זית רענן חלק א קעט

לידת הספק היתה באיסור אשת איש ואף למסקנא דפליגי התם אביי ורבא זהו דוקא באיסור ערוה כדעת הפר"ח סי' כ"ט דלא כש"ך ביו"ד סי' נ' שהחזיק בדעת רמ"א דסובר מחזיקין מאיסור לאיסור ודחק לתרץ דבריו משיטת התוס' יבמות הנ"ל משום דאביי ורבא פליגי על רבה [אבל לפי פשוטן של דברים משמע כדעת הפר"ח וכבר דברנו בזה במקום אחר בשיטת הרמ"א] וה"נ כיון שהיא זבוחה לפנינו מותרת מחמת חזקת היתר שהי' לה עד עתה

ב ובישב לה קוץ בושט דעת הכרו"פ ות"ש לאסור משום דנקובת הושט הוי נבילה ואיכא איסור שאינה זבוח ע"כ מעמידים אותה על חזקתה הראשונה ואמרינן דניקב הושט וכדי לברר דין זה אבאר קצת באורך והוא דמצינו כלל חדש בדיני חזקה במשנה טהרות פ"ד מ"ה על ששה ספיקות שורפין את התרומה על ספק וכו' על וודאי מגען שהיא ספק טומאתן [פי' אם אחד מששה ספיקות הללו נגע בטהרות שהוא ספק על הטומאה שורפין את התרומה אפי' נעשה בר"ה וצריך ביאור דהא ספק טומאה בר"ה ספיקו טהור אפי' היכא דליכא חזקת טהרה ומכש"כ הכא דתרומה יש לה חזקת טהרה אמנם נראה דטעמא דהך מילתא הוא דלא אזלינן בתר חזקה רק אם החזקה היא בדבר שנולד עלי' הספק כגון שאנו מסופקים אם נגע אם לא נגע מוקמינן אחזקה ואמרינן דלא נגע אבל היכא דודאי נגע כבר נתבטל החזקה שהי' לו מקודם כיון שהדבר המסבב לית לי' חזקה וקאי בספק א"כ אף הדבר המסובב קאי בחרקאו להיות ג"כ בספק אף שהדבר המסובב יש לו חזקה מ"מ הוא מקושר בדבר המסבב ונגרר ממילא אחרי' ולכן בספק טומאה בר"ה הוא דוקא בספק נגע או לא הוא דספיקו טהור אבל אם ודאי נגע רק דהספק הוא על המסובב כגון בית הפרס ואידך והוא טמא מספק מש"ה נגררים גם הטהרות בתרי' [והא דשורפין את התרומה אף דגוף בית הפרס אינו אלא ספק הוא משום דודאי שלהן טמא מדאורייתא לכך החמירו רבנן להיות וודאי כן כתב התוסי"ט שם] וכן איתא בריטבא קדושין דף ע"ט ע"א בד"ה וקשיא וז"ל וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי ולא אזלינן בתר חזקה דטהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל ונמצא לפי דברינו דברי הריטב"א הם נובעים ממשנה דטהרות הנ"ל וכדי להבין הענין לאשורו נעתיק לשון הריטב"א שם וז"ל וקשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקות טהרות שנגע בהן שהי' בחזקת טהרה ולא נטמא מספק ואיכא למימר כיון דודאי נגע בהם אין להם שוב חזקה וכדאמרינן גבי שליא בבית כיון דרוב שליות יש להם וולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזקה דבית כלל למימר אוקים מיעוט שליות שאין להם ולד לחזקת בית שהוא טהור אלא מכיון דה"ל שליא בבית נפק לי' בית מחזקתו וה"ל כשליא וה"ה להא וכו' עכ"ל והיינו משום דאזלינן בתר חזקת המסבב וממילא נגרר גם המסובב אחריו אולם עודנה דבריו הקדושים צריכים ביאור דנימא איפכא אפי' האדם שטבל במקוה קודם שנולד הספק יהי' טהור דהא כאן המקוה היא המסבב ומבטל חזקה דאדם וניזל בתר חזקה דידה וממילא נגרע גם המסובב אחרי' וכן בסכין ונמצא פגום דמצטרפין חזקת איסור דבהמה לריעותא דהשתא ואמאי לא אזלינן בתר חזקת המסבב והמסובב יוגרר אחריו אמנם נראה לחלק דזהו דוקא היכא דעל המסבב לבד יש לדון בלא שום הצטרפות דבר אחר כגון במשנה דטהרות דעל ששה ספיקות גופא איכא נפקותא אם יש איסור להכניס למקדש או לא בזה שפיר אמרינן כיון דנחלט הדבר דהם טמאים מספק ממילא נגרר אחריהם גם הדבר הנוגע בהם מאחר דבדבר שנולד עליו הספק דנת להחמיר טרם שנתגלגל לדון על המסובב אבל היכא דעל דבר המסבב לבד ליכא שום נפקותא כגון במקוה דמאי איכפת לן אם המקוה חסורה או לא אין לנו לדון על המקוה לבדה רק בהצטרפות אם מטהרת טמאים לכן אזלינן בתר חזקה דאדם היכא שנולד הספק על המקוה וכן בסכין פגום דעל הסכין לבד ליכא נפקותא אם פגום או לא רק אם מותר לשחוט בו בזה אזלינן בתר חזקה דבהמה ומבטל חזקת הסכין אבל לגבי טהרות תירץ הריטבא שפיר דמש"ה לא אזלינן בתר חזקה דטהרות כיון דנחלט הדבר דאדם טמא מחמת חזקת טומאה טרם שנתגלגל הדבר לענין טהרות דהא על האדם לבד איכא נפקותא אם טהור או לא דהיינו אם מותר לאכול טהרות או לכנס למקדש ממילא אם נגע בטהרות אח"כ נגרר הדבר בתר דידי' [וראי' זו יש לדחות קצת משום דעכ"פ תרתי לריעותא מיהו הוי] ועוד ראי' לזה מדברי תוס' חולין דף י"א ד"ה איתא דהקשו מנלן דאזלינן בתר רובא דילמא היינו טעמא משום דאיכא חזקה שאינה טריפה שהרי חיתה שתי שנים ותירצו משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו וקשה ג"כ כנ"ל מדוע שבקינן חזקת המסבב ואזלינן בתר חזקת המסובב הלא המסובב נגרר אחר המסבב וניזל בתר חזקה דפרה אמנם לפי דברינו הנ"ל נכון משום דכל עצמותו של פרה אדומה הוא רק לטהר טמאים תש"ה אזלינן בתר חזקת טומאה

