זית רענן חלק א קעב

שהרי חייל שם איסור על הכלי ואם יבטלנו בתוך כלים אחרים במזיד הרי כולן אסורין מיהת למבטל ולשם מי שנתבטל בשבילו אולם לאחר מעל"ע הרי יתבטל ממילא דהרי נידונית כאילו כבר נתבטלה ועוד שהרי לאחר מעל"ע אפי' כשלא נתערבה בתוך כלים אחרים ובישל בתוכו במזיד מותר אפי' למבטל והרי נראה בעליל מרחק רב בין ביטול דהשתא לביטול של אב"י חדא דאם יתבטל אפי' בלא תערובות דאז יתגלגל פני הדבר שתהי נידונית בעצמותה כאילו נתבטל כבר ועוד דקלישא טובא הביטול של אב"י מביטול דהשתא

ג עוד בספר הנ"ל סי' קפ"ט תמה על דברי הר"ן נדרים בשיטת הרי"ף דדבר שיל"מ מיד אף במבשא"מ אמרינן דלא בטיל ומה"ט פת שאפו עם צלי דריחא הוי משהו ולא בטל כיון דאפשר לאכלו בלא כותח ממתני' ערוכה רפ"ט דכלאים דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר האיך בטל הצמר רחלים בגמלי' הא הוי היתר בהיתר דלא בטיל כמו דבשר לא בטל בפת לאכלו עם חלב בשלמא לדידן ל"ק הא דצמר גמלים וצמר רחלים הוי מב"מ בשמא וא"כ לא לבטל מדין ישל"מ די"ל לדבר אחר חוץ מפשתן לא נאסר מעולם כמו שהקשה מה"ט על הרי"ף אבל לדברי ר"ן בשיטת הרי"ף דמ"מ הוי דבר שיל"מ קשה כנ"ל דמה חילוק בין ריח משהו של בשר שנבלע בפת דלא בטל משום ישל"מ דהוי היתר בהיתר ובין צמר גמלים דבטל בצמר רחלים הא הוי היתר בהיתר ואי דצמר רחלים שם איסור עליו דאסור לחברו עם פשתן ה"נ בשר שם איסור עליו דאסור לחברו עם חלב וצל"ע ועוד תמה לעיל בסי' הנ"ל ד"ה ובעיקר מסוגי' דחולין קי"א ע"ב דאמר רבא צנון שחתכו בסכין של בשר דע"י טעימת קפילא מותר לאכלו בכותח מה מהני טעימת קפילא הא מכל מקום אם יש בו משהו ג"כ אסור לאכלו בכותח דהוי דבר שיל"מ עכ"ל וקו' השני' מצנון שחתכו בסכין נעלם מעין קדשו לפי שעה שהוא קושית הרמ"בן במ"ד בפ' כיצד צולין וכאשר נבאר לתרץ קושיא הראשונה אזי תקל מעלינו קצת גם חומר קושי' זו דהנה בלא זה צריכין להבין דברי ר"ן בתשובה סי' נ"ד דחיטים מבוקעות שנמצאו בחטים ותורף שאלתו שם בתחילה אם מותר לטוחנן קה"פ אם יש לחוש בזה משום שאין מבטלין איסור לכתחילה והשיב שם דאפי' לדעת הראב"ד דאין מבטלין מדאורייתא מ"מ במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שמבטלו בזמן התירו ומספקא לי' שם שנוכל לומר שאין ההיתר מתבטל בהיתר וכו' וטעמא דמילתא לפי שאין ההיתר עשוי להתבטל כמו דאמרינן דהתירא לגו איסורא לא בטיל במס' ע"ג דף ע"ג וה"נ בזמן התירו יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי יתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחילה והספק השני דילמא כי אמרינן דלפני זמנו בששים ה"מ לאכלו קודם פסח משש שעות ולמעלה אבל לאכלו בתוך הפסח איכא למימר שאע"פ שנתבטל קה"פ בתוך הפסח הוא חוזר וניעור ושתי ספיקות הללו מתבררות מדתנן בפ"ב דכלאים צמר גמלים וב"ר וכו' כלומר אסור ומותר לערב עמהן צו"פ ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניעור וכו' עכ"ל והרי סותר דברי עצמו בפירושו לנדרים דהיתר בהיתר אינו בטיל אפי' בשא"מ וכאן פשיטא ליה דאפי' במינו בטיל לכן נראה לי דודאי היכא דשניהם שווים לגמרי כמו במים ומלח לגבי עיסה שזה עירובו למזרח ולזה עירובו למערב ונתערבו שניהם אע"ג שיש באחד מהם כדי לבטל דל"ש דין ביטול כלל אפי' בשא"מ לפי שכל אחד מן התערובת יש לו היתר לעצמו והתירו של זה כהתירו של זה בשיווי גמורה וכל ששווים בשם ההיתר ואיסור לית בהו תורת ביטול כלל אולם בדבר התלוי בזמן כגון חמץ בפסח וכדומה שאחד מן התערובת עתידה להאסר ממילא בלא התחדשות מקרה ותערובת משא"כ המבטל שבלא התחדשות מקרה ותערובות ישאר בהתירו אזי בכה"ג פשיטא לי לרבינו שיש עליו תורת ביטול וכן כשאחד מן התערובות יכול להתהפך לאיסורא ע"י מקרה או ע"י תערובות משא"כ המבטל שלעולם אי אפשר להמר ולזוז מאשר היתה ולא יפוג מהתירו בשום התחדשות דבר אזי במאזני צדק דמי ג"כ לדין הראשון ונופל גם בזה דין ביטול כמו בחמץ רק דמספקא לי' מתי חל הביטול אם טרם שנתחדש עידן דאיסורא או דילמא רק כשעידן דאיסורא ממשמש ובא וכן בנידון השני יש לספק ג"כ בזה אם כבר חל תורת ביטול טרם שנתחדש המקרה ותערובת דאיסורא או אז כשנתחדשה ונפקותא רבה לענין לכתחילה דאי נימא שכבר נתבטל אזי מותר אח"כ לערב עמהן לכתחילה ול"ש בו דין דאין מבטלין אי"ל כיון שכבר חל עליו תורת ביטול ומשה"ט כדמספקא ליה בחיטים מבוקעות דאע"ג דפשיטא ליה שיש עליו ת"ב מפני שהבטל יאסור ממילא משא"כ המבטל שיעמוד בהתירו אם לא ע"י התחדשות ונידון התערובות כאילו אינן שווין בשמא דאיסורא והתירא שהרי זה לא כהרי ש"ז רק דמספ"ל מתי חל הביטול ולכן פשט לה מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה שצמר גמלים לא יאסור לעולם שכל המקרות והתחדשות אינם מזיזין אותו מהתירא דידי' שהרי גם כשיתערב בתוכו צמר ופשתים לא נגרע מהתירא דידי' שבכ"מ שהוא התירא הוא [רק שלא יתוודע מקומו איה איפו] ולא נגרע ולא קיבלה מן התערובת דאיסורא אפס מנהו ונמצא שאין שווים בשמא דאיסורא וחל עליו ג"כ תורת ביטול טרם שנתחדש' בו המקרה דאיסורא שהרי מותר לערב בו פשתים לכתחילה ונשמע מזה דה"ה חמץ בפסח דכיון דלא דמי בשמא דאו"ה ויש בו דין ביטל שחל כבר הביטול טרם שהגיע עידן דאיסורא ודעת לנבון דבפת שאפאו עם הצלי ל"ד כלל להני שהרי הצלי כמו שהוא עתה התירא הוא כמו המבטל דפת והרי זה כמו זה שבלא התחדשות מקרה שניהם שווים להתירה ואם תדון לאחר שנתחדש בו מקרה ותערובת כגון שיתערב חלב בבשר הצלוי' הרי גם הפת עומד כמוהו בסבך זה באם יתערב בתוכו בשר בהדי חלב שיאסר הפת עצמו מטעמא דאיסורא שהרי טכ"ע דאורייתא כמ"ש ברש"י פסחים דחייב על כזית פת לחוד עיי"ש בדף מ"ד תחילת ע"ב משא"כ בצמר גמלים שלא יתהפך לאיסורא לעולם

