זית רענן חלק א קנח

ישראל דלא מצי למיעבד משום שמעורב בי' גם שליחותי' דרחמנא אזי תו אינו מן הנמנע שיהי' הכהנים שלוחא דדידן ושלדר"ח כיון שמצדו הרי מצי למיעבד רק חלקו של גבוה הוא שעומד כנגדו אבל התם בשלוחא דשיחרור דע"כ שיש בשליחות זה שיזכה מן האדון ומצד זה הרי הוא שלוחא דאדון ושיזכה גם לעבד ומצד זה עצמו שהוא שלוחי דעבד הוא עצמו הסוגר בעדו דלא מצי למיזכי לנפשי' שהרי אפי' כשנותן לו האדון עצמו שהאדון בעצמו הוא המזכה אינו יכול העבד לזכות לעצמו לרשב"א ותו ל"מ מידי הצטרפות שלוחא דאדון שהרי מצדו תברי' לגזיזי' הא למה הדבר דומה לשנים שיש להם בהמה בשותפות ועשאו שניהם שליח לאחד שיקדשנו קה"ג לדעת החולקים על מהרי"ט דהקדש מהני ע"י שליח] הכי נימא בזה כל מידי דאיהו לא מצי עביד וכו' שהרי מצדו לא יבצר מאומה רק שחלקו של שותפו הוא שעומד כנגד כל אחד מהם וכשהסכימו שניהם לשליחותו של זה מהני דמי יעכב בעדם שהרי שניהם יחד דמי לגמרי לאחד שיכול לעשות שליח לכל מי שירצה וכן בכהנים שיש להם קרבן בשותפות ששניהם יחד יכולים לעשות שליח לכהן אחר שהרי כהן עצמו שצריך להקריב קרבנו הרי יכול לעשות לכהן אחר לשלוחא בחרקאו ומשה"ט גופי' גם הכהן יכול להעשות לשליח לישראל כיון שעתה נתלכדו יחד דעתי' דרחמנא ודעתי' דבעלים: הלכה ה סימן א בדיני דברים שאין מתבטלין ליישב דברי רבותינו הראשונים ופסקי ש"ע על מכונם

א עיין ברב אלפס בהאי דמסקינן האי תנא תרתי א"ל איסור הנאה ודבר שבמנין וז"ל וליתא להאי כללא דקיימא לן דחמץ בפסח אסור ואוסר בכל שהוא ותמה עליו הראב"ד דמנ"ל לסלק סוגי' שלימה וסתם משנה משום סוגי' אחריתי במקום דאיפשר לקיים שתיהם דהא דאסור חמץ במשהו היינו באכילה אבל בהנאה אינו אוסר עד דניהווי דבר שבמנין בהדי א"ה ונראה לפענ"ד דדברי רבינו מזוקקים וא"א לנטות מדברי קדשו זיז כ"ש והוא דס"ל כדעת תוס' חולין ויבמות דהאי דחתיכות חטאת טמאה שנתערבה בק' חתיכות ח"ט תעלה דבעינן שיהי' ראוי להתכבד לאחר הביטול לכל אדם והתם שגם לאחר הביטול אינו ראוי' להתכבד לכל אדם לא נכנס בכלל חר"ל וחתיכה נבילה דלא בטל אע"ג שאינה ראוי' להתכבד לכל אדם משום דאם תיבטל תהי' ראוי' להתכבד לכל אדם ועי' ברשב"א בחידושיו חולין ד' ק' שמפורש כן להדי' דהי"ט דנבילה דל"ב ונשמע ממילא דאם נתערב חתיכה שאסורה בהנאה והיא חתיכה הר"ל בהדי חתיכות שאסורין באכילה לבד דבטילה ומותרים בהנאה כיון שגם אם תיבטל אינה ראוי' להתכבד לכל אדם וגם מבואר בסוגי' זו דפריך וליתני נמי ככרות של בעה"ב ומשני דכבר תנינן לה בערלה דהיינו דליתני נמי חמץ בפסח ובככרות דהוי דבר שבמנין וא"ה ומשני שכבר הוא בכללא דקתני לי' בערלה ול"ק דעדיין ליתני חמץ היכא דהוי ראוי' להתכבד דזה נשמע מכ"ש דאם דבר שבמנין ל"ב מכ"ש בחתיכה הר"ל כמ"ש תוס' יבמות פ"א בד"ה ור"י דחתיכה הראוי' להתכבד יותר חשיב מאת שדרכו למנות והאי תנא לא קא חשיב את שדרכו למנות מדלא פריך מחבילי תילתן ובב"ח דקתני משום דר"ל הוא נמצא עולה ממשמעות הסוגי' להדי' דחמץ הראוי' להתכבד לא בטיל ומעתה סוגר השער להתלכד יחד שתי הסוגיות ולקיים שתיהם בשגם אם נדחוק נפשין ונימא דהא דאמרינן בפסחים דחמץ בפסח אוסר בכ"ש הוא באכילה דווקא הגם דבפשטא דמילתא לא משמע כן דאוסר בכ"ש משמע כדיני' רק כדי שיתלכדו יחד עלינו למשכוני נפשין ונימא כן אולם עודנו לא עלתה רפאות תעלה בזה דאם כן גם כשהחמץ ראוי' להתכבד יבטל גם כן ויותר התערובת בהנאה שהרי גם לאחר הביטול לא תהי' ראוי' להתכבד לכל אדם שהרי לאיסור אכילה אוסר עכ"פ במשהו ובשמעתין משמע להדי' דלא בטיל וכיון שבין כך ובין כך לא ישוו הסוגיות בהדדי הדרינן לפשטא דמילתא לדהא דאמרי' דחמץ בפסח אוסר בכ"ש כדיני' וליתא לכללא דבעי תרווייהו

