זית רענן חלק א יז

עוצם כחו של הצר הצורר אותם הוא יצרם הרע כדכתיב ואשר הרעותי, אזי ממילא יתעורר המדת הדין לקטרג ולהעיר חטא העגל ואותם שחטאו בעצמם בלא פגיעתם כלל, וזהו דכתיב וביום פקדי שהוא לשון חסרון (כדכתיב ויפקד מקום דוד) כשאחסור מהם חוטי עונותם ודוק רשעם, וכמ"ש אזי מזה עצמו תתעורר חטאתם שחטאו בעגל עד שלא נאחזו בסבך עבותות עבודה כבידה כזו ונקל מאוד לפניהם להסתולל בדרך הישרה והנכונה, בהדרגה קטנה, ורק בדבר והפוכו לחפש אחרי האמת ולהרחיק מן השקר הרחק הלאה, והי' התנגדות לעבודת ה' ית"ש רק כקורי עכבש ונוחה לכבשו לכן כתיב בתחילת הבריאה וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה יצה"ר שהתנגדות כזה מסלסל העבודה במעשי) שכל עבודה שהיא בפשיטות בלא התנגדות כלל יצאה מכלל העבודה לגמרי ונקרא בסוג מקבל שכר שהרי לא ימצא שכר גדול מזה שעובד את מלך מהקב"ה ועל דרך שהמלאכי' והגלגלים עובדין אותו שעבודתן הוא עיקר מגמת שכרן אולם לאחר שחטאו בעץ הדעת ונתכפלו עבותות הבחינות והמדריגות, וכן אח"כ כשחטאו בעגל, לאחר שפסקו הזוהמא וחזרו והעירו את כחו של ההתנגדות עד למעלה עד שיקשה מאד לכבשו על זה מתאונן הש"י כדכתיב ואשר הרעותי

[ה] ובמסילה זו נקומה ונעלה להאיר עינינו ממחשכי עפעפינו, בדבר שלא נענה אדון הנביאים במי מריבת קדש לאחר כל התפילו' והצעקות, וטרם כל נסורה נא ונראה אשר דיבר אדון הנביאים פעמים (דברים א' פ' ל"ז גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם ד' פ' ק"א וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן וכו' הכי יתעלה אחד מהשלמים כשנלכד באשמו כשיכחידנה במתק שפתיו ויצמידנה לאחת מן המסיבות באמרו שרק המה היו בעוכריו שהאליצוהו לזה כדי שיצטדק את עצמו, עוד חזות קשה מאלו ראה ראינו בתחילת נבואתו שמאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ולגאלם מעבודת הפרק מיד פרעה ומיד נוגשיו ושוטריו וימאן בטענות שונות ובמסיבות קרובות ורחוקות הלא זה משה האיש אשר השליך נפשו מנגד בעד כללות עמו ולעת אשר תצלנה אזניו שהגיע קול התור לגאלם מיד מצרים יטמון ידיו בצלחת ויכביד אזניו משמוע וירא מגשת אליהם ככתוב בשמות ד', ובשגם לאחר שפרק הבורא יתברך ממנו כל מעמסו בעילות שונות ובהשכילו במעגלי צדק ופנים מסבירות להתם כל מדברותיו מהחל ועד כלה בשבעה ימים מתאומים כאשר ערוכים שמה בפרשה שלימה עודנו נתן מגרעת בלא מאומה באמרו באחרונה שלח נא ביד תשלח, ולדעתינו השפלה אם תקראנה אותנו כאלה גם לעומת שר ומושל מן השרים אשר יבקש מאתנו להיטיב עמדו בחטיבה אחת, ונחפשה ונתורה אחרי מסיבות שונות אשר יוכלו להתגולל מזה כשנמלא משאלתו והמושל השכיל אותנו בנועם מדברותיו והחכמנו ברוב תבונתו ועזוז נוראותיו כי לא יפול משערות ראשינו ארצה ולא תגרעו אפס מנהו ועוד עלה תעלו על במתי עב וגפי מרומי קרת ולאחר אריכות הדברים הנה והנה ונתבונן כי צדקו דברי המושל ההוא ואין דרך לנטות ימין ושמאל מדברים המאושרים, עוד נפעור פינו באחרונה לאמר, אנחנו לא חפצנו באלה הכי קצרה ידך לשאול כזאת מאחרים הלא תגדל עונותינו מנשוא הלא חרה יחרה אפו במו באמרו כהתל באנוש כמוכם תהתלו בי, ומה לכם להלאות אותי מימים ימימה, בטענות נפוצות אנה והילך הלא תטיבו אם דברתם כן בראשונה והנה טרם כל נפרוק מעלינו עיקר הקושיא בכללות, מה ראה רועה נאמן על ככה שלאחר שהשתרגו אחיו בעול עבודה קשה ערב לנפשו לעמוד מרחוק הלאה ואימץ לבבו והתעצל בשליחותו [ואח"כ נפרש בעזה"י על סדר הפרשה שם ונראה לפענ"ד דהן נתורה נא ונראה במשל ומליצה, אם בא יבא אליהו נביא, לאיש ירא ושלם, ויאמר לו צר לי עליך אחי, בראותי כי תתמרמר מדי יום יום במלחמתך הקשה והכבידה נגד היצר יומם לא תשבות ולילה לא תנוח, אנכי אשים נפשי בכפי, ואשא רנה ותפלה לה' צבאות בעדך כי ירחיק הצפוני ממך הרחק הלאה, ואז תעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב בכל נפשך כחפץ ותשוקת לבבך והנה במשקל הראשון נראה כי דבר גדול דיבר הנביא ושמח ישמחהו ויחייהו, אולם לאחר שיקול דעתו הדק היטב השב ישיבהו, אם כנים הדברים, כי אליהו הנביא אתה מדוע חרצת משפטי להמיתים כי כל מה אשר יבוחר אל כל החיים, ויש בבטחון שטרם שנלך וניסע מעל פני תבל', נזכה לעשות נחת רוח ליוצרינו ית"ש, כאשר נעמוד במבחן נגד יצרינו הרע שבקרבינו, ונלחום נגדו בכל מעוזינו, ואזי נשלים תכלית הבריאה, אשר שולחנו הנה, והן עתה אשר חפצתי לבערו ולהתימו מכל וכל מקרבי הנמצא כמוהו איש אשר רוח אלקים בו, שיחפוץ עוד בחיים כאלו, שאל תכלית המתואר לכל חי לא יגיע עוד, שכל פינה ועבודה שאין בהם התנגדות מה, גם אם ירבו מספרם, הכי נחשב מאומה, ובעמל אנוש ימצא ועם בני אדם ינגע, והן זה מושג מעצמו ומבואר מספרים קדושים שכל נביא ונביא אשר ישולח מאת המקום לכללות העדה הקדושה בתדירות, ובפרט הנביא אשר ישולח, להנתן דת ותורה על ידו אזי הדבר מתחייב שיגער ה' בהשטן לבל יפרץ פרץ כנגד הנביא השליח הנאמן ההוא ולבל ישלוט בו מאומה מקטן ועד גדול, למען לא יתחלל חלילה קדושת שמו יתברך אם יחטיאו היצר באחד מן החמורות ובפרט בכבוד העדה כולו שמצינו שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבודו ובאם יפשע חלילה הנביא הנאמן אח"כ באחת מן החמורות הללו כל העדה הקדושה והצדיקים והחסידים והישרים שבקרבם, יהי' לשמצה בקמיהם ולחרפת עולם ולקיקלון ודראון לכל בשר לכן לוקח ממשלתו של היצר מן הנביא והשליח ההוא לגמרי לבל יתרוס נגדו כמלא נימא לכן הבורא יתעלה שחפץ חסד הוא בכללות כל עם ועם, וגם בפרטות לכל איש ואיש כמעשהו כן יופיע אור חסדו עליו בהשגחה נפלאה עד למכביר לכן אם חפץ יחפוץ ה' בדור מני הדורות להגלות למו מעגלי צדק בדרכי עבודתו הקדושה ויבחר לו אחד המיוחד שבעדה, ויופיע לו בזיו חסדו שפע נבואתו בשפע רב וימסור בידו כל הטבעיים להטותם לכל אשר יחפוץ ויעשה על ידו נסים ונפלאות למען יאמינו כי עבד נאמן הוא לפניו, וה' שלחו להורות להם הדרך אשר ילכו בו והמעשה אשר יעשון ולוקח ממנו את שלטון היצר לבל יחטיאו חלילה וכמ"ש לעיל וחלילה לאל מרשע גם לאיש אחד בעבור יטיב לעדה שלימה במה שיפיר יצרו ממנו ובגלל זה ישביתו מעבודתו השלימה לכן ישקיף ה' וירא לו ויבחר באיש אשר כבר השלים חוקו בדרכי העבודה וה' ית"ש ברוב רחמיו וחסדיו יאריך ימיו כדי להצדיק את בריותיו על ידו, או שגלוי וידוע לפניו שכבר עמד במבחן ובנסיונות שונות שהגביר על יצרו וגלוי וידוע לפניו שלא יטה עוד אחרי יצרו לכן לא יוגרע אפס מנהו במה שישביתנו ויפירנו מאתו ועפ"י הוצעות הדברים הללו לא יתקשה לנו עוד על אדון הנביאים על דבר שהרחיק א"ע מלילך בשליחותו לגאול את עמו, כי לגודל ענוותנותו נדמה לפניו שעודנו לא החל לעבוד את הבורא ית"ש, ולגודל תשוקתו והתלהבות לבבו לעבדיהו בעבודה שלימה ביותר ויותר מני אשר יחפוץ העור לעינים והחרש לאזנים ונכה רגלים לתהלכות מישרים בתשוקה נמרצת עודנו ביתר עוז יתלהט בקרבו כאש מתלקחת רבות התשוקה בעבודתו ועתה שעודנו באיבו ובאיתן תשוקתו יקטפהו ה' וישביתו מעבודתו, כי כאשר ילך בשליחותו תמיד אזי ישבית יצרו ממנו, ושוב יצא מגדר העובד לגמרי ויכנס בכלל מקבלי פרס בעולמם כמו שנזכה לעיל שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשן ונהנין מזיו השכינה, הנמצא כמוהו מתן שכר גדולה מזו הלא כל חפצים לא ישוו לה שמתענג ומתעדן בעידון גדול הרוחני כזה, כשגלה ממ"ה הקב"ה ומדבר אתו פא"פ בעודנו בעולמו מה שלא יזכו לזה כמה צדיקים בעידן עידנים לאחר פטירתם מן העולם ולפי שהכל גלוי לפני ה' ית"ש וידע מתחילה שרק מפני ענוותנותו הגדולה אימץ לבבו