זית רענן חלק א קעו

הגם שהבטל כמוהו בזה אפ"ה אין בכחו לבטל אבל בכל דבר שכל סיבת קיומו ומצבו הוא בסיבת גרמת השני אזי לא נכנס כלל בסוג הזה והמקיים והמציב נידון כעיקרו של התערובת ולא איכפת לן במאי שלא היה בפני עצמו מפני יתר שאת שיש במבטל על הבטל אשר בצלו הושאר קיומו ומצבו וזולתו כבר היה כאפס וכאין ועתה כשנשקול הדבר בפלס מאזני צדק במאי דמיבעי' ליה אם גדולי היתר מעלין את האיסור אפי' בדבר שאין זרעו כלה ולפום פירושו של הר"ן שם דמיתלי תלי זה בזה אם גדולי ההיתר מותרין בעצמן אזי פשיטא שמבטל ליה רק שזהו גופא מיבעי' ליה הרי נראה בעליל דזהו גופא דמיבעי' ליה אם כח המגדל והמצמיח שבו נאסר כמו ממשו או דילמא לא נאסר רק ממשו אבל כח המגדל שבו דאתי' ממילא לא נאסר כממשו העצמי ואזי ממילא כל מה שגידל אח"כ ונתרבה על העיקר יש בכחו להעמיד כנגד העיקר ממשו ולבטלו הגם שלא היה בפני עצמו עד שנתערב בתוך העיקר מפני שתורה אחרת נתנו לגדולים האלו שהרי לולא כח המגדל והמצמיח שבו כבר נתהפך העיקר לאפס ולאין בהיותו מונח בארץ זה זמן כביר רק כחו של המגדל והמצמיח הוא המחזיקו והמעמידו ומוסיף אומץ להביאו הלום שיתגדל ויתרבה בכפלי כפלים ומפני טעם זה עצמו מובן הדבר בכללו כיון דסבירא לי' לר' ינאי שכח המגדל והמצמיח שבו לא נאסר כממשו אזי עוד תוסיף תת כחם של הגדולים לבטל גם את ממשו של העיקר שהרי מפני כח זה שנתגלה אח"כ ונראה כח הגידול והמצמיח בפועל הן הן עצמות וסיבות קיומן של העיקר ובצילם נתקיימו עד כה שהלא רק בצל כנפי הגדולים ניצל העיקר מרקב ומעש בעודנו ברגבי העפר עד כה ומפני זה נתעלה כחן של הגדולים על העיקר לבטלו ברבייתן מכל וכל הגם שהבטל יש לו עילוי מצד אחר על המבטל מפני שכבר ניכר לעצמו מכל מקום העילוי של המבטל עדיפי ביותר על הבטל באשר שהוא סיבת קיומו ומצבו ובמשקל הזה שקלו במאזני צדק ובמישרים שהחלב מן האבר שהוציא ידו בטילה בס' של שאר האברים שהרי אם נחתך האבר הזה מן הבהמה כבר נפסקה ממנה מתת זיבת החלב ומעתה כל סיבת הווייות החלב בכללו רק על ידי רוב האברים דהתירא והן המה המסיבה בזיבת החלב לכן נתעלה כחו של המבטל על הבטל אע"ג שלא היתה בפ"ע רק ע"י תערובות כמו שנתאמת לנו בכחן של הגדולים דעילוי זו יתירה ועדיפי עלי פחיתותו שלא נתראה בעליל עד שנתערב

ג ועוד צריכין לבאר בהא דתנן בפ"ה תרומות משנה ט' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וטחנן והותירו וכו' אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר ולדעת רמ"ש קשה הלא התוספת של המבטל לא נתהווה רק בתוך התערובת וא"ל מפני שרובו של המבטל היה בפ"ע דמאי בכך דכיון שאין בשיעורו כדי לבטל רק ע"י מה שנתוסף אח"כ בתוך התערובת ונראה דהתם טעמא אחרינא איתא בכחו של המבטל דכיון דאיגלאי מילתא למפרע שהחולין נתרבו וסתם חטין עומדין לטחינה וכל העומד להתערב ולהתבטל דנין אותו כאלו כבר נתבטל ודומ' למאי דכתיבנ' לעיל בסי' ג' באות ב' בכלים שאינן בני יומן ועי' בתשו' רשב"א סי' תס"ג וז"ל וגם כאן הקילו לבטל בטוחנן ורואין כאלו של חולין היה מרובין בשעת נפילה וכו' עכ"ל נראה שנרמז בדבריו הטהורים טעמא דכתיבנא

ד ולדעת רבינו משולם הנ"ל אפ"ל דהא דתנן בספ"א דמעילה באומר פרוטה בכיס זה הקדש דמעל לכשיוצא והיקשו בתוס' דליבטל ברובא די"ל דאיירי שהיה כל הכיס מעות של הקדש וחילל את כולו ולבד פ"א תשאר כמו שהיתה בקדושתו דתו א"א לבטל כיון דעיקר תלי רק במבטל והמבטל לא ניכר בפ"ע בכחו דהתירא רק בתוך התערובות הותרו וכמ"ש לעיל בסי' ג' א' י"א לענין איסור הבטל ה"ה נמי לענין ההיתר המבטל, זהו מה שרצינו לבאר בדין דשיל"מ: הלכה ז סימן א בהיותי בק"ק קאליש ובעת פרידתי מידי"נ הרב הגאון הגדול צדיק תמים מוהר"א נ"י הרב דק"ק הנ"ל אמר לי כשאבא לביתי אכתוב לו את הנראה לי בבהמה דקה שנפלה למים וזה אשר השיבותי לכבודו נ"י

