זית רענן חלק א קפז

מצינן למילף לשור הנסקל מחמץ שע"י תערובות או מחמץ לאח"ז אליבא דר"י שנעבדו בו עבירה לאסורין בהנאה אע"פ שאין בהם כרת] וה"ז דומה במכוון לק"ו דאיתא התם להדיא גבי בשר בחלב דילפינן מערלה וכלאי כרם וחמץ ונראה דלחזקי' לא קשיא שהרי סבירא לי' לחזקי' דלוקין **(דיני מלקות אין נוהגין בזמן הזה)** על הנאה כדאיתא בירושלמי שם וכאשר נבאר דבריו לקמן באר היטב ומשה"ט ניחא לי' למילף משרצים דאי מק"ו אין מזהירין מן הדין אבל לר' אבוהו כיון שגם השתא דיליף לי' מאותו ג"כ אין לוקין מלאו הבא מכלל עשה אמנם כדדייקת ליתא לק"ו כלל לר' אבוהו שהרי מתחילה דבעינן למילף לחמץ מק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה איכא למימר חולין שנב"ע יוכיח שנעבדה בו עבירה ומותר בהנאה והא תינח אם אמרינן כפירושו דרש"י וכמו שפוסק הרמב"ם לדינא דחולין שנשחטה בעזרה אסורה השחיטה ואכילה מדאורייתא ובהנאה מותר מדאורייתא אבל אם נימא שגם באכילה אינו אלא מדרבנן תו ליכא למימר דחולין שנבע"ז יוכיח דדמי לחוסם פרה ודש בה ולמעשה שבת כדאיתא שם בסוגי' וזהו שהכריחם לפרש כן

ג ולישב דעת תוס' דלא פי' היינו דאזלי לשיטתם דס"ל בב"ק דתקרובת ע"ג אסורים בהנאה רק מדרבנן וא"ל דתקרובת יוכיח משא"כ דעת רש"י ורמב"ם דסברי כפשטא דגמר' בפ' ר"י דף נ"ב דקרובת ע"ג אסורין בהנאה מדאוריית' מדמבעי לי' רק לענין טומאה ש"מ להנאה מדאורייתא

ד ובמאי דכתבנו נסתם שער הסגור בפי' של קו' תוס' שם ד"ה חולין שנבע"ז בקושיתם וז"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' ופי' הקונט' איסור הנאה ולא משמע וכו' וכן בסוף שמעתתא גבי הא דאמר א"ב חולין שנשחטו בעזרה א"א לפרש בע"א שתמוהין דבריהם למאוד כמו שהאריכו בזה במהרש"ל ומהרש"א ואין פותר אותם ובעהמ"ח צל"ח רצה לפתור בפירושו שם וז"ל בקיצור ובזה יופתח לנו שער הסגור בדברי התוס' שכתבו דבסוף שמעתתא גבי הא דאמר אבל חולין וכו' א"א לפרש בענין אחר היינו משום דקשה לר"א דסבר אותו למעוטי הני קשה אותו ל"ל והא מוכח משרצים וצריכין אנו לומר דאותו הוא רק עשה וא"כ ממילא קשה על חזקי' מנ"ל לאוקמי על חולין בעזרה כנ"ל אלא ודאי יותר ראוי לאוקמי אחולין בעזרה שהוא איסור מחיצה א"כ מאן דלא מוקי אחולין היינו שסובר חולין בעזרה לאו דאורייתא כלל כנ"ל ודוק היטב כי לא אכפיל דברים המבוארים עכ"ל ולפמ"ש ל"ק מידי לרש"י הן לחזקי' והן לר"א

