זית רענן חלק א קעד

להאמר כלל שהרי בהדי משהו דאיסורא הנבלע בתוך הכלי יש בתוכו יותר מששים דהתירא וכל מה שיפלוט מאיסורא הן רב או מעט לא יפרד ויתחלק אפס מנהו רק בכל חלק כ"ש מאיסורא מעורב בו יותר מששים דהתירא שהרי בכל פעם נבלע בתוך הכלי רק לפי ערך, איברא באם האיסור הראשון היה מילתא דעבידי לטעמא וע"י הגעלה שוב לא נשאר בתוכו רק חלק אחד מאלף שאין בו כדי להטעים ואחר הגעלה נפל בתוכו ממין איסור הראשון וחסר כ"ש משיעור כדי להטעים היעלה ע"ד שיצטרף הכ"ש מן הבלוע בתוכו להשלים השיעור [וא"ל שהרי נוכל להטעים התבשיל ואם יש בתוך התבשיל כדי להטעים אזי בודאי אסורין ובאם עודנו אין בו כדי להטעים הרי חזינן דלא פלטה ולית לן למיחוש ולא מידי דמי לא אריא שיש בתבשיל גם מהתירא כ"ש מאותו המין עצמו והשתא תו לא נוכל להבחין ולידע אמיתת הדברים מאיפה נהייתה המתבל והמטעים הזה דאם נצטרף הכ"ש מבליעות הכלי ויש באיסור לבד כדי לתבל ולהטעים ובהתירא אין בו כדי לתבל ובזה לכ"ע אסור גם לדידן דמתירין בזוז"ג כיון שיש באיסור לבד כדי לתבל או להטעים דהיינו בהדי צירוף הכ"ש שבתוך הכלי] אלא בע"כ צ"ל דכיון שכבר נתהפך להתירא ע"י ביטול בתחי' וע"י חילוף טעמים שכבר נקלש לגמרי שוב לא חייל עליו שמא דאיסורא ואפי' לרב דאוסר נ"ט בנ"ט דהתירא דהתם שאני דכ"ז שלא נתערב בהדי תערובות האוסר לא מצינן למימר שכבר נתהפך להתירא משא"כ כשבלע איסורא ונתהפך להתירא ע"י ביטול וחילוף טעמים דהתירא אזי גם לרב דס"ל דנ"ט בנ"ט דהתירא אסור, איברא בכה"ג שכבר נתהפך להתירא לכ"ע מותר אפי' למאן דאית ליה דחוזר וניעור ואפי' לרב ועי', נהדרין לקמייתא דדברי הר"ן בפ' א"מ הוא שהחליט דכל שאינו נהנה מן האיסור ע"י ביטול רק משום חילוף הטעמים שנתחלפו מבליעה לפליטה ומפל"ב בזה יצא מכללא דאין מבטלין א"ל כיון שאינו נהנה מן האיסור ע"י ביטול [אע"ג דלכתחילה אסור לבשל דגים בקדירה של בשר כדי לאוכלן בכותח דאין דנין אפשר משאי אפשר

