זית רענן חלק א קנא

כמאן דלית' נגד ש"ע של התיר' ונוכל לומר עפ"י דעת ר"ן פרק כ"ה בזזו"ג מותר מטעם ביטול דהתיר' ומבטל לאיסור כיון שלא נתהווה על ידי האיסור לחוד הוי כמאן דלית' ומבואר בפוסקים דסברי דחמץ הוי דשיל"מ אף דלאחר הפסח אסור מדרבנן כיון דמדאוריית' יש לו היתר תו לא ביטול ועפ"ז איפשר לומר הא דבאבוקה כנגדו הפת אסורה אף דהתנור הוא גורם דהתיר' כיון דאבוקה כנגדו אסור בהנאה מדאוריית' כיון שנאחז השלהבת בעצי איסור שיש בהם ממש תו לא יכול התנור לבטל השלהבת כיון שיש לו מתירין מדאוריית' אם יניח את העצים לשרוף עד גמיר' וישאר רק חום השלהבת לבד דמותר מדאוריית' בלא שום ביטול ועפ"ז שפיר מתורץ תוס' בשם ר"י דגם באבוקה כנגדו איננו אוסר אלא מדרבנן דהיינו הפת מחמת דדומה לדשיל"מ אבל באין אבוקה כנגדו הפת מותרת אף דנשאר חום השלהבת בטל גורם החום בגרמת תנור דהתיר' דאף דגורם התנור לא נחשב נגד גורם החום דא"כ הדרי קו' לדוכתי' אמאי חדש יותץ ועפ"ז אפשר ליישב קו' פ"י דהוקשה במס' פסחים דף כ"ז אשמואל דפוסק חדש יותץ והוא בעצמו סובר דזוז"ג מותר וכן משמע מדברי טור סי' קמ"ב דפוסק יותץ אף דסובר זוז"ג מותר ונראה לומר שהיה קשה לשמואל קו' הנ"ל וא"ל מחמת דבר שיל"מ דהא הוא בעצמו סובר דרק במינו לא בטיל מחמת דבכל התורה כולה מב"מ לא בטיל לדידיה משמע לכאורה דסובר דמחמץ לא הוי דבר שיש לו מתירין דא שמואל לטעמיה דסובר בחולין דשרקפא דספק דרוסות דחיישינן לתקלה ועיין תוס' שם שהיקשו משיחלא קמא דמשהינן להו ותירצו דפלוגת' דתנאים הוא פסחים דף ך' אי חיישינן לתקלה ועיין טור סי' קמ"ב דמבואר מדבריו אף דבאבוקה כנגדו הפת אסורה ולא חשבינן כלל את גורם התנור נגד גורם העצים אבל בע"ג גחלים אף דבע"ג אפרו אסור מ"מ נגד הגחלים חשבינן ג"כ לגורם התנור כמבואר במ"א סי' תמ"ב עיי"ש והפת מותרת ועפ"ז לא קשה קושי' הנ"ל דא"כ אמאי חדש יותץ יאפה בעצי היתר נגד אבוקה דחיישינן לתקלה דלמא יאפה אף שלא נגד אבוקה דשמואל לטעמיה דחיישינן לתקלה ועיין בש"ך שהביא בשם קצת פוסקים דבע"ג אפי' גרף את התנור הפת אסורה וצריך להבין דבריהם דהא בע"ג השלהבת מותר והוי גורם דהתיר' בהדי גורם דאיסור' ע"כ צ"ל דסברי כמו דלא חשבינן את גורם של תנור דהתירא נגד שבח עצים דאיסורא ה"נ לא חשבינן חום השלהבת שנתהפך להיתר נגד גורם התנור חדש דאיסורא ונמצאו ג' מדרגות בזוז"ג באבוקה כנגדו חשבינן רק את שבח העצים ובגחלת אף של ע"ג חשבינן גם את התנור לגורם ובתנור גורף חשבינן רק את התנור דתנור עושה עיקר התפעלות דחום בלא תנור לא מועיל כלל דיתפזר כעשן לבד לפ"ז אף דסובר שמואל דהלכה כר"י מ"מ חדש יותץ דחיישינן לתקלה דילמא יאפה בו בעצי היתר ע"י גריפה דאז התנור לבדו גורם וכן הטור פוסק דחיישינן לתקלה בזמן מרובה שפיר פוסק דחדש יותץ ודברי רמב"ם פט"ז מהמ"א נלפענ"ד לתרץ שהוצי' מקור הדין ממס' פסחים דף ע"ה שכל הסוגי' תמוה לי בראשון קושית תוספת דמ"ש חום השלהבת מאבוקה כנגדו ותירץ ר"י דחו בעלי תוס' בעצמם עוד קשה מאי היקשה שם טעמ' דגלי רחמנ' צלי אש ש"פ הא לא"ה צלי אש הוא דהא ע"כ צריכין לפרש לשיטת תוספת ורש"י דמספק' לי' בגרף את התנור אם החום עיקר לאפות הפת א"ד כיון שגרף את האש ונגד החום לבד חשבינן גם את התנור לגורם שמועיל שלא יתפזר וזוז"ג מותר וקשה דא"כ אינו הוכחה מפסח דהתם שאני דלא הקפידה התורה רק על הצלייה לבדו שלא יצלה אלא מחום אש לבד ומה שגורם התנור שלא יתפזר החום אין שום קפיד' דמ"מ לא נצלה אל' מחום אש לבד וראיה לזה דהא באבוקה כנגדו בודאי מותר לצלות בתנור אף שהתנור ג"כ קצת גורם למהר הצלי אע"כ דלא הקפיד' התורה על הגורמי' אף דבצליית הפסח קצת גורם ג"כ אסורה דכתב רחמנ' כי