זית רענן חלק א קסט

התערובות אפ"ה אינו בטיל כמ"ש תוס' ורשב"א חולין דף ק' ד"ה שאני חתיכה יוע"ש ואם לא איכפת לן כשנצמח עיקר חשיבותי' מכחו דמבטל מכ"ש דלא איכפת לן ולא מידי במאי שנקרא על שם התערובת [אע"ג דהשתא איכא תרתי בהדי הדדי הקריאה בשם המבטל והכח של המבטל דכיון דחזינן דאע"ג דכל עיקר ועצם חשיבותו אינו אלא מצדו וכחו של המבטל דאפ"ה ל"ב ואם בארזים נפלה שלהבת דאיסורא מה תוסיף תת כחה בהתלקט אליו איזובי קיר שהוא רק הקריאה בשם המבטל דהתירא] ותו לא קשי' שהרי דבר שיל"מ חמירא מחהר"ל ומכל הדברים שאינן מתבטלים דכללו של דבר כן הוא דדבר שיל"מ חמירא מש"ד שאינן מתבטלים איברא כשכבר נשלם בחתיכה זו כל החוקים וסוגים השייכים לדבר שיל"מ אבל כשנחסר פרט א' מסעיפי' לא נכנס כלל לסוג זה ול"ק תו מחהר"ל שאין תורתו של זה כשל זה דבזה לא נשלם כל גדריה ובזה כבר נשלם כל חוקיו ותורותיו

ג ועיי"ש בהג"ה בסי' ק"ב סעיף ד' דחמץ בפסח לא מקרי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר והוא טעמא דמרדכי שם ומשמע דס"ל כרמב"ן דכל שיל"מ אפי' על ידי תערובות דינו כשיל"מ לכ"ד ותו נסתלק לגמרי ההכרח לדינו של רמ"א בסי' ק"א דחהר"ל ל"ב אפי' בשא"מ ואדרבה הרי ראיתו של האו"ה קמה וגם נשגבה דמדוע יגרע מדבר שיל"מ ותירוצו של ת"ח הנ"ל משום דקריאת שמא דהתירא קא גרים אין לו יסוד לפי פסקו בהג"ה הנ"ל דאפילו היכא שכחו דהתירא ליתא בעצמותו דאיסורא רק מכח התערובת אפ"ה הוי כדבר שיל"מ וי"ל דטעמי' דהג"ה לאו משום שחולק על הרן בזה הסוגי' רק דס"ל בזה כרמב"ן דכל היכא שיש לו מתירין מדאורייתא אע"ג דאסור מדרבנן מקרי דשיל"מ וא"כ יש לו מתירין בעצמותו קודם שנתערב ולהכי צריכנא לטעמי' דמרדכי משום שחוזר לאיסורו ועי' בש"ך שם ס"ק ח' דכלי של איסור שנתערב ברובא דהתירא דלא בטיל ברובא בתוך מע"ל שהרי ישל"מ מן התורה לאחר מע"ל הרי להדי' דפסקינן כרמב"ן בזה אבל בטעם השני פסקינן כדעת הר"ן דכל שאין לו היתר רק מכח המבטל דלא הוי כשיל"מ וגם הרמב"ן עצמו עיקר סמיכתו בזה על טעם הראשון ובעיקר טעמא דרמב"ן דחמץ ישל"מ כשהוא בעינא צ"ל דעיקרו משום חמץ דאחרים דאין צריך לבערו כמ"ש במלחמות ד' שם ומשום ל"פ גם חמץ שלו אינו בטל ויותר נראה משום חמץ שביטלו או בפרורים דממילא בטלי וכיון שכן תו לא מסתבר להחמיר בפרורים יותר מכזית