ט שם בשעה"מ מביא בשם הרשב"א סי' תס"ג דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו דוקא במתכוון לבטל את האיסור וכו' שכ"כ וז"ל וכל האסורין שריבה עליהן שוגג מותר ואע"פ שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוון לבטל אלא לטחון ולאכול ויצא לדון שחולק בזה על תוס' ור"ן ורמב"ם גבי קדירות בפסח שהקשו על קושיית הגמרא ולשהינהו אחה"פ וכו' מהא דאין מבטלין דהתם ג"כ אין כוונתו לבטל וכן הקשה דדבריהם סותרים שבפ' השוכר אה"פ דף ע"א ע"ב בד"ה הב"ע וכו' תימא ליבטיל ההוא פורתא בס' ומשמע דס"ל כדעת רשב"א הנ"ל מפני שלא נתכוון לבטלו לית בי' איסורא כלל ול"נ דאין כאן פלוגתא כלל ועיקרו בנוי על יסוד זה דכמו דאמרינן בעלמא בכל איסורין שבתורה דלא אפשר ולא מכוין דשרי ועי' ר"ן בפ' גה"נ גבי בשר שומן שצלאו עם בשר נבילה דמביא שם פלוגתא דאביי ורבא בבת תיהא וז"ל אביי אמר אסור ריחא מילתא הוא לאו משום הנאה דריחא פליגי אי מיתסרא אי לא וכו' ועוד דהא קיימ"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ולדידי' הנאה דלא מיכוין לי' שרי כדמוכח בפ' כ"ש והכא וודאי בבת תיהא אינו מתכוין ליהנות דלאו ברשיעי עסקינן וכ"ת פסיק רישי' הוא וקיימ"ל כר"ש דמודה בפ"ר גבי שבת ליתא דלענין הנאה ודאי אע"ג דהוי פס"ר שריא דהא אמרינן התם מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפה"ח וכו' והא התם ודאי מטי לי' הנאה אלא דכיון דלא מיכוין לה לא חשבינן לי' מידי אלא ע"כ פלוגתא דאביי ורבא בהנאה דאכילה תליא דאביי סבר ריחא מילתא כלומר דכשמניח פיו עלי' ושואף הריח הרי הוא כאילו שתה ממנו דריחא מילתא היא וכאכילה חשיבא הילכך אע"ג דלא מיכוין כלל אסור כמו דאמרינן במתעסק בחלבים ועריות וכו' שכבר נהנה ורבא סבר ריחא למ"ה כלומר דלא חשיבא לי' אכילה הילכך כיון דלא מיכוין שרי עכ"ל העולה מדבריו דבכל איסורין שבתורה לבד במלאכת שבת] אפי' באיסורי הנאה שרינן לי' לכתחילה כשאינו מתכוין אע"ג דאי אפשר דלא לימטי לי' הנאה לגופו דפ"ר לא אסרה רחמנא אלא בשבת או בשאר אסורין דלאו משום הנאה אסורין אבל באיסורין שהם משום אכילה או שאר הנאת הגוף אזי לית לן לחוש משום פ"ר בכל שאר הנאת הגוף לבד היכא דמטיא לי' לאכילה או שתי' עצמו אזי אסור אפי' כשאינו מתכוין דלא עדיפי ממתעסק וכן בהנאת ביאה אסרה רחמנא אפי' כשא"מ דדמי להנאת או"ש אבל בשאר הנאת ל"ח גם לפ"ר ועתה צדקו יחדיו כל הפסקי דינין בנידון זה שגם בנידון דאין מבטלין עשאהו כעין דאורייתא ולכן בכלים של איסור כיון שיש בהם בלועה של איסור בעין אע"ג שתתבטל בתוך התבשיל אסור לבטל לכתחילה אעפ"י שלא נתכוין לבטל כיון שע"י הביטול זה יסתעף לידי הנאה של אכילה ושתי' עצמו שהרי הכלי תפליט בעינא את איסור הבלועה וימטי לידי הנאת או"ש ודברי תש"ו רשב"א לענין טחינה לא יצאו מכלל זה ואהי' כמוכרח להעתיק לשונו שם ונידון דבריו על מתניתין בפ"ה דתרומות בסאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו וכו' ואם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר וכו' דהתם השתא מיהא קמח הוא וקמח בקמח מדומע ונתרבה ההיתר וכל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר ואעפ"י שטחן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוין לבטל אלא לטחון ולאכול וכדאיתא בירושלמי אף טוחן לכתחילה ומותר שכן דרך כהנים טוחנין מדומע בבתיהם עכ"ל רשב"א שם הרי דאיירי בכהנים שגם מדומע מותר להם כמו תרומה עצמו וכיון שלא נתכוין לבטל שבל"ז טוחנין לעצמן אלא שאח"כ מטיא להו הנאה ע"י טחינה זו שנתעלה בשיווי הדמים דשרי' אף לישראל שהרי גם אם תרצה לומר דהוי כפ"ר לזה לית לן בי' שהרי גם פ"ר מותר כל כמה דלא מטיא לידי אכילה או שתי' כמ"ש הר"ן אבל בכל שאר הנאת כל כמה דלא מטיא להו מותר ואפי' לדעת הריב"ש סי' תצ"ח וז"ל דכי אמרינן במזיד לא יעלו היינו לאחרים שלא נתבטל בשבילם אבל למה שנתבטל בשבילו אסור לו כמו למי שביטלו וכן כתב הרשב"ם ז"ל וכאן הרי הוא כאילו נתבטל בשביל כל הקהל למי שירצה לקנות ואע"פ שלא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות הרי הוא כמי שנעשה בשבילם ביחוד וכו' עכ"ל הריב"ש וא"ת לדעת הריב"ש נימא נמי דהוי כפ"ר לגבי ישראלים הקונים ולדידהו ממטי' לי' לידי אכילה עצמו חדא שכל זה הוא כעין קנסא להמוכר ומצדו דידי' אסרינן לכל הקונים וכיון שלא נתכוין לזה ולדידי' הרי לא יגיע לידי אכילה עצמו רק להנאה אחריתי וכמ"ש ועוד שבעיקר סברא זו הרי מהרש"ל חולק עליו מובא בט"ז סי' צ"ט ס"ק י' ואף הריב"ש לא אסר בסתמא רק כשמתכוין אבל לא ע"י פ"ר דאחרינא ועיין והא דאיתא בסי' פ"ד סעי' י"ג בדבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהי ניתק ויסננו שם בס"ק ל"ח ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה וכו' שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש כ"כ הא"ח ג"כ אתי שפיר דהא לא ממטי לידי הנאה מן האיסור כלל וכלל שהאיסור עצמו נפרד לגמרי וטעמי' בטל ולא נרגש כלל וכן דברי תוס' בפ' השוכר הנ"ל נכונים היטב בסוג הזה דכיון דאין כוונתו לבטל ולא ממטי' לי' הנאה של כלום כנ"ל ברור

י עוד שם היקשה לדעת הפוסקים דקסברי דאין מבטלין איסור לכתחילה מדרבנן הוא אבל מדאורייתא מותר לכתחילה מהא דאמרינן בפ' שה"ק דף ק"מ גבי צפורי מצורע לא אמרה תורה שלח לתקלה ולדעתי נראה דע"כ לא קמפליגי אלא באסורי אכילה לחוד אבל באסורי הנאה בוודאי אסור לבטל לכתחילה כיון דנהנה מיד בשעת ביטולו וכשם שאסור למכרו הגם שאינו תופס דמיו והתם בא"ה איירי וכן בקדושין נ"ז ע"ב לתרוצו דרבא שם שהוכיח מזה דמשולחת לא נאסרה בהנאה עיי"ש ע"א בתד"ה וזה וכיון שאסורה בהנאה וע"י שליח נתבטלה באחרות והותרה לו ולאחרים שהרי תוכל להגיע לידי המשלח עצמו ויאכלנו ועבר מיד בשעת שלוח [ואפי' לדעת א"ח הנ"ל דכל שלא נתכוין לבטלו לית בי' איסורא