זית רענן חלק א קסב

הזבחים שנתערבו ופריך הגמרא ולבטיל ברובא והקשו הא הו"ל חה"ל וכו' וקשה מאי קושי' הא אם יתבטל בחטאת לא יהי' חה"ל כמ"ש תוס' שם יעו"ש ולא ידעתי מה ק"ל דעיקר קו' תוס' שם קאי משום דבר שבמנין ובדבר שבמנין אינו תלוי כלל באם תהי' ראוי לכל אדם לאחר הביטול כמ"ש לעיל באות ב' ולדוגמא בעלמא הביאו בחהר"ל דפשיטא להו דאת שדרכו למנות יותר חשוב וראוי שלא יתבטל אפי' היכא שאינו ראוי לכל אדם מדבר שראוי להתכבד אפי' היכא דאית לי' כל מעליותא דידי' דהיינו שיהי' ראוי' לאחר הביטול לכל אדם ואם בחתי' ל"ב מכ"ש בדבר שבמנין דל"ב אפי' היכא דאינו ראוי' לכל אדם דכל חדא וחדא דיינינן לי' כדינא ועי' ביבמות פ"א ע"ב ד"ה ר' יוחנן היקשו ג"כ קו' זו ושבקו לגמרי מחהר"ל ולא נקטו בקושיתם ובתירוצם שם אלא משום דבר שבמנין: סימן ב

א ולפי שסוגי' זה של חדא דרבנן ותרי דרבנן נוגע לכמה ענינים עי' בא"ח סי' תרפ"ט וראיתי בט"א במס' מגילה שמשיג על דברי תוס' בזה בכמה השגות ופליאות וז"ל וק"ל על סברת התוס' דאם איתא דתרי דרבנן קליש מחד דרבנן תקשה הא דאיתא בפרק קמא דפסחים גבי הא דתנן הוסיף ר"ע ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו ואמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאוריי' דאי ס"ד דרבנן מכדי האי נר מאי קא מהני' להאי שמן אי לאפסולי הוא גופא הא פסול וקאי ופריך ממאי דילמא לטמא אחרים מדרבנן ומשני אי מדרבנן מאי אירי' באב הטומא' אפי' בראשון ושני נמי תחילה הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מט"י אלא ש"מ דאורייתא היא והשתא לעולם אימא לך קסבר ר' עקיבא טומאת משקין לטמא אינו אלא מדרבנן ודקק"ל מאי אירי' אב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי דילמא לרבותא נקט אב הטומאה לא מיבעי' ראשון ושני דא"כ הוספות טומאה לשמן זה אינו אלא ע"י תרי דרבנן דהא טומאת משקין לטמא אחרים כל עיקר אינו אלא מדרבנן והא כל המטמא את הידים עושה משקין להיות תחילה אינו אלא מדרבנן אלא אפי' אב הטומאה דע"י חד דרבנן גרידא שגזרו טומאה על המשקין יש כאן הוספות טומאה אפ"ה שורפין בנר שנטמא בט"מ א"ו כל בדרבנן אין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואין בזה חומר יותר וא"כ אין שום רבותא בנטמא באב הטומאה דאינו אלא חד דרבנן יותר מנטמא בראשון או בשני וש"מ כל בדרבנן הכל שוין וא"כ ה"נ לענין להוציא זה את זה אין לחלק ביניהם ולא קליש חיובא דתרי דרבנן מחד דרבנן כמו דלא קליש התם לענין טומאה ותרי דרבנן מוציא לחד דרבנן וכ"ת אם איתא דאין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן תקשה לך הא דאיתא בפ"ג דמנחות דף ל"א אר"ש שזורי פ"א נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר"ט ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטיל ורוב עמי הארץ מעשרין הן וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור ופריך ולימא לי' לך קח מן האחרים ומשני קסבר לא הי' קנין לאחרים בא"י להפקיע מידי מעשר והו"ל מן החיוב על הפטור והקשו התוס' אהא דקאמר קסבר לא הי' קנין והא מיפטר משעת מירוח האחרים ותי' דמ"מ דמי לחיוב כי היכא דלא א"ל קח מעציץ שאינו נקוב או מתבואת ח"ל ועוד כל לקוח דרבנן הוא וכו' והשתא משמע לכאורה דיש לחלק בדרבנן בין חד דרבנן לתרי דרבנן דקליש חיובא דתרי דרבנן יותר מחד דרבנן דמש"ה קא"ל קח מן השוק ולא מן האחרים דלא הי' קנין אע"ג דמ"מ מן הפטור הוא דהא מירוח אחר פטור מה"ת משום דדמי הא לחיוב יותר מהא אלמא דבדרבנן כל דדמי לפטור יותר מאידך קליש חיובא דידי' וה"ה בתרי מדרבנן הא קליש חיובא דידי' מחד דרבנן ואיך יוציא זה דקליש חיובא לאידך דאלים חיובא הא לאו מילתא הוא דאדרבא משם יש ראי' להיפוך שהרי התוס' מסיימי שם ועוד כל לקוח דרבנן הוא כדדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח כו' והשתא אי ס"ד דתרי דרבנן קליש לחיובא מחד דרבנן איך א"ל קח מן השוק ועשר עליו משום דרובן מעשרין הן א"כ איך אפשר לעשר מלקוח ע"ז של תערובת הא זה של תערובת אינו אלא חד דרבנן דמדאוריי' חד בתרי בטיל ולקוח הו"ל תרי דרבנן דרובן מעשרין הן וכל לקוח אינו אלא מדרבנן וכן ללישנא בתרא דהתם דא"ל קח מן אחרים ולא מן השוק דאין רובן מעשרין אבל מן האחר שפיר דמי דהו"ל קנין לאחר מה"ת ואין חייב במעשר אלא מדרבנן כמו זה של תערובת אכתי תקשה איך מפריש מזה של לקוח מן האחרים דה"ל תרי דרבנן של אחר ולקוח דקליש על של תערובת דאינו אלא חד דרבנן דמה"ת בטיל ברוב א"ו כל בדרבנן ל"ש חד דרבנן ול"ש תרי דרבנן שניהם שווין בקלישתא ואין זה אלים מזה עכ"ל