ד ודע דהא דכתיבנא דרמ"א ס"ל כדעת הרמב"ן בטעם הראשון (דכל עיקרו של דשיל"מ היכא שגם בעינא יל"מ) והוא דכל שיש לו מתירין מדאורייתא מיקרי יל"מ וכדעת הר"ן דכל שהתירו רק ע"י תערובות מקרי דשיל"מ לאו תרוצא קא מתרצא דאפ"ל כן אלא דבע"כ צ"ל כן דאם נימא דס"ל כאשר נראה לכאורה מדעת הרמב"ן בטעמו השני שיש לו מתירין משום דאזלינן בתר השתא ועתה כשנתערב ישנו לחמץ מתירין מכח התערובת דא"כ לא יספיק לזה טעמי' דמרדכי משום דחוזר לאיסורו רק ביבש ביבש אבל לא בלח כאשר פסק בעצמו בא"ח סי' תמ"ז דבלח ולח אינו חוזר וניעור א"ו צ"ל דבזה ס"ל כדעת הר"ן דכל שאין לו היתר בעצמותו רק משום התערובת לא נכלל כלל בסוג זה רק משום שיל"מ בעצמותו קודם שנפל לתערובת ובזה חידש לן המרדכי כיון שחוזר לאיסורא לא מקרי דשיל"מ [וא"ל דרמ"א לטעמי' אזיל דס"ל דטעמי' בטיל שהרי כבר פירשו הט"ז בס"ק ט' דזהו כשנפלה חתיכה שיש לו מתירין בתוך התערובת וניטל משם יוע"ש וכן בש"ך ובכרו"פ שם]

ה ועיין בריש ביצה ג' ע"ב מיתבי אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' וספיקא אסורה בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי סד"א אלא לר"י ולר"י דאמרי משום גזירה סדר"ב וכו' ועי"ש בתד"ה אלא וכו' וז"ל אבל לר"נ דאמר משום מוקצה לא פריך דמוקצה חמירי והוי כעין דאורייתא כספק מוכן דאסור לקמן עכ"ל ויש לדקדק דאכתי אמאי קשי' לי' לוקמי בתרנגולת העומדת לגדל בצים דבשלמא במתניתין דקתני ל"ת קשי' להו דהו"ל למיתני בתרנגולת וביצתה אבל בברייתא דקתני לענין טילטול ותשמיש לצורך דבר המותר כגון לכסות בו הכלי ולסמוך בו כה"מ דל"ש בתרנגולת (וכ"כ בס' פ' יוסף דבברייתא ל"ק דהו"ל למיתני שניהם) וצ"ל דפשיטא לי' דמסתמא קאי בברייתא בגוונא דאיירי במתניתין רק דבמתניתין נסב לי' רק באיסור אכילה ובברייתא מפרש לן דגם בטילטול אסור אבל לא נהירא לשנוי' דמתניתין איירי בעומדת לאכילה ובברייתא איירי בלגדל אלא דאכתי קשי' למאי דמשני דאיירי בס"ט ותקשי א"ה אימא סיפא נתערבה באלף כ"א וכו' אא"ב ספק יו"ט ס"ח הוי דבר שיל"מ אלא אי אמרת ספק טריפה וכו' ואמאי לא מוקמינן בנולדה מתרנגולת ספק טריפה בשיחלא קמא דבכל שבת ויו"ט עד כ"א יום הוי לי' מוקצה לאדם וגם לא הוית מוכן לבהמה מפני שאולי תהי' ראוי' לאדם אם תחזור ותלד לאחר כא"י שהרי נראה בעליל מתוך הסוגי' שגם ר' יוסף ור"י אית להו מוקצה ובפרט בנולד אלא דדחיקו להו לאוקמי בעומדת לגדל דא"כ הו"ל לאפלוגי בתרנגולת וביצתה ומוקי לי' בעומדת לאכילה והברייתא קאי על גוונא דאיירי במתניתין אלא דקתני שאם נולד בתרנגולת ספק טריפות דאז הביצה אסורה לכל תשמיש וטילטול בשבת ויו"ט משום מוקצה [ול"מ לדע' תוס' דביצה בקליפתה