זית רענן חלק א קנז

אם נאמר כדעת התוס' דכל שהוא משום שני ענינים לית בהו משום זוז"ג ומדינא אסורין אזי אם קידש בהן את האשה א"מ כלל הגם דבנדרים אסורין רק למקדש דכיון דלית לי' זכי' כלל למקדש בהם ואינו יכול להקנותן לה כלל אזי לכ"ע א"מ כמו שכתבתי לעיל ולדידהו קשי' מאגוז של ערלה אמנם אם אמרינן דהא דפשיטא לי' בגדולין הוא משום דגדולין כיון דאתי מן העיקר אזי פש"ל דקנסינן לזורע לכן אם קידש בו האשה מקודשת רק דצריך לחזור ולקדשה כיון דלא נגרע דבר מזכותו לרשותו דמקדש וזהו הוצעת דבריו לפי הגמרא הגדולים אינן ספק אלא וודאי אסורין [והיינו משום קנסא לחוד] הילכך אם קידש וכו' צריך לחזור ולקדשה [אבל מדינא מקודשת לכ"ד ואין קדושין אחרים תופסין בה] מיהו קשי' להו למאן דס"ל דמדינא אסורין] אמאי הא קיימ"ל זוז"ג מותר וכו' אמנם לדעת הרמב"ם ל"ק קו' ראב"ד מהא דקיימ"ל זוז"ג מותר משום דלדינא הוא דאוסר הגדולין מספק הוא משום כוונת הנודר הוא וכאילו אוסר להדי' את הגדולין עליו דלדידן מספקא לן אם יכול לאסור דבר שלא בא לעולם כהאי על חבירו משום דקונמת כקדושת הגוף הוא כדבר שבא לעולם וכשאוסר בפירוש תו לית בי' משום זוז"ג וכמו באוסר על עצמו דאסור בגדולין ול"ש בי' משום זוז"ג וגם באיבעי' דרמב"ח דמיבעי' לי' משום קנסא וקא שביק לגדולין יש לומר דרמב"ח ס"ל כתרוצא קמא שם דף מ"ח דאיפוך ור"י הוא דס"ל זוז"ג מותר ואפ"ה אין זורעין תחתי' בימות החמה והטעם משום דכל שהוא משום שני ענינים לית בהו משום זוז"ג וגם כל הש"ו קאי התם לפי סברא זו כמבואר בר"ן שם אכן אנן פסקינן כתרוצא בתרא דל"ת ור"י לדבריהם דרבנן קאמר ולר"י דס"ל זוז"ג מותר זורעין גם בימות החמה יוע"ש ומשום האי טעמא שבקי' רמב"ח לגדולין משום דס"ל כתרוצא קמא דהתם וא"כ הגדולין אסורין מדינא גם לכ"ע בלא קנסא ואי בעי' דידי' אקנסא קאי

ח ומעתה כל דברי ש"ע צדקו יחדיו דבא"ח סי' תמ"ג פוסק דחליפין מותרים גם למחליף אפי' בפסח וכן בי"ד סי' רצ"ד סעי' י"ב דאסור ליטע אגוז של ערלה ואם נטע הגדולים מותרים מטעם זוז"ג ומשום בעיא דרמב"ח נקטינן לקולא בדרבנן רק בנדרים באומר פירות אלו על פלוני אסור בחילופיהן ובגדוליהן הוא מטעמא אחרינא אם כסברת מרן כ"מ משום דהוי כדבר שיל"מ או משום טעמא דכתיבנא לעיל לדעת רמב"ם דקונמות כקה"ג דמי דיכול לאסור גם דשלבל"ע על חבירו וכן פסקינן בש"ע באה"ע סי' פ"א סעי' ב' דגם באוסרת מעשה ידי' על בעלה דצריך להפר משום שמא יגרשנה

ט איברא עודנה לא יתיישב לגמרי דאיך אפשר לומר דבאיסורי הנאה שתופסין דמיהם דרשאי ליקח דמיהם אדעתא שיזכה בהם לעניים כמש"פ בספר א"ח וקשי' מדברי תוס' ב"מ ע"א ד"ה בשלמא סיפא לחומרא שהרי למסקנת דבריהם גם זכיית של המזכה מעכבת בעצמות הזכי' והוא גם כן שליח של המזכה ודעתו דמזכה הי' שיזכה בהם בעד מחירו דאיסורי הנאה אמנם נראה דזהו במעשה סתמי דלא נ"מ לשליח מידי אזי נקטינן שהוא שלוחו של המזכה כמו של הזוכה או בדבר דאית בי' לשליח צד זכות וצד חובה וחזר הדין כמו היכא דנעשה בסתמא אבל בדבר דלא ניחא לי' לשליח כלל שיזכה מן המזכה לו על אופן זה שזיכה לו תחי' ולהמזכה לית לי' נפקותא ולא מידי בעיקר הדבר שמסר תח"י השליח שלא יפסיד ולא ירויח בזה מידי אם יקיים השליח על האופן שמסרו לידו או לא אזי העיקר תלוי בכוונת השליח ומשה"ט מסקינן בתוס' שם שהוא שלוחו של מזכה ג"כ משום דמצד השליח לית לן הוכחה ברורה דלא ניחא לי' בזה שהרי אית לי' בזה צד זכות לעומת צד חובה שאם יזכה מן המזכה לא יעבור אלאו דלא תשימון משא"כ אם יזכה מעצמו לזוכה לחוד דאז יעבור תיכף באיסור תורה וירויח ממונא לכן נדון כסתמי משא"כ בעובדא דא"ח דמוכחא מילתא להדי' דלא ניחא לי' שיזכה מן המזכה כי היכא דלא ליתסרו

