זית רענן חלק א קנב

אף כרבנן דפליגי אר"א ודחי ליה דילמא אחמורי מחמרי כיון שנעשה ע"י משא"כ במתני' שנעשה ממיל' שפיר מועיל מחמת פדיון עוד יש לדקדק בסוגיא הנ"ל וכ"ת שני ליה לר"י בין ע"ג לשאר איסורין דמאיזה טעם נחלוק ביניהו אי משום ע"ג דחמיר אסרינן מדרבנן הא איפכא מצינן ביצה ל"ט הנ"ל דבשאר איסורין שלהבת אסורה וע"ג מותר כיון דבדילין מיניה וכן לעיל דף מ"ב ע"ב קן שבראש האילן עיי"ש רש"י ד"ה לא נהנין מדרבנן וכו' ובאשירה לא משום דבדילי מניה ונוכל לומר ע"פ סברת הר"ן שמפרש הכא דזוז"ג מותר מטעם ביטול וע"פ דבריו מיושב קושית תוספת ס"ח ד"ה ולר"ש ויצטרפו היתר לאיסור וא"ת אמאי לא תלוי פלוגת' בזוז"ג ולדברי ר"ן כיון דהיתר מצטרף לאיסור שוב אין בהיתר לבטל את האיסור כיון דגם ההיתר נהפך לאיסור ולפ"ז לאביי דסובר בפרק א"ע דבכל התורה כולה היתר מצטרף לאיסור א"כ גם זוז"ג אסור אך עי' תוספ' שם דזהו דוקא אם נתערבו יחד משא"כ היכא שלא נתערבו ל"א המ"ל ועפ"ז נוכל לפרש וכ"ת שני ליה בין ע"ג לשאר איסורין דבע"ג כיון דאין לו ביטול מדרבנן [עי' במ"א סי' תמ"ה] זוז"ג אסור ושפיר מביא אלא ר"א ורבנן דשאור ומפרש אביי דוקא בקידם וסילק דאביי לטעמי' דסובר היתר מצטרף לאיסור וחכ"א וכו' עד שיהא באיסור כדי לחמץ משמע מדברי' אף כשנתערבו אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ הרי אף דהיתר מצטרף לאיסור אעפ"כ זוז"ג מותר ש"מ דלאו מטעם ביטול לחודא זוז"ג מותר דהא כיון שהיתר נהפך לאיסור תו אינו יכול לבטל את האיסור ממילא גם בע"ג מותר וע"ז שפיר הקשה וממאי דטעמא דר"א כאביי דודאי אביי לטעמא צ"ל כן משא"כ אנן דלא פסקינן כאביי

ב עוד נראה לפרש בדרך יותר נכון ע"פ דעת רז"ה באלו עוברין דבכותח הבבלי לא שייך טכ"ע כיון שנצמח טעם שלישי מביניהם ועפ"ז גם בזוז"ג יש לחלק בין אם נולד מבין שני הגורמים כעין גורם דאיסור' דאז יש לאסור זוז"ג משא"כ אם נולד דבר חדש מבין שני הגורמים דאז הוי כמאן דלית' כמו דאמרינן בטכ"ע אף דהתורה אסרה הטעם כממשו של איסור זהו דוקא אם נשאר טעמ' דאסורה אבל לא בכותח וזתים וכו' שנתהוה טעם חדש מן התערובות כמו כן נחלק בזוז"ג אך זהו דוקא בשאר איסורי הנאה משא"כ בע"ג דתופס את דמיו תו לא גרע דבר הנולד מבין שני הגורמים מאם מכרם דגם הדמים אסורין אף דנתהוה דבר חדש ע"י האיסור וזהו דעת המקשה לחלק בין ע"ג לשאר איסורין ועפ"ז שפיר מיושב ל"א של רש"י דפי' אם נטע אגוז וכו' ולכשיגדיל ונעשה נטיעה הבריכה ועיין רש"י מה שהקשה ע"ז וע"פ הנ"ל ע"כ צ"ל דהתם איירי שנתהווה דבר אחר ע"י הגורמים דבל"ז אין לחלק בין ע"ג