זית רענן חלק א קעה

חדא דל"ש לומר דרחמנא יפקוד עלינו לשלחנו כדי שתהי' כאינו מתכוין לדבר מכשול המעותד משלוח זה ועוד דגבי אכילה עצמו ל"מ מידי מה שלא מתכוון]

יא ומעתה נהדרין למאי שהתחלנו בסי' א' בדברי הגה"ה בסי' ק"ב סעיף ד' מי שנדר מדבר אחד ונתערב אח"כ לדידי' מיקרי דשי"ש לו מתירין דלהכי נקט בכיון שנדר ואח"כ נתערב משום דסיים תחילה לזה דכל איסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב בטיל אע"פ שהוא דבר שיל"מ כגון בגיגית מלאה יין ובתוכו ענבים המתבקעים בתוך היין בשבת יוע"ש כיון שהאיסור לא הי' בפני עצמו והמבטל כבר הי' כמ"ש האחרונים ועתה אם נימא שאין הדבר תלוי במאי שהאיסור לא הי' כלל בעולם אלא שהעיקר תלוי בעידן איסורי' דאם נאסר קודם שנתערב הוא דלא בטיל בדבר שיל"מ ואם נאסר בתוך התערובת אזי בטיל מיד כיון שלא נקבע שמא דאיסורא ומשה"ט בנדר נמי דיקדק וכתב כשנדר ואח"כ נתערב ולפ"ז צריכין לומר שהמרדכי חולק בזה [שמקור הדין בגיגית הוא מדברי המרדכי] על דעת תוס' סוף מעילה גבי האומר פרוטה מכיס זה הקדש דל"ב משום דשיל"מ אומנם אם נימא כדי להשוות דעת המרדכי עם דברי תוס' הנ"ל ונימא דעיקר תלוי לפי שלא הי' בעולם כלל עדיין לא יצדק לנו דברי הגהה בנדר שהרי אפי' בנתערב ואח"כ נדר נמי ומצאתי בכרו"פ שהיקשה מתוס' הנ"ל ותירץ כן שהמרדכי מחולק בזה על תוס' הנ"ל אלמא שלא נהירא לי' לחלק בזה בין כשלא הי' בעולם כלל או שהי' בעולם ולא נאסרה רק בתוך התערובת והדין אתו שגם אם נדחוק נפשין בכדי להשוותו עם בעה"ת עדיין תיקשה לן מדברי תוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל הנלקט: סימן ד