ג ומעתה דעת לנבון נקל להבין דברי תוס' ס"ח דשם במשנה קתני בן תשע שנים ויום אחד פוסלין ואסיק בגמרא דאם אחד מן הפסולין כגון עמוני ומואבי וכו' שהם בני תשע שנים ויום אחד שבאו על כהנת לוי' וישראלית וכו' פסלוהו מן הספק והקשו בתו' ד"ה רישא ספק בן תשע האיך פוסל בביאתו נוקמי אחזקה קמייתא דהוי פחות מבן תשע ונוקי איתתא בחזקת כשרות וי"ל דהכא כיון דאתא קמן השתא הוי ודאי בן תשע אפי' שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן לה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא והנה בגוף סברת התוס' כבר מבואר בתשובת מהרי"ט ח"ר סי' מ"א אף דמבואר בכמה דוכתא דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא אלא משום דחזקה דקטנות אינה חזקה כ"כ משום דעתידה להתגדל והאיך נימא העמידנה על חזקתה אטו לעולם תהיה קטנה וכל יומא גדלה ואתאי אבל באמת עוד דבריהם תמוהים דפתחו בתרתי וסיימו בחדא דהקשו מחמת חזקת הבועל ומחזקת האשה לאלומי הקושיא דלקושטא דמילתא גם בחדא חזקה אוכלת בתרומה כמו שהביאו ראי' מכתובות גבי מוחזק לן וכו' וא"כ לתירוצם ניחא רק הקושי' ראשונה אבל הקושיא שניה במקומה עומדת דנוקי איתתא בחזקת כשרות לתרומה אף דהשתא איתרע החזקה לא גרע מנגע דמשם ילפינן דאזלינן בתר חזקה אף דהשתא בציר לי' שיעורא ואיתרע החזקה כמבואר בתוס' חולין יו"ד ד"ה ודלמא אמנם עפ"י דברי הריטב"א הנ"ל וכפי שהמתקנו דבריו הקדושים נכונים דבריהם היטיב דכמו דאמרינן בודאי נגע אזלינן בתר חזקת טומאה דאדם כיון דכבר נתקיים הדבר טרם שנתגלגל הספק לענין נגיעה כיון שיש נפקותא עליו לבד נגרר ממילא גם הכלים אחריו והכי נמי גבי ספק בן תשעה כיון שאילו דנין עליו לבד נחלט הדבר שהוא כודאי בן תשע והנפקותא הוא ע"פ דברי הגמ' ריש"פ בנות כותים ומבואר ברמב"ם פ"ה מה' אבות הטומאה דפחות מבן תשע אפי' שכב אצל אשה וראה קרי אינה מטמאה והיא מגזירת הכתוב [ועי' במ"א סי' תנ"ז ס"ק ז' שכתב להיפך וכבר השיגו עליו בח"י שם מש"ס הנ"ל וכיון שאנו מחליטין שקרי שלו מטמא כודאי בן תשע א"כ גם חזקת כשרות שלה נתבטלה ונגררה בתר דינא דידיה כיון דודאי בא עליה כמו דחזקת טהרות נגרר בתר חזקה דאדם משום דודאי נגע בטהרות

ד ומעתה נשמע מדברי התוס' הנ"ל כפי שפירשנו דבריהם כיון שעל הביאה בעצמה ליכא שום ספק דודאי בא עלי' והוא נידון כודאי בן תשע תו לא מצטרפין חזקתה לגבי הבועל לומר שמחמת חזקתה קטן היה באותה שעה והיא נגררה בתר דידי' ממילא מוכח דגם בישב לה קוץ בושט נמי הדין כן כיון דודאי נשחטה ועלי' ליכא שום ספק רק הספק נולד מצד אחר אם ניקב הושט אם לא ואמרינן בה נשחטה הותרה ונסתלקה חזקת האיסור דבהמה מכל וכל וכמו דאמרינן בודאי נגע דנסתלקה חזקה דטהרות ונגררים בתר דידי' כדברי הריטב"א הנ"ל ה"נ אזלינן בתר חזקת