זית רענן חלק א קנט

מתפשט בטל וכן מחלקים תוס' ביבמות ריש דף פ"ב בד"ה ר' יהודא בתירוצם השני יוע"ש] [ואל תהי' סברא זו זרה בעיני הקורא לבל תעלה גם לס"ד שכעין זה מצינו ברן שם לענין דמחלק שם בין אם נפל איסורא לגו התירא דקמא קמא בטיל וכשנפל התירא לגו איסורא דאוסר במשהו משום דכל דבר שעומד במקומו הוא החשוב והעיקר ומה שנופל בתוכו הוא כטפל לעיקר הרי אע"ג דכשנתערב אח"כ ולא נודע מקומו דטיפה האסורה אי' איפוא אח"כ שהרי נתערב בתוך חביות שלימה של התירא שנפל אח"כ ובטל לי' חשיבותא דידי' רק משום חשיבותא דמעיקרא כשעמד בפני עצמו הוא הגורם שלא ליבטל אח"כ וה"ה הכא יש לנו למשכוני נפשין ולחלק בזה כי היכא דלא לסלק סוגי' שלימה וסתם משנה] ומעתה ראה והבט שבאם תרצה לפרוקי ממשנה דחולין הנ"ל צריכית לומר דהאי דאמרינן דבעינן לתרווייהו איירי בלח בלח בבישול שגם דקתני מילתא דל"ש בי' בישול כלל כגון שער נזיר וכדומה איברא במילתא דשייך לא קתני אלא היכא דאית בהו תרתי א"ה ודבר שבמנין ומשום דטעם הבאה מן חהר"ל האסורה בהנאה הוא דאוסר התערובות ועל זה היניף עוצם בינתו והביא עצות מרחוק דאם כה תאמר תסובב הקושי' מחמץ בפסח דאוסר במשהו דאפי' היכא שגם מעיקרא לא היתה ראוי' להתכבד תו מאי אמרת דהתם איירי בלח בלח והכא איירי ביבש הא לא מצית אמרת דא"כ עוד תתעצם הקושי' ממתני' דחולין דקתני בחתיכה ש"נ דל"ב ולא נותר למפלט רק לאוקמי דהכא איירי בלח ולענין הטעם הבא מחתיכה הראויה להתכבד אם כן קמה וגם נצבה הקושי' מחמץ בפסח. והיוצא מזה לדינא דבמקום הפסד מרובה וצורך גדול יש לסמוך על דעת נקה"כ דפוסק דיבש ביבש בטל בחמץ בשאינו מינו כיון שנוכל לומר שגם הריף מסכים לזה לדברי רא"ש ומגיד משנה שחילקו בין יבש ביבש ללח בלח שאין מדבריו הכרע שחולק עליהם בזה

ד עיין בסי' ק"א ס"א דחהר"ל ל"ב אפי' כשאינה אסורה רק מדרבנן ודין זה מוסכם ובכו"פ התעורר בזה לחלוק על רמ"א וז"ל יש כאן מקום עיון באיסור דרבנן דאינו אסור רק באכילה אי בטיל או לא כי בגמרא דיבמות אמרו דבר שבמנין במילתא דרבנן בטיל ולכך אמר ר"ל עיגול בעגולין עולה והקשו התוס' והר"ש חבילי תילתן בכלאי כרם לר"מ דס"ל כל שדרכו למנות לא בטילה הא כלאי כרם דרבנן ותירצו דגבי תרומה איכא תרתי דרבנן תרומת פירות ותרומה בזמן הזה אבל חד איסור דרבנן לא בטיל ועוד תירצו הואיל דס"ל לר"מ כל שדרכו למנות לא בטיל בדאורייתא אזי באת שדרכו למנות נחית חד דרגא דאפי' בדרבנן ל"ב וא"כ לדידן דלא קיימ"ל כל שדרכו למנות רק את שדרכו למנות ובטיל