זית רענן חלק א קע

מוקצה מחמת איסור אזי גם הביצה אסורה רק משום מוקצה ולכן כשנולדה מספק טריפה ל"מ כשנולדה בחול שאין על הביצה רק משום מוקצה ולא משום נולד אלא אפי' כשנולדה ביו"ט לית בה משום נולד כיון שאינה אסורה אלא מחמת איסור טריפה [והא דמוקמינן בספק טריפה ולא בוודאי טריפה וספיקא דקתני קאי על הביצה אם נולדה מן הטריפה או מן הכשירה כפרש"י משום דלא פסיקא לי' דספק מוקצה נידון כספיקא דאורייתא רק להקשות על ר"נ לא ערב לבו דיש לומר דר"נ ס"ל הכי] ולהכי מוקמינן בס"ט כדקתני וספיקא אסורה לרבותא דאפי' בס"ט יש בו משום מוקצה והשתא ניחא גם הסיפא דקתני ואם נתערבה באלף כ"א דאע"ג דאיסור טריפה אין לו מתירין ונתבטל האיסור טריפה אבל משום מוקצ' לא נתבטל כמו שהסכימו כל האחרונים דהיכא שיש על חתיכה אחת שני אסורין אחת שיל"מ ואחת שאל"מ דמ"מ האיסור שיל"מ ל"ב

ו איברא לקושטא נראה דיפה כיון לדינא שגם בטריפה שילדה בי"ט חייל איסור מוקצה על איסור טריפה משום איסור מוסיף דל"מ לדעת רשב"א בחידושיו (חולין דף קי"ג) דבשר נו"ט שבישלה בחלב דהוי איסור מוסיף דה"ה למוקצה דניתוסף לאיסור טילטול אלא אפי' לדעת הרמב"ם בפ' אמרו לו בפה"מ בנקודה נפלאה שאין זה איסור מוסיף משום דמיתלי תלי איסור הנאה של בב"ח בהדי אכילה וכיון שלא חייל מעיקרא על אכילה ואין עלי' שם בב"ח מותר ממילא בהנאה יוע"ש נראה דדוקא בב"ח דלא משכחת לי' לאיסור הנאה בלא אכילה אבל באיסור מוקצה דאיתא גם בעצים ואבנים חיילי נמי על הראוי לאכילה משום מוסיף דטילטול ועוד יש לחלק כמובן

ז ונראה לי דתלוי בב' הטעמים המבוארים בהא דל"ב בשיל"מ לטעם רש"י משום דעד שתאכלנו באיסור וכו' אזי מסתברא כיון שאיסורו של אחד מהם יש לו היתר מאי תוסיף תת באיסורו השני כיון שכבר גזרו דכל איסור שיש לו היתר בלא ביטול ל"מ הביטול כלל איברא לטעמא משום מין במינו דכיון שיש לחתיכה זו בסופו להתיר נידונים כמין במינו דל"ב כשיש להם דמיון בשמא דאיסורא והתירא ויש מקום לומר דגם כשיש עלי' שני איסורין חלוקים מ"מ לגבי איסור זה נידון כמ"ב אבל בשום לב המעיין בזה נראה ביותר דלטעם זה גם האיסור שיש לו מתירין בטיל דהרי חזינן בנתערב במינו ואינו מינו דאמרינן סלק את מינו כמו שאינו וא"מ ר"ע ומבטלו הרי דכל שחייל כבר שם ביטול על האיסור כבר נקלש כחו דאיסורא לאסור התערובת משום מב"מ וה"נ בנידון הלזה דכיון שחל כבר שם ביטול על חתיכה זו שוב לא תוכל לאסור התערובת משום מב"מ [ולא דמי להא שכתבו תוס' חולין דף ק' בד"ה סלק ובבכורת דף ק"ב בד"ה אבל יוע"ש דהתם עיקר טעמא משום דטומאה שאני שאינו אוסר אח"כ את התערובת משום שנתערב בתוכו וא"א ליבדול ממנו רק שנטמאין מעצמם משום טומאת מגען שנגע במים הראשונים שהיו בציר יוע"ש היטב אולם למ"ש לעיל בדין דברים שאינן מתבטלים שגם הר"ן מודה לטעם זה למסקנא דר"א דגם סדר"ב אסור בישל"מ ועיי"ש מה שכתבנו דהא תינח למסקנא דר"א אזי לכ"ע צ"ל גם לטעם זה דעד שתאכלנו אבל לס"ד בע"כ צ"ל להיפך דכיון דגם לס"ד ירד כבר בסברא זו דדבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן ל"ב ואעפ"כ היקשה מדקתני ספקא אסורה בע"כ צ"ל דקסבר דטעמי' דמילתא רק משום מין במינו ולא מצינן שהחמירו בספיקא דרבנן במ"ב אפי' לר"י שהרי בתרומה דרבנן אמרינן שאני אומר ותולין להקל] ולטעם זה לחוד גם כשישנו על חתיכה אחת שני איסורין גם איסורא שיל"מ בטל בתוך התערובת ושפיר היקשה מסיפא דקתני דכולן אסורות אבל לדינא נכונים הדברים לכל הדיעות דכל שיש על ח' אחת ב' איסורים וא' מהם יל"מ דאיסור זה ל"ב דכ"ע מודים גם לטעם זה דעד שתאכלנו באיסור למסקנא דר"א: סימן ג

