זית רענן חלק א קפ

היתר שיהיה לה לכשישחטנה והרי ודאי נשחטה ודוקא היכא במספקא לן בעיקר השחיטה אם היתה כהוגן והספק נולד בגוף הדבר בזה נשארה בחזקתה כמקדם ודמי לספק נגע דמוקמינן הטהרות אחזקתן הראשונה

ה ומבואר דלא כדברי כרו"פ ות"ש וע"פ דברינו הנ"ל מיושב נמי קושיות מהרש"א בכורות דף ך' שהיקשה על קושית התוס' דשם דהאיך נסמוך על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נימ' סמוך מעוטא דאינה מומחים לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת דבפשיטות הוי להו לאקשוי' על האי דמקשי' ור"מ האיך אכל בישראל הא גם לחכמי' קשה נימא סמוך מעוטא דאינם טריפות לחזקת איסור דבהמות ולפי הנ"ל ניחא דדווקא כשאנו דנין על גוף השחיטה אם היתה בהכשר שפיר נוכל לצרף חזקת איסור דבהמה כגון גבי רוב מצויין אצל שחיטה כו' דמסופק לנו אם שחט כהוגן משא"כ כשמעשה המכשיר נעשה בוודאי רק הספק מצד אחר דילמא ניקב הושט לית לן לאצטרופא חזקת איסור דבהמה ואמרינן נשחטה הותרה ועיין: ן

ו ועוד יש לישב עפ"י דברינו הנ"ל קושיא חמורה שהקשה בספר אור הישר ביבמות דף קי"ג אמר שמואל אשת חרש חייבין עלי' אשם תלוי עי"ש דתלי' אי בעינן חתיכ' משתי חתיכות ואמאי חייבין א"ת נוקמי אחזקת פנוי' דהא חזקה היא המבררת הספק והיכא דאיכא חזקה לא מחייב א"ת כמבואר בראשונים בסוגי' דתרי ותרי עיי"ש וא"ל דחזקת פנוי' גרועה דעשוי' להשתנות דהא מבואר בר"ן חולין דף יוד דמביא דעת התוס' בחזקה שאינה מבוררת בד"ה גרסינן בגמ' וכו' וז"ל תירצו בתוס' דכי אמרינן דאזלינן בתר חזקה היינו בחזקה אלימתא שהי' לה זמן מבורר כגון חז"פ דבשעה שנולדה היתה וודאי פנוי' וכו' הרי דחזקת פנוי' עדיפא מחזקה שאינה מבוררת וכיון דבנולד ריעותא מחיים אזלינן בתר חזקה אף שאינה מבוררת כגון בנמצא מים במוח לפי דעת התב"ש בהבנת דברי התוס' מכש"כ בחזקת פנוי' דעדיפא וכן משמע להדיא בהר"ן בהא דמקשינן הבא עלי' באשם תלוי קאי דאי קיימא בחזקת פנוי' פטור מאשם תלוי ולפי הנ"ל ניחא כיון דבוודאי קידשה רק הספק על המקדש אם הוא בר דעת ואם דנין עליו לבד נחלט הדבר בספק כדקאמר התם תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק וממילא היא נגררה בתר דידי' ונשארה ג"כ בספק וחייבין עלי' אשם תלוי כמו בוודאי מגען ששורפין את התרומה ולא אזלינן בתר חזקה דטהרות רק נגררים בתר דידי' וא"ל מבר שטיא דזבין נכסא אף דדמי לוודאי בא עלי' דש"ה דידעינן שדרכו להיות עתים חלים עתים שוטה ועליו ליכא שום ספק רק הספק הוא מצד אחר דנולד על המכירה מתי הית' לכך אמרינן דבשעה שהי' שוטה זבין משום דבמעשה המכירה נולד הספק משא"כ באישת חרש דבמעשה הקידושין ליכא שום ספק רק הספק הוא מצד אחר וקודם שנתגלגל הדבר לענין קידושין דנת שנשאר בספק כנ"ל וכאז כן עתה קם דיני' ולא מצטרפין חזקת המסובב להספק שנולד במסבב כמו בוודאי מגען ועיין היטב כי הדברים ברורים למוצאי דעת

