זית רענן חלק א קסא

בריש דבריו והתם לא קתני אלא חביות בחביות וגם לא קתני התם שאוסר בכ"ש וגם לא קתני שלא נתנו בו חכמים שיעור רק מכללו נשמע דלא בטלי וגם לא קאי על מתני' דהשוכר אה"פ דף ע"ד שגם התם לא קתני בהדיא דלא נתנו בהם שיעור וכשתעיין בפירושו שם בפ' השוכר משנה ט' תמצא דגירסתו היתה ואלו אסורין בכל שהן וז"ל שם ונשלים לשון המשנה ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן וכן הוא בהלכות שם ובירושלמי ובתלמודא דידן בזבחים ע"א ע"ב ובתמורה כ"ח דמובא מתניתין דשוכר ובכולהו קתני בכל שהן וכן הוא הגיר' במשניות דבמשנה ח' קתני בכל שהוא ובמשנה ט' בכל שהן וה"ט דבמשנה ט' עיקרא דמתני' משום דבר שבמנין הוא שהרי גם יין דקתני מפרשי ליה בחביות בחביות ויותר מדויק למיתני בכל שהן דקאי אתערובות דהתירא ועיין בר"ן ובתוי"ט שם דהיינו שיחזיק ההיתר אפי' כמות שיהיה אבל איסורא גופא בעינן שיחזיק בשיעורו עד כדי שיהיה ראוי למנות או להתכבד אבל בכל שהוא יותר נופל על האיסור עצמו ולהכי במשנה ח' דלאו משום דבר שבמנין הוא מש"ה קתני בכל שהוא ולכן בפ"ב דערלה משנה ז' דנקט הרמב"ם בפירושו יין בכל שהוא קאי אמשנה ח' דשוכר את הפועל דהתם לאו משום דבר שבמנין הוא רק משום חומר איסורי' הוא ואינו אוסר אלא במינו ומה שמנו חכמים היינו דקתני בהו בהדיא דלא נתנו בהן שיעור כוונתו על ברייתא מובא בנדרים נ"ח תניא ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור וכ"ד שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' נתנו בהם חכמים שיעור ובדבר שיש לו מתירין וכן יין ביין לכ"ע במינו דוקא ועיין ברמב"ם בפ' ט"ז מה' מ"א ה"א דנקט בלישנא דאוסר בכל שהוא נוכל לומר משום דעיקרו קאי על מחמץ ומתבל דנקט בראשונה ועוד נראה כדמות ראי' רמ"א דדבר שבמנין וחהר"ל אוסרין אפי' שלא במינן שהרי שבקו רבותי' הראשו' לסוגי' דהתם דלא נקטי אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה מקמי מתני' דג"ה דקתני דחהר"ל לא בטילה אפי' באיסורי אכילה לחוד ואם איתא הוי אית לן דרך סלולה להשוותן בהדדי והוא דבאיסורי אכילה לחוד אינו אוסר אלא במינו ובאיסורי הנאה ודבר שבמנין אוסר אפי' שלא במינו אלא דפשיטא להו שגם באיסורי אכילה לחוד אוסר אפי' שלא במינו

ט שם סעיף ג' דכבש שלם וכן חתיכה גדולה יותר מדאי אין להם דין חהר"ל ועי' בס' חו"ד וז"ל תמוה לי דהא בפסחים דף פ"ח גבי חמשה שנתערבו פסחיהן קאמר התם ל"ש אלא שנתערבו לאחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דבשעת זריקה לא חזי לאכילה ע"ש ברש"י ולפי דיעה זו אמאי לא הי' חזי לאכילה הא נתבטל ברוב דמאי לי נמצא יבלת או לב נקוב וא"י מאיזה מהן דמותרין החתיכה באכילה כדמוכח בסי' ק"י ופסח ע"כ שלם הוא וא"ל משום דם שנתערב בדם הא משנה מפורשת בזבחים דאם לא נמלך ונתן כשר וא"ל משום דאין ראוי להקטיר האימורין דהוי כאברי' באברי' דכולן יוצאין לבית השריפה כמבואר בזבחים דף ע"ז מטעם דהוי דרכו למנות דחשובין הן כיון שעולין לגבוה כמ"ש התוס' שם דז"א דלא יהי' אלא נטמאו אימורים או שנאבדו דמותר הבשר באכילה כמבואר בפסחים ע"ז א"ו דמטעם חהר"ל אינה בטילה וכדיעה בתרייתא עכ"ל ונראה לדעתי הקלושה דלק"מ דקושי' זו עצמה יש להקשות גם על הברייתא עצמה דאמאי יצאו כולן לבית השריפה כיון דלא נמלך וכבר נזרק הדם דמותר הבשר באכילה ואי משום בע"מ ליבטל ברובא א"ו דע"כ האי ברייתא אתי' כתנא דליטרא קציעות דס"ל דכל שדרכו למנות לא בטיל וכמו דמתרצינן בביצה ובזבחים או משום דכל קרבנות בין של ציבור ובין של יחיד בעינן מן המובחר כדתנן בפ"ח דמנחות ברה"פ ועיי"ש דף פ"ז ת"ר אילים ממואב כבשים מחברון ואתי' אפי' אליבא דר"י דס"ל לר"מ את שדרכו למנות וכיון שכן אסיק אביי ג"כ דזהו כשנתערב לאחר זריקה הוא דפטורין מפסח שני אבל קודם זריקה לא דבשעת זריקה לא חזי לאכילה כיון דקסתם בבריית' זו דלא בטלי משום דבר שבמנין אבל לדידן דפסקינן כחכמים בפ"ג דערלה לדעת גדולי רבוותא דאינו מקדש אלא זיין דברים בלבד וחתיכה הראוי' להתכבד הוא דחשיבי כז"ד לכן ירדו לחלק דבעינן שיהי' ראוי' להתכבד כמות שהיא אבל בחתיכה גדולה יותר מדאי בטיל ולק"מ מדברי אביי שדבריו נגררים אחרי סתימות הברייתא ותו לא נשאר מקום להתחכך רק מדברי רמב"ם שמביאו בפסקי הלכות שמעית מיני' דלא ס"ל כדיעה זו ומשום הכי לחוד אין להפליא ע"ד רבוותא החולקים עליו בזה ויש לסמוך עליהם לצורך הפסד מרובה ושעת הדחק

