זית רענן חלק א קסד

דרבנן ומפיק דרבנן, וגם המשכת דבריהם צ"ב וגם שאר קו' וכבר שאג עליהם הארי ממעונתו בספרו ט"א בפ"ג וז"ל ועק"ל דהא בתחלה רצה התוס' להוכיח דסומא לר"י חייב מדרבנן מהא דפ"י דפסחים דאמר ראב"י סומא פטור מלומר הגדה ופריך מר"י ורב ששת דהוי אמרי כל חד אגדתא בביתי' ומדמוציא אחרים י"ח ש"מ דחייבין ומשני קסברי מצה בזה"ז דרבנן ש"מ דאינהו נמי מדרבנן חייבין ומסיימי דיש לדחות דרשות יכול להוציא ב"ח דרבנן וכו' הא ממסקנא דהתם מוכח להיפוך דאההוא דמשני קסברי מצה בזה"ז דרבנן פריך והא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומשמע וודאי לפי' התוס' דה"ק קסברי מצה בזה"ז דרבנן לפיכך סומא דרשות מוציא דרבנן ופריך והא כל דתיקון רבנן וכו' פי' וכמו דא"מ בשל תורה ה"נ בדרבנן אין מחויב א"מ אחרים י"ח ומחמת קו' זו מסיק דר"י ור"ש ל"ל דר"א דסומא פטור מלומר הגדה וש"מ לפי המסקנא דרשות א"מ בדרבנן ועוד דא"א לפרש כן דהא אהא דמשני קסבר מצה בזה"ז דרבנן פריך מכלל דראב"י סובר מצה בזה"ז דאורייתא והא איהו דאמר מצה בזה"ז דרבנן קסבר כל דתיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקון ולר"י ור"ש נמי הא וודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואי הא דמשני קסברי מצה בזה"ז דרבנן ה"פ דרשות מוציא דרבנן היכי דייק מכלל דראב"י ס"ל מצה בזה"ז דאוריי' הא הוא לא איירי כלל בסומא להוציא אחרים י"ח ול"ק אלא דסומא עצמו פטור מ"מ מודה דמוציא אחרים כר"י ור"ש משום דמצה בזה"ז דרבנן ורשות מוציא דרבנן דהא האי שנוי' גופי' דקסבר מצה בזה"ז דרבנן לפי' התוס' הוא הולך עד"ז ומ"מ נ"מ בדר"א דסומא עצמו פטור מלומר הגדה והא ליכא למימר דהא דפריך לר"י ור"ש הא וודאי כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקן היינו לת"ק דר"י דרשות א"מ ב"ח מדרבנן במגילה דא"כ לא הוי בפשיטות כל כך הא וודאי דכל דתיקון רבנן כיון דר"י לית לי' האי סברא עכ"ל והנה מה שרצה לומר ולחלק בין ר"י לרבנן דלרבנן אינו יכול בר רשות להוציא ב"ח מדרבנן לא נהירא כלל דכשם שחילקו בתוס' בדף י"ט ודף כ"ד לחלק בין קטן למי שהוא גדול ובר דעת לשנוי' דמחלקי דתרי דרבנן יכול להוציא לחד דרבנן ה"נ צריכין לחלק בין קטן לגדול לשנויא זו שגם הרשות יכול להוציאו לב"ח דרבנן דר"י ורבנן לא קא מפלגי אלא' בקטן אבל בגדול אע"פ שהוא רשות גם לרבנן מוציא ב"ח דרבנן ומעתה כל קושיותיו נשגבים ונצבים כחומה עוד ק"ל שהרי משנה מפורשת הוא דקטן אינו פורס ע"ש אפי' לר"י מדפליג בסיפא בסומא ולא פליג ברישא וצריכין לומר וליסד ליסוד מוסד כדבריהם לקמן ך"ד בד"ה