זית רענן חלק א קפד

הלכה ט סימן א שאלה מהרב המופלג וכו' מוויערשוב

א תורף שאלתו בדבר הקזה שעושין בטחול אם יש לחוש לשאר אברים אם בסומכי' והוא שעת הדחק וצורך גדול נלפענ"ד להתיר עפ"י שיתבארו דהא לכמה פוסקים בסי' צ"ח סמכינן אקפילא אפי' בלא מסיח לפ"ת ואפי' בדליכא ספק הרי דסמכינן אחזקה דלא מרעי חזקתו אפי' באיתחזיק איסור' מכש"כ היכ' דלא אתחזק איסור' ואין לחל' בין היכא שאמר בפירוש שאין בו טעם לבין היכא שעוסק באומנתו והולך לו דהא מבואר בדברי הר"ן פ' האומר דלדע' כמה פוסקים עד אחד נאמן אפי' באתחזיק ואפי' הכא בעינן שיאמר לו בפעם ראשון דוקא מטעם דחזקה על פועל ששומר פעולתו ועיין ש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז שמביא כמה רבוואתה שמסכימים לזה הרי אף שאומר להיפוך אינו נאמן דכיון דעליו רמי' מזהר זהיר הרי אף דמהימן נגד חזקה לדעת רשב"א אבל נגד חזקה זו דאלים טפי לפי שהו' חזקה המסתבר אינו נאמן ודוחק לומר דלעולם לא עדיף מחזקה והא דאינו נאמן לומר נגד חזקת פועל הוא משום צירוף חזקת היתר דהא מבואר בדברי רשב"א קידושין שם וז"ל בד"ה אמר אביי וכו' בתוך הדברים הילכך לאסור את המותר דלא אמרי' לי' בשום דוכתי' ע"א נאמן בין שתק הלה בין אמר אינו יודע וההיא דפרק הניזקין טעמא אחרינא אית לה משום דפועל חזקתו דמשמר פעולתו עכ"ל הרשב"א הרי אף דהחליט דלא אשכחן כלל חזקה דהיתרא אעפ"כ אינו נאמן נגד חזקת פועל אף שנאמן נגד חזקת איסור לדעתו הרי דעדיפא חזקה זו דמסתבר מחזקת איסור דלא מסתבר עיין בנ"מ סי' ל"ד על קושית קצה"ח ממקוה האף אמנם שדברי רשב"א משוללים הבנה דהרי מבואר להדי' יבמות ל"א אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת גם עצם הדבר אין לו ביאור דמאי שנא בין חזקת היתר לחזקת איסור דאמרי' בפ' א"ר בטבל והקדש וקונמות וישבתי דבריו זה כעשרים שנה ובכדי שלא נניח דבריו הקדושים תמוהים אגלה לו בקצרה עפ"י דברי הר"ן נדרים דכל איסורין שבתורה כגון נבילה וטריפה הוי איסור גברא ולהכי חל איסור קונם עליהם עיי"ש דף י"ח ומסתברא דענינו אישות שהם ע"י קידושין שהם איסור חפצא כמו קונם והקדש דכל ענין קידושין כן הוא שעשה אותה כהקדש אכ"ע כמבואר בראשונים וכן איסור ע"ג הם דומים במשקל אחד להקדש רק שאין הקדש לע"ג עיין מס' ע"ג מ"ד ע"ב ולהכי המתפיס בע"ג לא נאסר עד שיתפוס בדבר הנדור דהיינו שיאסור החפץ ע"י ביטוי שפתיו לחוד ולא ע"י צירוף לכשיתנם לצורך העבודה] ועיין כתובות בפ' המדיר מנה לאבא בידך דאין חזקתה מועילה לגבי' אבא ועפ"י הקדמות האלו הקשו הרשב"א דע"כ הוא דלא מטעם חזקת היתר הוא דלא מהמנינן לי' דהא התירא של החפץ לא נתפוס על החפץ רק דגברא שרי לאוכלה נמצא דחזקה זו נתפס רק אגברא ועתה נתפס האיסור על החפץ ואין חזקתו דגברא עומד נגד האיסור שנתחדש בו שהרי הם שני הפכים אלא ודאי שהוא רק מטעם פועל שמשמר את פעולתו ועתה נהדר לדוכתן דחזקה זו היא חזקה אלימתא יותר מחזקת איסור ע"כ כשר בנידן דידן דאדרבה דאיכא חזק' היתר דנשחטה הותרה ועוד דהנה בעיקר הדין היכא דאיכא ספק השקול איכא פלוגתא דרבוואתה ובראשם בעלי תוס' בריש פ' אלו טריפות ור"י מובא ברשב"א ובר"ן ריש חולין אוסר רק היכא דאיכא למיתלי להיתרא יותר מלאיסורא והנה לדעת תוס' ל"מ לדעת מהר"ם מלובלין דאף בנולד ריעותא מחיים כגון במים במוח ועיין בת"ש סי' כ"ט דזהו דווקא בחזקה שאינה מבוררת אבל בדרוסה ובישב לה קוץ בוושט כיון שלא נולדה כך הוי חזקה מבוררת כן הוא בנ"ד ואף לדעת החו"ד שמשיג עליו בזה דהא לא על הקוץ אנו דנין רק על הנקב והדר דינו לחזקה שאינה מבוררת מ"מ בנ"ד יש לצדד להתירא בהפסד מרובה וצורך גדול דהא בעיקר סברא