זית רענן חלק א קעז

למיעוט המצוי דאף בנאבדה כשירה לדעת רוב הפוסקים גם לעזרה יכול להכניסו ועוד נ"ל היכא דאיכא פסידא לקדשים אם נאמר שירעו כולם עד שיסתאבו יכול לאכול בלא בדיקה כמו גבי מסוכנת שנשחטו ביו"ט דמבואר באשרי ובטור סי' תצ"ב דיכול לאכול כזית צלי בלא בדיקת הריאה ובע"כ ס"ל דטעמייהו דאל"כ לא שייך הואיל לסלק האיסור דאורייתא כיון מדרבנן לא חזי' לי' כמו דס"ל לר"י בסוכה כ"ג ואף דפסקינן התם דלא כר"י מ"מ יש לחלק טובא דשאני סוכה הראוי לשבעה שהוא רק מחמת גזה"כ שהתורה גילתה לנו דבעי סוכה הראוי לשבעה ולהכי כיון דמדאורייתא מחז' חזי' הרי יצאנו בזה ידי גזה"כ אבל הכא דבעינן סעודה הראוי לו או לאורחים וכיון דסוף סוף לא חזי' לי מדרבנן ל"ג מאלו אנסוהו אנסין דלא ליכל מיני' מידי דאזי וודאי מוזהר מדאורייתא ועפ"י סברא זו ישבתיו דברי רבותינו דס"ל דשבוע' לא חלה על ביטול דברי סופרים וכן פסקינן בסי' תרל"ט ס"ו והקשה עליהם הרשב"א בתש"ו סי' תרי"ד דהא סוגיא דשבועות ד' כ"ד בשלמא לר"ל בלאו והן מבואר דלא כדבריהם דשבועה חלה אף בביטול דס' ועפ"י סברא הנ"ל דבריהם נכונים דדווקא היכי שנשבע על קיום מצוה דרבנן רק גזה"כ הוא דבעי ג"כ גבי לאו והן ולהכי כיון דמדאורייתא איתא בלאו והן יצאנו בזה ידי גזה"כ כמו דפסקינן כר"מ בעושה סוכתו עג"ב אבל היכא שנשבע לבטל מצוה דרבנן בקום ועשה לאחר שגזרו רבנן בוודאי לא חלה רק דאיתא בהן מדאורייתא ובזה יש ליישב דרך חידוד קושי' תוס' שם כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה כד"ה כו' וא"ת ולוקמי במפרש ודו"ק ותירוצם דחוק מאוד כאשר צווחו המפורשים

וידעתי שיש לחלק בין מסוכנת דאיכא וודאי פסידא מהאיך דירעו עד שיסתאב ונהדרינן למילתא דהאיך בדיקה אשלים חוטרא אפלגא דשדרה הוא כעין בדיקת הריאה דחיישינן למיעוט המצוי' ועפ"ז מרווח לן דברי תוס' ב"ק דף נ' ע"ב ד"ה שהתנה וז"ל אבל כששהתה מעל"ע אין להוכיח משם אי בעי בדיקה או לא ומתוך הגמ' משמע דבעי בדיקה שפי' אנן לא בקיאין בבדיקה כו' ודבריהם משולל הבנה דהא להדיא איתא דף נ"ו א' זו וא' זו צריך בדיקה ועפ"י ובפ"מ שעמדו בזה ועפ"י הנ"ל אפשר לפרש דבריהם דמספקא להו אם צריך בדיקה מטעם דמחזקי' להו בספק טריפות והבדיקה לעיכובא או שהבדיקה הוא כעין בדיקת הריאה אבל מתוך דברי הג' שאוסר בדיעבד משמע דבעי בדיקה מדינא אף דבה"ג אוסר אף בריאה הוא מטעם אחר דחיישינן דילמא יפשע כמ"ש הש"ע סי' ל"ט סק"ח אך מהא דאיתא בזבחים ג"כ יש להוכיח דבדיקה הוא לעיכובא דאל"כ לא שייך בי' הקריבהו לפחתך: סימן כ ואלה דברי הגאון מקאליש