י ואין להקשות מדברי רבינו ירוחם בישראל שאמר לחבירו קנה לי חפץ זה מראובן דדעת המוכר להקנות רק לבעה"מ אלמא דעיקר תלוי בדעת המזכה וקשי' לא"ח שגם באיסורי הנאה שתופסין דמיהם אמאי רשאי ליקח השכירות לזכות בהם לעניים חדא דחפצא שאני דא"א שיזכה בו רק ע"י דעת המקנה והבעלים ועוד יש לחלק בין הנושאים והמזכים עצמם כמובן ועי' קידושין כ"ג ע"ב בעי רבה עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו וכו' שם ובתד"ה מהו שיעשה שליח וכו' יש מפרשים דהכי קמיבעי' לי' היכא דאמר העבד לאחר לקבל לי' גיטו מיד רבו מהני קבלתו או לא דכי לא אמר לי' לקבל גיטו ובא ומקבלו פשיטא לן דמהני דאמרי' במתני' ובשטר ע"י אחרים אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גיטי שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות או לא ויש מפרשים דהכי קמבעי' לי' מהו שיעשה שליח הא דאמר ר' שב"א בשטר עי' אחרים בתורת שליחות קאמר וכו' משום דגמר לה לה מאשה ולמ"ד זכות הוא לו יכול לקבל גיטו שלא מדעתו כל זמן שאינו מוחה ולמ"ד חוב הוא לו צריך לעשות מדעתו שיתרצה וא"כ אם הוא עומד וצווח לא מהני קבלתו או דילמא לא בתורת שליחות קאמר דלא דמי לאשה דדוקא אשה דאיהי מקבלה גיטה שליח נמי מצי שווי' אבל לרבי שמעון ב"א כיון דאיהו לא מצי מקבל שליח נמי לא מצי לשווי' ואם כן בשטר ע"י אחרים דקאמר היינו אפי' עומד וצווח כיון דאינו מטעם שליחות ובתוס' ד"ה דאמר ר' הונא כו' דמיירי לענין הקרבות קרבנות וכו' תימא דמשמע הכא דפשיטא לי' ובמס' נדרים בעי הני כהני שלוחי דרחמנא הוו כו' ולא איפשיטא ואמאי לא מייתי התם הך מילתא דרב הונא כו' למיפשטא ויש לומר וכו' א"נ יש לומר וכו' וביומא דף י"ט ע"ב בתד"ה מי איכא מידי יותר מבואר וז"ל ולי נראה דלעולם פשיטא לי' מדרב הונא וכו' דשלוחי דרחמנא נמי נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעי' לי' אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפי' אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא כו' דאמר לאו שלוחי דידן נינהו לא נפקא מינה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו בין אי שלוחי דידן דוקא נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני' לי' כו' עכ"ל עי"ש אלמא דהיכא דהוי שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן מהני אפי' במילתא דליתא בשליחות שהרי תמצית דבריהם דקמבעי' לי' בזוכה ע"י אחרים גופי' בעבד כנעני אם הוא מטעם שליחות או לא וגם גילו לנו תעלומות חכמה דאיבעי' דקידושין שאני מאיבעי' דנדרים דבקדושין קמבעי לי' אם כהנים שלוחא דידן לחודא או שלוחא דרחמנא בהדי שלוחא דידן וע"ז קפשיט לי' מדר"ה בר"י דאי שלוחא דידן לחודא מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואיהו מצי עביד אכן עודנו יש לספק דילמא שלוחי דרחמנא בהדי שלוחי דידן נינהו א"ד שלוחי דרחמנא לחודא וזהו איבעי' דנדרים ונפקותא רבה למודר הנאה וכוונתם מבואר כי היכא דניהוי האיבעיות בהדרגה ולא מהיפוך להיפוך] ונמצא דהיכא שהוא שלוחו של שניהם לא איכפת לן אפי' היכא דאיהו לא מצי למיעבד אעפ"כ מהני שליחות וקשי' דאם כן קא קשי' להו על הא דפשטינן דמהני משום שליחות ממימרא דר"ה ברי' דר"י דהכא לא איכפת לן במאי דאיהו לא מצי עביד שהרי לדברי תוס' ב"מ אי אפשר לזכות לעבד משום שליחותי' דעבד לחוד אלא בהצטרפות שליחותא דאדון בהדי' וכל היכא דאית בי' משום הצטרפות תו לא איכפת לן במאי דאיהו לא מצי עביד וגם לתירוצם הראשון בד"ה מהו וכו' נמי קשי' כמובן

יא איברא נראה דיש לחלק בפשטות ובמשור דבכהנים יש בענין הקרבה למזבח משום שלוחי דידן ומשום שלוחי דרחמנא ובעצמות הדברים שהוא משום שלוחי דרחמנא הוא דאיהו ל"מ עביד משום דרחמנא לא נתרצה בשלוחתי' דאחריני' רק בכהנים וזהו המעכב בעדינו כל עדת