א עיין נו"ב מה"ת סי' נ"ד וז"ל הטהור עי' שיך י"ד סי' י"ד ס"ק י"ב שכת' דבעובר שהוציא ידו ונולדה שחלב מאותו עובר אסורה מספק שהוא בעי' דל"א ובאם מספק אם יש בכולו ס' כנגד אבר האסור דמותר כמו בנשפך הרוטב והמ"ל פ"א מה' מו"מ ה' י"ד הביא מה שכתב המרדכי בשם רמ"ש דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא שייך בו ביטול ותמה על חכמי אשכנז האחרונים אשר נשאו ונתנו כאן אם החלב בטל בששים וכתב עוד שאם כדברי החכמי אשכנז דשייך כאן ביטול הרי יצא חלב זה עכ"פ מאיסור תורה דהא פשוט כאן נמצא רובא דהתירא ואין כאן רק איסורא דרבנן עד דאיכא ששים וכיון שהוא איבעי' דלא איפשטא בגמרא היה לנו להקל כדין כל ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן וכמו שכתבו הראשונים ז"ל דאם נתערב מין במינו ונשפך כו' ע"ש בדברי המ"ל שהאריך ואני אומר ודאי יפה כתב רבינו משולם דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא שייך בו ביטול ברוב אמנם היינו רק בביטול אשר מתורת רוב אתינן עלי' וילפינן לה מקרא דאחרי רבים להטות דכתב גבי סנהדרין שהם ודאי אינם מעורבים מתחילתם ושם רצו לומר דבעינן נמי דוקא רובא דאיתא קמן ואף דלמסקנא גם רובא דליתא קמן מהני היינו שלא נראה להו לרבותינו ז"ל לחלק בכך וכמ"ש רש"י ז"ל שם דף י"ב ע"א אבל בהא שלא יהא מעורב מתחילתו שפיר נראה להם להני פוסקים דבעינן בזה שיהי' דומיא דסנהדרין ולכן ביבמה שרקקה דם וכן בזב שראה וכמו שכתב רבינו משולם שם אך לא כן דבר הבטל מששים לאו מתורת רובא אתינן שהרי מין בשא"מ מדאורייתא לא מהני רובא משום טעם כעיקר דאורייתא ואפ"ה בששים בטל והיינו שהביטול אינו עוד בתורת רוב רק שאין עוד בו טעם איסור כלל וכלל וא"כ יפה כתבו ופסקו איבעי' זו לחומרא דאף שיש כאן רוב בודאי מ"מ כיון שהוא דבר המעורב מתחילת ברייתו הרי אין זה דומיא דסנהדרין ולא מהני תו רוב זה כנ"ל וכיון דלא שייך בו אחרי רבים להטות הרי נשאר באיסור תורה ולכן ספיקו לחומרא אכן אלו ידענו שיש כאן ששים אז בודאי בטל ולא בתורת רוב רק מטעם שאין בזה עוד שום טעם האיסור אך באין מבין מדת האיברים ברבוי הדם הרי יש כאן ספק אם יש בו ששים ואם לא והרי זה ספיקא דאוריי' ולחומרא וכמ"ש הט"ז ס"ק זיין ואין לזה דומיא להא דנשפך רוטב דסי' צ"ח דשם ברובא דהתירא כבר יצא מאיסור תורה עכ"פ מה שאין כן בדבר המעורב מתחילת ברייתו כנ"ל ובזה נכונים המה דברי ט"ז וכן דברי הדרישה ובזה גליתי היום חרפת המ"ל מעל חכמי האשכנז אבל דברי הש"ך תמוהים כיון דאיהו סובר דשפיר בטל ברוב מה"ת א"כ אפי' בוודאי אין כאן ששים היו לנו להקל מפאת שהוא אי בעיא דלא איפשטא וכו' עכ"ל ועיקר דבריו תמוהין מה שיצא לחלק בין רובא לס' במין במינו משום דחשיבא כאלו אין כאן טעמא דאיסורא שהרי כל עיקר מגמתו של הביטול הוא רק משום ממשו של איסור וגם כנגדו בשאינו מינו אפילו בדאיכא ששים כנגד הטעם כגון חתיכה של איסור שנפלה לקדירה ויש בחתיכה דהתירא וברוטב ובקיפה ששים כנגד החתיכה אפ"ה חתיכה דהתירא ג"כ אסורה עד שיהיו שני חתיכות דהתירא כנגדו וכן להיפך אם נשפך רוטב דאיסורא לתוך קדירה של היתר ויש בין הכל ששים דכ"ז שאין ברוטב לבד כדי לבטל וידעינן שנתרבה הרוטב ממידתה בחלק אחד מששים דאע"ג דכל מה שבקדירה שרי אבל מ"מ צריך לשפוך כל הרוטב כמו בכל לח בלח דמצרכינן ס' אפי' בצונן ואע"ג דליכא טעמא דאיסורא מ"מ צריכין לבטל ממשו וכיון שנתערב מתחילת ברייתו דל"מ ביטול ברוב כנגד ממשו במה יתעלה מפאת שנמצא כו"כ רובא כנגדו שהרי גם בדאיכא ששים לא חשבינן האיסור כמאן דליתא דאפי' בדאיכא ס' כנגד הטעם מ"מ צריכינן רובא נגד ממשו של האיסור. ב אמנם בעיקר הקושי' שהקשה המ"ל על רבותינו האחרונים שפסקו שחלב מותר ע"י ביטול מדברי רבינו משולם דס"ל בדבר המעורב בתחילת הווייתו לא מהני ביטול נ"ל דבל"ז יש להבין כיון דלדעת רמ"ש העיקר תלוי במבטל דדוקא היכא שניכר בפני עצמו עד שלא נתערב האיסור בתוכו הוא דמבטל ליה לאיסור אבל היכא שלא הוכר המבטל בפ"ע אע"פ שגם האיסור לא הוכר בפ"ע לא בטיל ליה אבל בבטיל שהוא האיסור לא תלי כלל ואדרבא כל שהאיסור לא הוכר בפני עצמו והמבטל היה בפני עצמו אזי יפה כחו של המבטל מהיכא ששניהם היו נכרים בפ"ע כמו בגיגית לענין שבת דמבטל לאיסורא אפי' בדבר שיל"מ כמו שהסכימו כל האחרונים ועתה נחזה אנן בחביות שהיה בתוכו יין כ"ש של ערלה וענבים הרבה המותרים בתוכו ונתבקעו הענבים דהתיר' ויש בהם כדי לבטל דלרבינו משולם הרי כל היין שבחביות אסורים שהרי אפי' שגם האיסור לא היה ניכר לעצמו אין בכחו דהתירא לבטל מפני שלא ניכר לעצמו אזי נשמע מכ"ש היכא דהתירא לבדו לא הוכר לעצמו דאין בידו לבטל האיסור שכבר הוכר לעצמו וקשי' מהא דאיתא בנדרים דף נ"ז ע"ב דגדולי היתר מעלין את האיסור דאמר ר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר וכ"פ הרמב"ם שם בפי"א מה"ת ה' ק"א ק"ב ואפי' למאן דפליג הוא מטעמא אחרינא משום דגדולין עצמן נאסרו כמ"ש הר"ן שם בד"ה ורבו גדוליו וכו' והרי עיקרו כבר הי' בפ"ע והגדולים דהתירא נתגדל מעט מעט בתוך התערובת דאיסורא והתם איירי בדבר שאין זרעו כלה והגדולין דהתירא הלא בתחילת הווייתן לא הוכרו לעצמן והעיקר דאיסורא כבר היה בפ"ע ולשיטת רבינו משולם קשי' לר' ינאי ממתני' דזב שראה קרי דמטמא במשא משום דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה והטעם משום שלא היה המבטל בפ"ע הגם ששוה לבטל ומכ"ש בגידולין לגבי העיקר שהבטל עדיפי מן המבטל ואפ"ה ס"ל לר"י דגדולין מבטלין את העיקר והנראה לדעתי הקלושה בזה לאחר העיון דכ"ז הוא שכ"א מן התערובת לא נתהווה ולא מתקיימת מפאת גרמת השני כמו בזב שראה קרי ויבמה שרקקה דם ולכן כשמבטל לא היה בפ"ע