' יוחנן ושם בק"ע הניח בתימא וז"ל ותימא לפי מה דמסיק דר' יוחנן לית ליה דכל מקום שנאמר ל"י ל"ת אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע מאי אריא אספלנית שהוא שלא כדרך הנאתן אפי' בהנאה ממש כגון חלב להבערה או למשוח בו עורות נמי אינו לוקה ובבבלי משמע דטעמי' דר' יוחנן משום דאספלנית שלא כדרך הנאתן הוא עכ"ל ונראה לפענ"ד לפרש דברי הירושלמי הללו עפ"י מה דכתבנו דר"א אליבא דריה"ו דפסקינן כוותי' דדברים ככתבן הרי עיקר הלימוד מאותו דכתיב בטריפה ואזי אין לוקין על הנאה אפי' כדרך הנאתן אפי' היכי דכתיב לא יאכל בצירי דלר"א ליכא נפקותא בזה ולפ"ז ר"א בשם ר' לעזר ג"כ עיקר לימודו מאותו דטריפה ונבילה דנקט משום ר"מ כמו בתלמודא דידן אבל לחזקי' לוקין **(דיני מלקות אין נוהגין בזה"ז)** על הנאה שהרי כאילו כתב בהדי' וה"פ דר"א בשם ר"י העושה אספלנית משהנ"ס ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין ל"ת שלו מחוור הכוונה שלא עבר בפשע נגד הכתוב כיון דכתיב' בלשון אכילה משמע דווקא כדה"א אבל בכ"כ לוקה דלא אפקי רחמנ' בלשון אכילה ומכוון למימרא דר"י בתלמודא ובערלה יש לספק ערלים על שאר הנאות והדרי גם על אכילה דכתיב דהיינו הנאה דהתם בצירי כתיבא וכפירושן הנ"ל או דיש לפרש כפשוטו ומערלה צריכה עשה לרחקו כלומר דריחוקו דאפקי' רחמנא שלא בלשון אכילה בעשה הוא דכתיב ואע"ג דכתיב ל"ת הרי בל"ת כתיב לשון אכילה ובעינן כד"א דווק' וזה יותר מסתבר דלא מספ"ל כלל בזה וזהו דקשי' לי' לזעירא הכא את אמר הכין דילפת לי' מאותו דאמה"ח דהינו בטריפה ולפ"ז אין לוקין על כל הנאות אפי' כדה"א והכא את וכו' דאין לוקין על אספלנית דווק' משום שהוא שלא כדרך הנאתן ומשני חדא בשם ר"א וחדא בשם ר"י ור"י ס"ל כחזקי' דכל היכא דכתיב בצירי א"ה במשמע ומש"ה לוקין בשהנ"ס ובחמץ אם נהנה כדרך הנאתן והא דמקשי ממתניתא דפליגי על ר' יוחנן ממשמע שנאמר סקול יסקל השור וכו' מה ת"ל לא יאכל א"ב בא להודיעך שכשם שהוא א"ב כך הוא אסור בהנאה מה עבד לי' ר"י אזדי ג"כ לפום מאי דמצינן בתלמודא דידן ב"ק מ"א וממאי דלא יאכל א"ב להיכא דשחטו אחר וכו' שאסור באכילה אימא וכו' דשרי באכילה והא ליא"ב להיכא דסקלו מסקל דאסור בהנאה כדר"א דאמר כמ"ש ל"י ל"ת וכו' ועיין בש"מ תלמודי ר"פ דהא דמקשי מדר"א דהא חזקי' נמי מודה בשה"נ דכתיב בצירי ה"ט דלחזקי' ניחא דמוכח לדידי' דאפי' שחטו לאחר וכו' דאי לאסרו בהנאה לחוד לכתוב לא יאכל בחולם דנדע ג"כ שאסורה בהנאה דלאכילה לא צריך קרא א"ו מדכתיב בצירי ש"מ תרתי אבל לר"א ליכא נפקותא ולא מידי בזה ומש"ה קשי' לי' לר"א ובהדרגה זו קאי קו' הירושלמי הנ"ל להיפך שהרי כיון דבע"כ צ"ל דר' יוחנן ס"ל כחזקי' א"כ למה כתבה רחמנא בצירי דבל"ז נדע שאסורה בהנאה אבל לר' לעזר ניחא וכנ"ל ומשני דבאמת צריכין להיכא דשחטו וכו' וכנ"ל ומכוון היטב וכתלמודא דידן

ז [ועי"ש בתוס' ב"ק בד"ה והאי לא יאכל דסקלי' מסקל דאסור בהנאה וז"ל ובעה"ש נקי להנאת עורו וכ"ת לשתוק מלא א"כ לא הוה מוקמינן נקי אלא להנאה בשר דווקא עכ"ל ודבריהם תמוהים וכבר עמדו בזה כל האחרונים ואין פותר אותם על מכונם שהרי מבואר להדי' בסוגי' דאי לאו דכתב רחמנ' את בשרו לא קס"ד למפלגי הנאות עורו מבשרו ונראה לדעתי דכוונת דבריהם לאשורם אזדי הכא עפ"י המבואר בערכין ד"ו ע"ב אלא אמר ר"נ זו מיתתו אסרתו וכו' יעו"ש ברש"י בד"ה אלא אמר ר"נ וז"ל לעולם שערה ממש וכו' ושיער לא בר מיתה הוא שאינו עשוי להשתנות וכו' אבל בהמה גמ"ד אוסרתה וכו' והילכך כל דמחובר בה וכו' מיתסר בהדה עכ"ל נמצא דלמסקנא דכבר נלמד דשחטו לאחר שנגמ"ד אב"ה אזי מצד הסברא החיצונה גם עורו אסור