א עיין בשעה"מ פט"ו מהמ"א ד"ה ובעניותי נראה להכריח שלדעת רש"י ז"ל עכצ"ל דס"ל דאפי' באיסורין דרבנן מב"מ במשהו ואמינא לה מהא דפרכינן פ' כ"ש אהא דאמר רבא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומי אמר רבא הכי והאמר רבא ר"ש קנסא קניס הואיל ועבר עלי' בב"י והשתא יש לדקדק לדעת רש"י ז"ל דס"ל דטעמי' דרבא דאמר בזמנו בין במינו כו' במשהו משום דס"ל כר"י דמין במינו במשהו מאי קו' אימא דכי קאמר רבא שלא בזמנו מותר בס' הוא דקאמר ואע"ג דקאמר מותר סתמא מצינן למימר שפיר דהיינו ס' שהרי רב קאמר ג"כ כי האי לישנא התם שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר ומפרש רש"י התם דאסור דקאמר היינו במשהו ומותר דקאמר היינו בס' וא"כ ה"נ דשלא בזמנו מותר דקאמר רבא היינו בס' והוצרך רבא לומר מותר כר"ש לאשמועינן דדוקא לר"ש דס"ל דלא אסור מדאורייתא מותר בס' משום דכיון דאיסורו מדרבנן מב"מ בטיל בס' אמנם לר"י דס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת מב"מ איסורו במשהו ובשלמא לדעת ר"ת וסייעתי' דס"ל דדוקא גבי חמץ בפסח ס"ל לרבא דהוי במשהו משום דחייב כרת ולא בדילי אינשי מיני' כולי שתא פריך תלמודא שפיר דע"כ לא מצינ' לומר דמותר דקאמר רבא הוא בס' דא"כ מאי ארי' כר"ש אפי' לר"י דס"ל דאסור מה"ת בטל בס' כשאר איסורין כיון דליכא טעמא דחייב כרת ולא בדילי ומשום טעמא דיל"מ נמי ליכא אכן לדעת רש"י ז"ל קשה טובא אלא ע"כ צ"ל דאפי' באיסורין דרבנן ס"ל דמב"מ במשהו וזה נ"ל ראי' שאין עלי' תשובה

ב ועוד יש להבי' ראי' לדבר ממ"ש רשי' ז"ל פ' כ"ה דקי"ו ע"ב ד"ה ה"ז וז"ל וחלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחים אותם בעורו כו' נראה בעיני איסור גמור כו' עד מ"ש וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה הו"ל מב"מ וכו' וגם פסקנו בפסחים הלכה דמב"מ במשהו כו' יוע"ש הרי מבואר דאפי' באיסור דרבנן אסור במשהו שהרי חלב שחוטה אין איסורו אלא מדרבנן כנודע ועוד מצאתי הדבר מפורש פ' הערל דפ"ב ע"א דאמרי' התם אמר ר' שישא ברי' דרב אידי רישא בט"ו משקין דרבנן סיפא דאורייתא וכתבו התוס' ורשי' ז"ל שם דקסבר ר' שישא בריה דרב אידי דרבנן לא פליגי אדר"י אלא בדרבנן הרי מבואר דלר"י אפי' באיסורין דרבנן ס"ל דמב"מ לא בטיל ומעתה עכצ"ל דההיא דאמרינן שאני ציר דזיעה בעלמא דוקא בציר הקילו כיון דהוי זיעה בעלמא ולא בשאר איסורין כנ"ל עכ"ל והנה השנית אין לה ראשית ונוראות נפלאתי על גבר בגוברין ונפישא חילי' בשני התלמודים ובראשונים ואחרונים ומטה ידו ושגה בדבר פשוט דמאי שייכות לחלב שחוטה בחלב שנמצא בקיבה שכבר פירש מחיים כשהניקה לוולדה וחלב שפירש הוא הנמצא בקיבה ודין חלב שחוטה לא שייך אלא בחלב שבכחל שלא פירש כלל וא"ל דמ"מ לא הוי אלא מדרבנן מפני שלא נאסר החלב שבקיבה אלא משום שנמלחה עם הקיבה ובב"ח לא נאסר מה"ת רק דרך בישול דמשום הא לא ארי' דבכל שעה תוכל לבא לידי איסור דאורייתא שהרי מתי שתתבשל הלא תאסור מדאורייתא כיון שכבר קיבלה טעם ע"י מליחה וכדרך שאמרו ביבש ביבש במין בשא"מ דל"ב משום שתתן טעם ע"י בישול וע"כ לא אמרינן אלא באיסורא דרבנן שאינה עתידה להתגלגל לאיסור דאורייתא בזה אמרינן שגם ר"י מודה דבטיל אבל בכה"ג שכבר קיבלה טעם גמור מן הבשר ועומדת בכל שעה להתהפך לדאורייתא ע"י בישול דינו כדאורייתא לכ"ד

וגם הראשונים איננה הכרחיית דכיון דבע"כ צריכין לומר לר"י דס"ל כר"ש וקסבר דלאחר זמנו מותר אפי' בנ"ט אליבא דר"ש ומדרב ושמואל לית לן להוכיח דפליגי על ר"י ביסוד זה שגם דרב סבירא לי' דאוסר בנ"ט לאח"ז היינו משום דס"ל כר"י דאוסר מדאורייתא לאח"ז ומדשמואל אין הכרע