שחידש בעל תבואת שור להצדיק דברי רמ"א מטעם כיון דחזקה זו אתי' מכח רובא דרוב בהמות כשירות ולהכי כיון שנשתנה בהמה זו שנולד לה מים במוח הרי אתרע לה רובא ודומה להא דאמרינן רוב הנישאת בתולה יש לה קול עיי"ש והנה בעיקר סברא זו דיבר נכונה ואין פוצה פה להשיג עליו בזה ומעתה בנ"ד לא שייך סברא זו כלל דבמה יצאה מן הרוב אם במה שחלתה זה לא יעלה על הדעת דהא גם במסוכנת לא בדקינן אחר י"ח טריפות ובזה לא יצאה עדיין מן הרוב ואם במה שמקיזין אותה הרי כולם עלולים לכך שבאם יחלו כמוה יקיזו גם אותם דהא כל טעמא בנולד מים במוח לפי שיצאת מן הרוב דהא רוב כשירות אין להם מים במוח ומי שיש לה איתרע לה רובא אבל במה שחלתה לא יצאה מן הרוב וגם בהקזה לא יצאה מרובא ועיין שבת י"א ע"ב במידי דהוי אורחי' מי שמעית הרי דאין זו שינוי שכל מי שיעשה זב הוי דרך הוצאה בכך ועי' היטב תוכן הדברים לא מבעי' לדעת התו' בודאי אין לאסור בנ"ד ואף לדעת ר"י ורשב"א ור"ן דסוברים דאף בספק השקול ולא נולד ריעותא מחיים ג"כ אסור אמנם כן היכא שס' השקול לגמרי אבל היכא דשכיח לתלות בהיתרא טפי כ"ע מודים דמותר ובנ"ד מסתבר לתלות להיתרא טפי שהרי כוונתם להבריאה ולא להזיקה דחזקת אומן דלא מרעי אומנתו והא סמכינן על רופא אומן אפי' גבי חייבי כריתות ביוה"כ אף שלא נראה בעליל לשום ספק סכנתא ובהאי ענינא נוראות נפלאתי על בעל ת"ש דף י' שמביא ראי' לדעת ר"י מהא דאמרינן בחולין קל"ד פרה בחזקת פטורה קיימא וכו' והרי עיסה וכו' ספק איסורא לחומרא הרי להדיא דלענין איסורין לא אזלינן בתר חזקה עיי"ש דא"כ לדבריו יוקשה לרבה דס"ל ביבמות דאזלינן בתר חזקה מסתם משנה דחלה דאית' להדי' דבספק חייב א"ו מעיקרא דדנין על מתנות כהונה שייכא לומר דבחזקת פטורה קיימא לפי דקודם שנתחייב במצות הוי מוחזק במתנות כהונה לעצמו ולהכי גם שנולד לן ספק מתי נשחטה אמרי' דבחזקת פטורא קיימא דהיינו שהוא יחזיק לעצמו מטעם חזקת ממון אבל לגבי איסור לא שייך כלל חזקת ממון כמובן גם לגבי מתנות כהונה שייך לומר קצת חזקת פטור על גוף הפרה שקודם שנתחייב במצות לא נתחייבה אבל לגבי חלה דלא נתחייבה אלא משעת לישה ובשעה שהי' קמח הרי כל הקמחין פטורין ומה תוסיף תת כוחה במה שיש לו איזה צד לפטור וי"ל דבריו בדוחק ועוד דאיכא חזקת כאן נמצא כאן הי' נגד חזקת פטור דהרי נולד הספק לאחר שנתחייב במצות ואין לך שינוי רשות יותר מזה וכיון שנולד הס' בשעה שנתחייב במצות נאמר כאן הי' והא דלא מהני לרבא להוציא דס"ל דכאן נמצא מועיל אף להוציא דזהו דווקא בממון שיש לו תובעים ועיין נ"י ריש פ' האשה שלום ביצחק ריש גלותא דאף בטענות ברי לא מהני כאן נמצא להוציא אף לדעת החולקים זהו בממון שיש לו תובעים דווקא ומה שהמציא מעלתו מטעם ס"ס לא נראה דיותר נגרע מס"ס משם אחד ואין זה דומה לספק על דהא מקדם צריכין לחקור ולחפש אחר הריעותא ובאם לא על ליכא ריעותא כלל אבל הכא מה לי אם ניקב בקולשא או בסומכי' ונשתייר בעוביו כדינר זהב דתרווייהו רק מצד דינא מותרים ועיין סי' קפ"ז בש"ך ביו"ד ס"ק כ"ב ואף לדעת רמ"א שם זה מצד שספק אחד מתיר יותר מחבירו לגבי טומאה דמקור מקומו טמא כאשר מבואר בנ"ב עיי"ש חלק יו"ד ואע"ג דבס"ס על הריעותא עצמו עדיפא משאר ס"ס זהו כששני ספיקו' הם על ריעותא עצמו כגון בלא על או לא דרס אבל הכא לצד הספק השני כבר נולד בו ריעות' ואינו מתיר לדינא יותר מספק הראשון גם נראה שטוב ליקח מן העדר אשר נודע שרובם לא הוקזו דבזה יש לסמוך אדברי מ"כ בב"י סי' נ"ז ואף שד"מ השיג עליו מ"מ בהפ"מ מבואר באחרונים דסמכינן על דעת ב"י וכדברי מצאתי כתוב ואנוכי עשיתי סמוכין לדבריהן דלכאורה קשה על דברי מ"כ דהיכי שלא נודע הספק