זית רענן חלק א קעח

קפצה מדעתה והוא ממיעוטא שאינם יכולים לעמוד גם בקופצת מאלי' ומדעתה ואפילו תאמר שנפלה בלא דעת מ"מ שמא לא נתרסקה אברים דהא כתב הר"ן דכל עיקר נפילה שכיחא יותר וכמ"ש הר"ן ג"כ כיוצא בזה וכיון שכן אין ס"ס כלל דבכל ספק הוי רק מעוטא דלא שכיחא כלל ומזה הוכיחו הראב"ן והר"ן דמיירי ע"כ במציאה למטה ואינה יכולה להלוך אבל עומדת כראוי ולכן ניחא דל"ח לרא"ב לומר דצריכה בדיקה דהשתא ניחא לומר שפיר דתלינן במידי דשכיחא יותר דתולין במצוי שאין מצוי שתפול הבהמה ע"י החלקה דהשתא אין להקשות הא י"ל אדרבה כל הקופצין מדעתם אינם נזוקין כלל וזו כיון שאינה יכולה להלוך מסתבר יותר שנפלה שלא מדעתה ואסורה משום נפילה דהא גם בנפילה לא שכיחא שתוכל לעמוד כראוי דסתם נפילה אינה יכולה לעמוד וכיון דבכל צד ע"כ אנו צריכין לומר דבהמה זו מכלל המיעוט דלא שכיחא היא לכן טוב יותר לומר דקפצה מדעתה מחמת דהא שכיחא יותר שתקפוץ מנפילה שלא מדעתה ולכן נ"ל לדינא לפסוק כן שלא להקל בהניחה למעלה ומצאה למטה באם שאין יכול לעמוד וגם אין מבואר משמעות לנגדו בדברי הטוש"ע אעפ"י שכללו בדין אחד עם קפצה לפנינו אפי' אינה יכולה לעמוד מ"מ לא חיישינן משום ר"א כלל משא"כ במצאה למטה ולא ידעינן מה נהייתה בה אין היתר כ"א באופן שזכרנו או באופן ששחטה ולא נגרע אם יכולה לעמוד או לא דבזה תולין שפיר במידי דשכיחא יותר שבוודאי אמדה נפשה ויכולה לעמוד דהא נפילה שלא מדעתה לא שייך כלל

ג ומעתה יש לנו לדון ולומר דמנ"ל לומר דכל הני דחשיב תלמודא דבדבר רך ושריק ל"ת משום ריסוקי אברים בכל גוונא דהא י"ל דה"נ לא מיירי רק באופן ששחטה ולא נבדקה אם יכולה לעמוד ולהלוך או לא אבל באם דחזינן שאינה יכולה לעמוד בזה י"ל דגם בנפילה אדבר רך מ"מ חיישינן משום ריסוק אברים דהא קמן שהוזקה בנפילתה ע"ד רך ושריק מלתלות בשגרונא ומעתה גם בדיבקא יש לומר כן אפי' בחד גפא דאם חזינן ריעותא שא"י לעמוד שחוששין משום ר"א מיהו בזה אין סברא להחמיר בעמדה ולא יכלה ללכת ולא נבדקה כיון דאמרו בלשון אין חוששין משום ר"א ולכן מוקמינן הא דהניחה למעלה ומצאה למטה נמי בכה"ג וכמש"כ לעיל בארוכה ואם הי' סברא לדון כן הי' אפשר לומר בפשיטות הא דעוף שנחבטה ע"פ המים כו' דמיירי שאינה יכולה להלוך ולא לעמוד ומ"מ כיון ששטה מלא קומתה דיו ושוב א"צ בדיקה ולא מעל"ע דהשתא ניחא הכל דאע"פ דמי' הוה דבר רך וגם כי גפי' אינם אסורות ומ"מ כיון שחזינן ריעותא קמן היינו חוששין משום ר"א רק דאם שטה מלא קומתה דיו כמו הלכה לנידון חששה קלה זו דהא בלא"ה נפלה ע"ג דבר רך וגם דנייחא אאגפי' ולכן אמר לשון נחבטה דמיירי דחזינן שנחבטה מחמת הנפילה ומ"מ א"ח משום ר"א בשטה מלא קומתה דעל ידי ששייטא מלא קומתה יצאתה מספק איסורא ובזה הי' מתרץ נמי מה שהקשה הרשב"א בחידושיו דלמה סמכו חכמים אשטה מלא קומתה דהא לא הוי בדיקה מעליותא כמו הליכה ולפמ"ש ניחא: חזר והשיב הגאון המחבר אליו