בדרבנן וא"כ הרי כאן ספק על איזה משני תירוצים בתוס' נסמך וכו' ועכ"פ הרי לפניך מחלוקת בתוס' אי בחד איסורא דרבנן דבר חשוב כמו את שדרכו למנות [ודוחק לומר דחתיכה הראוי' להתכבד חשיב יותר ואף בדרבנן לא בטיל] בטיל או לא עכ"ל ודבריו תמוהין עד להפליא דהא לתירץ הב' דחבילי תלתן הוא מאת שדרכו ולעולם נחתינן חד דרגא הרי בע"כ צ"ל דחתיכה הראוי' להתכבד חשיבי טפי מאת שדרכו מדפריך התם וליתני נמי אגוזי פרך ורימוני באדן וליתני נמי ככרות של בעה"ב ומשני אכולהו הא תני ליה התם ומחבילי תילתן דחשיב הכא ברישא לא פריך משמע דכרבנן בעי לאוקמ' דלא סגי להו באת שדרכו [כמ"ש תוס' שם פ"א ע"ב בד"ה ר' יוחנן וכיון דקתני התם חתיכה של בשר בחלב שמעית מינה דחתיכה הראוי' להתכבד חשיבא טפי מאת שדרכו ודמי ממש לששה דברים דרבנן וכיון דאת שדרכן ל"ב בדאוריי' מינה גופא מוכח דששה דברים וחהר"ל דדמי להן אפי' בדרבנן ל"ב ועוד שהרי עיקר פלוגתי' דר"י ור"ל בתרומה בזה"ז דלר"י מדאורייתא ולר"ל מדרבנן הוא אליבא דר' יוסי דוקא כמבואר שם בסוגי' פ"ב ע"א אלא לר"י קשי' הא מני רבנן ואנא דאמרי כר' יוסי וכיון דתנן בפ"ז דתרומות ב' קופות א' של חולין וא' של תרומה וכו' הריני אומר תרומה לתוך תרומ' נפלה וסתם מתני' ר"מ [ועי' גיטין דף נ"ד דפרכינן מסתמא אדר"מ] וא"כ ר"מ גופי' ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וכן כלאי כרם דרבנן ואפ"ה ס"ל בחבילי תילתן דאת שדרכו למנות מיהת מקדש אפי' בדרבנן ואנן פסקינן כר"י דאת שדרכו למנות שנינו כמ"ש בכו"פ עצמו שם ועוד שתנן להדיא התם בפ"ג דערלה משנה ג' האורג מלא היסט מצמר הבכור בבגד ידלק והוא מעשרה דברים דל"ב ועי' בר"ש שם דאינו אסור אלא מדרבנן [ועוד כדמות ראיה מריש ביצה דביצה ספק טרפה שנתערבה באלף כולן אסורות לדעת הרמב"ם וי"ל דשאני בין עיקרו דאורייתא ובע"כ צ"ל כן לר"ל דאית ליה כל שדרכן למנות רק בדאורייתא ואפ"ה אמרי' דלדידי' ניחא הא דקתני דנתערבה באלף כולן אסורות] ואין להביא ראי' מהא דקשי' להו לכולהו רבוותא בעה"ת ורי"ף וראב"ד והרא"ש בסתירת הסוגיא דהכא מסקינן דהאי תנא תרתי א"ל איסורי הנאה ודבר שבמנין וק"ל מחולין דתנן להדי' דחתיכה של נבילה ל"ב וכן מפסחים דחמץ אוסר בכ"ש אע"ג שאינו דבר שבמנין ואם איתא לדברי הכרתי הרי יש מקום לומר דהיכא דאיכא תרתי אפי' בדרבנן ל"ב אבל היכא דליכא אלא חדא ל"ב בדאוריי' דוקא אבל בדרבנן בטיל וכן לענין חמץ דאוסר בכ"ש זהו בחמץ דאורייתא אבל בחמץ נוקשה לדעת הפוסקים דאינו אלא מדרבנן בטיל [ועי' במ"א סי' תמ"ז] דז"א שהרי קתני במתני' בשר בחלב בהדי הנך דלא בטילי וע"כ איירי בדאורייתא דאי בדרבנן לא נאסר בהנאה דכל בב"ח שאינו אסור אלא מדרבנן יהי' באיזה אופן שיהי' מותר בהנאה ובבישול כמ"ש הרמ"א בסי' פ"ז ומעתה לא נותר לבעל הפלתי להקל בדרבנן רק אם נאחז בסבך תירוץ השלישי של הר"ש בפ"ג דערלה שהיקשה שם קו' תוס' דידן יבמות פ"א ע"א בד"ה מאי הוא דלר"ל דס"ל כל שדרכו למנות שנינו בחבילי תילתן ואפ"ה עיגול בעגולין עולה משום דתרומה בזה"ז דרבנן דא"כ בחבילי תילתן אמאי ל"ב דכשם דתרומה בזה"ז דרבנן כן כ"כ ותירץ שם שני תירוצים כמו שנמצאו בתוס' שלפנינו ועוד תירץ דבאיסורי אכילה הוא דבטיל בדרבנן אבל בכ"כ שהן איסורי הנאה אפי' בדרבנן ל"ב ומדבריו מצא הפלתי דבאיסורי אכילה מיהת יש להקל אפי' בחהר"ל כ"ש מדרבנן ודלא כרמ"א שהחמיר אפי' בגבינות ולפענ"ד נראה דגם לתירוץ זה של הר"ש שיצא לחלק בדרבנן בין איסורי אכילה להנאה זהו לר"ל שע"פ ההכרח יאלצוני לחלק בזה דאל"כ קשי' מחבילי תילתן כקושיתם אבל לר"י דס"ל את שדרכו למנות אין לחלק כלל וראיה מוכרחת לזה דלכאורה קשי' לר"ש דמחלק בין אסורי אכילה להנאה לר"ל וכן להפלתי שיצא לחלק בכל איסורי דרבנן דבטילי אפי' בדברים שאינן מתבטלין שהרי דבר שיש לו מתירין ל"ב אפי' בדרבנן ואפי' באיסורי אכילה לחוד ובפשטא דמילתא בכל הדברים שאינן מתבטלין יש להשוות וכמו שכ' האו"ה עצמו בס"ק ק"א ס"ק ב' שפליגי שם בדרכי משה שכל הדברים שאינן מתבטלין כגון ברי' וחהר"ל אפי' בשאינו מינו ל"ב דמ"ש מדבר שיש לו מתירין] איברא מהא לא אירי' שהרי למסקנא בריש ביצה דדשיל"מ שאני דאפי' בספיקא אסור אפי' בדרבנן ולכן החמירו גם לענין ביטול דאפי' בדרבנן ואיסורי אכילה לבד כגון ביצה שנולדה בי"ט ל"ב משא"כ בחהר"ל לדעת הפליתי ובכל שדרכו לדעת הר"ש אמנם קשיא לכל הש"ו שם מעיקרא וכן לשאר אמוראי שם דלא ס"ל כר"א אמאי הציג קושיתו שם מעיקרא לר"י ור' יוסף דאמרי משום גזירה אמאי ספיקא אסורה ולא היקשה משני הבבות מדקתני בסיפא ואם נתערבה באלף כולן אסורות דלרבה דס"ל משום הכנה ניחא דל"ב דכל בדאורייתא אין לחלק בין איסור אכילה לא"ה אבל לר"י ור"י אמאי ל"ב ובין לר"ל ובין לר"י קשיא דלר"ל דס"ל כל שדרכו למנות ל"ב זהו בדאורייתא אבל בדרבנן בפרט באיסור אכילה לחוד גם לר"ל בטל דדמי לעיגול מאי אמרת דמשום דשיל"מ הוא דל"ב דהא כיון דאכתי לא ידע שהחמירו יותר בדבר שיל"מ משאר איסורין דרבנן וא"כ הרי כל הדברים שאינן מתבטלין שווין בקוליהן ובחומריהן [וכן מדמקשינן שם