אם צלי אש זהו דוק' אם דבר אחר גורם לגוף החום משא"כ הכ' שאינו רק משמר את חום האש אבל הכ' בפת דחשבינן גם את התנור לגורם וראי' מתנור חדש ועוד קשה מאי משני גלי רחמנ' התם וילפינן מני' דילמ' שאני לענין צליות הפסח דמצריכין דוקא אש שיש בו ממש. אבל בעצי איסור דמ"מ אסור מדרבנן הפת אסורה דהא לשיטתייהו לא אזיל שיטא דסוגי' עבור שאינו אסור אלא מדרבנן רק אם חשבינן גם את התנור לגורם ולכן לתירץ כל הקושיות צ"ל דאיבעי' ליה בתנור חדש והא פשיטא ליה דשלהבת שאי' בו ממש אינו יכול לאסור את הפת וגם התנור אינו יכול לאסור את הפת כיון שלא נתהווה השבח מן עצי התנור כאשר בארתי לעיל מדברי רא"ש חולין אך כל הספק רק אזיל כיון דבאבוקה כנגדו אסור בהנאה מדאוריית' כיון שנאחז השלהבת בדבר שיש בו ממש בדבר האסור ה"נ בתנור חדש דאזיל שלהבת הנשרף מן העצים ונבלע בתנור בעוד העצים קיימים ואח"כ גרף את התנור מ"מ נאחז השלהבת בחרסו של תנור והוי כאלו נאחז בעצים כיון שגם התנור אסור ונאחז החום בחרסו של תנור שיש בו ממש והפת אסורה כיון שנאפה ע"י חום שנאחז בדבר האסור שיש בו ממש א"ד ל"ד לעצים ששלהבת נאחז בעצים שהפת אסורה כיון ששלהבת נצמח מגוף העצים משא"כ בחרסו של תנור ופשיט ליה דהפת מותרת והקשה הש"ס טעמ' דכתב רחמנ' צ"א ש"פ הא לא"ה הוי אמרינן צ"א דלכאורה נוכל לפרש בשני טעמים דגרפו לאו צ"א הוא או מפני שאין בו ממש או מפני שלא נראה לעין וסובר המקשה דע"כ הא דמיעט רחמנ' לענין פסח ע"כ הטעם מפני שלא נראה לעין דאי משום שאין בו ממש הא גם בשאר איסורין מחלקינן בין יש בו ממש לאין בו ממש כמבואר במס' ביצה דף ל"ט הנ"ל אע"כ כיון שנאחז בתנור יש בו ממש והא דמעוט' רחמנ' חדית לן דבר אף שיש בו ממש כיון שלא נראה לעין אין זה צ"א משא"כ בשאר איסורין וע"ז משני שפיר גלי רחמנ' התם וילפינן מני' דהא גופ' גלי דכעין זה הוי כאין בו ממש ואב"ע לעולם דסבר' פשוטא דכגון זה אין בו ממש וזהו דווקא לענין איסורין דבעצים תלוי רחמנ' אבל לענין פסח דבאש תלוי רחמנ' ה"א דאף בגרוף יצלה הפסח דבשלמ' לענין שאר איסורין כיון דעצים דאיסור' כבר הלכו וכלו חזר האיסור להיתר משא"כ לענין פסח שרק באש קא קפיד קרא ועיין: סימן ד

א עיין בסוגי' דע"ג דף מ"ט וכ"ת שני ליה לר"י וכו' אילימא ר"א ורבנן דשאור וכו' תוס' ד"ה עד וא"ת היכי מייתי וכו' י"ל דהכי מדר"א נשמע לרבנן ולכאורה קשה לפי דעת תוס' פסחים דגם ביש בשניהם כדי להחמיץ פליגי ור"ש ורבנן פליגי ג"כ בזוז"ג ולפ"ז קשה דהו"ל להביא הכא פלוגתי' ומדרבנן דאסרי בשאר איסורים נשמע לר"ש דמתיר אף בע"ג ועי' בפ"י שהקשה אמאי דאמרי' וממאי דטעמא דר"א כדאביי אמאי לא היקשו מנ"ל לאביי בעצמו לפרש דברי ר"א כן ולהוציא דבריו מפשטן עוד קשה להבין מה דמביא מר"א ורבנן דעצים דהא כל ש"ו אזלי להוכיח דאיכא מאן דמתיר בע"ג והתם תרווייהו אסרי ונלפענ"ד ליישב דלכאורה קשה אמאי דמתרץ לעיל מה שמשביח בנבי' פוגם בצל מ"מ כיון דנהנה בנבי' מה מועיל מה דנפגם מצ"א היעלה על דעת שאם יפלו ב' חתיכות מבהמה טרפה לקדרה אחת וא' משביח וא' פוגם דשרי אך צ"ל מידי דהוה כמוליך הנאה לים המלח ואף לשיטות תוס' דדוקא בתערובות מתיר ר"א צ"ל דזה דוקא אם ע"י עשייתו נשרי משא"כ הכא דעדיף כיון שנעשה ממיל' כמו בשאר איסורין דמחלקינן בין נפל א' מהם לים המלח דשרי משא"כ אם הפילו בידים ולפ"ז אפשר לפרש הא דאמרי אלא ר"א ורבנן דעצים כיון דרבנן סברי אין פדיון לע"ג ואף עפ"כ סברי במתני' דזורעין ירקו' בימות הגשמי' ע"כ סברי זוז"ג מותר אף בע"ג דתו ליכא לתרוצי כדמתרצינן דמה שמשביח בנבי' וכו' כיון דאין פדיון לע"ג ומפרש ליה אילימא רבנן דעצים דהיינו כיון דסברי אין פדיון ומסתמא רבנן דמתני' אתיא