א אשר כבוד תורתו שמע ממני איך שנפלה בהמה דקה מעל גבי מקום גבוה מאוד בדרך הלוכה על רפסודות ע"פ הנהר הגדול והיתה רובצת ע"ג משאות גבוהים כמה אמות הנתונים ע"ג רפסודות ואחר שנפלה מעל גבוה מעל פני המים בא השוחט בבהלה והגביהה אותה מעל פני המים ושחטה מהר בכדי שלא תזדקר ותיסכן הרפסודות אשר הולכת ע"פ שיטוף המים רבים שלא תטבע ולא נבדקה הבהמה אם יכולה לעמוד אחר נפילתה ופשיטא שלא נבדקה אם יכולה להלוך כדרכה ויש לעיין מה דינה ואני לא דנתי ח"ו הלכה למעשה כ"א דנתי לחדד את בני שיחי' והתלמידים המקשיבים לקולי והנה דרך מו"מ יש לדון בזה דלכאורה משמע הא דעוף שנחבטה ע"פ המים אין פירושו כפשוטו שנפלה שלא מדעתו ע"פ המים דהא א"כ תקשה לן וכי המים קשים יותר מכל הדברים רכים טובא דקחשיב ואזיל שא"ח בהם משום ריסוקי אברים וגם כללא כייל לן דכל מידי וכו' ומה דומה יותר רך וקלוש ממי הנהר וע"ק לי הא לפ"ז למאן לר"א דשרי לקמן דיבוקא בתרי גפי משום דלא עקבי דגפי נייח תקשה לי מימרא דשמואל עוף שנחבטה ע"פ המים במאי מוקמת לה ואיך משכחת לה (דלא מסתברא לאוקמי' באופן שנחבטו גפי' עד השורש ותו דלמ"ד דכה"ג הוי כנשמטו אגפי' וטריפה כמ"ד בגמרא מאי איכא למימר) שינהוג דין נפילה בעוף אלא נ"ל בפשיטות דהך נחבטה לא מיירי שנפלה ע"ג המים כ"א שבעוד שהיתה על פי המים נפל אבן עליה ונחבטה ע"י האבן באופן שנוהג דין נפילה גבה ואם שטה מלא קומתה ע"ג המים דיו לצאת מידי חשש נפילה או דמיירי שנפלה ע"ג אבן התקועה במים ונחבטה עלי' אם לא שנבוא לדחוק ולחלק דדיבקא מיירי באופן אחר וכל הני הילכתא מיירי באופן שאין הכנפיים מסייעים לה כלום וזה אין מתקבל אצלי כלל בפשטא דסוגיא ובאמת הי' אפשר לחלק בפשיטות דדווקא אם נפלה מעצמה אז אין לחוש בדבר רך ושריק אבל אם הפילה אדם בכח חיישינן בכל גוונא ויהי' הענין דומה למה בפחות מעשה שא"ח משום ר"א ומ"מ בהפילה אחרים חיישינן בכל גוונא כמ"ש הר"ן וש"פ ראי' מזכרים המנגחים זא"ז כו' וה"נ י"ל כן גבי נפילה אדבר רך דדווקא בנפלה מעצמה שיעורו חכמים כל השיעורים אלו דל"ח אפילו חזינן שאינה יכולה לעמוד משא"כ בהפילה אחרים חוששין משום ר"א אפי' נפלה אדבר רך ושריק אבל לא יתכן לומר כן דהא תיקשה למ"ד לקמן אפי' בתרי גפי שרי בדיבקא א"כ כל הני מימרות דחוששין אנפילה אדבר קשה (דמיירי בעוף וכמו שפירש"י משום דבעוף קמיירי תחילה) במאי מוקי לה דאין סברא כלל שאסורה בתרא כר"א ור"א יפליג אסתמא דגמרא אשר הוקבע בבי מדרשה להלכה ועכצ"ל דבאמת יש חילוק גדול לדינא בין הפילוה לנפלה דבהפילוה אפי' ב' אגפי' אינם קשורים מ"מ אסור ואין מצילין מאגפי' כלום משום דכח הנפילה שע"י אחר גובר על כח המניח מאגפי' דוחפו בבת ראשון ולכן נ"ל למעשה בפשיטות שע"י הנפילה אפי' ב' אגפי' מותרים מ"מ חוששין משום ריסוקי אברים והשתא מוכח דווקא נפלה ע"ג מקום קשה אבל לא על מקום רך וא"כ תו ליכא לתרץ ולחלק בפשיטות דנחבטה ע"פ המים בהפילה שע"י אחר בכח ע"פ המים דהא מוכח שאדבר רך ושריק א"ח בכל גוונא ואין לנו רך יותר ממים כיון שלא נטבעה עד הקרקע ולא נחבטה כ"א במים אין לנו לחוש כלל משום ר"א אע"כ דשמואל איירי באופן שנפל אבן ע"ג בעודה ע"פ המים או שהי' אבן תקועה במים ונפלה עליו או שרצצה בהמה וכהאי גוונא אבל בנפלה ממילא על גבי מים אין לחוש משום ר"א ואין לנו ראי' מבוררת לסתור דין זה רק מהרשב"א דכתב בחידושיו שמים לא הוי חששא כ"כ כמו בנפילה לארץ מוכח דלא מפרש כדבריו דאם בנחבטה ע"י נפילת אבן עלי' מה לחלק בין מים לארץ מיהו מדברי רש"י וש"פ כולו אין ראי' כלל לסתור דברי זה ואי משום קשיא להרשב"א מה ראו חכמים לסמוך אשטה ע"פ המים דלא הוי יפה כמו הילוך הלא גם לדבריו לא מסיק דבר ברור דאין סברא לי ג"כ לחלק בין מים לארץ ואולי באמת דשטה ע"פ המים מועיל יותר מהילוך

ב ונידון דברי הראב"ן שהקשה רומע"ל שלא הביאו הפוסקים את דבריו הנהו נ"ל דגם דברי הר"ן מורים כן ויפה העיר כ"ת מדברי הר"ן דמשמע ג"כ דס"ל כראב"ן ונ"ל לתת טעם נכון לדבריהם דהנה יש להקשות אמאי לא חיישינן (בהניחה למעלה ומצאה למטה) דלמא מעצמה החליקה ונפלה למטה בלא עמידה כלל דאע"פ דלא שכיחא שתיפול מעצמה ואין צריך לחייש למילתא דל"ש מ"מ אדרבה יש לנו לומר דהא כיון דכל הקופצות מדעתה עמדה נפשה ואינה נזיקת לעולם והא וודאי דרובם עומדם והולכים [כיון דאמדה נפשה להנצל מהיזק] וכיון שכן יש לתלות יותר במידי דשכיחא דמסתמא נפלה מעצמה כיון דאינה יכולה להלוך ולעמוד כלל דבנפלה מדעתה ל"ש שתנזק כל כך שלא תוכל לעמוד ולהלוך ואין לומר דהוה כעין ספק ספיקא דשמא