זית רענן חלק א קנג

גם מנקיבות משום חששא דרביעה שלא מדעתה וזהו הוא שתירצו כיון דקתני עלה וכן היה ר"א פוסל בשאר קרבנות ומטעמ' דרביעה וממיל' שגם מנקיבות לא יקנו ובפרה אם נימא דקדשי ב"ה ומשום עול הרי רשאי לקנות מנקיבות ונמצא דבשאר קרבנות פסולים בכל גוונא משא"כ בפרה וזה אינו במשמע דוכן ר"א פוסל וכו' כלל דפסולא דשאר קרבנות יתפשט עוד יותר מפרה וזה נכון וברור ופשוט הכתוב לעיל בפירוש הסוגי' הנ"ל העתקתי מקונטריס אשר רשמתי לעצמי כשלמדתי סוגי' זו בשנת תק"צ ועתה זה כשנתיים חזרתי ושמתי עיוני בסוגי' זו וראיתי שעמודי הסוגי' רפוים ולקוצר דעתינו אנחנו ממשמשים בה כעור באפילה והאיך יעלה על דעת שכל צירי דשקלו וטרו בי' יסבו בלכתן על קורי עכביש כיון שכל עיקר מגמתן היה כדי לתרץ הבריית' בפרה שנתפטמה ושדה שנזדבלה דמותרים והלך לחפש ולתור אחרי מאן דא"ל זוז"ג מותר גם באיסור היותר חמור מכל איסורין שבתורה ואחר כל אלו לא מצא מידי גם לפום רהיטא מאן דא"ל הכי רק בשאר איסורין וזה כבר ישנו בידו ומה שתירצו תוס' ד"ה דמדר"א נשמע לרבנן איננו מספיק דמאן דפליג בסיפא הרי בפשטא לא קאי רק על מאי דמיתני ברישא ובפרט בדבר שהסברא מחלקת מעצמותו וחובה עלי להעמיס כוונה נכונה גם בדבריהם גם מאי דפריך עלי' וממאי דטעמי' דר"א כדאביי דלתירוצם הנ"ל מ"מ מוכח מדלא מחלקי רבנן ש"מ דזוז"ג מותר בכל איסורין ועי' במהר"ם שהרגיש בזה ואחרי מאן דאוסר אינו צריך לחפש אחריו שהרי איכא ר' יוסי ורבנן דאסרי באיסור חמור וביותר תמוה לאחר שהניח ידו מר"א ורבנן דשאור עוד ידו נטוי' לתור אחרי ר"א ורבנן דעצים והתם הלא תרווייהו אוסרין ועודנו לא החל להפק זממו לתרץ הבריית' דמתיר גם בא"ח גם דברי מהרש"א תמוהין שהקשה במאי דאיתא התם במסקנא אימר דשמעי להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' דמאי ק"ל כיון דמ"מ נשמע מיהת דר"א דאוסר בשאור הוא משום דזוז"ג אסור כאביי ושוב הדרינן לכללא דמדר"א נשמע לרבנן כתירוצו דתוס' הנ"ל ותמוה דגם לר"א גופי' עודנו לא מוכח דאוסר בשאור משום זוז"ג וכדאביי דמנ"ל דאיהו לא מחלק בין האסורין ובאיסור חמור כמו גבי עצים הוא דא"ל זוז"ג אסור וכמו דצ"ל לר"י ובזה הוא דשקלינן וטרינן בכל הסוגי' ועל יסוד זה יסבו בלכתן ולהבין דבריו נראה דכוונתו כך אזדי לי' דהשת' אם נימא דלא כאביי וטעמא דר"א משום דגמרו באיסור הוא ולעולם אזלינן בתר הגמר וכך הוא המידה בין להקל ובין להחמיר דכיון שנתן זה ליסוד ליזיל בתר הגמר שוב אין לחלק ומעתה אפי' במקום דזוז"ג אסור כגון באיסור החמור ביותר אם נגמר בהיתר מותר ותדע שהרי אמרי' להדי' וממאי דטעמי' דר"א כאביי דילמא וכו' אי גמור באיסורא