זית רענן חלק א קנד

דהו"ל זוז"ג ומותר אע"ג שגם הגורם דהתירא יכול להתהפך לאיסורא אם תטרוף אח"כ דז"א דהתם בנבילה תתהפך להתיר' ממילא שהרי אם לא ישמרנו ויניחנה כך תבאש ותפסל מאכילת אדם וכן היכא דבידו לנתק ולהפך גורם אחד מן הגורמים הן גורם דהתירא לאיסורא כמו בילדה שסבכה בילדה הנ"ל או להיפוך שבידו להפך גורם דאיסורא להתירא אזי ביטל גורם זו לגבי גורם חבירו והדבר המתהווה מן הגורמים נגרר רק אחרי הגורם שא"א להתהפך לעולם דאע"ג שההיפוך לא עתיד להתהפך ממילא רק ע"י מעשה דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אמנם כן במעשה שע"י עשייתו לא ישונה החתיכה או הגורם בעצמותו אבל כל שעיקר איסורו משום שנשתנה בעצמותו כגון בהמה שנטרפה ומשום שינוי זה הוי גורם דאיסורא ולכך גורם השני שלא נטרפה ולא נשתנה הוי ג"כ גורם דהתירא כנגד הגורם דאיסורא וא"א לומר שיתבטל הגורם דהתירא מפני שבידו להטריפו שאז ישונה בעצמותו וזהו הנידון בעצמו שדנין עליו דכ"ז שלא קיבלה השינוי התירא הוא מובן מעצמו לא ניתן להאריך בזה] ומדברי ר"ן מוכח ממילא דגם להיפוך היכא דגורם דאיסורא יכול להתהפך להתירא הן מאיליו הן ע"י מעשה שבידו בלא שינוי בחפץ עצמו אזי בטל לי' לגורם דאיסור' ולכ"ע מותר אמנם הא תינח דוזז"ג מטעם ביטול הוא איברא אם נימא דלאו מטעם ביטול הוא אזי לא תלי כלל במה שגורם אחד מהם יכול להתהפך לחבירו דסברא זו לא מצינו רק גבי ביטול כמו בנבילה בשחוטה ובשגם הר"ן עצמו לא אתי לכלל זה רק משום שהקדים ליסוד זה דזוז"ג משום ביטול הוא

ד ועיין ר"ן בסוף פרקין גבי פלוגתא דר"א ורבנן במוליך הנאה שהעיקר כפרש"י דלר"א מהני הולכת הנאה בפת עצמו, אפילו בתנור ישן ונאפה בעצים דאיסורא דיש שבח עצים בפת, אף על פי כן לא מיחשב כבעינ' ממש ולפ"ד יש מקום לומר דרבנן ל"פ עלי' דר"א רק בזה דלדידהו מיחשב כבעין ממש אבל בתנור חדש ובהיסק שני גם רבנן מודו לר"א דיש פדיון וכן כשנתערב הפת מהני הפדיון לרבנן שהרי אם נאמר דרבנן פליגי על כל גוונא דקתני במתני' צריכין לדחוק קצת בפירושי' ולומר דכשם שאין פדיון לבעין ה"ה נמי שהחמירו רבנן גם לענין תערובות] ולפ"ז יש לפרש דקא ס"ד דמן רבנן דעצים גופא אזדי ראיתו דזוז"ג מותר אפי' בדברים שאינן מתבטלים והוא דמן רבנן דעצים רצה לסתור היסוד שתקע עד כה דזוז"ג משום ביטול הוא דמותר ומזה נמשך ממילא דבדברים שאינן מתבטלין אסרו ר"י ורבנן ולא מצינן מי שיתיר ולעומת זה מביא מרבנן דעצים שאמרו דאין פדיון והוא כשאיסורו בעינ' ואז נאסר הפת אבל בתנור חדש ובהיסק שני דלית' לאיסור' בעינ' מהני פדיון וכיון דמהני פדיון הרי הגורם דאיסור' עצמו יכול להתהפך וממיל' דבטיל לי' לגורם דאיסור' לגבי גורם דהתיר' שהרי כמות שהוא עתה בידו להביאו לכלל היתר ע"י מעשה שבידו בלא שינוי כלל בחפץ עצמו ומדר"א דקסבר דלעולם מהני פדיון וגם שנאסר הפת אפי' בתנור חדש ובהיסק שני ש"מ דס"ל דזוז"ג אסור אפי' בדברים המתבטלים ולפ"ז לא קשיא מבריית' דקתני פרה תשחט ושדה תזרע דהתם בשעה שרצה לזרוע כבר ליתא לזבל דאיסורא אלא שהקרקע מושבחת וכן בפרה ול"ד לשבח עצים בפת [ותדע שהרי בשבח עצים בפת אפילו לדידן דזוז"ג מותר אוסר בפת ובשדה ובפרה מותר משום זוז"ג] וכיון דבכה"ג דלית' לאיסור' בעינא גם לרבנן מהני פדיון וכיון שכן אע"ג דעודנו לא נפדה כבר בטל לי' לגורם דאיסורא לגבי גורם דהתיר' ולזה קאמר רבנן דפליגי עלי' דר"א ויתירו אפי' בדברים שאינן מתבטלין מאן נינהו אילימא רבנן דעצים מדקאמרי אין פדיון לבעינא ומזה תרצה לבנות דיק דרבנן פליגי עלי' דר"א בתנור חדש ובהיסק שני דפשטא דמילתא מיהת לא משמע הכי דמשמע מפשטא דמתניתין דרבנן החמירו יותר מר"א ולא שיקילו עוד במאי דמחמיר ר"א אלא רבנן דשאור שהרי כיון דמ"מ מוכח מיהת מדר"א דקסבר יש פדיון והרי אפשר להתהפך להתיר' ואעפ"כ אוסר ש"מ מיהת דטעמא דר"א כדאביי וכיון שכן הדר דינא דמדר"א נשמע לרבנן וכדכתיבנא לעיל וחזר והקשה על עיקר היסוד דמ"מ לא דמי איסורין שאין מתבטלין לשאור כמ"ש לעיל