א יש לי בזה איזה הרהורים בוודאי אם שנפלה שלא מדעתה למים קשה הדבר להכשיר אף בה"מ וצורך מצוה כי אין לצדד להקל עפ"י חדושי רשב"א דנפלה למים קילא מנפלה על הארץ ולהכי כיון ששט מלא קומתו די ולא בעינן הילוך יפה כמו בנפלה על הארץ וכיון שבש"ס נקיט לי' בעוף אפשר לומר דדווקא בעוף דזוטרי חיותם כמו דמצינו בנפילה לאור דכמה פוסקין מכשירין בבהמה שנפלה לאור וכן פסקינין בסי' נ"ב בה"מ וכבר האריך בזה הר"ן בפסקיו חדא דגם לרשב"א לא פסיקא לי' סברא זו וגם בעיניו הי' לפלא לחדש כזאת ועוד דמשמע בב"ק דף נ' ע"ב בההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי ומשמע קצת שהי' שם מים בפירש"י שם אמנם יש לדחות דש"ה שנפלה עד היסוד אבל בנפלה לא נמצא מבואר גבי בהמה אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין לחלק בין עוף לבהמה בנפלה למים כמו בנפלה לארץ גם אם לקחה מעל פני מים ושחטה מיד ולא בדק אם יכולה להלוך אין להקל דכ"ז שלא ראינו שהלכה לא יצאה מכלל נפילה כמו שמשמע להדי' מדברי רמב"ם ושאר פוסקים וביותר בדברי מהרש"א גבי בית הרחם דדווקא התם בעינן ריעותא כגון דחזינן שאינ' יכולה להלוך מטעם דאזלינין בתר רוב הילודים ואם הניחה למעלה ומצאה למטה במים אף שגבוה הרבה והנהר גדול ורחב לא אבדה בזה הא דאמידה נפילה גבי ריסוק איברים אף שגם המים מסוכנים לגבה מ"מ גבי ריסוק אברים אמרינן דלולא דאמדה נפשה לא קפצה כמובא בר"ן אכן בזה מסתפינא טובא אם הניחה למעלה ומצאה למטה וחזינין להדיא שאינה יכולה לעמוד אם נאמר הא דאיתא בר"ן אף בשאינה יכולה להלוך כשירה ה"ה באינה יכולה לעמוד ול"ד נקיט א"ד באינה יכולה לעמוד טריפה לכ"ע ומצאתי בספר ראבן סימן רמ"ט וז"ל אבל אם הניחה למעלה וראינו שקפצה למטה ועמדה ולא הלכה או ששחטה אחרי דגירתה מיד דלא ידע אם יכולה לעמוד אם לאו כשירה ואין צריך בדיקה וכו' מבואר להדיא בדבריו דדווקא דלא ידע אם יכולה לעמוד הוא דכשירה אבל היכא דחזינין להדי' שאינה יכולה לעמוד אף בדחזינין דקפצה טריפה ונפלאתי שלא עמד בזה רבותינו האחרונים ראיתי בס' דגול מרבבה שישיג על הר"ן גבי שלים חוטרא אפלגא דשדרה דאף הילוך לא מהני ובעי בדיקה בחוט השדרה דאם כד' למה א' בש"ס זבחים ד' ע"ד כלהו כר"ל ל"א דס"ל הלכה א"צ בדיקה אכתי ניקמו דאתערב בכה"ג שלא נפלה לגמרי רק הכה במקל ושלים אפלגא דח"ה א"ו דגם בזה מהני הילוך וא"ב בדיקה עכ"ל ולפענ"ד אין בזה כדי השגה על רבי' הר"ן דז"ל רש"י בזבחים שם ד"ה נפילה בסה"ד וכיון דאתחזק בה ס' טריפה אין מכניסין אותן לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך כו' עכ"ל נמצא דזה דווקא היכא דמצריכין לבדוק מטעם ספק איסור מדאורייתא או מדרבנן עשהו לס' גמור אבל היכא דחז"ל הצריכו לבדוק מחמת דחשישו למיעוט המצוי אין בזה לבדיקות הריאה כלום וכמו דל"ש בבדיקת הריאה משום הקריבהו לפחתך כן ה"נ בשלים חוטרא אפלגא דח"ה כיון דהלכה כבר יצאה מכלל ספיקא רק דחששו למיעוט המצוי כמו שפי' הר"ן גם בית הרחם ואף שיש לחלק דשאני גבי בדיקת ריאה דשייכי בכלהו מ"מ מדברי רש"י הנ"ל משמע להדיא דדווקא היכא דאתחזק ספק טריפות אבל היכא דלא חששו רק