זית רענן חלק א קפא

מבוררת א"כ מאי קשיא להו מספק דרוסה הא לית כאן חזקה מבוררת ע"ש שחתר למצוא ישוב על זה ולבסוף הניח בצע"ג ועיין לעיל בדיני מחזיקין מאל"א תירצתי קושייתו על נכון עיי"ש עיין עוד בכר"פ שם שהקשה על מה שתרצו התוס' דדרוסה שכיח ממוכת עץ ומשארסתני נאנסתי דאף בטענת שמא טוענין להם בחרשת ושוטה וקטנה אף דמוכת עץ לא שכיח ולק"מ דאף דמוכת עץ שלא שכיח זהו דוקא בשאר נשים אבל הנך בחזקת מוכת עץ הן כדאיתא להדיא בתוס' ד' ל"ו בד"ה החרשת וכן לדעת רש"י דטוענין משארסתני נאנסתי לק"מ דבאמת אונס לא שכיח דאמרינן קלא אית לה אבל הנך דגם פיתוי שלהם אונס הוא כדאמרינן פיתוי קטנה אונס הוא ורצונם זהו אונס שלהם וכשטענה בברי בוודאי לק"מ כדאיתא באשרי שם דלא איכפת לן אף דאיכא כמה צדדים נגדה כגון במשארסתני נאנסתי דאיכא ס"ס ורובא וכל היכא דאיכא חזקה ורובא תו לא איכפת לן בצדדים המנגדים לזה

י נחזור לענין זה מה שהתחלנו באות א' דתוס' לטעמייהו דמחמת איסור שאינה זבוחה בחזקת איסור עומדת לכן פסקו בספק השקול להיתרא ע"י חז"ה שבכל עת הי' לה חז"ה ואף שכל זמן שלא נשחטה אסורה והספק טריפות נולד מחיים כיון דלא מחזיקין מאיסור לאיסור לא נוכל לערב חזקת אינה זבוחה לגבי ספק טריפות שהוא איסור אחר ולגבי ספק טריפות הוי כאלו היתה בן פקועה שאין צריך שחיטה כלל ואיכא חזקת היתר מחמת רוב שאין טריפות וכיון דמעת שנולדה ועד עתה היתה בחזקת היתר לא יצא מהיתרו ע"י ספיקא משא"כ לדעת הרי"ף ורש"י ור"י ורשב"א ור"ן שפירשו מחמת איסור אמ"ה ומחזיקינן מאיסור לאיסור א"כ כל זמן שלא נשחטה לא היתה בחזקת היתר מעולם דאיסור אמ"ה וטריפות כחדא חשוב דמחזקינן מאיסור לאיסור ואף שחזקת איסור נסתלק על ידי שחיטה מכל מקום לא הי' לה חזקת היתר כל ימי חיי' רק דלא מצטרכינן לבדוק אחר ח"י טריפות מחמת רוב וכיון שנולד ספק טריפות איתרע לה רובא כדאיתא ביש"ש וחזקת היתר לא אתחזק לי' כלל דאיסור אמ"ה וטריפות כחדא מחשבינן להו אמנם צריך לתרץ לדידהו קושית התוס' יבמות דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו' ואל תאסרנה מספק ואמאי לא אמרינן גם התם דחזקת א"א ואיסור יבמה לשוק כחדא חשיב דמחזקינן מאיסור לאיסור וא"ל דהתם שאני שיש לה חזקה מבוררת הא תינח בכינס ואח"כ גירש אבל גירש ואח"כ כינס מא"ל ומחוורתא דמילתא כדתריצנא לעיל וכוונתו בזה לדעת פ"מ דרבה לטעמי' דאית לי' דמחזיקין מאיסור לאיסור כמו דאית לי' בב"מ דף פ"ו גבי ספק שער לבן כו' ועיין בס' טורי אבן ואבני מילואים במס' חגיגה ד"ד ד"ה דאצטרך קרא למעוטא ספיקא וז"ל דע שדעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות ע"ג דהא דקייל"ן ספיקא דאורייתא לחומר' אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה ספיקות לקולא שכתב כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים גם הראב"ד הסכים עמו בסוף ה"כ ולפי דעתי הא דפריך הכא בשמעתין א"ק למעוטי ספיקא אתיא כפשוטא כיון דטומטום ספיקא הוא פשיטא דפטור דהא מן התורה ספיקא לקולא וזכורך למעוטי טומטום ל"ל אבל הרשב"א והר"ן ספ"ק דקדושין דספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת מפ"ק דחולין דף י"א דנ"ל דאזלינן בתר רובא משבירות עצם בפסח דרחמנא אמר ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא דאמרינן זיל בתר רובא ואם איתא מאי ראי' מהא לרובא דעלמא הא הני אפי' לא אזלינן בתר רובא שרי דספק נינהו ושרי מה"ת אלא ודאי סד"א לחומרא מה"ת ולי נראה דאין זה ראי' דהא אמרינן בפ"ק דחולין דף ט' ופ"ג דביצה דף כ"ה אמר רב הונא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והאי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת פי' רש"י והרי"ף בפ"ק דחולין דבחזקת איסור אמ"ה עומדת ופי' זה נ"ל עיקר אעפ"י שתוס' שם בפ"ג דביצה כתבו דל"נ דא"כ ל"ל