זית רענן חלק א קפב

כספיקא דלא איקבע וראי' ממה שהקשו שם בגמ' מספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון דחייב באשם תלוי ומשני דהא מני ר"א היא דל"ב איקבע איסורא ואע"ג דהתם איכא רובא בהדי רובא דרוב היולדת לתשעה וגם רוב שיולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימי' וכן הקשה שם מלאחר אות יום דטמאין מספק דחייבין בא"ת ומאי קושיא דהרי התם איכא חזקת דמים שבאין בהרגשה ובשעת תשמיש ראתה וכסברה הרגשת שימוש היא וחזקת טהרה מנגד לזה וכיון דאיכא חזקה המנגדת לא גרע מאיקבע איסורא א"ו כיון שנולדו כאחד נידון כספיקא דעלמא וא"כ בנידון דידן נמי שגם דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דתיכף יש לדון בו מרובא דעלמא ונידון הדבר רק כספיקא בעלמא ואכתי מנ"ל דרובא עדיף מחזקה וקושית הרשב"א והר"ן נכונה גם לדעתם כדכתיבנא לעיל. ועוד נראה לתרץ דהנה ברשב"א גופי' שם חולין מביא ג"כ קושית תוס' ומתרץ שם כדמות תירוצם בתוס' אך בתירוץ השני שינה קצת מדבריהם וז"ל ד"ה אתיא מפרה אדומה וא"ת דלמא לאו משום דאזלינן בתר רובא היא אלא טעמא דפרה משום דאזלינן בתר חזקה דפרה בת שתים וקיי"ל דטריפה אינה חי' י"ב חודש והלכך אגלאי מילתא דבשעה שנולדה כשיר' הוה ואוקי פרה אחזקתה י"ל אם אתה אומר דטעמא דפרה משום חזקה כש"כ שהוכחת דהולכין אחר הרוב דכל דכן הוא דעד כאן לא איבעי לן אי אזלינן בתר רובא או לאו אלא משום דלא אפשיטא בעיין דהולכין אחר חזקה אבל אי איפשיטא לן דהולכין אחר חזקה כש"כ דקים לן דהולכין בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף ויש אומרים דהא ליתא דבעיין קמייתא דמנא לן דאזלינן בתר חזקה ודאי איפשטא מדתניא מנין שאם הלך לביתו והסגיר שהסגירו מוסגר ואע"ג דאמרינן ורב אחא בר יעקב אמר לך כגון דקיימא דרא דגברי ואמרי לא בציר דיחוי בעלמא הוא ואפ"ה איבעי לן אי אזלינן בתר רובא או לא דהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף הני בתר דאיפשטא לן דאזלינן בתר רובא אבל עד דלא קיי"ל אי אזלינן בתר רובא אי לא לא מוכחינן לה מחזקה דאימר בתר חזקה אזלינן ולא בתר רובא כלל והדרן קושין לדוכתי' דילמא טעמא דפרה משום חזקה הוא עכ"ל אמנם דברי קדשו צ"ב קצת דאיך אפשר לומר דהשתא דידעינן דאזלינן בתר רובא אזי אמרינן מצד הסברא דרובא עדיפא מחזקה אבל כ"כ דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא אלא בתר חזקה הוא דאזלינן ולא בתר רובא, איברא תוכן כוונתו נלפע"ד בפשטות הדברים והוא כיון דגילה לנו רחמנא שחזקה מכריע הספק השקול בין להקל ובין להחמיר וכן אזלינן נמי בתר רובא אזי חזינן דדי להכריע הספק כל שהוא מן הסברא ולא מצריכינן לבירור גמור בעדים וכיון שכן נשמע ממילא דכל חזקה ורובא שמנגדין זה לזה אזלינן ג"כ בתר רובא שהסברא נותנת דרובא עדיפא מחזקה אבל כל כמה דלא נודע דאזלינן בתר רובא אכתי לא נודע שהסברא מכריע הספק רק הא דאזלינן בתר חזקה הוא מצד גזיה"כ וכשם דמהני ע"א בסוטה ובעגלה ערופה ובכל התורה בעינן שתי עדים דוקא ובע"כ מוכרחים לומר כן מדאזלינן בתר חזקה דוקא ולא בתר רובא וזה פשוט. ולפי זה מתורץ קושיא הנ"ל שהגם דמחזיקין מאיסור לאיסור לדעת רשב"א ור"ן זהו למסקנא דמלתא דהא דאזלינן בתר רובא וחזקה הוא מצד הסברא לכן מסתבר להו ג"כ דמאיסור לאיסור נכלל ג"כ בכלל חזקה אבל אם נימא דלא אזלינן בתר רובא וא"כ בע"כ צ"ל דהא דאזלינן בתר חזקה דגרוע ממנו שהוא רק מצד גזה"כ וכיון דמנגעי בתים הוא דילפינן דאזלינן בתר חזקה הרי לא נשמע אלא בחזקה של עצמותו אבל מאיסור לאיסור אכתי לא ידעינן שגם דאית ליה שמחזיקין מאיל"א הא תינח למסקנא דמילתא דאזלינן גם בתר רובא וחזקה אלמא כל שהוא מצד הסברא אזלינן בתרייהו להכריע הספק ומסתבר להו דמצד הסברא אין לחלק בין חזקה של אותו איסור עצמו לחזקה של איסור אחר אבל כ"כ דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא אזי אמרינן דהא דאזלינן בתר חזקה שהוא רק מצד גזה"כ ולמאי דגלי רחמנא גלי אבל לא להחזיק עוד מאיסור לאיסור דלא עדיפי מרובא ואי משום גזה"כ דנגעי בתים שהוא חזקת עצמותו אכתי חזקה של איסור אחר לא כתיבא