ב איברא בין למ"ד כל שדרכו ובין למ"ד את שדרכו לא תלי' כלל בזה ואפי' כשנתערב א"ה באיסור אכילה אפ"ה ל"ב כיון שמצד שדרכו למנות הוא דל"ב וב"כ וב"כ הרי מ"מ דרכו למנותו וראי' מדאמר לי' ר"י לר"ל שאני אומר חתיכה בחתיכות עולה מי סברת כל שדרכו למנות את שדרכו למנות שנינו ושם היקשה מברייתא זו על ר"ל דקתני בחתיכ' ח"ט שנתערב' בק' חתיכו' חטאת טהורה תעלה ומוקי לה בנימוחה אבל בעיני' לא תעלה אע"ג שאינה ראוי לכל אדם וה"ה לר"י באת שדרכו למנות לא תלוי כלל בראוי' לכ"א וכן מוכח בזבחים דקא שקלו וטרו התם גבי זבחים שנתערב בהם חטאות המתות ימותו כולן הניחא למ"ד כל שד"ל אלא למ"ד את שדרכו למנות וכו' ואע"ג שגם לאחר הביטול לא יהי' ראוי' אלא לכהנים אפ"ה ל"ב ונשמע מזה לפוסקים כר"י וכר"מ באת שדרכו למנות דל"ב אפי' כשנתערב מאיסורי הנאה באיסורי אכילה ג"כ ל"ב לבד בחתיכה הראוי' להתכבד הוא דמחלקינן הכי בין נתערבה בהיתרא הוא דל"ב ואם הוא מאיסורי הנאה כולם אסורים בהנאה וכשנתערבה איסורי הנאה בתוך אסורי אכילה ואסורי הנאה היתה ראוי' להתכבד אזי בטילה ומותרים כולם בהנאה אמנם לאו דברי הכל הוא שהרי לדעת הראב"ד דס"ל דחמץ בפסח אוסר במשהו באכילה ולא בהנאה ובאם החמץ שנפל בתוך התערובות ראוי' להתכבד כולם אסורים בהנאה והלא אם תיבטל לא תהי' חה"ל ש"מ דלית לי' להך כללא וההיא דחטאת טמאה שנתערבה בח"ט דתעלה וצ"ל דס"ל כפרש"י שם דמשום הפסד קדשים הוא כיון דאין להם תקנה אלא שריפה ולדינא נראה כיון דחר"ל מדרבנן הוא יש לסמוך על תוס' ורי"ף ורשב"א דקיימא בחדא שיטא דתלי' בלאחר ביטול אם תהי' ראוי' להתכבד לכ"א וכשנתערבה חהר"ל של א"ה בתוך איסורי אכילה בטלה ומותרים בהנאה

ג ועיין באשרי שם שהיקשה על הריף דפסק דליתא לההיא כללא מחמץ בפסח דאוסר במשהו אפי' כשאינה ראוי' להתכבד ומשם לא מוכח מידי שהרי מצד הסברא יש לחלק בין כשנתערב לח בלח דאוסר בכל האיסורין עד ששים אזי בחמץ דחמור ולא בדילי מני' אוסר במשהו אבל ביבש דחד בתרי בטל דאזלינן בתר רובא כן בחמץ בטל ברוב ורק כשראוי' להתכבד הוא דל"ב ועוד תמה דהוי לי' לאתוי' ראי' דליתא להאי כללא ממתני' דגה"נ שנתערב בה"ג וכן ח"נ שנתערבה בה"ח בזמן שמכירו בנ"ט וא"ל כולן אסורות דמבואר להדי' שגם באיסורי אכילה לחוד ואפי' יבש ביבש ל"ב ולמען כבודו של רבינו הגדול אנקוט בשפולי דגלימא לתרץ דברי קדשו מינה ובה ולא בדרך רחוקה דמסתמא גם רבינו הגדול צלל במים אדירים כדי שיתלכדו הסוגיות יחד ולקיים כולם להלכה וכאשר צפה והביט בהשקפה ראשונה שהאי כללא דבעינן איסורי הנאה ודבר שבמנין המה כנגד משנה מפורשת בחולין ולמען יהי' תואמים יחד הציץ באור תבונתו להשוותם יחד והוא דבאיסורי אכילה לחוד בעינן שיהי' החתיכה ראוי' להתכבד מתחילה ועד סוף אבל הטעם שבא מן החתיכה הר"ל בטל כשאר אסורין שכן קתני להדי' במתני' דהתם בזמן שמכירו בנ"ט וכן כשנימוחו החתיכות בבישול אע"ג דחהר"ל יהבי טעמא בבישול בתוך החתיכות בטלה ולהכי אהנית לן היכא דאיכא חר"ל שהוא מאיסורי הנאה וראוי' להתכבד שגם הטעם לחוד אוסר כיון שבא מדבר חשוב של א"ה [והא דקתני בפ"ג דערלה בנתפצו האגוזים דבטילין היינו ביבש שלא בבישול דלא קא יהיב טעמא בתוך התערובת דכיון שצונן הוא ואין טעם