עד שיודע במה נשחטה כיון דחזינן שמתה א"כ לא שייך בה איסור אמ"ה דאיסור אמ"ה לא שייך אלא מחיים ע"כ פי' התוס' דחזקת איסור דמחיים משום איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכלת זבוח ואכול ובזה ניחא אפי' למ"ד בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת לק"מ דאע"ג דחזינן דמתה ובע"כ יצאת כבר מחזקת אמ"ה אפ"ה מחזיקינן איסור זה מאיסור חבירו דכיון דעד האידנא באיסור אמ"ה קיימא וקודם דיצאת מחזקת אמ"ה נולד לה ספק בשחיטה שמא לא נשחטה כהוגן ונבילה הוא מחזיקינן מאיסור אבמ"ה שהיתה עומדת מחמתו עד עכשיו בחזקת איסור דאפי' נולד לה ספק איסור אחר כגון של נבילה בעוד שלא יצאת מחזקת אמ"ה משום חזקת איסור וכבר הוכחתי כן בחידושי במס' ביצה וכיון שכן סיפא דקאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה פי' ואם נולד לה ספק טריפה שריא האי חזקת היתר ליתא אלא לבתר דקים לן מקרא דאזלינן בתר רובא ומיד שנשחטה כהוגן ויצאת מדי אמ"ה עומד בחזקת היתר מעתה ולא חיישינן דילמא טריפה היא דהא אזלינן בתר רובא ורוב בהמות אינן טריפות אם נולד לה לאחר שחיטה איזה ספק כגון בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובים ל"ח שמא במקום נקב ניקב כדאמר התם אבל כל כמה דלא נ"ל מקרא דאזלינן בתר רובא ומ"מ בתר חזקה ודאי אזלינן כמו שכתבתי בסמוך וא"כ לא מבעי דלאו בחזקת היתר קיימא בנשחטה לענין נולד לה ספק איסור טריפות אלא אדרבה אפי' בחזקת איסור קיימא דהא בחיי' בחזקת איסור אמ"ה עומדת ועד שיודע לך שלא נטרפה לא יצאת מחזקת איסור דמעיקרא דהא מחזקינן איסור מאיסור זה לאיסור אחר והשתא ניחא הא דמוכיח מהא דשבירת עצם דאזלינן בתר רובא דאם לא כן אע"ג דסד"א שריא מה"ת אפ"ה ניחוש שמא ניקב קרום של מוח דאי לא אזלינן בתר רובא הוי לי' למיחש מספק לזה דהעמד בהמה בחזקת איסור אמ"ה ובמקום חזקה חיישינן לספיקא מה"ת מויצא הכהן א"ו אזלינן בתר רובא ובנשחטה ליתא חזקת איסור כלל וכ"ת אי לא אזלינן בתר רובא כ"ש בתר חזקה לא אזלינן דקייל"ן רובא וחזקה רובא עדיף הא כבר פי' התוס' לפי שיטתם דהא דאמר רבא רובא וחזקה רובא עדיף היינו לבתר דנ"ל מקרא דאזלינן בתר רובא משריפת פרה אדומה דל"ח דילמא טריפה היא אע"ג דאיכא חזקה כנגדה דהעמד טמא על חזקתו וה"נ א"ל בהא דנ"ל משבירת עצם בפסח וע"ד שפרשתי עכ"ל ודבריו תמוהים דהרי אי אפשר לומר תירוצו דתוס' שם דמהכא הוא דנשמע כלל זה דרובא וחזקה רובא עדיף ואזלינן בתר רובא בין להקל בין להחמיר והא תינח לדעת תוס' ורשב"א דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא וכיון דמפרה אדומה נשמע דאזלינן בתר רובא אזי נשמע ממילא מכללא דרו"ח רובא עדיף דא"ל דשווים הם דא"כ הוי לן להחמיר מספיקא אבל לדעת הרמב"ם דספיקא להקל מן התורה ואפי' הכי הוא כלל גמור דרובא וחזקה רובא עדיף ואזלינן בתר רובא אפי' להחמיר מן התורה דאכתי מנ"ל דרובא עדיף מחזקה דא"ל דילפינן מרישא של עולה ומפסח דאכתי מנ"ל דרובא עדיף דאפי' אם נאמר דשווים הם אזלינן ג"כ מן התורה להקל ואכתי הדרי קושית הר"ן והרשב"א לדוכתי' ולא נגרע זיז כ"ש מקושיתם אמנם אמינא גברא רבה אמר מלתא אין מזניחין אותו ויש מקום לתת לדבריו עפ"י דברי תוס' כתובות כ"ב ד"ה הבא עלי' בא"ת קאי ותמצית דבריהם דאע"ג דאשה דייקא ומנסבא מרעי לחזקת א"א מ"מ לא גרע מאיקבע איסורא ונידון נמי בנידן דידן הכי דאי תימא דרובא וחזקה שוים אכתי הוי לי' להחמיר כיון דחזקה ורובא מנגדין זה לזה אזי לא גרען מאיקבע איסורא דבאיקבע גם לרמב"ם אזלינן לחומרא א"ו דרובא עדיף איברא למאי שהוכחנו לעיל בנידון ע"א נאמן באיסורין דזהו כשהוחזק הדבר טרם שהגיע דבר המנגדו שהוחזקה בחזקת א"א עד עתה ודמי לשתי חתיכות ואכל כלב את הראשונה ואח"כ אכל הוא את השני עיין כריתות דף י"ח אבל היכא שהדברים המנגדים זה לזה מתהוים בב"א דינו