זית רענן חלק א קנ

לי בזה עד להפליא ולכאורה יש לדון דדינם שחידשו בזה דהיכא שכל א' מן הגורמים יכולים להחמיץ בשיעור ב' שעות וחימצו שניהם בשעה אחת וסילק את הגורמים דאסורה העיסה מוכח מדברי רבנן התם דף ס"ח ע"ב אמר אביי רישא לר"ש וה"ק לי' רבנן לר"ש עיסה זו ראוי' להחמיץ בב' שעות וכו' וע"ז מתרץ ר"ש כשהשביחו שניהם השביחו מכלל דרבנן פליגי עלי' דר"ש בזה וס"ל דמ"מ אסורה מטעם השביח ולבסוף פגם והוא מפני שכל אחד יכולה להחמיץ מצטרפינן גם את ההיתר לאסור את העיסה בתוך שיעור שעה א' אבל לא נחה דעתי בזה דא"כ נולד עוד פלוגתא חדשה בזוז"ג במה דלא שערום רבותינו הקדמונים והא דק"ל לרבנן משום דס"ל ליסוד מוסד דאף בפגום מתחילה אסור לכן מסתברא להו דאף למאן דפליג כיון דמודה בהשביח ולבס"פ הוא מטעם דדווקא היכא שתחילת נתינות טעמו הוא בפגום אז אינו אסור דדמי לסרוחה מעיקרא אבל בכה"ג שחימצו שניהם כיון דבתחילתו הי' לשבח אף שאין בכחו לאסור אז מפני גורם דהתירא בהדה אזי שוב יאסור הטעם הפגום שאח"כ כיון שהניחם בשיעור ב' שעות בכדי שיעור חימוץ של כל אחד ור"ש פליג ע"ז מפני דס"ל דהטעם דהשביח ולבסוף פגום הוא מפני שכבר נאסר מתחילה כל התערובות כמבואר בתוס' ור"ן כל חד לפום שיטתו ועיין נמצא דליכא ביניהם פלוגתא אחריתי לדינא רק בטעמי' דהשביח ולבס"פ פליגי ועוד יש לדחות כמובן אולם לאשר חובה הדבר לשתות בצמא את דבריהם ולהדר אפרוקי יותר מטעונה, נראה דיש מקור ויסוד לדבריהם ממאי דק"ל לש"ס שם בתר הכי ולר"ש ליצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי וליתסר ומנ"ל לש"ס להעמיס דבר חדש כזה על ר"ש ולהקשות שהרי בכל התו"כ אין היתר מי"ל רק באיסורי נזיר וחטאת, א"ו מפני דס"ל דהאי דאמרו רבנן לעיל דפליגו על ר"א ואמרו לעולם אינו אסור עד שיהי' בו כדי להחמיץ הוא אפילו כשלא הניחם רק בכדי שיעור חימוץ שניהם ואח"כ סילקו את העיסה ואפוה ואפ"ה אסור מפני שכיון שיש בכל א' כדי להחמיץ אזי בזה גם את ההיתר מצטרף לאיסור אולם לאשר האמת אהוב מכל לא אוכל להתעלם דא"כ דהא דאמרי רבנן דפליגי על ר"א דאחר אחרון אני בא והוא כשקידם וסילק כדאביי] וס"ל דלעולם אינו אוסר עד שיהיה בו כדי להחמיץ אזי אפילו כשקידם וסילק את האיסור טרם שהחמיץ שהרי קאי על ר"א ב"פ ולדעתם פירושו דכדי להחמיץ הוא כשיש בו שיעור כדי להחמיץ לחודא אפי' כשלא שהי כל כך אלא בשיעורו דכדי חימוץ של שניהם יחד אפ"ה אסור אפי' כשיקדום וסילקו וזהו דבר שאין הדעת סובלתו שהרי ר"א דמחמיר בזוז"ג וס"ל דאפי' כשאין בו כלה"ח אפ"ה מצטרפין את ההיתר בהדי איסורא בזוז"ג ואפ"ה ס"ל דכשקידום וסילקו חשוב כמאן דליתא לגמרי אף שלולא החימוץ שכבר החל האיסור להחמיצו לא נתחמצה מן ההיתר לחוד מכש"כ לרבנן דמקילין בזוז"ג ורק ביש בו כדי להחמיץ מחמירו שיצטרף היתר בהדי איסור והאיך יחמירו עוד יותר אפי' כשקו"ס א"ו דיש בו כלה"ח דקאמרי רבנן איירי כשהניח עד שיעורו של כל אחד ואחד מהם ול"מ כשקו"ס דאסור אלא אפי' בלא קו"ס נמי אסרי דנטל"פ בכהאי גוונא דיש בו כדי לחמע ע"א אסר רבנן ועיין כי קצרתי בזה דמובן בעצמו בהבנת הלב אח"ז הראני בני החריף הנחמד נ"י שבית לחם יהודא מביא בשם ספר כ"ג [אולי הוא כה"ג] שחולק על דינם וספרו איננו בידי לידע טעמו שורש דבריו אולם י"ל קו' הנ"ל דרבנן קאי על מה דאוסר ר"א ולא קמהדרי כלל על אהתירא דר"א והוא כשקידם וסילקו ועיין וזה דוחק דבפשטא דמילת' משמע דלרבנן אין חילוק כלל בין קו"ס או לא ועיין: סימן ג