לשאר איסורין גם לדעת ר"ן דמפרש דאיירי בכפניות אתי שפיר ועיין ועד"ז מביא ראי' מר"א ורבנן דשאור דאע"ג דנולד מבין הגורמים כעין הגורמי' אעפ"כ התירו חכמים וא"ל דתרווייהו בעינן שיהיה הנולד כעין הגורמים וגם איסור חמור בהדי' דהיינו א"ה דהא מדר"א נשמע לרבנן כמ"ש תוס' הנ"ל ולכן חזר והיקשה וממאי דטעמי' דר"א כדאביי וכו' אלא ר"א ורבנן דעצים וכדכתיבנ' דמסתמ' רבנן דמתני' כרבנן דעצים דאין פדיון וכיון שכן תו ליכא למימר דטעמי' דזורעין ירקות בימות הגשמים משום דמה שמשביח בנבי' פ"ב וא"כ מרבנן דמתני' גופ' מוכח דזוז"ג מותר אפי' בדבר שתופס דמיו ואתי' הבריית' דפרה תשחט והשדה תזרע כוותייהו והדר ומקשה כיון דרבנן דמתני' ודעצים חדא נינהו והלא המה גופייהו מחמירים גבי עצים וס"ל דזוז"ג אסור ועיין

ג ויש להתבונן בדין זוז"ג היכא דגורם של היתר רפוי בעצמותו כנגד גורם דאיסור' אם נאמר דגם בזה מותר אם לא יש להוכיח מהא דאית' בחולין נ"ח שיחלא קמא אסור מכאן ואילך הו"ל זוז"ג ומותר אע"ג דרבנן ס"ל דאין חוששין לזרע האב ולדידן מספק' לן לדינ' ואעפ"כ מהני מיהת לגורם דהתיר' איברא יש להתבונן אם גם להיפך אמרי' כן כגון דעיקר הגורם הוא הגורם דהתיר' רק שגם הגורם דאיסור' מסייע בשמץ מנהו כדי לגמור הנולד מן הגורמים ובמקום דאסרינן זוז"ג כגון באיסורי משהו אם גם בזה אסור אם לא ומסברא החיצונה נראה כי היכא דמהני להקל כ"ש להחמיר אולם לקושט' דמילת' מוכח להיפך דאפי' למ"ד זוז"ג אסור בכל האיסורין מצד עיקר הדין זהו כשגורם דאיסורא שוה לגורם דהיתר' אבל לא כשהורע כחו של הגורם דאיסור' מני הגורם דהיתר' וראי' ברורה לזה דאית' התם בדף ס"ח דמיבעי' לן בעובר שהוציא ידו [שניתר כולו ע"י שחיטת אמו לבד מאותו אבר ובא על בן פקועה דכוותיה ופרש"י שלא הוציא את ידו ומבעי' ליה לחנני' דס"ל חוששין לזרע האב אם אבר מוליד אבר ואותו אבר לבד אסור א"ד מבלבל זרעי' וכולה אסור ומשמע דמבעי' ליה רק למ"ד זוז"ג אסור ואפ"ה דוקא לחנני' הוא דקמבעי' לי' אבל למ"ד אין חוששין לזרע האב לא נאסר הולד משום גרמא דידי' אע"ג דגרמא דהתיר' חשבינן ליה לאבוה גם למ"ד אין חוששין כדמוכח לעיל דמכאן ואילך הו"ל זוז"ג וכ"ה להדי' במהרש"א דאפי' למ"ד א"ח מ"מ הוי גרמא דהיתר' ועי' י"ד סי' קמ"ב סעי' ג' וסעי' י"א ובזה יתיישב הכל על נכון והוא כעין תירוצו דט"ז ואין צריך לחלק בין שבחא בעלמ' לגורם רק בפשטות נוכל לחלק דהיכא דשניהם שוין אסרו שם משא"כ היכא שעיקר הגורם הוא גורם דהתיר' הגם שלולא גורם דאיסור' לא נגמר במלואו לא החמירו בזה יותר ממאן דס"ל דלעולם זוז"ג אסור ואעפ"כ בגורם כהאי