י בא"ח סי' תרע"ג סעי' א' בהגה וז"ל אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות אפי' אחד באלף לא בטיל דהוי דבר שבמנין ועיין בט"ז שם ס"ק ויו שמשיג ע"ז שהרי מוכח מתוס' שם דאזלינן בתר מה שיהי' אחר הביטול ומשה"ט בחטאת שנתערבה בחולין לא תעלה משום דלאחר שמתבטלת בחולין ראוי' להתכבד בה אבל ברישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאת דכי נמי תעלה אין ראוי' לכבד דלא שייך כבוד כהנים במקדש וכו' יוע"ש עכ"ל ונ"ל דדברי תה"ד נכונים ודברי הט"ז תמוהים שהרי לא מוכח משם אלא דאזלינן להחמיר לבתר מה שיהי' אחר הביטול דאפי' היכא דקודם תערובת לא היתה ראוי' להתכבד כגון בחתיכה של חטאת טהורה שנתערבה בק' חתיכות של חולין טהורות דאפ"ה לא בטיל משום דאזלינן להחמיר ואמרי' דאם יתבטל יהי' חהר"ל ואע"ג דבעודנו בעיני' לא היתה ראוי' להתכבד אבל ברישא כיון דבעודו בעיני' אינה ראוי' להתכבד וגם לאחר הביטול לא תהי' ראוי' להתכבד הוא דבטיל איברא כל היכא דבעיני' הוא דבר שבמנין או רלה"ת אזי אפי' דלבתר שיתבטל יתבטל חשיבתו פשיטא דלא בטיל וכדמות ראי' לזה מדנקט ברישא את הבטל והמבטל שניהם בחטאות ובסיפא נקט לי' בחתיכה חטאת בחולין ולא נקט לי' ברישא דומי' דסיפא וליתני ג"כ ברישא בחתי' חולין טמאה שנתערבה במאה חתיכות חטאת טהורות דבטילה משום דלאחר הביטול לא תהי' ראוי' להתכבד ולינקט רבותא טפי דאפי' בכה"ג בטיל אלא ודאי משום דלקושטא בכה"ג פשיטא דלא בטיל כיון דבעודו בעיני' רלה"ת ונקט לי' בחתיכות חטאת טהורה שנתערבה בחולין בסיפא לרבותא דאפי' היכא דבעודו בעיני' אינה ראוי' להתכבד אלא שרק לאחר הביטול תהי' ראוי' להתכבד כגון חתי' חטאת טהורות בחתיכות חולין אפ"ה ל"ב ועוד ראיה לזה מזבחים דף ע"ב בתוס' ד"ה אלא וכו' וז"ל א"נ ע"ג משום דחשיבא לעובדי' וכן עורות לבובים וכו' יעו"ש הרי להדיא דאע"ג דלאחר שנתערב בשל הדיוט בטל חשיבותי' אפ"ה ל"ב אח"ז כביר מצאתי בס' פ"מ בח"ר סי' צ"ח שמשיג ג"כ על הט"ז מסברא הנ"ל ואינו מביא שם ראיות הנ"ל לכן הצגתים לעין הקורא וע"ש שמביא ראיה לדבריו מתוס' יבמות פ"א ד"ה ככרות של בעה"ב וכו' וז"ל והא דמשמע לקמן דחתיכה של לחם הפנים ל"ב בשל חולין שאני לחה"פ דחמיר טפי וראוי' להתכבד בו וע"כ צריכין אנו לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקי' דא"כ ליתני למי תנא דלפעמים פרוסות נמי דבר חשוב היכא שהן מסולת נקי' אלא ע"כ בחולין לא הוי חשיבי אלא ככרות של בעה"ב שלימות אלא בלחם הפנים מחמת חומרא דקדשים חשיבי ולא בטלי ואף כשיבטלו לא יהי' ראוים להתכבד אפ"ה אזלינן בתר מעיקרא ודבר חשוב מיקרי ולא בטיל וה"ה בנר חנוכה כיון דקודם ביטול הי' דבר שבמנין עכ"ל פ"מ שם וצריכין לדחוק טובא דמה"ת נחמיר בלחם הפנים טפי יותר מחתיכות חטאת טמאה דבטילה בטהורות משום דאינה ראוי' להתכבד בעצמותה אמנם בזבחים ע"ב ע"ב בד"ה אף ככרות של בעה"ב מפרשו להו דשאני לחה"פ דסמידא טפי וראוי' להתכבד בחתיכה וכ"מ בגליון כתוב בכת"י של מרן הגאון הקדוש מוהע"א זצוק"ל שמביא שם דברי תוס' זבחים

יא ועיי' בכו"פ ריש סי' ק"א שמביא ראי' לדברי תה"ד ודלא כט"ז שהשיג עליו מדברי תוס' זבחים בכל