אבל ולחלק דדוקא בדבר ששייך בו הקטן כמו הגדול שאף הן הי' באותו הנס והיינו במגילה ובהגדה וא"כ שוב נפלו כל הראיות שהביאו דרשות יכול להוציא לב"ח דרבנן מקטן שמברך לאביו ומעולה למנין שבעה דל"ש בהו סברא זו ודמי לפ"ש עוד היקשה שם בס' ט"א שהרי למסקנא בדף י"ט גם לר"י א"י להוציא במגילה רק בהגיע לחינוך ואי אמרת שגם רשות יכול להוציא ב"ח דרבנן אפי' לא הגיע לחינוך נמי והנלפענ"ד באמיתת כוונת דבריהם והוא דאזדי הכא בשיטת רש"י ברכות מ"ח ע"א בד"ה עד שיאכל כזית דגן דבר חיובא מדרבנן מיקרי ב"ח וקטן שהגיע לחינוך לאו בר חיובא הוא אלא שאביו מצוה לחנכו וה"ט דמוקמינן לי' כשאוכל אביו שדר"ב דאז לא הוי אלא ב"ח מדרבנן לכן גם הקטן שפטור לגמרי יכול להוציאו והיינו ממש כתירוצם השני דר"ה גם לשנויא זו קסברי דתרי דרבנן לגבי חד דרבנן מיקרי כבר רשות ומעתה לדברי רש"י קשי' מהא דקטן א"פ ע"ש אלמא דקטן א"י להוציא ב"ח מדרבנן שברכות ק"ש אינן אלא מדרבנן וצריכין לומר דהא דבן מברך לאביו שאני משום דבמצוה זו עצמו יש לאביו שייכות בגוה שהרי מחויב לחנכו וגם מחויב לברך בעצמו מדרבנן וכיון שהוטל על אביו שני חיובים לברך בעצמו ולחנך את בנו ולכן כיון שיש לאביו חלק וזכי' בקיום מצוה זו שמברך בנו לגבי חינוך ה"ה נמי דזכה לו במצוה זו להוציאו י"ח וכעין סברא זו מצינן כ"פ גם בשאר עניינים ועי' קידושין דף י"ט גבי אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושין ובאשרי שם משא"כ בפ"ש דאיירי להוציא אחרים שאינן מחויבין בחינוכו דל"מ רק על אביו ועל מונים להוראה ולפ"ז נתיישב קו' הראשונה שהקשיתי שהרי מפורש בגמ' דאתי דרבנן ומפיק דרבנן דלדעת רש"י בע"כ צ"ל דתרווייהו על אביו קאי והוא כיון שיש לו לאביו זכיה במצוה זו מש"ה יכול להוציאו ג"כ בדבר שחיובו עליו מדרבנן וזה עדיף טפי ממגילה והגדה דמשום שגם הם היו באותו הנס יכולין להוציא לאחרים שהרי במגילה פליגי רבנן עלי' דר"י והא דבן מברך לאביו אתיא אפי' לרבנן רק בסומא ג"כ מודו רבנן מטעמא אחרינא משום שהוא גדול ובר דעת ונתחייב כבר וכמ"ש לעיל ואפשר דלרבנן תרתי בעינן שיהיה גדול וגם עתה לא יצא מחיובו לגמרי שעודנו קשור באותו הנס וכשם דלרבנן בעינן גדול ובר דעת ה"ה נמי לר"י בעינן מיהת שיהיה בר דעת מיהת בקטנות והוא שהגיע לחינוך דווקא ובזה יתיישב קו' הראשונה שהקשיתי וקו' אחרונה של ט"א וגם קושי' אחרונה שהקשיתי כמובן, גם מה שהקשה כיון דלמסקנא אמרינן כל דתיקון רבנן כעד"ת שוב אין בר רשות יכול להוציא לב"ח מדרבנן י"ל דהא מסקנא בגיטין ס"ד דל"א כעד"ת רק בדבר שיש לו עיקר מה"ת שהרי אינו זוכה לאחרים