כו' דהוית על הביצה דין מוקצה ונולד ואפי' להחולקים מ"מ בספק טריפה מודו שהרי עומד ומצפה אולי תהי' ראוי לסוף ך"א יום] והאי אסורה דקתני בברייתא קאי על תשמיש וטילטול דומיא דרישא והשתא ניחא טפי ממאי דמוקמינן לי' לענין איסור אכילה משום טריפות דאין לו שום שייכות והתקשרות למאי דאיירי ברישא ומש"ה אם נתערבה באלף כולן אסורות בטילטול שהרי איסור מוקצה ישל"מ ואע"ג דאיסור טריפה בטל מפני שאין לו מתירין כמו שהסכימו הפר"ח והמ"י ומצאתי כעין קו' זו בצ"צ סימן ס"ט והתם קא קשי' לי' דלוקמי בביצה שנולדה ביו"ט מס' טריפה ומתרץ שם דכשם דמעיקרא איירי ביו"ט גרידא ולא בס"ט ה"ה למאי דמשני לי' בס"ט קסבר דאיירי בס"ט לחודא ולא כשנולדה ביו"ט דווקא איברא למאי שהקשינו ל"ש תירוצו שהרי גם ספיקא אסורה דקתני קאי ג"כ רק על טילטול משום דהוי ליה מוקצה ודאית וגם הקושיא יותר מדוקדק לפמ"ש דהשתא כשחל קדושת היום חל איסור מוקצה על הביצה משום כולל כמו נבילה שנתנבלה בעי"כ דחייל יוה"כ בכולל והמחבר כתב שם בתשוב' הנ"ל דגם כשנולדה בי"ט הו"ל כולל דכשם דחייל על שאר הנולדים בי"ט חל נמי על לידה זו ונפלאתי בתחילת השקפה דכולל כזה לא נמצא בכ"מ שהרי אין שום התקשרות ללידה זו בלידות אחרות ואדרב' איפכא שמעינן מכמה סוגיות דא"כ באבר מה"ח על טריפה נמי נימא הכי דכשם דחייל עליו שאר איסור אמה"ח שנתלשו היום מן הכשירות חל נמי על זו למ"ד לאו לאברים עומדת ולמ"ד לאב"ע קשיא איפכא נימא מיגו דחייל איסור טריפה מבהמות שנשחטו ונסתלק כבר ממנו איסור אמה"ח חל נמי על זו וכן בב"ח על טמאה ואין להאריך בזה וכוונתי תליא לדעת הגאון האמיתי הקדוש מוהע"א בתשובתו סי' ס"ה יעו"ש ואף דלהכי לא אוקמינן ליה בכה"ג בביצה שנולדה בחול מס"ט דא"כ הדר הוית ליה במשקל אחד כתרנגולת העומדת לגדל בצים דזה אינו שהרי גם לדברי ר' יוסף ור"י דאסורה משום גזירה מ"מ הטילטול הוא משום מוקצה לחוד דכיון דאסרוה חכז"ל באכילה אקצוה מדעתו ואסורה גם בטילטול משום מוקצה כמבואר בפוסקים ועי' במ"א ול"ק מתוספ' שבת דף מ"ה ע"ב בד"ה דאיתי דאתי אליבא דר"ש דלית לי', מוקצה] רק דעיקר טעמייהו דלא בעו לאוקמי בעומדת לג"ב דא"כ הוי לי' נולד כמבואר שם וס"ל דאפי' מאן דלית לי מוקצה אית לי' נולד אבל משום מוקצה גם לטעמייהו דידהו צריכין לומר דאית לי' מוקצה ועי' ר"ן ר"פ דדוקא בעומדת לגדל הוא דהוי לי' נולד משום שיצא מתורת אוכל לגמרי אבל בעומדת לאכילה אפי' כשנולדה הביצה בשבת אזי אסורה רק מתורת מוקצה ולא משום נולד כיון שאין עלי' רק משום