ה ובנידון מה שעמדנו לעיל דאמרי' מה שמשביח בעור פוגם בבשר ואמאי הכי יעלה על דעת באם יפלו שתי חתיכות א' פוגמת וא' משביחות שיהיה התערובות מותר גם צריכין להבין במאי קמפלגי ונראה דמפשטא דמילת' ומלישנא דמתני' נראה דבודאי בדיעבד לא נאסרו הזרעים משום חששא דנבי' שהוא חשש' רחוקה רק בלכתחילה קא מפלגי ויש לומר כיון שהקרקע בעצמו שלו הוא ואם אתה אסרו בשלו לא הורע כחו מלא אפשר וגם לא נתכוון כלל להנאה זו וה"ז כלא אפשר ולא קא מכוון ומאן דאוסר ס"ל כר' יהוד' דאוסר דבר שאינו מתכוון וס"ל דאליב' דר' יהודא אסור גם בלא אפשר כסתמא דסוגי' בריש כתו' גבי מהו לבעול בתחילה בשבת ועי' פסחים כ"ה בתוס' ד"ה לא אפשר גם י"ל דבזה גופא פליגי אם הוי פסיק רישי' ומצינן כעין זה פלוגת' דתנאי בשבת צ"ה ע"א ועי' בתד"ה שם המכבד ובפסיק רישי' לא מהני ל"א ולא קמכוין גם י"ל דפליגי בפסיק רישי' דלא ניח' ליה בשאר איסורין דלא בעינן מלאכת מחשבת דוקא ועיין באשרי בפי"ד דשבת דפלוגת' דרבוותא הוא בין השאלתות ואשר"י יוע"ש היטב ועיין ר"ן בפ' גה"נ גבי פת שאפו עם הצלי דהאי דבת תיהא דפליגי אביי ורבא בריחא מילת' היינו משום שריח חזק נכנס בקרבו וחשיב כשותה אבל משום נהנה אי אפשר כיון שאינו מתכוון ומשום פ"ר ל"ת כנהנה דכל שאר איסורין שאסרה התורה הנאתו לית ביה משום פ"ר ודמי ללא אפשר ולא קא מכוון וראי' ממוכרי כסות וכו' ובלבד שלא יתכוון בחמה וכו' אע"ג דהוי פ"ר ועי' בתו' בפ' במה מדליקין בד"ה ובלבד דמפרשי ליה דאיירי בגוונא דלית ביה משום פ"ר יעו"ש בדף כ"ט ע"ב: הלכה ד סימן א בדיני חילופי וגידולי א"ה

א עיין רמב"ם בפ"ה מה' נדרים ה' ט"ז וז"ל האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי גדוליהן וחילופיהן ספק לפיכך חבירו אסור בגדולי פירות אלו ובחילופיהן ואם עבר ונהנה נהנה עכ"ל הרמב"ם ודברי קדשו תמוהין לראשונים ואחרונים חדא כקושית ר"ן כיון דספיקא דרבנן הוא מדינא הוא להקל ולא להחמיר ועוד תמה בלח"מ שהרי פוסק ב"פ מהמ"א דבכל איסורי הנאה הדמים מותרים למחליף [וא"ל משום דנדרים דינו כדשיל"מ דאזלינן בספיקא לחומר' כתירוצו דר' אשי בריש ביצה דהא לגבי הנודר לא נדון כדשיל"מ דלא בדידי' תלי' מילת'] ואת"ל דאיכא איזהו סברא לחלק בין נדרים לשאר איסורי הנאה דיותר מסתבר להחמיר בנדרים שהרי בגמ' שם בעי למיפשט מערלה וכה"כ דמותרים למחליף ועוד דהו"ל לרמב"ם לחלק בנדרים גופא בין החליפם הוא להחליפם אחר ומדסתם דבריו משמע דגם כשהחליפם אחר אסורים למחליף ונלע"ד דדברי רבינו הגדול ברורים כשמש בצהרים בלא גימגום כלל דיש להקשות לדעתו הגדולה דפוסק בפי"ב מה' נדרים בקונם שאני עושה לפיך דצריך להפר בין כשאומרת ידיה לעושיהן ובין כשאוסרת מעשה ידיה לבד ור"ן בפ' אע"פ תמה עליו דאית' להדי' שם דמעשה ידי' אינה יכולה לאסור על בעלה דהוי כאוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו ובכ"מ שם ובב"י סי' רל"ד תירץ דלמסקנ' שם דמסקינן דקונמת כקדושת הגוף לפי שאין לו פדיון ומפקיע מידי שיעבוד הילכך חיילי אף בדבר שלב"ל והא דאמרי' דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם היינו דוקא במידי דאינו קדוש אלא קדושת דמים דיש לו פדיון עכת"ד בקצרה וקשי' מסוגי' דשותפין הנ"ל דמבעי' לי' לרמב"ח באומר קונם פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דיליה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו אדם אוסר דבר שלב"ל על