זית רענן חלק א קפג

ונולד הס' אם נעשה בהכשר משא"כ הכא דספק מצד אחר כדמוכח מתוס' יבמות על שהקשו מס' דרוסה אף דאיכא ספיקא אולי דרס בסימנין ולא מהני שחיטה אעפ"כ תולין להקל וכן בישב לו קוץ בוושט זולת דשכיח תולין להקל ואם באנו לחוש לדעת הכרו"פ הלא הוא בעצמו כתב בסי' ן' ס"ק א' דאף חזקת הגוף מועיל בס' בשחיטה ומכש"כ חזקה המסתבר דעדיפא מחזה"ג ועוד דאיתא בתשובת הרא"ש כלל כ' סי' י"ד דפליג על תוס' בזה דלא שייך כלל לומר בזה רוב מצויין וכו' ועוד דנוכל לומר כאשר דיבר בזה ידידינו המופלג החרוץ מוהר"א בנ"ד כיון שמן הסתם משמרים השוחטים את הסכינים שלא יגעו במפרקת לכן טפי יש לחוש דלמא לא שחט הרוב והיטב אשר דיבר בזה

יד ולאפושי מילתא דהתירא נראה עפ"י דעת תוס' ואשרי חולין דף כ"ח תוס' ד"ה אתא וכו' וא"ת למאי נפקא מינה דתלינן בכלבא או בקניא כיון דאפי' קניא בעי בדיקה וכו' ועוד אמרינן שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב החיצון או לאו וכו' לכן פירשו דאיירי בס' דרוסה תוכן הדבר דבנקובה א"צ בדיקה כלל וכן מבואר ברא"ש להדיא לדעת ריב"א וכן משמע להדיא מקושיתם הראשונה וא"כ גם לדידי' קשה ניקב זה בלא זה היכי משכחת לה כיון דאנן חיישינן לס' דרוסה חיישינן ג"כ לשמא הבריא וממ"נ אי חיישינן לשמא נתרפא כפי' הראשון של רש"י עדיין קשה מניקב זה בלא זה וגם פי' השני של רש"י לא שייך בזה לדידי' כיון שיש בדיקה לנקובה ועכצ"ל דסבירא לי' כדעת רשב"א שפי' שחוששין שמא הבריא לענין בדיקה שצריך לבדוק עור החיצון והא לדידי' דס"ל דלענין נקובה א"צ בדיקה בממסמס קועי' דמא וא"כ קשה לדידי' שיטת ריב"א ורא"ש דלענין מה חיישינן שמא הבריא ודוחק לומר דס"ל כראבן כמובן ממילא אלא וודאי דצריכין לומר דאימת לא בעי בדיקה כו' שלא נודע ריעותא בסימנין עצמן או בישב לה קוץ בוושט כיון שהתחילה הריעותא בסי' עצמו מודה דצריך בדיקה וא"כ אף לדידן דפסקינן לחומרא אף דלא חזינן ריעותא בסימנים זהו דווקא בס' השקול ואף בחתך מקצת עור מחמרינן אטו ממסמס קועי' דמא או מטעם דחלחולי מחלחל אבל בלא שכיח ולא חזינן ריעותא בסי' עצמן מודו כ"ע דלא חיישינן דמה"ת ניעבד פלוגתא רחוקה בין הרשב"א והרא"ש לשאר רבוואתה [ובזה ניחא נמי מה שהקשיתי לעיל תוס' ד"ט ע"א ד"ה ואסור וכו' דשאני התם דחזינן ריעותא בסימני' עצמם] ועוד נעמוד ונחקור אם לגבי החוכר הוי הפסד מרובה דמסתמא האדון לא יניח להחוכר מדמי חכירתו ויש לשאול אם מותר החלב לשאר בני אדם לקנות לכתחילה דהיינו אף אם נחמיר שאסורה החלב שלא במקום הפ"מ ואף דנהיגי עלמא בכל ענינים כשיש ה"מ לקצבים קונים לכתחילה צריכים לעמוד על דבר זה מאין נובע דין זה ונראה דמשמע כן במס' מועד קטן ד"ג ע"ב אמר ר"י משום ר' נחוניא כו' עשר נטיעות ועיין רש"י שם הרי אף דמדאורייתא אסורה מקילין גבה מחמת הפסד הנטיעות וכי יעלה על דעת שהוא בעצמו יחרוש וינכוש ויעדור א"ו כיון דלדידי' שרי מחמת ה"מ מותר לכ"ע ועוד נראה עפ"י מה דמבואר באבן העזר סי' קס"ד סעי' ויו ואם נתקדשה לכהן וכו' אינו חולץ לה גירשה הכהן וכו' ועיין בב"ש שם ס"ק י"ג וא"כ ל"מ לדעת הש"ג כיון שהותרה פעם אחד מותרת לכל ואף לדעת הרמב"ם נראה ברור עפ"י דמבואר בגיטין פ"ג ע"א נענה ריה"ג היכא מצינו שתהא מותרת לזה עיי"ש דפריך הרי א"א הרי דסברא פשוטה לש"ס דלא מצינו אסורה לזה רק באישות דאתתא לבי תרי לא חזיא ושפיר פסק הרמב"ם באישות כיון דלא חל ההיתר רק לכהן לבד אבל בשאר איסורין גם הרמב"ם מודה עיי"ש

