זית רענן חלק א קסו

שלהן על מחשבתן רבי שמואל בשם ר' יוחנן ר"ז בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ואת שאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וכאן הואיל וכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו אמר ר' יוסי קשייתה קומי שמואל הרי גיטין הרי אין כתיב בהן מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן הכל כשירין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן כך ראיתי בפי' מהר"א] אמר ר' הונא והוא שיהא פיקח עומד על גביו [בפי' הנ"ל בשעה שכותב וה"ל כותב לדעת הפיקח ואין החש"ו עושין רק מעשה קולמוס בעלמא ש"מ דבעינן מחשבה ואין מעשה שלהן מהני להוכיח על מחשבתן אע"ג דלא כתיב התם מחשבה בהדי'] ר"י בעי והיינו וכתב לה לשמה [בפי' הנ"ל אין שייכות לר"י הכא אלא אגב שיטפא מייתי לה והוא קאי אמילתי' דר"ה דאמר ומה בכך שגדול עומד על גביו הרי הוא כותב על דעתו ואין זה כתיבה לשמה ומסיק בבבלי דר"י מוקי למתני' דאמר עידי חתימה כרתי] חזר ר' יוסי ואמר תמן זה כותב וזה מגרש ברם הכא הוא חושב והוא תורם בפי' הנ"ל הא דהקשיתי מגיטין ל"ק מידי דאין שייך שם לומר מעשה מוכיח על מחשבתו שזה כותב וזה מגרש דה"ל מעשה בא ומחשבה בא' שאין המעשה נגמר על ידי הקטן דאין המעשה נגמר אלא במגרש משא"כ בהכשר או בתרומה כו'] ר' יעקב בר אחא אמר הא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ברם הכא הוא חושב והוא תורם [בפי' הנ"ל אילו כו' מביא ראי' לדבריו שהרי אילו הי' הקטן עצמו כתב וגירש אשתו גט מעלי' הוא דכשם שכונס כך מגרש כשהוא קטן ה"נ אחרים דכוותי' בעינן אבל בתרומה כו'] ר' יעקב בר אחא ר' חייא בשם ר' יוחנן חלוקין על השונה הזה מהו כדון אתאי דר' יוחנן דתרומות כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דקידושין ודר' יוחנן בגיטין כרבנן דקדושין דתני' חרש שוטה וקטן שקידשו אין קדושיהן קידושין ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר בינן לבין עצמן אין קידושיהן קידושין בינן לבין אחרים קידושיהן קידושין בפי' הנ"ל חלוקין על השונה הזה אמתני' קאי דתנן חש"ו אין תרומתן תרומה ע"ז אמר ר' יוחנן שרבים חולקים כלומר ואין הלכה כתנא דמתני' וכוונתו של ר' יוחנן הוא דהלכה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דס"ל לענין קידושין דבינן לבין אחרים קדושיהן קידושין וה"נ לענין תרומה שאם הפקחים מקיימין על ידיהם תרומתן תרומה וכדמסיק הש"ס אתי' דר' יוחנן דתרומוה כו' ומשום דאמר ר' יוחנן נמי חלוקין על השונה הזה אברייתא דרשב"ג וכדמייתי בסמוך לומר דאין הלכה כרשב"ג ולא מהני כשהפקחים מקיימים על ידיהם לכן אמר הש"ס ואתי' דר' יוחנן דגיטין והיינו מה שאמר אמילתי' דרשב"ג כרבנן דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב כלומר בתרומת ס"ל כר' ישמעאל ובגיטין ס"ל כרבנן אבל בינן לבין אחרים שיש פקחים מקיימים על ידיהן הוה קידושין] ובתוס' חולין י"ב ע"ב הניחו דברי ירושלמי בתימא וז"ל שם בד"ה ותיבעי לי' מעשה בסה"ד וז"ל ותימא לר"י שבא לתרץ מגט אתרומה ומזה לא היקשה אלא היקשה מגט אההיא דקטן יש לו מחשבה ובלא ירושלמי יש לנו לדקדק בדברים הללו דכיון דקטן יש לו מעשה להוכיח על מחשבתו לענין גט נמי יועיל בלא גדול ע"ג ולתרומה נמי יועיל בגדול עומד על גביו] עכ"ל ולפירוש הנ"ל זהו קו' הירושלמי מה שדיקדקו בתוס' בראשונה אמנם לא הבנתי כיון דמסקינן דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדרבנן הוא דיש לו ולחומרא מאי קושיא מגיטין גם הקו' שתמה הר"י על הירושלמי לא נתיישבה לגמרי לפירוש הנ"ל שהרי הקו' מתרומה רק דרך שלילה ועיקר הקו' מטומאה דתני להדי' דבמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יש להן מחשבה גם לפירוש הנ"ל קשיא דמאי בעי לדר' יוחנן בקושיות ר' יוסי מעיקרא לכן נלפענ"ד הקלושה דקושיות ר' יוסי הכי אזדי דכיון דתנן בגיטין בסתמא דהכל