ז עיין רשב"א ור"ן ריש חולין שמקשים לדעת תוס' דבספק השקול מוקמינן אחזקה מהא דאמרינן דף נ"א ההוא אימרתא דהוה שדרן כרעי' בתרייתא וכו' מתקיף לי' רבינא ודילמא חוט השדרה אפסיק ואפ"ה הלכתא כרב יימר שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח הרי מוכח מקושית רב הונא דבספק השקול טריפה דהא חוט השדרה לא שכיח טפי משגרונא אדרבא שגרונא שכיח טפי ואפ"ה מקשה דלהוי טריפה מספק ולא מוקמינן אחזקה בנולד רעותא מחיים ועיין פר"ח סי' כ"ט שמאריך בקושיא זו ומפרש דממסקנא לא קשה דנוכל לומר דהש"ס נקיט קושטא דמילתא אבל מקושית רבינא מוכח שפיר דא"ל דרבינא סובר דחוט השדרה שכיח טפי משגרונא היפך נגד האמת ומתרץ דבאמת רבינא סובר דלא מוקמינן אחזקה בספק טריפות והתוס' סברי כיון דתלינן במשמוש ידא דטבחא ה"נ בכל ספק טריפות ודרך רחוקה היא לומר דפליג רבינא על משמוש ידא דטבחא ואף דפלוגא דאמוראי הוא דמה"ת נימא דרבינא דבתרא הוא סובר דלא תלינן ובפרט שכבר פירשו כל הראשונים דכל היכא דאיכא למתלי הוי כשכיח טפי להיתר מלאיסור ואין בזה להכריע גם בספק השקול ולפע"ד נראה ליישב על נכון ולהמציא המקור לתלות פלוגתא דתוס' ושאר רבוותא דפליגי עליהם עיין חולין מ"ח אמר ר' יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא ועיין בתוס' שם ד"ה אמר רבינא ותוכן דבריהם בשם רב שר שלום גאון דרבינא פליג אר"נ והלכתא כרב נחמן ויש להבין באיזה סברא פליגי ונראה דהא לקמן מקשינן אדרבינא ואי לא סביך מאי טריפה וכו' דהא תניא ניקב פסול כו' לא למעוטא קרום שעלה מחמת מכה וכו' ופי' רש"י שם אבל סתימת הדופן סתימא מעליותא הוא ועדיין צריך להבין דכיון דבלא סביך היתה אסורה והאיך טריפות חוזר לכשרות דכבר נתמעטו מזהו דלעולם לא מצינו פסול שחוז' להכשירו ונראה בהקדם דברי הר"ן שהקשה לדעת רש"י בסירכא כסידרן דאין סרכא בלא נקב וכיון שהסרכא הוא תעלה ארוכה לנקב א"כ ניקבה הריאה אמאי טריפה כיון דאיכא תרופת תעלה לאחר זה שהסרכא יסתום הנקב ותירץ דבאמת ניקבה הריאה טריפה מספק דלא: ידעינן אם נקב זה עלול לסרכא ואלו הוי ידעינן באמת הית' כשירה וכשאנו רואים שעלתה בו סרכה איגלאי מלתא למפרע דלא הוי טריפה מעולם עיי"ש ולפי דברי הר"ן הנ"ל ה"נ בסביך בבשרא אגלאי מלתא דלא הי' טריפה מעולם ובלא סביך טריפה מספק דאל"כ אמאי טריפה בדלא סביך כקו' הר"ן הנ"ל כיון דאית לה רפואה ע"י שיסבוך, ולפ"ז הר"ן דסובר דלא בעינן סביך מטעם דאזלינן בתר חזקת היתר אף בנולד ריעותא מחיים וכיון שיש לה היתר אם יסבוך רק דלא ידעינן אם עלולה לסבוך אם לא וליכא ודאי טריפה ולכן מכשיר לגמרי דמוקמינן אחזקת היתר ורבינא דסובר דבעינן דוקא סביך ע"כ צריך לומר דבלא סביך רק מספק מטרפינן ותוס' לשיטתייהו דפסקו בשם רשש"ג כר"נ דלא בעינן סביך בבישרא ומה"ט פסקו להלכה דספק טריפה אפי' כשנולד ריעותא מחיים כשירה ועתה הנה רבינא לשיטתו שפיר הקשה דלמא חוט השדרה אפסיק אמנם זה לדעת התוס' אבל שאר רבותינו הראשונים מפרשי דרבינא מפרש טעמא דר"נ ובין לרבינא ובין לר' נחמן בעינן סביך ובלא סביך מטרפינן מספיקא להכי פסקו שפיר לטעמייהו דלא מוקמינן אחזקה בנולד הספק לפנינו רק בשכיח יותר להיתר ועי' היטב

ח וזה שנים כבירים עוד בימי חורפי יישבתי ע"פ דברי הר"ן הנ"ל את קושית כרו"פ סי' מ"ד שהקשה על מהרש"ל דס"ל דכוליא שהקטינה ואח"כ ניטלה כשירה מתוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה ודלמא וכו' וא"ת דחובשין אותו י"ב חודש וכו' ולדברי מהרש"ל עדיין לא ידעינן דלמא בשעת הגדתן הכוליא הקטינה ואח"כ ניטלה ולדברי הר"ן שהבאתי לא קשה מידי [עיין ט"ז סימן מ"ד ס"ק י"ג שמרמז קצת לדברי הר"ן הנ"ל] דבלאו הכי קשה אמאי מטריפין כוליא שהקטינה כיון דאית ליה רפואה אם תנטל כולה והכא דאיכא רפואה לא נכלל בכלל טריפה עיין חולין נ"ד גמירי דאי בדרי לה סמא חיי ועיי"ש וצ"ל לדבריו דמספק מטרפינן ליה משום דאין כל הכוליות עלולין לרפואה זאת קודם לכן ואותן שעתידין להנטל כשירות תיכף ולא היה טריפה מעולם ושפיר היקשו אף לדעת מהרש"ל אמנם לדברינו הנ"ל ממילא מוכח מדעת התוס' דלא כמהרש"ל דלדבריו צריך לומר דכוליא שהקטינה טריפה מספק ולדעת התוס' בספק השקול מוקמינן אחזקת היתר אלא ודאי דס"ל למהרש"ל כדעת הכל בו זולת לדעת התב"ש וגם לדעת הכרו"פ אין הוכחה כלל וכבר הארכנו בזה לעיל

ט עיין בכו"פ סי' ן' שהקשה על דעת התוס' שהקשו מספק דרוסה נימא נשחטה הותרה אלמא דאף בספק שנולד מחיים מוקמינן אחזקת היתר והא התוס' אסרו הגבינות למפרע ולא אזלינן בתר חזקה דהוי חזקה שאינה