טו העולה מן המקובץ ל"מ לדעת הפר"ח ומהר"ם שפרשו לדעת תוס' אפי' בחזקה שלא נתבררה להתירא וא"צ בדיקה אלא אפי' לדעת תוס' שפירשו לדעתם ולדעת רמ"א סי' נ' דדוקא בחזקה שנתבררה וה"נ נתברר קודם הקזה ואף דלדעתם צריך בדיקה זה דווקא בספק השקול והכא לא שייך שיפגע בסימנים כיון שהקזה היא מן הצדדים אלא אף לדעת ר"י וסה"ת דאוסרין בנולד הס' מחיים אין הטעם משום חזקת שאינו זבוח כדמוכח מיבמות אלא הטעם כסברות יש"ש כיון שיוצאת מן הרוב ע"י שינוי והכא ליכא שינוי כיון דלכל החולים עושים כן ובמה שנעשית חולה אין זה שום שינוי ובפרט דליכא ס' לאיסור ושכיח טפי להתיר ואף אם ניחוש לדעת הכרו"פ והפ"מ דזהו בחזקת איסור מ"מ הכא דאיכא חזקה המסתבר דפועל משמר את פעולתו והוא בעצמו ס"ל בסי' נ' דגם חזקת הגוף מהני בס' שחיטה עיי"ש [מה שהיקשה לדעת התוס' אם נאמר דטעמייהו בדרוסה מחמת חזקת הגוף דא"כ גם בספק שחיטה נאמר דהוי חזקה המבוררת דאינה עקורה ושמוטה] וכיון דחזקת הגוף מהני חזקה דפועל משמר א"ע ודאי מהני וא"ל כיון שדבריו מנגדין לדעת הרשב"א בתשו' סימן ת' ולדעת תוס' חולין דף ט' דאף דרוב פעמים שוחט שפיר אסורה באכילה ומטמא במשא מדאורייתא לדידן לא מצטרפין דעתי' הלא גם מה שחיישינן לדעתי לקרוא ספק כזה כספק בשחיטה ג"כ כנגדו דעת רשב"א יבמות ותוס' לכן נראה לפענ"ד דגם הבהמות מותרת זולת אי ידעינן בוודאי שבהמה זו מן המוקזין ותוך י"ב חודש אפשר להחמיר דצריכין בדיקה כסברת הרשב"א מובא בש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ו ואף שנלפענ"ד כיון דרשב"א בחידושיו נקיט לי' בס' דרוסה שנתערבה ומביא ראי' מגיד חתוך שנתבשלה עם הגידין דלאו ברי' הוא ואעפ"כ צריך בדיקה אחרי' בזמן שיכולין להכירו עי"ש דף צ"ג ד"ה כי פליגי ונוכל לומר דזהו דוקא כשחדא ספיקא מחמת ביטול אתינן עלי' ובזמן שיכול להכירו אין כאן דין ביטול לכן בס' דרוסה שנתערבה צריך בדיקה ובזה יש ליישב כל קו' נ"ב סי' נ"ז אך לא מלאני לבי לחלוק על רבותינו האחרונים שהם לא חילקו בין ס"ס זו לשאר ס"ס וכיון דבס"ס צריך בדיקה גם בחזקה מחמרינן לבדוק אולם משמע בחזקה המסתבר אף דאיכא לברורי אין צריך עיין טהרות פ"ה משנה ח' מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורין ואם לאו ישאלנה משמע ברישא אין צריך לשאול ויש לדחות קצת דש"ה דשייך לפני עור כו'

טז אחר כתבי זאת ראיתי בת"ש שתירץ בחידושיו ריש חולין לדעת ר"י ורשב"א סוגי' דיבמות אשר תרצנו לעיל ותירץ הוא דהם פסקו כרבא לקמן דקל"ד ע"א בחלה דחייב בחלה מספק אע"ג דבחזקת פטורה קיימא והא דהקשו תוס' לרבה מספק דרוסה משום דמשמע להו דגם ר"ה אית לי' דרבה עיי"ש ויש לפקפק דיותר הוי לי' להקשות מסתם משנה דחלה דלא אזלינן כלל בתר חזקה באיסורין אמנם נראה דחזקת פטור לאו חזקה הוא אלא חזקה דממונא ולגבי איסורין לא מהני חזקת ממון והטעם כיון דחיוב חלה משעת לישה היא ואנן דמספק' לן על שעת לישה מתי נעש' הוי ספק השקול ואדרבה איכא קצת חזקת כאן נמצא וקשה קצת על הא דאמרי' קמה בחזקת חיוב קיימא אבל צ"ל דחזק' חיוב עדיפה לי' גם כיון שהלישה נעשית בכיון לא שייך כ"כ לומר גבי' חזקה דמעיקר' ובפרט כיון שבעודנו קמח הרי כל הקמחין פטורין ומה מועיל עוד אם גם מכח אחר היתה פטורה וכן משמע התם דמשני פרה בחזקת פטור קיימא ומשמע בס' השקול חייב במתנות כהונה ולגבי קמה מתרץ דבחזקת חיוב קיימ' ומשמע דבס' השקול פטור א"ו דחזקת פטור לא הוי אלא חזקת ממון ולגבי מתנות כהונה מהני חז"מ ולא לגבי איסורין כן נראה לפענ"ד להלכה: