זית רענן חלק א טז

אולם הצדיקים המתגברים על יצרם גם בעבודה קשה וכבידה הזאת נתעלו במעלה כפולה ומכופלת ונתקרבו למקום באהבה נפלאה ובחיבה יתירה יותר ממה"ש וזה הי' בבלתי אפשרי שיבואו ויכנסו למדריגה זו קודם שאכלו מעץ הדעת שהי' הדרך קרובה לעבודת הש"י והמבחן והנסיון קטנה מהכיל לעומת עבותות העבודה הקשה שנתכפלה בכו"כ מדריגות שונות ונודעם מאמרם ז"ל לפום צערא אגרא

ג ולאחר שיתחזקו הקדמות האלו בעיני הקורא יתיישבו הכתובים הללו והקושיות הנ"ל על מכונם ופשטותו ובכדי לבאר כל הפרשה כסדרן הוכרחנו עוד להקדים הקדמה אחת עיין זבחים דף ס"ה בסוף ע"ב אומר הי' ר"א בר שמעון שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל אינו צריך להבדיל, א"ל ר"א ברי' דרבא לר' אשי אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאינו צריך לכסות הכי השתא התם כיון דכתיב בעה"ב ישלם עילוי' הוא דרמי לכסוי' וכו' יעוש"ה בתד"ה אלא מעתה וז"ל מכל לאוין כגון לא תחסום ל"ת כל נבילה לא תלבש שעטנז לא קשי' לי' דלמאי כתבינן אם לא ללאו אבל הכא דמסברא הוה אמינא דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב ולא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וגבי בור נמי מסברא הוה אמינא דחייב לכסותו, וכי כתיב לא יכסנו אין צריך לכסותו קאמר עכ"ל יעו"ש היטב תמצית הדברים דגבי כל הלאוין שבתורה דלא יעלה על הדעת שמחויב לאכול נבילה וללבוש שעטנז אזי בודאי דפשטא דקרא מוכיח שהכוונה הוא להיפך שאינו רשאי ומוזהר עליהם, והנה מתחילה כשפקדו הש"י וציוה לו בזה"ל כדכתיב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טו"ר ל"ת ממנו, ניתן מקום להשטן להפוך הכוונה ולומר דהכוונה הוא שמכל עץ הגן מחויב לאכול כמו אכילת קדשים ומצה בפסח שהוא מ"ע בקו"ע, ומדכתיב לאמר משמע כן שצוהו שיאמר ויצוה כן לדורותיו, ונמצא דהא דכתיב ומעץ הדעת טו"ר לא תאכלו ממנו, הכוונה רק שאינו מחויב לאכול כמו משאר אילנות ודומה ללא יבדיל דכתיב בחטאת העוף ומאי דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש רק אזהרה כיועץ האמיתי שמייעץ לחבירו, אל תסחור מעבר לים הגם שמשם תצליח תעלה בעשירות מופלגת אבל הסכנה עצומה וקרוב הדבר שתאבד הכל, כי קרוב להפסד ורחוק משכר, כן על קוטב זה ציוו לו באכילת עץ הדעת, הגם שיכול להיות שיזדמן א' מאלף שיעמוד בנסיון העבודה הקשה הזאת ויצליח במעלה יתירה, אבל קרוב הדבר לאחר שתכפל עלינו עבודה כבידה כזו שיכניסהו ויספחהו בקירות לבבו הפנימית את האויב והאורב לו שיאבדהו משני עולמים, וזהו דכתיב מות תמות, אולם אמיתות כוונת הכתוב אינו כן וכאשר נבאר להלן והנה הנחש השמיע כזאת ברמיזת דבריו מתחילה ואמר אף כי אמר אלקים ל"ת מכל עץ הגן שאזי לא ניתן להטות פסיעה אחת מציווי הבורא יתעלה דבודאי הכוונה שאינכם רשאין באזהרה ועונש כמו בכל לאוין שבתורה, אבל לקושטא ידע הנחש שהקדים להם ואמר לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומזה נתן מקום בקריצתו שהכוונה הוא להיפך שמכל עץ הגן נצטוו בקו"ע אבל מעץ הדעת אינו צריך לאכול כי קרוב הדבר להפסד יותר משכר, לכן על כוונה זו נטתה אחריו, ופירשה כן את ציווי עץ הדעת שהוא רק בדרך עצה טובה וזהו שאמרה בסיפא דקרא פן תמותון רק אעפ"כ לא רצתה לנטות אחרי השטן, מפני עצות הבורא יתעלה עד שהתחכם הנחש נגדה להטיל בה ארסו, גם נגד עצתו האמונה, והוא בדמיון לאחד שהי' לו סך מסוים והסית בו סירסור אחד אשר רצה להרויח בזה והמתיק לפניו את המסחר של מעבר לים כי בזה יצליח ויעלה עד למעלה והלך האיש והתיעץ עם דודו שהי' גביר מפורסם וגם הוא הסחיר במסחר זה ויעץ לו באמת ובתמים שלא נכון לפניו הדרך הזה, ומוטב לפניו שיסחר במסחר המדינה שקרובה לשכר ורחוק מהפסד וגם אני לא התחלתי לסחור במסחר הזה מעבר לים רק לאחר שהי' לי סך עצום ומסחרים שונים בתוך המדינה, אזי ערב לבי להתהלך לאט לאט גם במסחר ההוא ושוב לא רצה לשמוע עוד לדברי הסרסור ההוא, אמנם הלך הסרסור והתחכם בזה ואמר לפניו, אל תשמע לדברי דודך שרק מפני שירא לנפשו, שתתגדל בהון עתק, ושלל רב ותזכה לכבוד עצום כמוהו, דבר כאלה, כן הנחש בדמות הזה אמר לה שדרך עצתו היא הנכונה שמוטב לפני' שתאכל מעץ הדעת ותתחזק נגד השטן המסית והמדיח, ואז תצליח ברוב המזלות מפני שתעמוד בניסיון רב כזה כמאמר הכתוב לולא עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם וכו', וזה הוא שאמר הנחש לא מות תמותון, הכוונה שגם השי"ת לא אמר כן רק בדרך עצה טובה, לפי שאין זה עונש על אזהרה שגם אזהרה לא כיון רק שמכל עץ הגן הוא בקו"ע ומעץ הדעת אינו בקו"ע כמו שכתבתי רק לעצה טובה, וכמו שהבינה היא בעצמה ע"י פיתוי הנחש וכמו שכתבתי לעיל, ועצה הזאת רק למענו, כי יודע אלקים וכו', ונפקחו עיניכם דהיינו לאחר שתעמודו בנסיון ומבחן רב בעבודה קשה כזו, והייתם כאלקים לאחר שתדעו טו"ר, ואעפ"כ תתחכמו ותעמדו בדרך האמת והטוב אזי תדמו כמעט לאלקים כמאמר הכתוב הנ"ל רק עוונותיכם הם המסך המבדיל, אולם השי"ת לגודל עוצם חטאם שחטאו בזה עד שלא נמסך היצר בקרבם והם נתקרבו אליו ושמעו בקולו, להפוך ולשרש כוונת ציווי הבורא ית"ש הנאמרים על מצב נכון בדרך הפשוט ולא בדרך עקום ועקלקלות והוא שמעץ הגן רשאי לאכול בדרך רשות ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו הוא באזהרה, ובעונש מיתה בהחלט ואף אם תקשה לך בהשקפה ראשונה באיזה מילה חסירה או יתירה משום הכי אין להפק ולשרש עיקר כוונת המאמר וגם החסר ויתיר יתיישב ג"כ לאחר ענין שהוא השי"ת הינחוה בג"ע לעבדו ולשמרו, ואלולי שחטאו בעץ הדעת הי' פרים ורבים דורי דורות בג"ע התחתון לעבדו ולשמרו ומן הדין אין הפועל רשאי לאכול בכרם שאינו שלו רק בשעת גמר מלאכה דהיינו בשעה שתולש הפירות, בעד הבעה"ב גם הוא רשאי לאכול, אבל כשעובד במחובר אינו רשאי לאכול, וכדאיתא להדיא במשנה ב"מ דף פ"ז, וכל עבודתם לצורך הגן לא הי' רק במחובר, ומן הדין אינם רשאים לאכול וכדי להוציא עצמם מן החשד בדורות הבאים ציוה עליהם לאמר מכל עץ הגן ניתן לנו רשות לאכול מן בעל הגן עצמו, ובזה נסתר כל בנינו של המשחית שרצה להשחיתם בדרך מעוקל ולהפוך ולשרש כוונה האמיתית מפשטן, ולא בזה לבד, שכן דרכן של אינם מאמינים שנוטין מפשטא דקרא לגמרי, לכן כל מי שיראת ה' נוגע ללבבו ירא לנפשו מאוד לבל יטה ימין ושמאל מפשטי' דקרא משום קו' ודיקדוק שבעולם ובזה מתורץ היטב שלא נתקבלו תשובתם דכל עיקרו של תשוב' הוא רק מפני שהבורא בעצמו מתאונן עליו כדכתיב אשר הרעותי והיינו לאחר שנתגבר כחו והוא נמסך בקרב סרעפי ורעיוני בני אדם אבל הם שגרמו לגרם העצום הזה וחטאו עד שעודנו העמיד מרחוק במיעוט המדריגות לכן לא הי' מקום כלל לתשובתם וכמ"ש לעיל באות ב', וזהו שאמר הש"י ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם דכיון שאין מקום לתשובתו וכמ"ש שוב בלתי אפשרי שיתכפר לו רק ע"י יוה"כ ומיתה ממרקת עיין היטב במס' שבועות דף י"ג ע"א ברש"י ד"ה ורבנן

ד ומטעם זה נמי בחטא העגל של דור המדבר לא ניתן למחול גם ע"י תשובה שבשעה שעמדו על הר סיני פסקה הזוהמא ונחלש כחו עד אשר לוקח מקרבינו והעמידו הרחק הלאה מאתנו רק שבחטא העגל התגרו בעצמם והתקרבו אליו והכניסו את האורב הצורר אותם בקרבם מחדש, ומש"ה לא הועילו בתשובתם מאומה כמו גבי אדם הראשון, וצרורה ושמורה חטאתם לדורי דורות, וזהו שכתיב וביום פקדי ופקדתי ע"ח, שיעור הכתוב כן הוא, שמידי דור דור שיגיע העת ללמד זכות עליהם ולהקטין עונותם, מפני