יא ועתה נעמוד ונתורה נא לנידון שאלתו ששאל יד"נ למ"ב לדעת התו' ולפירושן של רבותינו מוהר"ם ופר"ח דאף בס"ה וחזקה שאינה מבוררת מתירין לגמרי וכאשר הארכנו לעי' לסלק כל הקושיות וערעורים מעליה' אינה צריכה לפנים ואף גם לדעת הת"ש ומפרשים שפירשו דברי התוס' בחזקה המבוררת דוקא וספק דרוסה הוי חזקה המבוררת ולדעת זו ג"כ דעת רמ"א א"כ הכי נמי בהקזה הוי חזקה המבוררת ולא אסרינן רק בשכיח והני לא שכיחי אמנ' לדע' ר"י וסה"ת וסמ"ק דאסרו אף בספק השקול עיין ח"ש ס' כ"ט אמנם נראה דגם לדידהו בכה"ג אף בספק השקול מכשירים לגמרי דחיילהו דידהו וטעם דאף במכשירים החלב אף בהוגלד פי המכה מחמת חזקה דאתי מכח רובא אבל בנולד ס' טריפה איתרע רובא כיון דברוב הכשירות לא נמצא ריעותא כזה אבל בהקזה לא שייך למימר הכי דממ"נ אם ננקוט הריעותא במה שחלתה והוצרכה לרפואה זה לא ניתן לעלות על דעת כלל דהא אף במסוכנת א"צ בדיקה לח"י טריפות ואת הקזה לא נוכל לנקוט לריעותא ולומר שרוב הכשירות אין מקיזין אותן דהא לכולן אם יחלו מקיזין להו וממה שחלתה אין בזה שום ריעותא דכל טעמייהו דידהו לפי שנשתנה זו מן הרוב ע"י מים במוח או כדומה ורוב הכשירות אין בהם שינוי זו ובהקזה לא שייך כלל לומר כן לפי שלכל הבהמות אם יחלו כזאת עושים כן וראיה נכונה לזה ממס' שבת דף י"א אמר ר"י ל"ק הא ר"מ הא רבנן אמר ליה אביי וכו' במידי דלאו היינו אורח וכו' מי שמעת ליה ועי' פירש"י שם והתם נמי פטרינן ליה לפי ששינה ואעפ"כ כיון דלגבי זבין הוי דרך הוצאה בכך וכל מי שיעשה זב יוצא בדרך זה ועיין. נמצא אף דאמרינן בסי' כ"ג ס"ו בחתך מקצת עור לא דמי לנידן דידן דשאני התם דמ"מ נשתנה זו מן הרוב משא"כ הכא ולא נוכל מעתה להחמיר רק אי חיישינן לסברת כו"פ דאף שהספק נולד מצד אחר גם זהו ספק בשחיטה אשר משמע מכל הפוסקים דלא כוותי'

יב אבל נראה דאף אם ננקוט חומרא דידי' זהו דוקא בריעותא במקרה שדרכה ליפול פעם כך ופעם כך ולכן מחמיר בספק ע"י חולה או על ידי קוץ בוושט אבל הכא כיון שהרופא עשה לרפואתה חזקה משמר א"ע שלא ימיתנה וראיה נכונה לזה מדברי הרשב"א יבמות פ' האשה רבה ובקדושין פ' האומר דלמסקנת הסוגיא דכריתות עד אחד נאמן אף באתחזק והא דאמרינן בהנזקין דאינו נאמן אלא בדבר שבידו זהו דוקא בפועל שחזקה שמשמר את פעולותיו ודבריו מובאים בר"ן פ' האומר הרי דאף שהוא בעצמו אמר שנפסד ע"י מקרה ואונס וכדומה לא מהימנינן לי' מחמת חזקה ואף שאינו צריך לשלם אם הפסידו אחר שגם בשומרים דינו דמצי למימר הרי שלך לפניך אעפ"כ אמרינן חזקה זו וכן צריך לומר סברא זו לדעת ר"י דבנולד ריעותא מחיים חיישינן ואעפ"כ מכשירין בנוטל האם כדאיתא בבכורות כ"ח ע"ב אין פרה וכו' ולא חיישינן לדקין הסמוכין לאם ועי' בפ"מ סי' מ"ו ס"ק י' דמכשיר סירוס וע"ש ואף לדעת הכו"פ דגרע הכא מחמת ספק בשחיטה מ"מ לא חיישינן הכא דהרי ע"א עדיף מחזקה לדעת רשב"א ואעפ"כ במקום דאיכא חזקת פועל סליק עדותן ה"נ לגבי חזקת איסור ואף דנוכל לדמות דשאני הכא דאיכ' ג"כ חזקת היתר בהדי חזקת שימור פשטות דבריהם לא משמע הכי ועוד דחזקה המסתבר עדיפא מכל החזקות כדמוכח להדיא מחו"מ סי' ל"ד ס' כ"ז בהגהה ועי' בקצ"ח שם

יג אולם עדיין יש לפקפק קצת מדברי תוס' חולין דף ט' ד"ה ואסורה באכילה וז"ל משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לא החמירו לעשות נבילה ואנן פסקינן התם דמטמא ודוחק לומר דלדידי' ליכא רוב הרי אף דאיכא רובא לא מהני בס' שחיטה ואף דשוחט ודאי מידק דייק חדא דמנ"ל דזהו דוקא בספק במעשה המכשיר