ד ועתה נוכל לחתור ולמצוא מקום ליישב ג"כ קו' הרמב"ן הנ"ל מצנון שחתכו בסכין דמותר לאוכלה בכותח משום דאפשר למיטעמי' דמאי בכך דלא יהיב טעמא כיון דלית בי' תורת ביטל דהיתר בהיתר ל"ב לדעת הרי"ף דלדברינו הנ"ל דדוקא היכא דשווין בכל צד הוא דלא נחתינן לתורת ביטל וה"ט דפת שאפאו עם הצלי אבל בצנון שחתכו בסכין של בשר שהבלוע שבתוך הסכין יאסור בתוך חלב מבושל מדאורייתא משא"כ הצנון שגם אם יתערב בתוכו בליעת בשר וחלב אפשר שלא יאסור מדאורייתא שע"י חרפותי' דצנון יתהפכו הטעמי' שנבלעים בתוכו לטעם שלישי לגמרי ובזה לא נאסר מדאורייתא לדעת בעה"מ ר"פ אלו עוברין גבי כותח הבבלי דמשום ה"ט פליגי רבנן עלי' דר"א גבי כותח אע"ג דבנזיר ששרה פתו ביין מודו משום דהתם נתהפך הפת לטעמי' דיין משא"כ בכותח שע"י תערובת נתהפך לטעם חדש לגמרי ובכהאי גוונא לא אמרינן ביה טעם כעיקר יעויין שם ובכה"ג אפשר לומר גם בצנון וכיון דלא דמי בהתחדשות המקרה שוב ירדה לתורת ביטול

ה וע"פ דברינו הנ"ל אשכחן פתרא בדברי ש"ך בסי' צ"ט דז"ל בספר הנ"ל בסי' ר"ז ומזה יפלא על דברי הש"ך בסי' צ"ט הנ"ל דאחר שהביא דברי הת"ח דאפי' לכתחילה מותר ליתן המים לבשר כתב ואין להקשות אגוף הדין פשיטא דהא כל איסורים בטלים בס' הא לדעת הריף הנ"ל אסור מדין ישל"מ ולא הוי מילתא דפשיטא להתירו ואי דקושית הש"ך לאו את"ח קאי רק על לישנא דהגהה דנקט הדין בנפל ממים לקדירה של בשר דמותר הא זהו הוי מילתא דפשיטא הא בזה לא הועיל הש"ך בתירוצו דס"ד דהיתר בהיתר לא בטיל דמה בכך דלא נתבטל תחילה החלב במים הא מ"מ אחר שנפלו המים לבשר מתבטל עתה החלב כאילו נפל החלב לקדירה של בשר ומים ומה"ת יגרע במה דנפל תחילה החלב במים הא אף דלא הוי ביטול מ"מ המים לא נ"נ דהכל היתר