ב ונראה דדברי רבותינו נכונים וכן החזיקו אחריהם רבותינו הראשונים לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן כמו דמצינו בתו' בריש פסחים גבי חיטי קורדניתא בשעה שישית והוא דדוקא בחד דרבנן אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועי' פסחים קי"ו ע"ב דמשמע להדיא דלית מאן דפליג בזה מדמקשינן התם לר"י ולר"ש הא כל דתקון רבנן וכו' והא תינח בחד דרבנן אבל בתרי דרבנן לא חיזקו דבריהם כעין דאוריית' ממש לענין קידושין ולענין מפטור על החיוב וכן נגררו בתרייהו גדולי הפוסקים שם בפסחים לענין קידושין לחלק בזה וכן בשמעתין ביבמות פ"א בד"ה מאי הוא שמחלקים בזה לענין ביטול בכל שדרכו למנות לר"ל. איברא בין תרי דרבנן לתלתא דרבנן אין לחלק כלל כיון שכבר יצא מגדרו דכעין דאורייתא ומאי בין תרי לתלתא ומעתה נוכל לומר דר"ש בש"ז במנחות ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן כמו דפסקינן להלכה ברמב"ם פ"א מה"ת בסופו יוע"ש בכ"מ וכיון שנתערב חד בתרי כבר נכנס לתרי דרבנן ומשה"ט אמרו לי' שיקח מן השוק דאיכא תלתא דרבנן היינו דטבלא דרבנן ודמאי דרבנן ולקוח דרבנן והא דלא אמר לי' שיקח גם מן החבר ויהי' תרי דרבנן לעומת תרי דרבנן שבתערובות כיון דפטורי דלקוח לא נראה להדיא כמ"ש תוס' שם [וכאשר צריכין לפרש בלא"ה וכן לדעת בעל ט"א עצמו] אזי נראה כמפרש מהחיוב על הפטור רק דקו' ט"א הכי אזדי ליה כיון דלקושטא מיהת נידון כמפריש מפטור על החיוב כיון שבתערובות ליכא אלא חד דרבנן ובהקנוי' איכא תרי דרבנן ולדברינו גם על התערובות איכא תרי דרבנן וקצת ראיה לזה דר"ש בש"ז אית ליה ג"כ דתרומה בזה"ז דרבנן שהרי איתא שם דהלכה כרבי שמעון שזורי ותימא נמי כדעת בעל ט"א הנ"ל דאין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן א"כ אמאי הלכה כר"ש שזורי דאין לו תקנה רק שיקח דמאי שהרי גם מטבלא דידי' או מטבל הקנוי יכול להפריש כיון דתרומה בזמן הזה דרבנן ופטורי דטבלא בזה"ז נראה בעליל להדיא מצד עיקר הדין אלא ודאי דחד דרבנן לגבי תרי דרבנן דמי למפריש מן החיוב על הפטור ועוד נראה מסברא פשוטא דהא דמפלגינן בין חדר"ב לתרי דרבנן זהו כשמתחלקים על שני נושאים ועתה נצמדו ונתלכדו יחד על נושא או נשוא אחד אזי קלישא טובא תרי דרבנן מחד דרבנן כגון בחמץ דרבנן ושעות דרבנן דחדא דרבנן הוא משום עצמותו דחמץ והשנית מעצמותו דזמן וכן כשחדא על הנושא וחדא על הנשוא כגון בקטן לגבי מגילה אבל כששניהם על נושא אחד ליכא לאפלוגי בין חדא לתרתי (ומה"ט אמרינן בפסחים דף ך"ט דאי אין פודין לא מעל אע"ג שהוא מדרבנן כיון דמדרבנן אין פודין תו לא מעל גם מדאורייתא כמ"ש תוס' שם) ואע"ג שיכול למכרו מדינא לאינו ישראל שיסיקנו בפניו רק מדרבנן הוא דאסור בקדשים כמ"ש תוס' שם ואע"ג דהוי כעין תרי דרבנן משום ששניהם על נושא אחד וכמ"ש לעיל בהלכות המקדש בא"ה ולפ"ז מתורץ גם קושיתו הראשונה