אסור אי גמור בהתירא מותר (והיכא דנפלו שניהם יחד מותר משום זוז"ג כמ"ש רש"י שם) ומאי נפקותא בגמיר בהתיר' אלא בע"כ צ"ל כדאמרן ומעתה כיון דחזינן דר"א אוסר בעצים אפי' בתנור חדש ואפה בהן את הפת בהיסק שני שהפת אסור בהנאה ואע"ג שכבר נסתלק הגורם ראשון ולית' בעינא ולא ניתר אלא גרמתו לבד דדמי לקידם וסילק דשאור ש"מ מיהת דלא אזיל בתר הגמר שהרי גמיר בהתירא ואפ"ה אוסר ר"א א"ו בע"כ צ"ל דטעמי' דר"א כאביי משום דקסבר זוז"ג אסור ומדר"א נשמע לרבנן כמ"ש תוס' וקושיתו יתורץ בפירוש הסוגי' כאשר נבאר והוא דמאי דאמרי' בריש הסוגי' וכ"ת שני לי' לר"י בין איסור חמור לשאר איסורין דלאו משום קולא וחומרא הוא דקס"ד לחלק בינייהו דאדרבא באיסורין הקלים גדרו ועשו לסייג ביותר כמו דאיתא להדי' במס' ביצה ד' ל"ט ולעיל מ"ב דכיון דבדילי מינייהו לא הוצרכו עוד לסייגו ביותר אלא דעיקרא דמילת' דבאיסורין דלא בטילי הוא שאסרו זוז"ג משום דזוז"ג בדבר המתהווה מן הגורמים בטיל גם בחד בחד כמו חד בתרי בדבר בעין כמ"ש הר"ן שם בסוגי' זו וכמ"ש למעלה מזה ולכן כשהלך לשוט בים התלמוד לחפש אחרי המתיר אפי' באיסורין שלא ניתן להם תורת ביטול כדי לתרץ הבריית' דפרה תשחט ושדה תזרע הרי רוצה להוכיח דאיכא מאן דפליג בסברא זו וקסבר דאפי' בדברים שאינן מתבטלים אפ"ה זוז"ג מותר דלא תלי' זה בתורת ביטול כלל ומשה"ט שלח ידו מתחילה להוכיח זה מר"א ורבנן דשאור וכיון שהתירו רבנן דשאור משום זוז"ג אע"ג דבדבר המחמץ ג"כ לא ניתן לו תורת ביטול ואפ"ה מותר בזוז"ג דאעפ"י שהעיסה לא נתחמצה זולת שאור דתרומה ש"מ דרבנן קסברו דזוז"ג לאו משום ביטול הוא אולם עודנו נוכל להתווכח בזה דדילמא טעמייהו דרבנן משום דבדבר המתהווה לא ניתן לו סרך איסורא באיסורי אכילה רק באיסורי הנאה לבד וכמו דחילקו בתוס' שם בד"ה שאם נטע לענין גדולי איסור דבא"ה הוא דנאסרו הגדולין אבל לא באיסורי אכילה ורק בדבר המחמץ כיון שלא נתהווה מחודש וניכר שבחו בתוך העיסה דרך ממוצע לו דהיכא שנתחמץ ע"י לבד הוא דנאסרו אבל לא ע"י צירוף גרמא דהתירא כיון דתו לא ניכר שבחו דאיסורא ממש ולעולם דבאיסורי הנאה זוז"ג אסור ול"ת בדברים שאינם מתבטלין אלא אפי' בדברים המתבטלין איפשר דקסברו רבנן דשאור דזוז"ג אסור רק באיסורי אכילה הוא דהתירו ורק על סוג זה תירצו תוס' על נכון דמדר"א נשמע לרבנן דכי היכא דר"א לא מחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה גם רבנן לא נחלקו עליו ביסוד זה דמנ"ל להמציא פלוגתא חדשה מה דלא מצינו עד הנה א"ו דפליגי רק בזוז"ג דבזה כבר התלבטו בו כמה תנאים כמבואר בפסחים דף כ"ו בתנור שהסיקו בקליפי ערלה דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג בא"ה [ומשנה זו דשאור נשנית בערלה גבי א"ה ודנקטי בתרומה לאשמעי' זה הוא דאתי' לן דר"א אוסר אף באיסור אכילה] ועל ציר זה קא שקלו וטרי וממאי דטעמי' דר"א כדאביי דילמא טעמי' דר"א משום דאזלינן לעולם בתר הגומר בין להקל ובין להחמיר אפי' באיסורי אכילה אבל בזוז"ג תרווייהו ס"ל לחלק בין איסורי אכילה לבין א"ה, ולעולם דזוז"ג תלי' בדין ביטול והוא דבדברים שאינם מתבטלין לכ"ע זוז"ג אסור בא"ה אבל באיסורי אכילה הוא דלית בהו משום זוז"ג כלל ור"א ורבנן דשאור פליגי במילתא אחריתי אם אזלינן בתר הגומר ור"א סובר דלעולם אזלינן בתר הגומר בין להקל בין להחמיר ועל כוונה זו עצמו הביא עצות מרחוק להפיק זממו דאיכא מאן דקסבר דזוז"ג לאו משום ביטול הוא והביא מר"א ורבנן דעצים ומשם נשמע דטעמי' דר"א בע"כ כדאביי דא"ל דמשום גמיר באיסורא הוא דאוסר דא"כ גם בגמיר בהתירא מתיר אפי' בדברים שאינם מתבטלין וקשי' דאמאי אוסר בתנור חדש הרי גמרו בהתירא וכדתיבנא בקו' מהרש"א וא"כ הדרינן לדוכתי' דמדר"א נשמע לרבנן עד דמקשי לי' אימור דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' והוא דלעולם דזוז"ג בביטול תלי, לי' ובדברים שאינם מתבטלין כ"ע כר' יוסי קסברו, וזהו בדברים שאינם מתבטלין בעצמותו אפי' כשנתערבו במשהו אבל בשאור אע"ג דבדבר המחמץ לא ניתן תורת ביטול זהו כשהשלים והכלה הי' מעליותא דידי' והחמיץ לבדו אבל כ"ז שלא נגמר ע"י לבד גם בשאור כל תורת ביטול עליו ולא נגרע ולא העדיף משאר תרומה דבטילי ולבסוף קא מסיק ואזיל שגם ר"י קסבר דאפי' בדברים שאינם מתבטלין מתיר בזוז"ג וטעמא דמילתא כיון דכל הדברים שאינם מתבטלין רק מדרבנן בעלמא לא החמירו גם בזוז"ג כיון דליתא לאיסורא בעינא ואע"ג דזוז"ג גופי' מטעם ביטול הוא כמ"ש הר"ן מ"מ לא החמירו בזה בזוז"ג וליתר שאת ותפארת הש"ו נבאר עוד במאי דקס"ד שהוכיח מרבנן דעצים גופי' והאיך ס"ד לעלות על דעת דרבנן דאסרי בעצים קא סברי דזוז"ג מותר אפי' בא"ה ובדברים שאינם מתבטלין ונראה שגם בזה יש להעמיס כוונה נכונה ועמוקה ע"פ דברי ר"ן בסוגי' זו דזוז"ג משום ביטול הוא וגם ילדה שסיבכה בזקינה דבטילה הוא ג"כ משום זוז"ג דכולו חדא מילתא הוא והא דילדה שסבכה בילדה שנטעה לסייג ולקורות דלא בטילה וחייבת בערלה ה"ט משום שגם הגורם דהתירא יכול להתהפך לאיסורא אם ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות ודמי למאי דאמר דנבילה בטילה בשחוטה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה יוע"ש והא דאמרי' בחולין דף נ"ח שיחלא קמא אסור מכאן ואילך הו"ל זוז"ג ומותר וכן בתמורה דף למ"ד ע"א בולד טריפה בנטרפה ולבסוף עיברה