ה ונראה לפע"ד לתרץ דבריהם דלשיטתם במקומות מפוזרים כאשר נבאר ונפרש קמו קושיתם כחומה נשגבה שהרי נראה בעליל דהש"ס בעי למימר נפקותא בין חזקי' ור"א בדבר דאיכא נפקותא לדינא ונראה לעין כל במאי קאי מפלגי והשתא דאמרינן דא"ב חשנב"ע דלחזקי' הוי מדאוריית' ולר"א מדרבנן ועתה נתורה נא ונראה בזה גופא דמאי נפקותא איכא בזה שהרי גם לחזקי' לא הוי אלא לאו הבמכ"ע וצריכין לומר שהש"ס נקט לי' בקצרא וסמכו עצמם על המבואר להדי' במק"א בש"ס דנפקותא רבה איכא בין איסור דאוריית' לאיסורא דרבנן וכאשר נפרטם ואחת באחת יגשו הנה אזי כאשר השרישו בדעתם הרחבה אזי במאזנים לעלות לא יצדקו כל היוצא מהם רק לדעתם דלר"א הוי כולהו דרבנן בין באכילה ובין בהנאה ולחזקי' כולה דאו' הן נפקותא חדא מצינן בחולין לענין כיסוי דם והא תינח אם נימא דלר"א ל"ד לגמרי אבל אם נימא דאסור באכילה מדאורייתא אזי גם לר"א פטור מכיסוי דשחיטה שא"ר לש"ש לענין כיסוי דם שנית לענין לאו דמרה קא טבח עיין ב"ק ע"ב ע"ב וגם בזה ליכא נפקותא לשיטתם אשר האירו לנו בב"ק שם בד"ה דאי דתקרובת ע"ג אע"ג שאינו אסור בהנאה אלא מדרבנן כיון שאם קידש בהם א"מ וטעמא דמלתא משום דאית לי' עיקר מה"ת באיסור אכילה ועיי' בשעה"מ משה"ט שייך בי' משום איסור הנאה דרבנן משום דלאו דמרה קא טבח ובזה נדחה ממיל' הנפקות' גם לענין קידושין [ועי' בשעה"מ בפ"א מה' חמץ ומצה שפירש כן בכוונתם דעיקר תלוי אם יש לו עיקר מה"ת ואסור באכילה מה"ת אזי אם אסור בהנא' אפי' מדרבנן א"מ ונקרא ג"כ לאו דמרה לענין טביחה] עוד בו שלישי' לענין ספיקא דסד"א לחומרא וס' דרבנן לקול' אם נסתפק לן אם נשחטה בעזרה אזי לחזקי' אסור בהנאה מספיקא ולר"א מותר דגם זה ליתא לפום דבריהם כתובות כו' בד"ה אין כו' וז"ל ונראה לר"י דתרי ותרי סדר"ב הוא ומדרבנן החמירו דלא מוקמינן אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו כו' שמעית מינה דאם נימא דתו"ת סד"א אזי גם בתרומה דרבנן אסור מספיקא וה"ט משום שעיקר הספק אם הוא ב"ג אית ליה מקום לענין דאורייתא לעבודה ולמ"כ וכשם דמחמירין בספיקו לענין דאורייתא אזי נגרר ממילא אבתרי' ג"כ הדברים שהמה רק מדרבנן ותו ליתא ג"כ ונפקותא זו לדעת רש"י דס"ל שגם לר"א אסור באכילה מדאוריית' כיון שעיקר הספק נוגע גם לענין אכילה דאורייתא אמנם הרשב"א קידושין דף ס"ו בד"ה מאי לא נמצא יוע"ש חולק עליהם בפרט זה וס"ל שגם אם נאמר דתו"ת סד"א אפ"ה בתרומה דרבנן אזלינן לקולא וי"ל דרש"י ורמב"ם ס"ל כרשב"א בזה] (ואיכא נפקותא רבה לדינא) עוד אשכחנא ביבמות קי"ד לענין קטן אוכל נבילות דבדרבנן אין מצווין להפרישו אמנם כן לספיקא דאורייתא מעיקרא אבל למסקנא גם בדאורייתא אינן מצווין להפרישו ולמאי דלא מספינן לי' בידים גם בדרבנן לא מספינן לי' לדעת רמב"ם ורש"י ותוס' זולת לדעת רשב"א ור"ן גם אין לומר דנפקותא להא דאיתא בסנהדרין כ"ו ע"ב ואמר ר"א אמר ר"א כולן וכו' שם אמר לי' רבא נהי וכו' שהרי גם באיסורין דאורייתא לכל שאין בו לאו מפורש כמו לאו דחסימה נידון כדרבנן כדאיתא ברמב"ם ובפוסקים עוד איכא נפקותא היוצא מש"ו בשבועות כ"ד דעל איסור דרבנן חיילי שבועה ולא על איסור דאורייתא גם בזה לא נמלא אסמינו בכל צרכינו במקומינו חדא כיון דהנפקותא בין חזקי' ור"א עיקרו אליבא דר"י דס"ל דברים ככתבן כדמשמע להדיא מתוס' הנ"ל בד"ה חולין שנשחטה בעזרה שהקשו מר' יהודא] ור"י סבירא לי' בחולין דאיסור חל על איסור קל ואיכא למימר דלדידי' חיילה שבועה על לאו הבמכ"ע דחמור שחייב בקרבן ואי משום דליתא בלאו והן הלא גם בדרבנן לית' בהן כדאי' בתשו' רשב"א סי' תרי"ד והא דאית' שם דבח"ש חיילי שבועתו לר"ל דס"ל דאסור רק מדרבנן היינו משום דמדאורייתא איתא בלאו והן כמ"ש במ"א אבל לר' יהוד' דס"ל בסוכה כ"ג דבעושה סוכתו על ראש האילן דא"י גם בחה"מ משום דבעינן סוכה הראוי' לשבעה אע"ג דמדאוריית' מחזי חזי כיון דמדרבנן אין עולין בי"ט הרי הוא כאלו אינו ראוי מדאורייתא וה"ה נמי באיסור דרבנן לר"י לא חיילי השבועה לענין קרבן משום דליתא בהן והסוגיא דשבועות אזלי אליבא דידן דפסקינן כר"מ וכסתם משנה דהתם [ובזה יתורץ קושית תוס' שם על הא דאמרינן ר"י לא אמר כר"ל משום דמוקים למתניתין כד"ה דהא לר"ל לא אתיא כר"י ועוד דלדעת תוס' מכות כ"ב ד"ה אמר לי' גם לענין לאו לחוד אינו עובר אלא היכא דאיתא בלאו והן ומעתה גם אם תאמר דשבועה לא חיילי בלא כולל אפי' לר' יהוד' דשבועה לא חשיבי כאיסור חמור לגבי חולין שנשחטו בעזרה מ"מ ליכא נפקותא שבין שאסור בהנאה בדאורייתא ובין שאסור מדרבנן מ"מ לא חיילי השבועה משום דליתא בהן אליב' דר"י וכדכתיבנא עוד אפ"ל ולאשכוחי ע"פ המבואר בא"ח סי' תרנ"ו דעל עשה אינו מחויב להוציא את כל ממונו משא"כ על ל"ת וא"ל דדוקא על ל"ת דאורייתא וכדמשמע קצת בפסחים מ"ו ע"ב ומשום הפסד ממונו שרינן איסור דאורייתא וא"ל דמילתא דפשיטא נקיט וה"ה מדרבנן וכ"מ בר"ה שגם איסור דרבנן נכלל בכלל ל"ת עיין ר"ה אין עולין באילן וכו' די"ט עשה ול"ת אע"ג שהוא רק שבות דרבנן וכ"מ קצת בריש כתובות ומן הסכנה ואילך מאי סכנה וכו' דמשום אונס ממון אפי' בכל הונו לא יעבור וא"ל דש"ה לעקור