א עיין בסוגי' דזוז"ג מס' פסחים דף כ"ו ע"ב שם דף ע"ה תוס' ד"ה גרפו ובמס' ע"ג דף מ"ח עיין רמב"ם פ' ט"ז מה' מ"א שפוסק דאם גרף את התנור מקליפי ערלה ואפה בהן את הפת אף בתנור חדש מותרת והרעשו עליו נ"כ דהא מאן דסובר חדש יותץ עבור גורם התנור ומאן דפליג רק לפי דסובר זוז"ג מותר מחמת עצים דהתיר' אבל היכא דליכ' עצים דהתיר' כ"ע מודי דאסורה ועיין בכ"מ שם וז"ל וי"ל דכיון דתנור גופי' אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי איסור הלכו להם נמצא שאין כאן איסור כלל ועדיף מזוז"ג עכ"ל ועיין בט"ז שהיקשה דא"כ אמאי קערות וכוסות אסורין הא עצי איסור הלכו להם ונלפענ"ד ומקדם נסביר דברי הכ"מ דהא מבואר ברא"ש חולין דאם שחט בסכין של עבודת גלולים הבהמה היתה מותרת כיון שלא נתהווה הבשר ע"י סכין דאיסור' רק שגרם לסלק האיסור משא"כ בארג את הבגד בכרכר של ע"ג שנתהווה הבגד ע"י כלי דאיסורא ועיין פסחים ע"ה תוס' ד"ה גרפו שגורם התנור אינו עושה שום שבח רק שגורם שלא יתפזר החום והוי רק כמסלק את ההפסד בלבד לגבי הפת אבל התנור בעצמו אסור כיון שנגמר ע"י עצי איסור לכן למ"ד יותץ אינו יכול ליהנות מן התנור ודומה לכל איסורי הנאה שצריך לשרפו אבל אם מכרם הדמים מותרים כיון שלא ניכר שבח של א"ה במחיר שקיבל בעדם אבל שבח העצים ניכרים בתנור לכן התנור אסור והפת מותרת שהתנור לא עשה שבח בפת רק שסילק ההפסד שלא יתפזר החום כדברי רא"ש הנ"ל ועיקר האפוי' מחום העצים וכיון דליתא לאיסורא בעינא וחום בעצמו אינו אסור אלא מדרבנן כמבואר ביצה ל"ט דשלהבת אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאם רוצה להתחמם נגד החום אינו אסור אלא מדרבנן לזאת לא נוכל לאסור הפת משבח איסורא דרבנן

ב עיין שעה"מ מה שהרחיב להקשות על דברי תוספת פסחים ע"ה שגם באבוקה כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן מריש פסחים מהא דאמר ר"ע או אינו וכו' כבר נאמר ל"ת כל מלאכה ועיין בתוס' שם מוכח דבאבוקה כנגדו אסור מדאורייתא ועוד שאר קושית ועפ"י הנ"ל יש ליישב דתוספת סברי דאף באבוקה כנגדו לא אסור הפת אלא מדרבנן אבל הנאה בעצמו אסור מדאוריית' כמו בכל א"ה דאם מכרם והחליפם החליפין מותרים

ג עוד נראה לי ליישב קו' השעה"מ באופן אחר עפ"י מה שכתבנו לעיל סוף אות ג' בקצרה ליישב סתירות דברי הש"ע יו"ד סי' קמ"ב מש"ע א"ח סי' תמ"ה וכשנרחיב הדיבור קצת יתיישב לנו בע"ה עוד כמה דקדוקים שכבר עמדו עליהם רבותינו האחרונים והוא דהא מבואר ביצה ל"ט וכן פסקינן ריש סימן קמ"ב בע"ג כיון דבדילי' מיני' השלהבת מותר כיון דאין בו ממש משא"כ בשאר איסורין דלא בדילי מיני' כע"ג אסור מדרבנן וכיון שגרף את התנור ולא נשאר רק החום שאין בו ממש והוי גורם דהתיר' וגורם דאיסור' דהיינו תנור חדש והוי זוז"ג דמותר לדידן וכן כשנדקדק בלשון המחבר בסעי' ה' דנקיט כיון שנעשו גחלים שהוא שפת יותר לכאורה אך כוונתו בזה שמקדם היו עצים באותו היסק ונשאר החום השלהבת בתנור ושלהבת כיון שאין בו ממש נתהפך להתיר' והוי זוז"ג אבל אם באותו היסק שאפה את הפת לא נתן רק גחלי' הפת אסור בתנור חדש משא"כ היכא שנעשו גחלים דנתהפך החום להיתר כיון שאין בו ממש דגם חום הנשאר מן העצים גרמו לפת אבל בסי' תמ"ה לא איירי כלל בתנור רק בבישול ע"ג גחלים עצמם תדע דלא מחלק התם כלל בין תנור חדש לתנור ישן וכן מדוקדק בלשון הטור אך לכאורה לפ"ז לא היקשו תוס' דף ע"ה דמ"ש חום התנור מאבוקה כנגדו דשו"ש דבאבוקה כנגדו דאית' לאסור' בעינא כיון שנאחז בדבר שיש בו ממש דאסור בהנאה מדאוריית' הפת אסורה משא"כ בגרף את התנור ונוכל ליישב בדרך חידוד דלכאורה קשה דהא מבואר בכל הפוסקים ובש"ע דבאבוקה כנגדו אסורה אפי' לדידן דפסקינן זוז"ג מותר לפי דעיקר האפי' ע"י שבח עצים ולא חשבינן כלל את התנור נגד גורם של ש"ע וקשה דא"כ תנור חדש אמאי יותץ אף דסבר זוז"ג אסור הא יכול לאפות בו בעצי היתר נגד האבוקה ונחשוב ג"כ גורם האיסור של התנור