ומה שרצה מעכת"ה להמציא בהא דעוף שנחבט ע"פ המים דע"כ איירי שנפל עליו אבן וכדומה דהא מים רכים יותר מן הדברים רכים השנויים שם גם מדוע יגרע מדבוקה שכנפיים מסעיים והאריך בזה הרבה ונראה אם בדינא דשמואל דנחית להתירא דשט מלא קומתו דיו אזי אפשר לומר דריעותא דנפילה בא לו ע"י סיבה אחרת זולת המים אבל בטור סימן נ"ח דנקיט דינא דשמואל לאיסורא וז"ל עוף שנחבט ע"פ המים חוששין לר"א הרי ע"כ דליכא ריעותא אחריתי רק מה שנפלה ע"פ המים וכן בס' ארמ"ה כלל נ"ו ד' ט"ז דנקיט ואזיל נפלה ע"פ המים בהדי דברים קשים דחוששין לר"א וכן בים של שלמה פ' א"ט סי' ס"ז במה שמביא שם בשם משכיל אחד מבואר להדיא דדינא דמים כמו דברים קשים וכבר הבאתי במכתבי דברי רשב"א בחידושיו שמבואר להדיא כן וכן בדבר רש"י ור"ן שפירשו על הא דשמואל וז"ל שנפל ע"כ ע"פ המים ואיכא למיחש על ריסוק אברים דמשמע דע"י נפילה למים לחודא חוששין דאל"כ מה לי ע"כ ומה לי לדעתו גם מדיקדוק לשונם מוכח כדעת המרדכי פ' א"ט בהא דאין ריאה לעוף לא לנפול וכו' וז"ל אבל אם נפלה שלא מדעתה חוששין לר"א ובעל דו"פ חולק עליו מצד הסברא כיון דכנפים מסעיים קצת רק בהפילה אחרים חוששין ונראה לפענ"ד דאינו דומה לדבוקה כיון שכבר נלכדה במצודה דומה במקצת להניחה למעלה ומצאה למטה דמסתמא קפצה מדעתה שאמדה נפשה אך התם הפילה נפשה מרצונה והכא האונס והרצון יחד לקחו מידתם כיון שעל דעתה שע"י שתפול א"ע אולי יפול הדף לכן מכינתה כל מצילים שיש לה וס"ל לחד מ"ד דאף דדבוקה בכנפיים אמרינן דסמכה על עקבי דאגפה אבל בנפלה שלא מדעתה בפתע פתאו' בב"א טרם שתשים על דעתה כבר נפלה ונתרסקה אברים גם בעיקר הקושי' נראה דבודאי המים רכים יותר ויותר מכל דברים רכים ואעפ"כ חוששין במים לר"א דזה דומה להא דאיתא בריש פרק במה אשה השתא רך ע"ג קשה חוצצין רך ע"ג רך מיבעי' וכו' תמצית העולה דשני דברים הפכים אינם מתדבקים יחד כיון שמתנגדים זל"ז ובשנים שווים יתלכדו יחד ולא יתפרדו ולהכי ברך ע"ג רך בודאי חוצץ דטבעם שיתדבקו יחד (אך דאנן חוששין לחומרא דאף ברך ע"ג קשה חיישינן דאולי נתדבקו רק בקשה ע"ג קשה דל"ל שום סיבה ועילה במה שיתדבקו א"ח לכ"ע) ולהכי נמי כשנפלה ע"ג דבר קשה והגוף הנופל הוי כדבר רך ודינו כרך ע"ג קשה שאינן מתדבקין יחד וכל אחד דוחה את חבירו ולהכי חיישינן לר"א אבל כשנפל בדברים רכים דדינו כרך ע"ג רך שמתדבקים יחד בטבעם ומזדווגים בהדי הדדי ולהכי לא חיישינן ביה לריסוק אברים אבל כשנפלה במים שהם רכים לגמרי ביותר ויותר מני הדברים רכים דנקיט ליה התם אזי גוף הנופל דינו לגבי מים כקשה ע"ג רך לפי דמתחלקים בטבעם לגמרי והדר דינו כקשה ע"ג רך ולהכי חוששין בי' לריסוק אברים: הלכה ח סימן א בעסק הקזה לבהמה בגיד הצואר

א על דבר שאלתו אשר שאל מעכ"ת בעסק הקזה לבהמות בגידי הצואר ומתחילה נתורה בדברי רבותינו הראשונים עד מקום שיד שכלינו מגעת ונראה בהקדים דתוס' מחולקים עם רשב"א ורבינו יונה ור"ן בספק השקול ונולד רעותא בין בסימנים ובין בשאר דברים הנטרפים לדעת תוס' חולין מ"ג ד"ה קסבר וביבמות דף ל' ד"ה אשה תולין לקולא אף אם נולד ריעותא מחיים ולרבינו יונה וסעייתו תולין לחומרא אף שהוא ספק אם נולד מחיים או לאחר שחיטה כגון בנשבר הגף עיי"ן רשב"א ור"ן חולין דף י' ונראה לפענ"ד דתוס' לטעמייהו במס' ביצה כ"ה ד"ה בחזקת איסור עומדת שהקשו שם על דברי רש"י שפירש דברי רב הונא בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת איסור אבר מן החי והקשו כיון דהשתא מתה א"כ איסור אבר מן החי כבר נסתלק ע"כ פירשו להא דרב הונא איסור עשה שאינו זביחה ופליגי בזה דרש"י ס"ל אף שכבר פקע איסור אמ"ה מ"מ מחזיקין מאיסו' אמ"ה לאיסור נבילה ותוס' ס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסו' לכן פירשו משום איסור עשה שאינה זבוחה שאיסור זה לא נפסק מאז עד עתה ולהכי לשיטתם אף כשנולד ריעותא מחיים בדבר המטריף כגון מים במוח וספק אם הי' מקיף כל המוח אם לאו תלינן לקולא מחמת חזקת היתר שהי' לה מחיים שתהי' מותרת לכשישחטנה והרי נשחטה כמו דאמרינן גבי ספק גירושין אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף שבשעת