כשירין לכתוב את הגט אפי' חש"ו ומוקי לי' לר"ה דאיירי בגדול ע"ג ובתרומה דתנן בסתמא דחש"ו אין תרומתו תרומה ומשמע דאפי' בגדול ע"ג לא מהני דאי תימא דמהני בע"ג ליתני דגם חש"ו יתרומו כמו דתנן בגיטין וקשי' לר"ה דמ"ש תרומה מגיטין ומתרץ לי' דלר' יוחנן ניחא ולא קשי' מתניתין אהדדי דכל היכא דבעינן בי' מחשבה לא מהני גם בגדול ע"ג אלא דמתניתין דמכשיר בגיטין ר"מ היא דלא בעי כתיבה לשמה דאפי' מצאו באשפה כשר אבל לר"ה קשי' חזר ר' יוסי ואמר (דגם לר"ה ניחא) תמן זה כותב וזה מגרש (הכוונה עפ"י שחילקו הרשב"א ור"י בין גיטין לחליצה דבגיטין הוא דמהני ע"ג משום דאית בי' תורת שליחו' אבל בחליצה דליתא ע"י שלוחו לא מהני עומד ע"ג והן הם תירוצו דר' יוסי תמן זה כותב וזה מגרש וכיון שהמגרש הוא בר דעת ואית בי' תורת שליחות מהני בגדול עומד ע"ג ברם הכא הוא חושב והוא תורם כיון דע"כ איירי בכרי שלהם תו לא מהני ע"ג כיון שאין להם תורת שליחות] ר' יעקב בר אחא אמר הא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ברם הכא וכו' הכוונה שרצה לחזק ולבנות ליסוד מוסד למאי דאמר לקמן דפלוגתא דתנאי הוא אם מהני ע"ג וכדברי ר' יוחנן דמוקי למתניתין דגיטין כר"מ דלר"ה עדיין לא יתורץ דמסתימות המשנה משמע דאפי' כשכותב החרש גט לאשתו מהני נמי בע"ג וזה דמי לגמרי לתרומה דבשניהם לית בהן תורת שליחו' אלא מחוורתא דתנאי הוא והיינו כמו דפליגי לענין קידוש באפר פרה כמ"ש בת"ג אם מהני ע"ג ה"ה הכא או דמתניתין דגיטין כר"מ וכדמוקי לי' ר' יוחנן התם גם בתלמודא דידן ור' יוסי לא חשש לקושיתו דר' יעקב ב"א או משום דס"ל כיון שעיקר הגט של חרש אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין קדושיו קדושין (והא שמביא הירושלמי בחש"ו שקידשו דלר"י קדושי' קדושין מחוורתא דאיירי בקידוש של מי חטאת כמו שפירש בת"ג) ושוב אמרינן בי' דגיטו גט משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפי' בלא עומד ע"ג דכל בדרבנן מהני גם במחשבתו ניכרת מתמ"ע ור' יעקב סבר כיון דעיקר הגט הוא מדאורייתא ובעינן לשמה להדי' ולא ע"י הוכחה ממעשיו הגם שנתגלגל הדבר מצד אחר שא"צ להתגרש רק מדרבנן מ"מ לא יוגרע אפס מנהו מכל גיטין דאורייתא ובסברא זו פליגי ר"ה ור' יעקב בר אחא ובכה"ג יש לספק בכמה ענינים כגון בקדושי קטנה ונטבע בעלה במים שאל"ס או במי שנפל בעלה במים שאל"ס ונשים מעידות שנבדקה ע"י בשעת קידושין ולא הי' לה שערות ובדרבנן ל"ח שמא נשרו וגם נאמנות בדרבנן א"ד כיון דעיקר מילתא בדאורייתא וכה"ג איכא נפקותא טובא ונראה דהילכתא כר"ה שהוא מרי דתלמודא רק דאפשר לומר שר"ה לא נחלק עליו בפרט זה והא דלא חש לקושיתו משום שהוא מילתא דל"ש ולא איירי מתניתין מזה ועי' בתש"ו שהארכנו בפרט זה

ט והא דמקשי בירושלמי מעיקרא דגם בתרומה נימא דמחשבתו ניכרת ממ"ע אע"ג דבדאורייתא ל"מ מידי עד שהמעשה בעצמו יוכיח ויראה בעליל להדי' או משום דקסבר דתרומה בזמן הזה דרבנן או משום דקתני במתניתין דחמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה אפי' להאכילו לזרים דמ"מ הי' לנו להחמיר מדרבנן כמו גבי הכשר וע"ז תירצו דשאני תרומה דכתוב בו מחשבה וכל שכתוב בו מחשבה ל"מ המעשה שמוכיח עמ"ח וע"ז היקשה ר' יוסי דמ"ש מגיטין דמהני עע"ג ומלמדו להדי' דעע"ג עדיף טובא ממעשה המוכיח עמ"ח תדע שהרי מעשה המוכיח ל"מ אלא מדרבנן ולהחמיר ועע"ג מהני אפי' להקל בדאורייתא [ועי' במהרש"א חולין בתוס' הנ"ל בסה"ד וצ"ע] וגם צריכין לומר בקו' ר' יוסי שהיקשה שגם בתרומה יהי ת"ת בגדול ע"ג כמו בגט דלית לי' מה דכתיבנא לעיל ואיתא במס' נידה דף מ"ו כו' כיון דלגבי דידי' הוי רק טבלא מדרבנן אין בידו להפקיע חיובא דאורייתא לגבי כ"ע אלא כיון דבעצמותו הוי טבלא מדאורייתא תו לא איכפת לן בהמפריש אע"ג שהוא עצמו לא נתחייב מדאורייתא או משום דת"ק דתרומות ר"מ היא דס"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן עי' יבמות פ"א ולא ס"ל לירושלמי