אפי' מדרבנן ואפ"ה בשתופי מבואות מהני זכייתן משום דש"מ מדרבנן ותדע שהרי גם לתירוצם הראשון צ"ל כן שהוא משום דתרי דרבנן יכול להוציא לחד דרבנן וא"כ אמאי א"י להוציאן בהגדה דכשם דאמרינן דכעין דאוריי' תיקנו לגבי דידהו ה"נ נימא לגבי סומא עצמו א"ו היינו טעמא דל"א כעין דאורייתא רק בדבר שיש לו עיקר מה"ת ותרי דרבנן אין לו עיקר מן התורה כדאי' להדיא בר"ן קידושין בס"פ האיש מקדש ומש"ה במגילה וכן בקה"ת שאין לו עיקר מה"ת מהני גם תרי דרבנן להוציא לחד דרבנן משום שאין עמה"ת אבל לא בהגדה שיש לו עמה"ת והא דקטן מברך לאביו כשאכל שדר"ב או דצ"ל שגם זה אין לו עמה"ת או משום דהתם שאני שיש לאביו זכיה במצוה זו עצמו וממילא דה"ה והוא הטעם גם לתירוצם השני לגבי בר רשות ומעתה נפרש בכל שטחיות דבריהם והוא דמעיקרא קסבר בתירוצם הראשון דתרי דרבנן מילתא היא משא"כ בר רשות לגמרי ולפ"ז מנ"ל להפליג בין ס"ד למסקנא וכיון דצ"ל דלבתר דמשני על קושי' מר"י ור"ש דמצה בזה"ז דרבנן שגם סומא מחויב מיהת מדרבנן ה"ה נמי גם לס"ד מעיקרא ולפ"ז אי לאו שהוציאו גם את האחרים לק"מ ממה שבירכו הברכות אבל לתירוצם השני גם תרי דרבנן לגבי חד דרבנן מיקרי בר רשות ומי שהוא ב"ח מדרבנן אזי יכול להוציא גם לב"ח מדאורייתא כדמוכח משמעון ב"ש לדעת רש"י הנ"ל ולפ"ז צריכין לומר שכל ציר השו"ט דהתם במצה בזמן הזה דאורייתא או דרבנן אזלי רק אם תיקנו חכמים גם בסומא לחייבו מיה' מדרבנן אם לא והוא דלמ"ד מצה בזה"ז דרבנן הרי שהחכמים נכנסו בזה לתקן גם על הפטורים ממקרא מפורש דכתיב להדיא על מצות ומרורים יאכלוהו דקאי על פסח ה"ה נמי שיש מקום לומר שתיקנו גם על הסומא דמה"ת נחלק ביניהם, אבל למ"ד דמצה בזה"ז דאורייתא ולא ירדו בזה לחייב את הפטורים מדאורייתא אזי מנ"ל שחייבו את הסומא הפטור ג"כ מדאורייתא ולפ"ז הכי אזדו קו' הש"ס לתירוצם השני שגם רשות יכול להוציא דרבנן דמעיקרא ס"ל דלר"א סומא פטור לגמרי ואפ"ה הוציאו ר"י ור"ש את הגדולים וב"ח מדאורייתא וע"ז משני דר"י ור"ש קסברו דמצה בזה"ז דרבנן ובדרבנן גם בר רשות יכול להוציאו ואע"ג דכשם ששלחו ידם להכניס את הפטורים לחיובא ה"נ מסתמא שתיקנו גם על הסומים מ"מ לתירוצם בתרא קסברי דכל תרי דרבנן לגבי חד דרבנן היינו רשות וע"ז מקשי מכלל דר"א סבר דבזה"ז דאורייתא ומשום הכי איכא למימר שלא תיקנו כלל לחייב את הפטורים ונמצא דסומא פטור לגמרי דליכא למימר שגם ראב"י קסבר דבזה"ז דרבנן דא"כ תו ליתא מן הסברא לומר שסומא יפטור לגמרי ומעתה לאיזה ענין אמר ראב"י דסומא פטור מהגדה דאי לגבי עצמו הרי מ"מ חייב מיהת מדרבנן ואי להוציא אחרים דכיון