לא נחשב לכלום כנגד גורם דהיתר' ועפ"ז נתיישב לן קו' תוס' בפרק א"מ כ"ד סוף ע"א בד"ה ישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרה תימה לא"ב נמי אמאי אינם צריכין לשמור דאליבא דר"א קיימינן דא"ל זוז"ג אסור עכ"ל ולפמ"ש ניחא שהרי ר"א אית לי' בחולין ע"ט דמספק' לן אם חוששין לזרע האב וכיון שעיקר הדבר הוא חששה בעלמ' וכיון שמשמרין לאמה תו ליכ' למיחש לחשש' רחוקה כזה במקום דלית ביה חשש איסור ברור רק משום ספיק' שהרי אם אין חוששין לזה"א תו לית בי' משום גורם דאיסור' ועוד שהרי איכא ס"ס בהדי רוב' ואגב גררא אפרש דברי תו' שם כ"ג ע"ב ש"מ דפרה קדשי מזבח היא וז"ל תימ' להריב"ם מנ"ל דקדשי מזבח היא וטעמ' משום רביעה דילמא לעולם קדשי ב"ה וטעמ' משום עול דתנן עלה עליה זכר פסולה וי"ל וכו' ועוד מדקתני עלי' וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות אלמ' לאו טעמ' משום עול עכ"ל ואינו מובן דמידי ארי' הא כדאיתא והא כדאית' כיון דבכולהו נפסל משום רביעה ובקדשי מזבח נפסל משום רביעה עצמה ובפרה דקדשי ב"ה היא נפסלה ג"כ משום עול הכי כולהו גוונא דקתני צריכין להיות מטעם אחד ובגופא דדינא שוים כולהו לפסולא ולאחר עיון קצת נראה שדבריה' מזוקקים דלעיל כ"ב ע"ב אית' לענין יחוד דאיירי שם ומקשה נקיבות אצל נקיבות מ"ט לא מייחדינן ומשני לה מפני שמצוין אצל נשי חבריהם ופעמים שאינו מוצאה וכו' ובסוף ל"ד כ"ג ע"א אמרינן דפרה איידי דדמיה יקרים לא הו"ל למיחש אלא משום דיצרו תוקפו הוא דחייש ר"א ועי' ב"מ ד' ל' בד"ה אף עובד דנ"ל שהיקשו דמפני מה נפסל כשעלה עליה דמסתמא לא ניחא לה משום רווחא פורת' דולד להפסיד הפרה שדמיה יקרים ותירצו דאם היתה כשירה הוה ניחא ליה ולכך אין להכשיר עכ"ל אמנם הא תינח בבא עליה זכר מן הבהמה דיכול להיות שתתעבר אבל בבא עליה זכר ממין אחר שלא מדעת הבעלים דאין לו רווחא כלל ועוד נפסד בכמה דברים כמבואר שם אזי תו לא נפסלה משום עול כיון דלא ניחא ליה והנה איכא נפקות' רבה בטעמ' שנפסלה ברביעה אם משום דקדשי מזבח הוא ונפסלה משום רביעה גופא אזי נפסלה גם בבא עליה אחר שלא בידיעת הבעלים ואם משום דקדשי ב"ה הוא ונפסלה רק משום עול אזי לא נפסלה בזה ועתה הרי איכא ג"כ נפקותא שהרי יכול לקנות הפרה מן הנקיבות כקו' הש"ס לעיל ותירוצו דש"ס הן תירוצם הראשון והשני דמדעתה ל"ח כיון שאין יצרה תקפה להניח לאחרים להרביעה שתפסול פרתה דדמיה יקרים ולא נותר מקום לחוש רק כתי' הראשון שפעמים אינה מוצאה וכו' ובפרה ל"ח לזה דלו שהיה כן הרי לא נפסלה משום זה מטעמא דעלה עליה עול רק אם נימא דקדשי מזבח היא אזי לא יקנה